היינות הגדולים של "קוט דה בון"

האזור הדרומי של דרך היין נקרא "קוט דה בון"Côte de Beaune והוא ביתם של כמה מהיקבים החשובים בבורגון. למרות שבאזור זה מייצרים יינות אדומים אך לא גדולים אך נהדרים לשתות אותם , בראש ראשונה מיצרים כאן יינות לבנים הטובים בבורגון. קוט דה בון, משתרע בין הכפר אלוקס קורטון (Aloxe Corton), ארבעה קילומטרים מצפון לעיר בון ועד סנטנה (Santenay), כעשרים קילומטרים מדרום לבון. באזור זה מפורסמים בעיקר הכפרים פומאר (Pommard), וולנה (Volnay) ורושפו (Rochepot). את דרך היין כביש 74  Nאפשר לגמוא את כולה בשעה ולא להבין על מה כל המהומה. כדאי לסטות לביקורים בכמה שיותר מן הכפרים הסמוכים. ביקור בכל אחד מן הכפרים האלה מבהיר היטב שמדובר בתרבות שלמה שסובבת סביב תעשיית היין. ייצור יין הוא אמנם הבסיס המסורתי אבל התיירות היא היום חלק בלתי נפרד מן התרבות הזו.

מדוע חלקות כרם אחדות מניבות באופן עקבי ענבים באיכות גבוהה במיוחד בעוד כרמים אחרים נאלצים להסתפק ביין פשוט וזול בהרבה. התשובה הקצרה לכך היא  הטרואר כמובן האמנם? כשנכנסים לעומקה  כלל וכלל לא פשוטה. אפילו לגבי הגדרת המושג אין תמימות דעים. מקובל לחשוב שמדובר במונח המתאר מכלול של תנאי סביבה, לבין אופי היין. אחדים מפרשים את הטרואר כדרך שבה משקפים היינות, בטעמם ובניחוחם, את אזור הגידול. הגדרה זו, המתייחסת לאופי היין, כוללת בתוכה מלבד מכלול תנאי הסביבה, גם את הגורם האנושי - זני הענבים, שיטות הגידול ושיטות הייצור הנהוגות במקום. אחרים מתייחסים בהגדרתם לקרקע בלבד, האדמה נטו.

אני רואה בטרואר את מכלול הגורמים המשפיעים על אופי היין, אשר אינם תלויים באדם. על פי הגדרה זו כולל הטרואר גורמים כגון: אקלים, טופוגרפיה ואדמה. היעדר הגדרה מוסכמת יכול להעיד על כך, שהמונח טרואר מתייחס בעצם לתפיסת עולם, לא פחות מאשר להגדרה טכנית. ככזה, הוא נתון לפרשנויות שונות אשר אף אחת מהן אינה נכונה יותר מרעותה. תהא אשר תהא הגדרת הטרואר, האדמה היא תמיד חלק מהותי וחשוב ממנה. הדבר לא צריך להפתיע, אם נזכור, שבעצם מקור המלה טרואר בצרפתית הוא "אדמה". האדמה, בעיני רבים מהווה את הבסיס לתפיסת הטרואר, היא רק מרכיב אחד במשוואה המסובכת. כלל לא בטוח מה יותר חשוב. כמעט כל מאמר העוסק בנושא הטרואר גולש במהירות רבה לדיון הנצחי על הבדלי התפיסות שבין העולם החדש לעולם הישן והוויכוח נמשך ואין לו סוף.

הטרואר של הקוט דה בון, יוצר יינות עשירים, ארומטיים, יינות מדהימים ברמה הגבוהה ביותר. היינות הלבנים, העשויים מענבי השרדונה נחשבים בעיני רבים ליינות הלבנים הטובים בעולם. הכל נובע מקיצים חמים, חורפים חמורים וארוכים וסתווים יבשים- שהם פקטורים טובים להתבשלותו של הגפן,  תנאים אלה  מאידך מעניקים לו צבע מעושר והרבה סוכר. אך רמות של אור שמש וגשמים משתנים במידה רבה משנה ומשפיע על התכונות וכמויות של כל בציר. ולזה יש בעיה נוספת ישנה בעיה של קיפאוני  אביב,. שלזמן רב מהווים איום ליבולים. ביקור באחד ממרתפי היין באיזור זה היא חוויה בלתי נשכחת-ראשית אתה צריך להתמודד עם הריח העז והמסחרר של היין. במרתף העצום, שנראה כמבוך ענקי האפלולי, באפלולית הזו ניצבים ארונות מדפים ארוכים ועליהם מונחים במאוזן אלפי בקבוקים. וכן חביות עץ ועליהן פמוט עם נר דולק ולצדו בקבוק יין פתוח. בואו ולא נשלה את עצמנו בדרך כלל היקב מציע לאורחיו רק טעימות מהיין הזול. רק עם אתה בר מזל או קרוב לצלחת יתכן ותקבל טעימת יין ברמות הגבוהות.

 קורטון-קרל הגדול הוא כינוי של d'Origine contrôlée AOC לכרם היין הלבן " בחבל קוט דה בון" הוא ממוקם בין הכפריםCorton  Aloxe אלוקוס קורטון, Pernand-Vergelesses פרנאן ורז'לס, וLadoix-Serrigny בשנת 775, לאחר שהתנצר, תרם את הכרם יחד עם שאר רכושו לכנסייה. לימים, לאחר המהפכה, רכשה משפחת Bonneau את הכרם ומאז ועד היום הוא נמצא בידיה. ליקב כרם אחד ויחיד, כולו גראנד קרו, המשתרע על פני 110 דונמים על מורד גבעת קורטון. הייחודיות הטרואר של גבעה קורטון בחלקו העליון של הגבעה משתרע יער המכוסה בצפיפות "המכונה בואה דה קורטון".  על המדרונות ממש מתחת ליער, רוב האדמה החימר נשחק משם והשאיר רצועה צרה של גיר oolitic מעורבב עם חוואר.  רצועה זו של אבן גיר, שיש לו אקספוזיציה רדיאלי של 270 מעלות. הוא מתאים ביותר לזני ענבי יין לבנים והיה המקור ליין קורטון-קרל הגדול מבחינה היסטורית. בהמשך המדרון, קרקע הכרם היא אדמת גיר עם קרקע חימר הידוע בריכוזי הברזל הגבוהה, חלוקי נחל ואמוניט מאובן שהוא חומר מתאים ביותר לזני ענבים אדומים כמו פינו נואר.  95 דונמים נטועים שרדונה וממנו מפיק היקב קורטון-שארלמן. שאר השטח, בתחתית הגבעה, נטוע פינו נואר ומפיק קורטון אדום. ענבי השרדונה נסחטים זמן קצר מאד לאחר הבציר ולאחר מנוחה של כמה שעות עובר התירוש לחביות לתסיסה. לאחר שנה בחביות, מהן שליש חדשות, עובר היין למכלי נירוסטה להתיישנות נוספת של כחצי שנה. כל תת-חלקה מתיישן בנפרד והבלנד הסופי מתבצע טרום הביקבוק. זהו הקלאסי בקורטון-שארלמן; בעל אופי קר וקריספי, מינרלי ודיסקרטי, יין מסוגל להתיישן שנים ארוכות מאד. ככלל, יינות Corton האדומים פחות מוכנים לשתייה בשנותיהם הראשונות, הם טאניים יותר ופירותיים פחות ועל כן דורשים זמן כדי שאפשר יהיה לעמוד על טיבם ולהתענג על טעמם, שלטים מזהירים מפני מנעמי ה-Grappillage, קטיפת העוללות. אבל ענבי הפינו נואר, שממנו מייצרים את יינותיה האדומים האציליים של בורגון ידועים בגרגרים הקטנים, בעלי זג כהה מאוד וקשה ועסיס שקוף – טעמו עסיסיים כל-כך, שאי-אפשר להתאפק. הענבים נקטפים מלוא החופן וממתיקים את חיכו של אוהב היין. ואמנם היין המפורסם ביותר של Corton הוא בלא ספק ה- Corton Charlemagne הלבן הנפלא והנדיר, אך זהו כבר סיפור בורגון הלבנה וזן השרדונה. יינות שכותרתו תחת AOC הייעוד קרל הגדול וקורטון-קרל הגדול חייבים להיות עשויים 100% שרדונה. עם זאת, הנוכחות של ענב השרדונה  על גבעה קורטון היא תופעה חדשה יחסית.  עד סוף המאה ה -19, היה זן הענבים העיקרי Aligote עם פינו Beurot (פינו גרי) ופינה בלאן. בקורטון-קרל הגדול,  גפן השרדונה מוערכת ביכולתה להתאים למגוון רחב של קרקעות ומייקרו אקלים בזמן ההבשלה היא מגיעה לרמות סוכר נאותות, שאינו מחייבות הרבה chaptalization.  קיים סיכון, במיוחד בעת הבציר שרמת החומציות של ענבי עולה שיכול לעשות ליין להיות רופס על החייך. כמו רוב כרמי גרנד קרה בורגונדי בעלות של הגפנים על קורטון-קרל הגדול פרושים בין כמה מגדלים. בין הבעלים יש לציין את בתוך גבולות Aloxe הם: הוספיס דה בון ולואי לאטור, כמו כן Martray מחזיק קטע של 19 דונם לאורך Pernand-Vergelesses עם רוזן Domaine Senard. מערבית לקוט דה בון  שם שוכן ה"אוט קוט" (Hautes Cotes), אזור הגבעות הגבוהות, שם היין זול יותר ומיוחס פחות. המבקר באיזור זה קשה לתעות: המרחקים קטנים ביותר ויש המון דרכים קטנטנות ברוחב עגלה, המחברות בין הכפרים. כולן מסומנות באות D עם מספר וגם בסימון דרכים מחוזי. אפשר להזין את העיניים בגבעות ובחורשים, בכרמים שמכל עבר, בבתים יפים ועתיקים ובחוות. עקב שוויו של בקבוק בורגונדי, לא תמיד קל לטעום בדרך היין. לכן, המלה "Degustation", "טעימה", המופיעה על חומות יקבים ושלטיהם, לא בהכרח אומרת "חינם". יש יקבים שהכניסה אליהם אינה אפשרית כלל, אלא בעזרת קשרים ובתיאום מראש. כל התוצרת מכורה מראש ולא מעוניינים בתיירים. אחרים מוכנים רק להראות ולבאר - ולהניח לך להתפעם מהריחות ומרוח המסורת המרחפת בחלל המרתפים הצוננים. אבל לא ימכרו, ולבטח לא יתנו לטעום, אלא אם כן התחבבתם עליהם, משום-מה. החלקות הצמודות לכביש, ומקיפות את הכפר באופן ישיר, זה יין ברמת הכפר לרוב יין פשוט. יין זה יקרא בשם הכפר וישקף את האיכויות הייחודיות של הכפר. במעלה השיפוע של רצועת הזהב, נמצאות חלקות ה"פרמייר קרו", שיינות מהם לרוב יישאו את שם החלקה הספציפית ליד צד הכפר. ליד אלה, במקומות בהם השיפוע כלפי השמש והקרקע אידיאלים במיוחד, חלקות ה"גרנד קרו" הנחשקות, היינות יישאו לרוב על התווית  רק את שם החלקה ואת התואר "גראנד קרו".

בדרך לעיר בון לביקור שווה להסתובב בין הכרמים היפהפייה של סאביני לה בון. בהמשך לראות את כרמי הקורטון, כעין הר קטן שנראה מרחוק כמו 'ראש דשא'. העיר בון היא לב הקוט ד'אור, כמעט הכל סובב סביב היין, לרבות פסטיבלים, שוקי מכירות ומכירות פומביות, עם הרבה פולקלור. Hospices de Beaune,. בעבר שימש הבניין בית-חולים ואיגוד צדקה, ואילו היום הוא משמש אתר למכירת יין, והוא הבעלים של כמה עשרות כרמים בעלי מיקומים מצוינים בקוט ד'אור, שנצברו מתרומות במהלך 500 שנה. בטבעת הפנימית של העיר, שוכנים מעוזי היקבים הגדולים. בית-היין "בושאר האב ובנו" (Pere et Fils Bouchard), אחד מענקי בורגון משתכן בטירה העתיקה של בון מהמאה ה-15. שרידיהם של שניים מצריחיה עדיין מזדקרים בגאון. הטירה שוכנת בגן פורח, ובו מעיינות, שמימיהם מחלחלים למרתפים העתיקים, ומקיימים בהם לחות אידיאלית. עמוק מתחת לאדמה שוכן אוסף יוצא דופן של יינות בורגונדי אליו הגדולים ביותר. הבקבוקים מצופים קורי עכביש, הם בני 80, 100 ו-150 שנה, ונשמרים לצריכה פרטית באירועים משפחתיים מיוחדים. זה אוצר שאי-אפשר לאמוד אותו בכסף. חלק מהמרתפים אף נאטמו בבטון והוסוו עם כיבוש צרפת בימי מלחמת העולם השנייה ע"י הצורר הנאצי. לדומיין בושארד כ-1350 דונם כרמים באזור ה-Cote d'Or, מהם כ-120 דונם כרמי גראנד קרו, וכן מעל 740 דונם של כרמי פרמייר קרו. מהכרמים החשובים באזור. בנוסף מייצר הדומיין תחת המותג שלו יינות מכרמים אשר בבעלות כורמים אחרים, תוך פיקוח הדוק על הנעשה בכרמים. יקב בושאר הוא מהוותיקים והגדולים בבורגון - Bouchard Père & Fils יש כ- 32 דונם כרם, ליד הכפר אלוקס קורטון. דומיין בושארד רכש את החלקה הראשונה כבר בשנת 1909, חלקה אשר הנטיעה בה הייתה שילוב של פינו נואר ושרדונה. יינותיה יוגדרו כפרמייר קרו זו כרם ייחודית שממוקמת בגבעת הנזיר על מדרון.

קיים ויכוח סוער מר ונוקב בין המומחים השונים שנים רבות בין גישות והגדרות שונות ומהציג את המורכבות, את חילוקי הדעות ואת השאלות הרבות אותן שואל עולם היין המודרני אשר לא תמיד מקבל את מוסכמות העבר כמובנות מאליהן. שלושים ואחד כרמי הגראנד קרו של הקוט ד'אור. מעלים סימני שאלה רבות שמא המעמד המחייב גדול עליהם. האשמה היא לא בטרואר הגלום בקרקע. ברוב המקרים האשמה מופנית אל הכורמים בעבודות הכורם המרושל בהכשרת אדמתו לכרם. אשר חוטאים לאחריות הכבדה של עיבוד חלקות כרם הללו. בנוסף קיימים כרמי פרמייה קרו "קוט ד'נואי" בגינם ניטשים ויכוחים נוקבים ארוכי שנים בדבר מידת היותם ראויים למעמד הרם של גראנד קרו. מסתבר, שהמציאות טופחת על פניה- יינות מכרמים אלו זוכים במשך שנים למחירים גבוהים, לעיתים הרבה יותר מיינות גראנד קרו אחרים להלן דוגמאות: כרם בן 67 דונמים הממוקם על המדרון מעל לכפר ז'ברה-שמברטן. כשדרגו את כרמי הכפר במסגרת האפלסיון קונטרולה, נקבע שרק כרמים אשר גובלים בשמברטן או בשמברטן-קלו-דה-בז ראויים לתואר גראנד קרו. קלו סן-ז'אק לא עונה לקריטריון זה ולכן זכה רק לדירוג של פרמייה קרו- Gevrey-Chambertin 1er cru Clos St- Jacques. כרם בן 54 דונמים אשר נושק לכרם מוזיני, וכמו גולש ממנו מטה במדרון. מדובר ביין עליו כמעט קיים קונצנזוס בין המומחים שהוא ראוי לתואר גראנד קרו. מחירו בשוק חוצה לעיתים כל גבול של שפיות. Chambolle-Musigny 1er cru Amoureuses.  כרם בעל 10 דונם בכפר וון רומנה קוט דה נואי היצרנים שמחזיקים בכרם, Meo-Camuzet ו- Emmanuel Rouget, מפיקים ממנו יין "קאלט" אשר נמכר במחירים אסטרונומיים. הוויכוח הנדוש בין המומחים שלא רק שהכרם ראוי למעמד גראנד קרו, אלא הוא גראנד קרו מהשורה הראשונה, כגון: לה טאש, רומנה-קונטי, מוזיני, ושמברטן. Vosne-Romanee 1er cru Cros Parantoux. כרם בכפר פומאר קוט דה בון שנחלק לשניים, רוז'יה עליון ורוז'יה תחתון, כאשר החלק התחתון הוא בעל 58 דונם הראוי לתואר "גראנד קרו". הוויכוח נינטש שנים רבות במנהרת הזמן והוא רחוק מקונצנזוס. הכרם יועד לקבל את התואר הנכסף של גראנד קרו אי שם בשנות השלושים, עת החילו את חוקי האפלסיון קונטרולה על כרמי בורגון, אך אנשי פומאר הם אלו שהתנגדו נחרצות. הטענות נשמעת כיום פתטיות ונטולת חזון- האשמה מוטלת על הכורמים בכפר, הם אלה שהתנגדו בזמנו קבלת תואר "גראנד קרו" והסיבה צמצום יבולים. Pommard 1er cru Rugiens.

דרומית לבון, בקוט-דה-בון, עושים את יין השרדונה הטוב בעולם: מונרשה, קורטון, מרסו ועוד. אחוזת הרוזן דה-לאפון נמצאת בכפר מרסו Meursault. השרדונה הוא זן עמיד מאוד. יינותיו של לאפון נשמרים יותר מ-25 שנה. בפומאר Pommard עושים יינות אדומים נפלאים. גם שם יש "שאטו", שאטו דה-פומאר העתיק, בעל הנחלה הגדולה ביותר ברמת הדירוג העליונה. הביקור ביקב הוא בתשלום - וגם אז זה מקרה נדיר - והיינות שהוא מייצר נמכרים במאות פרנקים לבקבוק. היקב הוא בבעלותו של פסיכיאטר צרפתי נודע, המחלק את זמנו בין החולים לבין החביות. ביציאה דרומה מבון חולפים ליד שני כפרי היין האדום הטוב של קוט דה בון, וולני Volnay ופומאר. באופן כללי היינות קלים יותר מרוב היינות בורגונדי האדומים האחרים מקוט ד 'האור אך משובחים והאלגנטיים. היין האדום מגיע מ- 242 הקטר של כרמים מהם 115 הקטר מפוצל בין פרימייר קרו, לגרנד קרו. הבולטים ביותר הם: Champans, Clos des Chenes, Clos des Ducs, Les Caillerets, Santenots וTaille . היינות הלבנים שמייצרים באזור Volnay נמכרים תחת המותג מרסו.  היינות הלבנים מהכפר מרסו הם בין טובי היינות הלבנים בצרפת. Perrières, Les Charmes, les Gouttes. היום קוראים ליינות וולניי בציניות "הגרסה הנשית של פומאר".

הכפר מרסו, ממעוזי היין הלבן של בורגון, הכפר מרסו הוא אחד משלושת הכפרים בעל שטח הכרמים הגדול ביותר בקוט ד'אור. רק כרמי ז'ברה-שמברטה ובון משתרעים על פני שטח גדול יותר. יש בו כ- 100 כורמים המבקבקים לבד את יינותיהם. כמעט פי 4 ממספר היקבים המבקבקים את יינותיהם בפוליני-מונרשה. למרסו אין כרמי גראנד קרו. היא משופעת בכרמי 'וילאז'' ובנתח יפה של כרמי 'פרמייה קרו'. רוב היינות הם יינות לבנים, אבל ניתן למצוא במשורה גם יינות מרסו אדומים, בחלק מהמקרים אפילו מיצרנים טובים. שטח כרמי מרסו מחולק על ידי וואדי. כמה כרמים שמצפון לוואדי היושבים בסמיכות לכרמי וולנה, מתאימים יותר לגידול פינו נואר. היינות האדומים המגיעים משם מבוקבקים תחת השם Volnay 1er cru Santenots. דרומית לוואדי, על שלוחה בעלת תפנית מזרחה, לעיתים עם רכיב צפוני קל, ועל אדמת גיר סלעית, ענייה במים ומושלמת לגידול שרדונה, ממוקמים יתר כרמי מרסו, ביניהם רצועת כרמי ה'פרימייה קרו' החשובים של הכפר. יינות מרסו הלבנים קוראים תיגר על יינות פוליני-מונרשה. החלקה של "דומיין בושארד" נטועה על כ-26 וחצי דונם Premier Cru הכרם נחשב לאחד החשובים בכרמי הכפר מרסו. אחד מכפרי היין המפורסמים ביותר בקוט דה בון.

Pommard Château de נמצא בשולי הכפר פומאר Pommard, ברשות הבעלים הכרם הפרטי הגדול ביותר בבורגונדי ובו מייצרים יינות אדומים. כפר הידוע ביינותיו האדומים אניני הטעם, וכמקום עליה לרגל של חובבי היין בעולם. בפומאר, 'וילאז'' ו'פרמייה קרו' אין בתחומי פומאר כרמי 'גראנד קרו', הכרמים Clos des Epeneaux ו- Rugiens-Bas, נספרים לא פעם כמועמדים ראויים לתואר. אדמת הכרמים מורכבת מחימר ומגיר, וזוהי אותה שיכבה גיאולוגית עליה יושב הכפר ז'ברה-שמברטה ומכאן הזיקה בין יינותיהם של שני הכפרים. הטרואר בחלק הגבוה של המדרון הקרקע סלעית ושכבת האדמה שמעליה דקה מאד, מפיק יינות יותר אלגנטיים, ואילו באמצע המדרון נמצאים הטרואריים הגדולים שמייצגים את פומאר בצורה הנאמנה ביותר. משם מגיעים יינות עם עומק, עוצמה, עושר, טאנינים ופוטנציאל יישון נהדר. הכרם בן חמישים הדונמים נטוע בצפיפות רבה, הגפנים בוגרות, חלקן בנות מעל 70 שנה והחקלאות הנה ביו-דינאמית. היבולים נמוכים והיינות עוברים השרייה ארוכה עם הקליפות ומתיישנים כשנה וחצי בחביות, זהו יין בעל פוטנציאל התיישנות יוצא מהכלל, כדאי להתאפק שבע או שמונה שנים, ואז הוא יגיע לאיזון שיאפיל על אדומי הצפון.

מי ששתה מונרשה טוב לא ישכח את החוויה לעולם. אין עוד יין לבן עלי אדמות שישווה ליין זה. בודדים הם אף היינות האדומים שיוכלו לו. אפילו בדומן דה לה רומנה-קונטי (DRC). לפסגת היינות הלבנים נמצא בשני הכפרים פוליני מונרשה ושסאיין מונרשה-MONTRACHET השוכנים לפאתי הגבעה שמפיקה את יין השרדונה הטוב ביותר בעולם. פוליני-מונרשה והעונה לשם שאטו דה פוליני-מונרשה שייך "לאטיין דה מונטי "אחת מהדמויות הדומיננטיות באזור . זהו יקב ותיק שידע בשלושים השנים האחרונות תהפוכות לא מעטות עד אשר "הוצנח" לתוך ידיו המקצועיות והמוכשרות. בשנים האחרונות התברג לרשימת היקבים המובילים בכפר(קוט דה בון). לשאטו דה פוליני חלקות בכמה מהכרמים הטובים ביותר בבורגון, כולל בחלקות הגראנד קרו הלבנות המהוללות של מונרשה ושכנותיה, כמו גם כרמי פרמייה קרו מפוארים כמו Puligny Folatières ו- Meursault-Perrière.מונרשה ובטאר-מונרשה (על שלושת כרמיו) יושבים על אותו לוח גיאולוגי, שם הקרקע בנויה שכבות סלע בעלות מרווחים בין שכבה לשכבה, כך שמתאפשרת לגפן תזונה טובה יותר מאשר בשבלייה-מונרשה. מונרשה (Montrachet) הנו כרם לא גדול בן 8 הקטר (80 דונם) החולק את שטחו שווה בשווה בין הכפרים פוליני-מונרשה ושסאן-מונרשה. הוא שהעניק לשני הכפרים את שם משפחתם, או יותר נכון הם שהוסיפו את שמו לשם הכפר במטרה להוסיף נופך יוקרתי ליינותיהם הפשוטים יותר, כששם קסום זה מפאר את בקבוקיהם. מונרשה אינו כרם הגראנד קרו היחיד באותה פיסת אדמה מופלאה. צמודים לו עוד ארבעה כרמי גראנד קרו ששמם אף הוא יצא למרחקים למרות שהם חוסים בצילו. בחלקו העליון והתלול ביותר של המדרון נמצא כרם שבלייה-מונרשה (Chevalier-Montrachet), אשר לו טרואר קר, שיפוע תלול וניקוז מצוין, אך חשוב מזה – סלע גיר אחיד וקשה בעל שכבת אדמה דקיקה ביותר. קרקע ענייה זו מקשה מאד על חיי הגפן ומקורות תזונתה דלים, והיא מקור הטעמים המינרליים, הפרחוניים, האלגנטיים. מונרשה ובטאר-מונרשה ועל שלושת כרמיו- שם הקרקע בנויה שכבות סלע בעלות מרווחים בין שכבה לשכבה, כך שמתאפשרת לגפן תזונה טובה יותר מאשר בשבלייה-מונרשה. על פני השטח. בתחתית המדרון נמצאים שלושת ה"בטארים": בטאר-מונרשה (Batard-Montrachet), ביאבנו-בטאר-מונרשה (Bienvenues-Batard-Montrachet) וקריו-בטאר-מונרשה (Criots-Batard-Montrachet), אשר כתוצאה מהבדלי הטרואר שפורטו קודם לכן ובניגוד לשבלייה-מונרשה, הנם יינות מאסיביים, שמנוניים, עשירים ובעלי ארומות וטעמים אקזוטים יותר. נכון, קשה מאד לשתות מונרשה גראנד קרו מחמשת הכרמים הללו, ולו מפאת מחירם הגבוה, אלה הודות לנדירותם. בכל פעם שיצא לי לשתות מיינות אלו הופתעתי עד כמה לא הייתי מוכן לחוויה מרגשת זו. אי אפשר להיות מוכנים ליין שכזה. תמיד יהיה בו משהו שיפתיע, שירגש, שיסעיר, תמיד יותר ממה שציפינו.