רק בחודש מאי האחרון היתה לנו הזדמנות לשמוע ולצפות באנשי מאקרו-כלכלה מן השורה הראשונה, "בועידת הנשיא פרס 2008" אם לשפוט את מה שנאמר בגדול, אפשר לסכם שהם נקטו באופטימיות זהירה לעתיד לבוא.
למרבה הצער הגלגל הסתובב ואנו עדים בימים אלה- שאפקט הדומינו גרם משבר אשראי פיננסי, למשבר כלכלי גלובלי.הוא ייחודי בכך!!! שהמוקד שלו בליבת שוק ההון העולמי, וזה נובע מכך שלא ניקח בחשבון והסיכונים לא הוערכו כראוי על ידי הגופים המלווים.
היום אנו מתבשרים שהמסחר באסיה סוגר את החודש הגרוע בתולדותיו. הכלכלה האמריקאית סובלת כעת מהתכווצות של מעמד הביניים שקיבל בעבר כסף זול וניצל אותו לצריכת פרטית שונים, וכיום אנו עדים בירידה במשכורות, אותם תושבים לא מצליחים לסבסד לעצמם את אורח החיים אליו הם הורגלו בעבר וכעת מגיע זמנה לשלם את המחיר.לזב יש להוסיף גורם נוסף העובדה שסין וכלכלות נוספות בדרום-מזרח אסיה, סבסדו למעשה את המחיר הזול של האשראי האמריקאי על-ידי קניה מאסיבית של דולר, ששמרה על חוזקו היחסי. זה אמנם רווחי מאוד עבור יצואנים מאותן המדינות, אך הדולר המקרטע הופך להיות פחות ופחות אטרקטיבי עבור המשקיעים מאסיה. לכאורה, אפשר היה לשער שמשבר ה"סאב-פריים" יסתיים בגבולות שוק המשכנתאות והנדל"ן בארה"ב. אבל, הפגיעה של משבר זה בכלכלה העולמית היתה מובהקת. תהליכי הגלובליזציה מצד אחד והאופי הספקולטיבי יוצרים תלות חסרת-תקדים של כלכלות העולם בכלכלה האמריקאית ובייחוד בבועות עליהן היא מתבססת. משכנתאות ה"סאב-פריים" הפכו מזמן למניות ואיגרות חוב בסיכון גבוה. לזה יש להוסיף את הכלכלה הבריטית הנמצאת במשבר עמוק ביותר ששיאו נמצא בלב הסיטי. באחרונה מגלה חולשה מדאיגה. בחודש האחרון מציירים תמונה עגומה ביותר של כלכלה במשבר עמוק.
ההאטה הפוקדת כעת את ארה"ב צפויה לדרבן לרעה את האינפלציה העולמית,אנליסטים טוענים כי העולם עומד בפני המשבר הפיננסי הגרוע ביותר מאז מלחמת העולם השנייה.
הדעה כי השווקים הפיננסיים מתנהגים באופן מאוזן, התבדתה למרבית הכלכלנים בעולם, וזה מפתיע לגלות עד כמה מועטה המודעות לכך שמיתון בארה"ב מאיים גם על אירופה ושאר העולם. וגם כאן בבית בישראל המיתון מאיים על המשק הישראלי, המשקיעים בלחץ והפנסיות בסכנה. הזיקה בין המשבר הכלכלי הנוכחי מאיר פעם נוספת את החשיבות המועטה שמעניקה המערכת הפוליטית שלנו לנושאי כלכלה.
בכל הנוגע למערכת הכלכלית ולאמירות של מנהלי המדיניות הכלכלית בישראל, יש קונפליקט עמוק בין הנאמר לנעשה. קיימת סתירה פנימית עמוקה בין הנאמר לבין מה שחושב הציבור בישראל ובכך מגדילה את אי הוודאות ואת חוסר האמינות של המערכת.
האזרח הישראלי כבר מרגיש את הצמצום במקום עבודתו ובכיסו, אך מנהיגי המדינה טוענים ש "הכל בסדר".אנחנו לא באמת שונים מיתר העולם ולעיתים אם להודות אפילו פחות טובים. עליית המחירים בישראל של מחירי החשמל, המים ומוצרי המזון הבסיסיים הם למעשה תוצאה ישירה של האינפלציה העולמית.
הכלכלה העולמית ממשיכה להסתחרר – מדינות חלשות פושטות רגל. הנפילה הבאה של וול סטרייט בדרך היזהרו !!!!
שנת 1929 נרשמה כאחת השנים הדרמטיות ביותר בתולדות העת החדשה במאה ועשרים, יום השחור ה- 24.10.1929 נחרט בתודעה העולמית כטראומה שלא נשכחה עד היום, זה יום בו התרסקה הבורסה האמריקאית וגרמה לתקופת שבר כלכלית ארוכה וקשה ביותר.
גם הצעד של יו"ר הפדרל רזרב, על הפחתה נוספת של הריבית בארה"ב ב-0.5% ל-1% לא מועילה בינתיים-זוהי הרמה הנמוכה ביותר של הריבית בארה"ב מאז שנת 2004. לדעת הבנק המרכזי תרד האינפלציה בארה"ב במהלך הרבעונים הבאים והיא אינה מהווה עוד סיכון מהותי, ולמרות זאת השוק מתנהג אחרת ובאופן שלילי.
את מחיר המשבר של השיטה שמשרתת את התאגידים והמיליונרים יצטרכו לשלם משפחות העובדים והעניים, בירידה מתמשכת ברמת החיים. לאורך כל ההיסטוריה, השיטה נעה מתקופה של צמיחה לתקופה של משבר וחוזר חלילה. אך, גם בתקופה של צמיחה, כשהמעבידים הגדולים עושים רווחים אסטרונומיים הפועל הפשוט מקבל רק פירורים!!! אם בכלל. קברניטי הכלכלה ובראשם משרד האוצר יצאו בהכרזות שבישראל נרשמת צמיחה כלכלית בעליה מתמדת, אך לאורך כל התקופה הזאת הרוב המוחלט של השכירים בישראל לא הרגישו שום שיפור משמעותי בתנאי החיים ורווחת הפרט. ההיפך הוא הנכון. כעת כשהכלכלה העולמית עומדת בפני הידרדרות למשבר נוסף, העובדים בישראל כמו עמיתיהם בעולם, ניצבים בפני סכנה של פיטורים המוניים, הורדות שכר, אינפלציה וקיצוצים בהוצאה הממשלתית על חינוך, בריאות וכדומה. הבוסים ינסו לשמור על רמת רווח גבוהה, על ידי הקטנת חלקם של העובדים בעוגת ההכנסות.
