עיתון הארץ היה ועודו שנוי במחלוקת. לפחות מבחינת אופן הכיסוי של ענייני ביטחון ופוליטיקה. כך בעבר, וכך גם בתקופה זו. חלק מכתבי העיתון, הנותנים את הטון בעיתון הארץ, מסקרים את נושא הביטחון באופן "המושך אש", ולא פחות ביקורת כנגד בעלי השליטה בעיתון - אפילו עד כדי הטלת ספק בדבר נאמנותם לעם היהודי בכלל ולמדינת ישראל בפרט.
הקו הפוליטי של עיתון הארץ היה מאז ומתמיד מגובש ואחיד. מצד צמרת כתבי העיתון, לכיוון אחד: שמאל וללא עצירה באדום בענייני ביטחון.
בעקבות גל הביקורת שנשמעה לאחרונה נגד עיתון הארץ, על הקצנת העמדות השמאלניות בהן נוקט עיתון זה, נאלץ המו"ל עמוס שוקן לצאת ולהתגונן, ויותר מזה, לנסות ולשכנע בדבר המובן מאליו בפרשה הביטחונית שנחשפה שהצמרת בעיתון הארץ צודקת ואילו השב"כ טועה.
ביטאון התעמולה האנטי-ציוני המכונה עיתון הארץ גמר אומר לקדם את האג'נדה האנטי-ציונית שלו על-חשבון מערכת הביטחון
עיתון הארץ החליט לצאת למתקפה אגרסיבית כנגד זרועות הביטחון של מדינת ישראל- וכנגד השב"כ במיוחד. וזאת לעומת הרצון הטוב של השב"כ לשמור על חופש העיתונות, ובמטרה לכבד את חיסיון המקורות העיתונאיים לכן זו הסיבה שנוהל בצעד חריג, משא ומתן בין באי כוחו של אורי בלאו לבין השב"כ שבמסגרתו גובש הסדר מסירת כל המסמכים, המסמכים לא יהוו ראיה כנגד החשוד והפרשה מאחורינו. הובהר והוסכם כי אין באמור לעיל כדי להתיר לבלאו להחזיק ברשותו או בשליטתו מסמכים סודיים כלשהם. אם ירצה להסתמך בעתיד על המסמכים, תקוים התייעצות בין עו"ד העיתונאי ליועץ המשפטי של השב"כ.
מכאן עולים כמה עניינים, שמקוממים ואינני יודע לומר מה מקומם יותר: האם הטיעון הבסיסי העולה מרוח הכתבה לפיו העיתונאי פועל ע"פ רוח זכות הציבור לדעת
או שמא הדרך הנלוזה ל"הוכחת" טיעון שכזה הבאה לידי ביטוי בהשלכת דברי בלה במערכת הביטחון וגיבוי מלא לעיתונאי ששרך.
נכון להיום אם הוא ימשיך להסתתר בלונדון צריך להביא אותו משם כמו שהביאו את וענונו, הוא לא יותר טוב ממנו ואפילו גרוע ממנו, לפחות וענונו עומד מאחורי מעשיו המנוולים, ובלאו ברח מהארץ ולא רוצה להתייצב, אם הוא חף מפשע לפי דבריו ומעבדיו אין סיבה שלא ירצה להתייצב.
חופש הביטוי הוא ציפור נפשה של הדמוקרטיה, אך לא ייתכן שעיתון הארץ מודיע כי העיתון יממן את אורי בלאו, וביוזמת העיתון בלאו לא שב לארץ .
אי אפשר להפר את החוק ולפגוע בביטחון הלאומי ובאותה עת להתכסות תחת עלי תאנה של "חופש ביטוי וזכות הציבור לדעת".
פרשת גניבת המסמכים הצבאיים, על ידי ענת קם, אינה עבירת ריגול, אלא עבירת בגידה שהעונש עליה חמור יותר.
יש כאן באופן ברור הדגמה קבל עם ועולם כיצד האידיאולוגיה השמאלית /הפוסט ציונית והבוגדנית מביאה גם למעשי בגידה ממש שנועדו לשרת את האידיאולוגיה הבוגדנית של השמאל, הגברת הנאלחת מודה שהיא עשתה זאת ממניעים אידיאולוגיים.
מאחורי האידיאולוגיה הסתתר המניע והוא למנוע מצה"ל לפעול נגד הטרור. הדלפת ומסירת החומר הזה בא באופן מפורש בכדי לפגוע בצ.ה.ל ושאר מערכות הביטחון.
צל המונופול המחשבתי, והחוטים הנמשכים מאחורי הקלעים, והנסתרים מעין הקורא או הצופה. הם הסיבות האמיתיות שגורמות לכלי תקשורת לתקוף או לא לתקוף, לרומם או להשפיל, להבליט או להצניע, להדפיס או להשליך לפח. הנטייה השמאלית בתקשורת הישראלית היא שהביאה אותה לניתוק מהעם ואת כיצד הפכו העיתונאים לכלי משחק בידי מו"לים ואינטרסנטים. ודוגמה בולטת לכך הוא הראיון שנתן המו"ל לערוצי הטלוויזיה- והין השאר אמר: אם לא יינתן חיסיון לענת קם ולאורי בלאו, אזי המסכמים הסודיים יופקרו. במדינת חוק היה האיש הזה, נעצר תוך שעה מהופעתו הפומבית בטלוויזיה ועומד לדין בגין סחטנות ובגידה.
סגן עורך מוסף הארץ, כתב בפייסבוק, כי משפחתו של אלירז פרץ הי"ד, ששלחה 4 בנים לסיירת גולני ושניים מהם נפלו בקרב, היא משפחה של "פאשיסיטים ג'יאדיסטים". הוא הוסיף "שאינו רוצה לחיות במדינה של אלירז פרץ ולא של אמא שלו". ההתנצלות היא איננה רלוונטית הדעה הקיצונית נכתבה, וזה פניה של עיתון הארץ.
מי שאוהב את הארץ, אינו קורא את עיתון "הארץ".
