רקמה מאחורי הקלעים

לבנון מנצלת את המצב לאור הזדהות עם ארגון החמאס בעזה. חיזבאללה מעלים עין ומעורר פרובוקציות, וירי הקטיושות מתבצע כנראה ע"י ארגונים פלשתינים המקורבים לחיזבאללה ובתיאום מלא עם הארגון, נסראללה עצמו מודע מהאפשרות של הסלמה- כיוון שהוא חושש שישראל תנצל זאת כדי לתקוףt, את ארגונו.בנאומיו האחרונים הדגיש אנחנו מוכנים לכל אפשרות ומוכנים לכל תוקפנות. וקרא לכל הלבנונים להיות זהירים ולהיכנס לכוננות.

מדובר בפעם השלשית בתוך שבוע בו נורות רקטות מהצפון על רקע מבצע "עופרת יצוקה" ברצועת עזה

הקטיושות שנורו אתמול מלבנון על ישראל הן לא אירוע נקודתי והוא עלול להוביל להחרפת העימות.

ישראל חייבת להבהיר חד משמעית שהיא רואה בממשלת לבנון וצבאה כגורם אחראי למניעת ירי לעבר ישראל.

אולי במקום ריטואל המחאה הקבוע, נאמר שאין עוד טעם למחות בפני האו"ם?

על שגרירת ישראל באו"ם לעלות על דוכן הנואמים ולומר ביתר שאת את הדברים הבאים:
נציגים נכבדים -מדינת ישראל מציבה לכולכם את האתגר של מניעת הישנות ההתקפות כאלה מצידה של לבנון היא הריבונית שטחה- מחובתה שתדאג לשקט. אם לא, אח"כ אל תבקשו מישראל שלא תגן על עצמה בכל העצמה נגד התוקפים, ראו דוגמת רצועת עזה.

הירי מלבנון מוכיח בפעם המי יודע שצבא לבנון לא פעול כדי למנוע הישנות הירי לעבר ישראל. לבנון איננה עומדת במחויבותה ודבקותה להחלטות הבינלאומיות- להחלטה 1701.

כדור השלג נמצא על סף המדרון יש לעצור אותו מיד! הניסיון מלמד עם האוכל בא התיאבון !

כשרת חוץ נכשלה במלחמת לבנון השנייה, וזאת בגלל המדיניות הפושרת הגענו למצב הזה.שרת החוץ היא זו שרקחה את הסכם מאחורי הקלעים, הסכם 1701היא ככניעה לדרישות וללחצים של מזכירת המדינה רייס. הסכם 1701 שנחתם עם ממשלת לבנון בניצוחה של שרת החוץ, מלא חורים ונראה כמו גבינה שוויצרית. החסרונות בהסכם זה עולים רבות על היתרונות, החלטה 1701 לא שווה את הנייר עליו היא רשומה

בנוסף ציפי לבני גיבשה והשיגה את הנוסחה, שאיפשרה לממשלת ישראל לאשר את תוכנית ההתנתקות מעזה ולהוציאה אל הפועל כיום במבט לאחור אין ספק שההתנתקות נכשלה. הכישלון הזה נובע מכך שביסוד ההתנתקות היה רעיון חסר שחר. היא לא נבעה מתוך ניתוח אסטרטגי מעמיק אלא מתוך מצוקה פוליטית.

גם כיום ההסכם שמתגבש עומדת שרת החוץ מאחוריו והמבשלת מאחורי הקלעים -לדאונינו הרב זה יגמר בהסכם עלוב כמו 1701 שלא שווא את הנייר, בשביל זה לא שווה לנצור את האש. אסור להסכים להפסקת אש לפני כניעה של החמאס או הסכמה על תנאים חדשים לשביעות ישראל. כל הסכם שלא יסגור הרמטית את ההברחות אינו שווה את הנייר שעליו הוא כתוב. .

האגדה האורבאנית בדבר נחישותם הבלתי מוגבלת של הרדיקלים הערבים קרסה כבר ב"חומת מגן", ואפילו ברתיעת החיזבאללה מעימות בעקבות המלחמה המוחמצת בלבנון. זו העת להוכיח את אפסותה גם בעזה.

לאור הדברים שנאמרו לעיל לא ייתכן כי במפלגה והעומדת בראשה שבמשמרתה מופצצות ערי ישראל מדי יום ביומו תמשיך לכהן ולזכות לאמון ותמיכה ואפילו הקלוש ביותר. היעלמותה של מפלגת קדימה הינה אמירה מוסרית עליונה. זו האמת העירומה, קדימה והעומד בראשה חוששים להציג אותה למבחן הציבור, ומכאן כל ניסיונות ההטעיה והרמייה.
ומכיוון שכל הגישה שלהם אינה על בסיס של אמת, ברור שאתם נופלים כל פעם בסתירות לוגיות בהצגת גישתכם. הגיע הזמן למהפכה. עברו לדבר אמת.קדימה זה אוסף פליטי אופורטוניסטים הממשיכים מכוח האינרציה ופועלים בחלל ריק בלי חזון ובלי דרך.

התקשורת במבצע "עופרת יצוקה"

מי שחושב שיש כאן "זבנג וגמרנו" או אם רק נבליג עוד קצת, והכל יהיה בסדר לא חי במזרח התיכון. לכן צריך לחתור באומץ וללא חת ולהמשיך את המלחמה בעזה. התקשורת מעמידה הכל בספק ותחת מיקרוסקופ.

בכדי להשיב על שאלה כיצד מתנהגת התקשורת במבצע "עופרת יצוקה", נחזור מעט אחורה בשטף הזמן, ונבחן את לקחי מלחמת לבנון השנייה התקשורת אימצה את המסרים המתלהמים של הדרגים הצבאיים והמדיניים מבלי לחשוף את כשלי המלחמה בזמן אמת.,ובכך מעלה התקשורת בתפקידה

אחדים מן הכותבים נטלו חלק בסיקור המלחמה עצמה(מלחמת לבנון השנייה),חלק מהכתבים נהגו בחוסר אחריות הגובל בהפקרות, כאשר מסרו דיווחים על תנועות של כוחות צה"ל בשדה הקרב ובכך עבור על חוק הצנזורה.העיתונות דלקה אחריה ההנהגה כמו עדר שרץ אחרי הרועה.הרצון האנושי להתחמם באור הקונצנזוס גבר על שיקול הדעת, היא העדיפה להיות פופולארית, למכור יותר עיתונים, ולעלות את אחוזי הצפייה בטלוויזיה.

למיטב ידעת הציבור ראש הממשלה ודרגיו מתחתיו לא דיברו הפעם גבוהה, גבוהה כפי ששמענו זאת בעת שיצא צ.ה.ל למלחמת לבנון השנייה סימן המטרות שהציב הקבינט הביטחוני הם לא בשמים וזה לקח ממלחמת לבנון השנייה.אך לעומת זאת חלק מהפובליציסטים שמלווים את המבצע "עופרת יצוקה". כותבים במאמריהם מטרות בשמים, הם מתיימרים ומתייהרים שקיבלו תחושה ממקורותיהם, בממשלה ובצבא, שזה אפשרי.אינני מבין מהיכן הם שואפים את הביטחון הזה. קל לקבוע יעדים מרחיקי לכת, להפריח באוויר דברי שחץ וגבורה, אך אחרי שהדברים נאמרים קשה יותר לסגת לעמדות מתונות וסבירות, אל למרבה הצער רק מעצמם לא תובעים הפרשנים דין וחשבון.

הפובליציסטים מעדיפים להתמקד בשבחים רוויי פאתוס על פני ביצוע תפקידם –הפעם הם לא מעלים סימני שאלה על הטיפול בעורף ובוחנים את חוסנו הממשי. הטיפול העיתונאי הבלתי רציני בנושא זה במלחמת לבנון השנייה השליך ישירות על היכולת להעריך את התפתחות המלחמה, שכן זו היתה תלויה רבות במצב העורף.

פרשנים לא מהססים לעמוד מאחורי קביעות שלא בהכרח היו ראויות לפסקנות- בתופעה זו אנו נתקלים גם במבצע הנוכחי.לפחות לפי חלק מהפרשנים הינו צריכים להיות בסיום הלוחמה. הפרשנים לעולם אינם נדרשים להודות בטעויותיהם.טענתם היא שבמלחמה אינטנסיביות האירועים היא כזו שהדעות מתחלפות במהירות שיא. הפרשנים מחדדים את עטיהם לקראת הרגע המבורך שבו יוכלו להגיד "'אמרנו לכם".

מבצע " עופרת יצוקה" סותרת ומוכיחה שיש אפשרות לייצר ערפל קרב, צ.ה.ל. לא עומד בפני דילמות ולחצים כפי שיאפיין את במלחמת לבנון השנייה. צ.ה.ל הפיק לקחים ומיושמים בשטח- לכן המערכה הנוכחית איננה מוכרעת בתודעה.

במבצע הנוכחי אנו עדים לשני עקרונות: צ.ה.ל. ומערכת הביטחון,משתף את הציבור במידע חיוני, אך מנגד לא מסכן חיי חייליו בשביל תמונה או כותרת. וזאת למרות ההתחרות האדירה בין כלי התקשורת, שבה הרייטינג, הסקופ והראשוניות הם עקרונות מובילים.

תם עידן מאות תדרוכים, שיחות רקע,וראיונות, של לובשי מדים,שאפיינו את מלחמת לבנון השנייה. דובר צ.ה.ל מדברר את הצבא. כשיש כשלים מדווחים, לכן בסך הכל תפקוד חטיבת דובר צ.ה.ל. מצוין.

מערכת הביטחון ו- צ.ה.ל.התאים את פעולותיו לצרכים שעולים במלחמה הזאת. קיימת מודעות לסוגיית התיעוד המבצעי: לכן חיילי חטיבת דובר צה"ל למרות שאינם קרביים, נכנסים לשטח כדי לצלם,.

חיילים ציידנו במיכשור מתאים לצד יחידות הלוחמות, בכך מיצרים מקור מידע אמין ויציב, ומעבירים לנו תמונות מהשטח ללא פרשנות מיותרת.

סוגיה השידורים החיים היא מצומצמת ובצדק,למרות שהתקשורת מתנגדת לתופעה זו. זה לא "סתמית פיות", בזמן לחימה, הרגולטור חייב לקחת אחריות. לא צריך למנוע שידורים חיים אבל צריכות להיות התניות, שלא ישדרו חומרים שיפגעו בפעילות מבצעית, כפי שהיה במלחמת לבנון השנייה. אחריות כזו מסייעת למנוע מצב שבו התקשורת משדרת חומרים שמסכנים חיי אדם או פעילות מבצעית. בעיקרון התקשורת מעדיפה ליישר קו עם דעת הקהל, ולכן מוסרת אינפורמציה לא מדויקת עם הרבה קישוטים ואמירות לא ענייניות. לכן תנאי הכרחי- יש לבדוק את הטקסטים הנכתבים בעיתונאות הכתובה, והדוחים בתקשורת האלקטרונית, דרך "משקפיים" אובייקטיביות.

ישנן תלונות על כך שלא מאפשרים למספיק כתבים, ישראלים וזרים, להיכנס לשטח גם כאן צ.ה.ל. צודק, ההתנגדות נובעת מחשש לחיי הכתבים מעבר לכך, הצבא רצה להכיר קודם את השטח ולראות איך מתפתחת הלחימה הקרקעית. אסור לשכוח שהלחימה הקרקעית לא החלה מיד. יתרה מכך אין להשוות את המלחמה בלבנון, לזו ברצועת עזה עם כל המשמעות לכך.יש לזכור שכתבים הנכנסים לאיזורי הקרבות בעזה זה לא לטיול בטבע.ל-צ.ה.ל. אין מה להסתיר, וכשמחברים כתב לפעילות צבאית בשטח הוא נרתם ומביא את הסיפור מהעיניים שלנו.לכן דובר צ.ה.ל. אימץ לעצמו את שיטת ה"פולים" במבצע הנוכחי. ומאפשר כניסה סלקטיבית כאשר התנאים בשטח מאפשרים זאת.

כיום אין הדלפות מבפנים, לכן אנו לא שומעים שהצבא ביטל פעולה חשאית כי היא הודלפה לתקשורת. למרות זאת גם כיום קיים כעס רב בציבור שנובע מפטפוט מיותר של כתבי שטח, מפרסום רב ובלתי רלוונטי בלי איזון ופרופורציה. הציבור רוצה שהתקשורת תדבר פחות, לא צריך לתת מידע לאויב.

יש דברים שמתפרסמים ביוזמת התקשורת ובהם צריך שתהיה הגינות ואחריות.בעבר לכל אלוף היה הכתב שלו, ולכל קצין מדרג בינוני יש קשרים עם עיתונאים- התופעה הזו חלפה מהעולם בעידן של הרמטכ"ל הנוכחי, לכן כל כתב לליאת ברירה הפך לפרשן צבאי מדופלם.ומפרש את מהלכי המלחמה באמצעים הדלים העומדים לרשותו.

תפקיד הרמטכ"ל לנהל את הלחימה תפקידו לא לצאת לציבור ולשתף אותו. אומרים שהוא נעלם עדיף כך. תלונות תמיד תהיינה, הצבא על מפקדיו לא צריך לדבר, לשם כך יש דובר צ.ה.ל. הוא אמון להעביר את הדברות בצורה מדודה, מנוהלת, ומתוכננת, ולהביא לידי ביטוי את הישגיו של צ.ה.ל.הדברות חייבת להיות כך שחס וחלילה לא יבצר מצב סיכון חיי אדם בשביל כותרת. במבצע הנוכחי שום פעילות לא נעשת מתוך מטרה להשיג הישג תקשורתי וכך צריך להיות.

תפקיד דובר צה"ל הוא לא רק לעצב את האסטרטגיה התקשורתית והשיווקית של הצבא אלא גם לייצג אותו, כך שלנושא התפקיד עצמו יש משקל תדמיתי לא מבוטל. הדובר נועד לייצג את הצבא בעתות שלום ולמסביר הלאומי בעתות חירום בהנחיית הרמטכ"ל.לכן לתקשורת קשה עם עובדה זו.

התקשורת עוסקת יותר מדי ב"צריבת תודעה", עוסקים ביחצנות יתר. לכן מאוד קשה להתמודד עם התופעה הזאת. התקשורת זה לא ארגון פרטי.אסור שהאינטרס האישי של כתב שיהיה בכיר ביותר יגבר על האינטרס הלאומי, זה עלול להביא לאסון גדול. יש לעשות שינוי תרבותי, וכתבים בכירים צריכים ליטול את זה על עצמם את האחריות על הפטפוט המיותר, ובכך להוות דוגמה לכתבים הצעירים.

כפי שהדובר לא מתיימרת להבין את כל מהלכי הקרב ואת כל האירועים לפרטי פרטים,על כמה וכמה הכתב שאינו נמצא עם הלוחמים בשטח חייב להיות מאופק בדווח- רבים מהכתבים לא מדברים לעניין, ולא חוששים להעביר ולהביע את דעותיהם האישיות מעל כל במה.הכתב ממקמם את עצמו מבלי שהתבקש לעשות זאת כמרגיע הלאומי או כאקמול החברתי.הציבור מצפה לקבל את המידע בצורה אמינה, ולדבר אליו בגובה העיניים, הפרשנות מיותרת , גם במבצע הנוכחי רבים המקרים שנאמרות אמירות לא מוצלחות מפי כתבים, אמירות שלא היה נכון להגיד. גם במבצע הנוכחי יש הבלים במינון גבוהה ונבואות מופרכות, לכן על קהל צרכני התקשורת להפיק לקחים ולהתייחס בזהירות ובחשדנות לפרסומים.

לסובב את הסויץ'

ראוי לברר היטב מה גרם פתאום למשולש להתקפל ולהסכים לרגיעה המדומה לפני למעלה מחצי שנה אחורה, כיום אסור להשלות את עצמנו פעם נוספת. השקט המדומה ששרר בתקופת הרגיעה היא תוצאה של שיקול דעת מועטה במשולש- ישראל. מצרים. חמאס.

המניע שדחף את חמאס נבע שראשיו חששו מפעולה ישראלית נרחבת ברצועה. משום כך הנמיך את גובה הלהבות שקדמו לרגיעה ובכך השיג את מטרתו.

ישראל רצתה להימנע בעת ההיא מהסלמה- ומנגד היה ברור בכדי לשתק קסאמים, צריך לשבת בשטח שממנו הם משוגרים קסאמים, למרות שכולם מודעים שאין דרך להפסיק באמת את הירי, בגלל אופי המרחב העזתי האורבאני הצפוף אוכלוסין, זולת השתלטות-רבתי על רצועה עזה.והמבצע הנוכחי ממחיש זאת ביתר שאת.

עבור מצרים עזה וכל המשתמע מכך ובמיוחד שלטון החמאס הרדיקלי מהווה איום ממשי על יציבות המשטר המצרי. כתוצאה מכך מעוניינת מצרים בדיוק במה שישראל מעוניינת בהפסקת הלחימה ובמניעת התעצמות חמאס.

כיום על קהיר להוכיח את יכולתה בתחום זה ושהם מסוגלים לעמוד בהבטחה לעשות את הדרוש כדי למנוע הברחות נשק דרך המנהרות בציר פילדלפי.

דומה כי נשכח כלל יסוד מהותי בטבע הבריאה: לא ניתן להחזיר חביתה לביצה. ההברחות הנשק המאסיבי דרך המנהרות בציר פילדלפי בגבולה הדרומי של רצועת עזה, ממחיש עד כמה מוגבל הכוח הצבאי, וציר פילדלפי הינו ראיה לכך.

ישראל נהגה באיפוק רב עד שיצאה למבצע- נשקלו כל האופציות לפני הכניסה. ידענו מראש שאנחנו יכולים לתת מכה אחת אפיים.כשהתלבטויות העיקריות חלפו ישראל הציבה את סיכול ההברחות ומניעת ההתעצמות של החמאס בראש יעדי ישראל במבצע הנוכחי ברצועת עזה.מנגד ישראל לא משלה את עצמה שמצרים לא סיכלה בעבר וכן בתקופת הרגיעה הברחות נשק דרך סיני לעזה.ובכך יצרו איום על תושבי הגזרה מבאר שבע ועד ויבנה.עד היום מצרים לא מצמצה ולא מסכימה להודות באחריותה להברחות הנשק משטחה הריבוני, יתרה מכך מצרים טוענת ומטילה את רוב האשמה על ישראל-כי רוב הברחות הנשק וחומרי הנפץ לרצועה מבוצעות דרך הים, וחיל הים הישראלי נכשל בעצירתן.

ישראל דוחה בתוקף את הטענות הללו ומצביעה בברור כי יש קשר הדוק בין המבריחים לבין קבוצות הטרור שביצעו את הפגועים באתרי הנופש בסיני, ובנוסף קיים שתוף פעולה הדוק עם הזרוע הצבאית של החמס ברצועה ושלטונות מצרים מעלימים עין.

גם הטענה שישראל מטילה הגבלות קשות על תנועתם של המסוקים המצריים, ומתלוננת שהכוח לאורך ציר פילדלפי קטן, לכן דורשת להגדיל את הכוח המוצב לאורך ציר מ-750 ל-3000 חייל איננה במקומה.

ההחלטה אם ישראל תכבוש את עזה נתונה כרגע בידי אדם אחד בלבד- הכדור נמצא בחצר האחורית של נשיא מצרים חוסני מובארק. השאלה העומדת על הפרק האם יסכים לנעול את המנהרות. עד עתה אין סימנים לכך- ההפך הוא הדבר מצרים דוחה על הסף דרישה על הצבת כוחות בינלאומיים לאורך הגבול בין רצועת עזה למצרים בשום צד של הגבול כדי למנוע הברחת נשק, אך לא שוללת על הסף לסיוע טכני לכוחותיה, הטענה העיקרית זה פוגע בריבונותה- למרות שבתחום מצרים כבר יש כוחות בינלאומיים, לאורך גבולה עם ישראל, במסגרת הסכם השלום בין שתי המדינות מ-1979. גם החמאס דוחה כל אפשרות נוכחות של כוחות או פקחים בינלאומיים ברצועת- עם וכאשר יהיה הסכם הפסקת אש בין ישראל לחמאס. מצידה ישראל ובצדק, לא תסכים למצב בו לא תובטח הצבת כוחות בינלאומיים גדולים, שיבטיחו את הריסת המנהרות והברחת הנשק ברחבי סיני לרצועה.

המלחמה הנוכחית החזירה את נשיא מצרים לעמדת המנהיגות האזורית, ואלה יהיו דקות התהילה עם יצליח להביא להסכם הפסקת האש בעזה לשביעות כל הצדדים הנוגעים בדבר. יוזמת מצרים היא למעשה דרך לבצע את החלטת מועצת הביטחון של האו"ם מיום ה' על הפסקת אש.

ברגעים אלה ישראל מנהלת מלחמת עצבים מול מצרים. האיומים בכיבוש עזה נועדו להשפיע על שינוי העמדה המצרית, שעד למבצע "עופרת יצוקה" משכה כתפיים כלפי הדרישות הישראליות להגברת הפיקוח על הגבול ברפיח.

על ישראל להציב אולטימטום: על מצרים לפעול לסיכול ההברחות- ולא ישראל תפלוש לעזה בכל הכוח, ואתם המצרים עלולים למצוא מאות אלפי פליטים פלשתינאים שיברחו מחמת ההפגזות וצריחי הטנקים את הגבול לסיני. ועזה עם מצוקותיה תיפול על כתפיה של מצרים.

החמאס שנתפס עם מכנסיים למטה- אחרי שצה"ל הצליח להפתיע אותו בהפצצה אווירית מאסיבית ובהמשך בכוח יבשה הנחוש במשימה שהסב לו אבידות כבדות בשטח בחלוף 14 ימי לחימה - לא נותר לחמאס אלא לגייס למערכה שלו חייל שבוי וחסר אונים. צ.ה.ל יצא למבצע בעזה כשסוגיית גלעד שליט לנגד עיניו, על ממשלת ישראל למנף את המצב כרגע ולהחזיר את גלעד שליט חי ובריא-אף על פי שזה לא שיקול מוכרז ,זה חייב להיות שיקול מופנם מאחר ואין אלטרנטיבה אחרת. אנחנו בנקודה קריטית אם חס וחלילה החייל גלעד שליט לא יוחזר יהיה שבר באמון בין העם לשלטון. על לנו לחזור על שגיאות העבר ולכנס לנתיב הסיפור של רון ארד.

במצב העניינים השורר במזרח התיכון זה ברור לכל בר דעת שבחצר האחורית בדרום קם משטר ראדיקלי מוסלמי בחסות איראן שקורא להשמדת ישראל. זה משתקף גם בהצהרותיהם הבוטחות של מנהיגים.

למבצע "עופרת יצוקה" חשיבות גורלית ממעלה ראשונה לא רק משום שהוא מתרחש לאחר מלחמת לבנון השנייה, שהסתיימה עם תוצאות חלקיות ובכך הצליח ארגון חיזבאללה להתחמק מהשמדה כוללת של תשתיותיו הטרוריסטית. אלה גם שארגון החמאס מהווה חוליה ברצועת הביטחון שפרסה איראן בחצי הקשת המסופוטמית במטרה להגן על תשתית הגרעין שלה ההולכת ונבנית במהירות, ובכדי לכונן בחסותה את האימפריה השיעית הגדולה הנחשפת לעין הציבור שלב אחר שלב, וכן כפי שאנו עדים לתופעה המקבילה בגבולנו הצפוני בדמות ארגון החיזבאללה.

איראן תומכת בעידוד הכאוס ומהווה איום של ממש לא רק על ישראל, אלה על כל מזרח התיכון. האינדיקציה לביטחונה העצמי הגואה של איראן נובע מכך שמנהיגיה חדורי אידיאולוגיה רדיקאלית וחסרת רחמים- לצערנו ידם על העליונה בהתמודדות מול ארצות הברית, וכן מול העולם הערבי "החלש והמפולג".

העמקת מעורבותה ומתן פומבי לעומק קשריה עם ארגון חיזבאללה בלבנון- זאת איראן העומדת מאחורי חימוש החיזבאללה, ותומכת בהשתלטות ההדרגתית של חיזבאללה על לבנון, ובמקביל מספקת את רקטות ה"גראד" הנורות לעבר אשקלון, באר שבע, ואשדוד, ופצצות המרגמה על עוטף עזה לארגוני הטרור החמאסי ברצועת עזה וכן אחראית לאימון שמכנים אותם "בעלי בריתה"

חייב להיות ברור בכל הסכם עתידי לחמאס וגרורותיו- ישראל שומרת לעצמה את חופש הפעולה נגד החמס במידה והוא ימשיך לירות טילים, או ימשיך להבריח נשק במנהרות.לסוגית פתיחת מעבר רפיח: ישראל לא תוותר את הסדרי הביטחון הבינלאומיים במעבר. השליטה במעבר יהיו כפי שנחתם בזמנו בין ישראל,מצרים, הרשות הפלשתינאי, והאירופאים.

לפעמים הדבר הקשה ביותר הוא לדעת לסובב את הסויץ ולבצע שינוי "תודעתי מהותי" במצרים מבינה את הסכנה הטמונה בחמאס -היחסים בין הארגון האסלאמי הרדיקאלי החמאסי ובין השכנה מדרום מעולם לא היו רעועים כפי שהם כיום.החמאס לא חושש לעמוד בפני קהיר ואף להביך אותה פומבית.ומנגד מצרים וכמה מהמדינות המתונות אינן מביעות צער למבצע המסיבי ברצועה. זה לא אומר שהן הפכו לציוניות גדולות, אבל הן יודעות בבירור שניצחון לחמאס משמעותו ניצחון לאיראן, חלחול השיעה למדינות סוניות מהווה דאגה ובעיה גדולה אשר עלולה להצית מלחמת אחים. המדינה השיעית הלא-ערבית שהשתלטה על עמי ערב.