המשטר הסורי לפני קריסה

הסכם סייקו-פיקו בין צרפת ובין בריטניה, שנחתם ב-16 במאי 1916לאחר מלחמת העולם הראשונה על ידי נציגי שתי הממשלות מתפורר מול עינינו. את זה אנו רואים בעירק, לבנון ,וכעת גם בסוריה.

אסד האב שלט בסוריה ביד רמה שלושה עשורים. פוליטית הפכה סוריה לאחת המדינות היציבות ביותר במזרח התיכון, ואולי אף בעולם כולו. אך היה לכך מחיר כבד - חאפז אל-אסד הנהיג בסוריה משטר דיקטטורי שכמהו נותרו בכולם מעטים מאד. שיטת המשטר והדיכוי האכזר גבה מחיר כבד מהמשק הסורי, ולכן עד היום נותרה סוריה נחשלת כלכלית, ורוב תושביה נאבקים על הקיום היום יומי.

משטר הבעת הרצחני, שהתיימר לשאת את דגל הלאומיות הערבית, הוא העדות המדממת לכישלונה של לאומיות זו. התרמית הזאת נחשפת לעיני כל בזוועות המתבצעות מדי יום ברחבי סוריה. והעולם, כולל החלק בו שמכונה "העולם הערבי", ממשיך לשבת בחיבוק ידיים. העולם הערבי מחכה שמדינות זרות, לא ערביות, תבואנה לעזור ל"אחים הערבים" שנטבחים על ידי ערבים. על רקע העימות הבין-לאומי סביב הצעדים שיש לנקוט נגד שלטונו של בשאר אסד לאור האלימות הגואה במדינה, מה שמתחולל בסוריה זו איננה מהפכה במובן המקובל של המלה, גם ״לאומית״ לא במובן הקלאסי. העם הסורי בתחילת המאבק שאבו השראה מהאירועים במצרים ובתוניסיה, יצאו לרחובות בשל סלידתם מהממשלה הרודנית ומהיעדר ההזדמנויות, ולאו דווקא בגלל המאבקים בין העדות אך בהמשך התהפכה התמונה. בעבר הלא רחוק אסאד הבן נהנה ממנעמי החופש המערבי בעיר האורות. אולם החופש הוא תרמית. שכן הוא מעולם לא הפנים את ערכי החופש. נהפוך הוא, נותר שבוי בעולם השבטי שממנו הוא בא. לדבריו של הדיקטטור השני לבית אסאד, אפשר לחייך במרירות נוכח ההצהרות למה שמתרחש היום בסוריה. בהפגנות נגד המשטר נשמעות הקריאות "נוצרים לביירות – עלאווים לקבר". מטבע הדברים, סיסמאות מסוג זה מחזקות את תמיכת המיעוטים באסאד, ולו מתוך חשש מהחלופות המצפות להם. מדובר בתמיכה של המיעוט העלאווי, שמחזיק בשלטון, וכן בזו של הנוצרים –ושל הדרוזים .לזה יש להוסיף את הברית בין העלאווים לסונים החילונים העירוניים היא מורשת שקיבל אסאד ג'וניור מאביו, שרומם את האליטה הסונית הזאת על חשבון האליטה הסונית הפיאודלית הישנה של סוריה.

סיום כהונתו של אסאד הבן עלול להיות אפוקליפטי !!! קיים חשש מוואקום שלטוני העלול להביא לקריסתה של סוריה בדומה למה שמתחולל במדינות מוסלמיות נוספות כגון: תימן, עירק, סומליה ועוד. הדילמה של כלל הקהילייה הבינלאומית בנוגע ליום שלאחר לכתו של הנשיא בשאר אל-אסד ומה יקרה בסוריה בחודשים שלאחר מכן מדירה שינה אצל המנהגים במערב ובפרט בישראל. ולמרות זאת האינטליגנציה האירופאית השרלטנית עסוקה בימים אלה מעל-לראש במדיניותה של ישראל ביהודה ושומרון, וכך לא נותר לה זמן פנוי להתעסק עם הבעיות הבוערות ביותר במרחב-האסלאמי בו מתחוללות מלחמות דמים עקובות-מדם. יש לומר ביושר לפי שעה, אין מדינה מערבית אחת המוכנה לקחת סיכון אסטרטגי כדי לצאת במתקפה צבאית נגד המשטר העלווי של בשאר אל-אסד.

עפ"י דווחים המציאות ששררה בדמשק לפני שנה בלבד התהפכה על פיה. בעשור שחלף מאז עליית בשאר לשלטון ועד להתקוממות, דמשק היתה לעיר מלאת חיים. תרבות הברים פרחה, התיירים פקדו בהמוניהם מלונות בוטיק ומסעדות, סטודנטים ערבים נהרו לעיר והסורים יצרו קשרים עם העולם החיצון. אבל מתחת לפני השטח התקיים פיקוח קפדני כמו בתקופת אסד האב. מתנגדי משטר הושלכו לכלא, סוכני ביטחון, נראים בכל מקום, אורבים בפינות רחוב ותוחבים את האף לכל התרחשות. האזרחים נאלצים למצוא את דרכם בין שחיתות להשפלה תדירה, בין עלבונות מסוכני הביטחון לאי יכולת למצוא עבודה. דומה שנחצו כל הקווים האדומים במלחמת האזרחים המתחוללת בסוריה. החלת משטר נוקשה ואכזרי  ע"י צבא סוריה ובריוני ה"שביחה" המטילה אימה על תושביה, גולשת לאנרכיה כללית, לחוסר-שליטה ולמאבקים עדתיים ללא הכרעה ברורה. המשטמה של בני-העדה הסונית כלפי בני-העדה העלווית מהווה קטליזטור למרחץ-דמים ומסע של נקמה עדתית הדדית ללא סוף.

חוסר הוודאות סביב זהותו של השליט הבא בסוריה. וחוסר-ההחלטיות הבינלאומית בנוגע לסוריה, אינו נובע רק מהחשש של שימוש בעוצמה צבאית נגד מדינה ריבונית, אלא דווקא נובע מהתוצאות העלולות להיגרם מכך לאור המורכבות העדתית והדתית של האוכלוסייה הסורית.

דאגה נוספת שמדירה שינה היא גורלו של הנשק הכימי בסוריה לאחר נפילת השלטון. סוריה מחזיקה את אחד המאגרים הגדולים והמסוכנים ביותר באזור, שעלול לעבור לידי המורדים ואפילו לידי חיזבאללה בלבנון צעד כזה עלול להצית מלחמה נוספת מולו. מעל לכל אלו, השאלה המטרידה ביותר שאופפת באוויר היא: מי יהיה הגורם הבא שיתפוס את השלטון בסוריה. כרגע לא נראה באופק גורם שמסוגל להנהיג את המדינה, והחשש הוא מפני התפוררות אמיתית של סוריה, שעלולה להביא איתה התארגנויות טרור, בדומה למצב הנוכחי בסיני. בקרב התושבים בסוריה קיימת חרדה גדולה לנוכח ההווה האלים ולנוכח העתיד שאינו צופן בחובו בשורות מרנינות לגורלה כישות מדינית שיש בה יסודות חזקים של פוליטיקה פרלמנטרית ליברלית וזכויות-אזרח. חוסר-ההכרעה בין השלטון לבין האופוזיציה הלוחמת, מעלה מחדש את החשש להפיכתה של סוריה למדינה המתנהלת על-פי הסגנון העיראקי או התימני. מספר ההרוגים הוא חסר-משמעות משום שמדובר על שרידותו של המשטר ושרידותה של העדה העלווית כולה.  הנהנתנים או האופטימיים במיוחד, לא יכלו להתעלם מהצד האפל והקודר של המשטר. במיוחד לנוכח מראות הזוועה, שהפכו עניין של יומיום, אי אפשר עוד להתעלם מאחיזת החנק של המשטר הסורי. מדווחים של היום דמשק בקריסה וכוחות המורדים מתקדמים לעבר הארמון הנשיאותי.