חוק חינוך חובה לגיל שלש

אין זה מפתיע שלמחאה החברתית בקיץ האחרון הצטרפו הורים אשר תובעים את הוזלת עלויות הטיפול בילדיהם הקטנים. האידיאולוגיה האנטי חברתית שהנחתה את המדינה בעשורים האחרונים הובילה להתנערותה מהאחריות לספק שירותים בסיסיים לאזרחים בתחום החינוך, המדינה התנערה מאחריותה הבסיסית לספק רשת של מעונות יום ציבוריים במחיר סביר לכלל המשפחות העובדות בישראל, בתיקון עוולה זאת ובהשגת חינוך חינם לגיל הרך. חינוך חינם לגיל הרך נועד לצמצם את העלות הבלתי סבירה המוטלת על אותן משפחות שמכונות "מעמד הביניים", אף שלמעשה מדובר על משפחות שנדחקות אט אט לרמת קיום של מעמד נמוך.

כולנו מברכים על ההמלצות שהתקבלו בוועדת טרכטנברג בתחום הגיל הרך, ואימוצן ע"י הממשלה, עכשיו מתחיל השלב הקשה שבו אנחנו צריכים לוודא שההמלצות לא רק יאומצו, אלא גם ייושמו . כמו כן יש הגיון בדרישה שחינוך היא זכות בסיסית ואמצעי חשוב ביותר להשגת שוויון הזדמנויות ולצמצום פערים בחברה. החוק המוצע בעייתי מאחר שהקריטריונים שנקבעו למימון התוכנית, ולפיהם רשויות מקומיות חלשות יקבלו מימון מלא בעוד רשויות חזקות יותר יקבלו מימון חלקי. הנושא עלה לדיון תחת הסעיף "שינוי בסדר העדיפות בתקציב המדינה לשנת 2012". הממשלה בהחלטה תקדימית העבירה את ההצעה לחוק חינוך חינם מגיל שלוש. זו בשורה אדירה לזוגות צעירים ולשכבות החלשות, מדינת ישראל סוף-סוף לוקחת אחריות על הילדים שלנו. היה רצוי שבהחלטה יאמר  גם שרק אלה שממלאים את חובם למדינה זכאים להטבה זו כגון: שרות חובה, שרות לאומי, או כל שרות אחר לטובת הציבור. יתרה מכך טוב עשה רה"מ והוסיף סעיף שההטבה תינתן רק להורים עובדים" בהחלטה זו נעשה כאן צדק שהוא כורח המציאות, אך לעומת זאת חייבים להיות סקפטיים בישום סעיף זה לאור העובדה מהרכב הקואליציה שעומדת מול עינינו, הדתיים שהם תופסות מקום מרכזי ועיקרי בסדר היום יטענו שהם מקופחים ובהצבעתן יפרקו את הקואליציה.

יש להעריך מאד את ראש הממשלה על שנענה לדרישות הציבור והחליט ליישם חוק חינוך חינם מגיל שלש באופן מיידי. זה מעשה נכון וראוי לעם ומדינה שמעריכה חינוך מעל הכל. באווירת המשבר הכלכלי, בהחלטת הממשלה יש להדגיש לא הייתה חריגה מהתקציב ויעד הגירעון נשמר זה למעשה צעד אחראי ומנהיגותי. שלא כמו עמיתיו שמובילים קו פופוליסטי לקראת הבחירות. בימים כתיקונם היה עוול משוועה לעשות קיצוץ רוחבי כדי לממן את חוק חינוך חינם-לכן אלה שהציעו שהממון יבוא ע"ח הביטחון טעות מרה בידם, ואינם מודעים לסיכונים שבהצעה כזאת. יתרה מכך למרות מדובר בצעד מבורך. הכל מסכימים שחינוך הוא דבר טוב. בורות והעדר ערכים זה דבר רע. מתן מסגרת חינוכית תומכת רגשית ומשכילה לילדים בגיל הרך זה בכלל נפלא. שוויון בחינוך הוא ערך נעלה.

לעומת כל הטעונים הנלאים האלה יש הטוענים: שחינוך לגיל הרך רווי באקסיומות מפוקפקות בדבר יכולתו של הכסף לשפר את החינוך בישראל. במדינת ישראל הקטנה יש עודף ילודה ודווקא בקרב האוכלוסיות הפחות יצרניות. חוסר האיזון בילודה בין שכבות האוכלוסייה משנים את החברה הישראלית בכל מובן שהוא - תרבותי, כלכלי ואתני, לכן מדינת ישראל לא יכולה לקיים את רמת החיים שהמחאה החברתית דורשת. האם הכספים שיוזרמו למערכת החינוך אכן ייפגשו בהיצע של אלפי מחנכים דגולים שיאיישו בחופזה את אלפי כיתות הגן החדשות??? מרבית הנהנות מ"המהפכה החברתית" הזו תהיינה משפחות מרובות ילדים משני ציידי המתרס הערבי והיהודי שלא תשננה במהומה את דרך חייהן המסורתית. אנשי המחאה החברתית צריכים להיות הראשונים להתייצב נגד המהלך ולהודות - טעינו בדרישתנו הפופוליסטית. ישראל אולי עומדת להתגאות בחוק חינוך חינם מגיל שלוש ,אבל גם תדרדר את עצמה להיות פחות צודקת.

שחקנים חדשים בחיים הפוליטיים

בתום תקופה של הכחשות הרגע הסנסציוני פרץ לאוויר העולם - סוף, סוף הודיע העיתונאי יאיר לפיד שפניו מועדות למערכת הפוליטית -וואדי יועציו המנוסים, ייעצו לו להמתין עד הרגע האחרון, לסחוט עד תום את רגעי המסך היקרים, העיתוי הגיע לאוויר העולם בגלל אי הנחות בחברת החדשות של ערוץ2  לא יתכן ששדרן בכיר המגיש תוכנית דגל , מאחורי הקלעים טורח להקמה מפלגה חדשה בישראל ,ובכך העמיד את מעסיקיו ואת עמיתיו במצב לא נוח, וכנראה בדיעבד גם חוק הצינון לעיתונים זרזו את ההחלטה הגורלית. על רקע הוואקום המנהיגותי המזעזע שבו מצויה ישראל; על רקע הדלות הפרסונלית והבינוניות שפושה כמעט בכל חלק של הממשל ושל בית המחוקקים בישראל, יאיר לפיד עשוי להזדהר בעיני הציבור כשינוי מרענן, אולי אפילו כבשורה. אם יש בשורה אחת שהוא מביא עמו, במקרה שייבחר לכנסת, היא שבישראל של ימינו הייאוש והשבר גדולים כל כך עד שיש ישראלים רבים שמעדיפים אדם ללא תכונות בכנסת, על פני האנשים הרבים שתכונותיהם הגרועות ידועות לכל. היום זה אינו סוד איש התקשורת הפופולארי מכין את הקרקע להקמתה מחדש של מפלגת "שינוי" מנוחתה עדן. לפיד נגרר למערבולת הזירה הפוליטית בעת הזאת בעל כורחו, ויש להניח שזו הטעות הראשונה שלו בחיים הפוליטיים, וזאת לאור העובדה שעד עתה לא נקבע תאריך לבחירות הבאות ויש לו שנתיים להתבשל במיץ של עצמו, וכל זה כאשר כל בר דעת מבין שהפוטנציאל לשחיקה מחוץ לפריים טיים עלול להיות הרסני. רבים יאמרו היום שיאיר יתגעגע למסך הקטן בהשוואה לסכינים הפוליטיים שמצפים לו מעתה והלאה. האם העוצמה הנדרשת לשחות ולשרוד במים הגועשים של הפוליטיקה עומדת לרשותו? הזירה אליה הוא נכנס אתמול היא אכזרית עשרת מונים מזירת האגרוף, אין בה חמלה, וגם לא רגע של חסד, ומכאן מתחילות ייסוריו , לכל הדעות זוהי הקרבה אישית גבוהה.

כיום הוא רוכב על גל הפופולריות והמניה שלו בנסיקה- שמענקים לו הסקרים , אך בעל נשכח "בית הקברות הפוליטיים " עמוסים בכאלה שהובילו בסקרים בעבר, האתגר שלו יהיה לשמור על המומנטום. האם הכן הוא התקווה של החילוני הממוצע", "התקווה האחרונה של הרוב הדומם" ימים יגידו. על בסיס האג'נדה הפוליטית שאיננה ידועה יותר מדי על כוונותיו, על תוכנותיו, האג'נדה שאייתה הוא רוצה לרוץ בבחירות ועל האנשים שאיתם הוא רוצה לצאת למרוץ הזה. והן על עמדותיו האמתיות בנושאים רבים ומגוונים, ועל הטון שבו יבחר לשאת את הנרטיב שלו. אך מנגד ידוע לכל שהוא אדם שהביא את אסכולת "אכילת העוגה והשארתה שלמה" לידי אמנות, מאחוריו מסתתרת אידיאולוגיה שסכומה אפס, שאפילו בשדה הפוליטי הישראלי הצבוע, המזוגזג והשרלטני - יש גרעין של אמת.  ממאמרים שפרסם בטורו השבועי, ומסדרה של מפגשים עם סקטורים שונים שקיים ברחבי הארץ ניתן ללמוד שהוא מסתמן: כאיש אמצע שמגיע לפוליטיקה נקי כפים, אדם ברור, בוטה לרוב, שפיו ולבו שווים וגלויים מאוד. אדם ששילם מחירים אישיים וציבוריים כבדים על הדחף שלו לזעוק את האמת שלו בראש חוצות. לא ימני מדי ולא שמאלני מדי כל מי שנע על הציר של המרכז או המרכז-שמאל צריך להתחיל להזיע, לא שונא חרדים מדי ולא חילוני מדי, אך מבטיח להיות קולו הנאמן של מעמד הביניים. בנושא כלכלה רמז: בתופעה המדאיגה- צריכת יתר על חשבון אשראי והלוואות, תקף במרומז את הקשר בין הון-שלטון, קיימת לחלוקה הוגנת של משאבי הטבע שלנו אל מול "חמדנותם של גופים מסחריים גדולים, ויצא נגד ניסיונות לשבור את כללי המשחק הדמוקרטיים ולפגוע במעמד בתי המשפט וצה"ל. בנושא חרדים הוא התרחק מהדמוי שאפף את אביו ז"ל , הקו שמוביל יאיר מתון בהרבה בהשוואה לאביו: "מפלגת יאיר לפיד מסתמנת כמפלגה חילונית אבל מתונה הרבה יותר ממפלגת שינוי שהוביל אביו.

כעת עליו לשנס מותניו ובמהלך החודשים הקרובים לחצות את הארץ לאורכה ולרוחבה, להתראיין לכלי התקשורת, ולפרוס משנה סדורה וברורה לאן פניו מועדות את הסרת העמימות הוא צריך לעשות סביב הנושא הנכון ובטיימינג הנכון. בנוסף: המציאות מצביעה שעצם צעד זה שחייב המציאות יביא לכך להסתכן מבחינה פוליטית שלא הסתכן מעולם בעימות עם חלקים בציבוריות הישראלית אך זה כורח המציאות ואי אפשר לברוח מזה .האם לפיד יצליח להפוך את עורו, להתנער מחוצנו וללכת נגד כל האינסטינקטים שהובילו אותו לנקודה בה הוא נמצא כיום ימים יגידו.

במערכת הפוליטית קיימת סברה שבניגוד לעיתונאים אחרים בעבר שעשו את הצעד ורצו לכנסת, כניסתו לפוליטיקה של לפיד היא צעד שובר שוויון. הוא עשוי להיות האיש שיזעזע את לשון המאזניים - מצב די אירוני. מדובר באחד האנשים שהתאמץ לאורך השנים להיות בקונצנזוס דאג במשך כל הקריירה שלו שלא לאיים על אף מגזר., לכן יש לו מעמד של בן בית בקרב ציבור רחב.

יש לצפות שהתקשורת וחבריו העיתונאים לא יעשו לו הנחות מכאן והלאה, "לפחות לא למראית עין" כל המערכת הפוליטית נמצאת בסערות רוחות מאמש, וזאת מהפזזית שהביא הידיעה על כניסת שני שחקנים חדשים למערכת הפוליטית, דרך מוזרה יש לציבוריות להצמיח פוליטיקאים גיבורים יש מאין כגון "קרנית גולדווסר", "ונועם שליט", בהצטרפותם כסלבריטאי שבי למשחק הפוליטי. אך באו ונזכור מי שהביא וגרם למיני דרמה במהלך מפתיע היה זה רה"מ בנימין נתניהו. וצדק מי שאמר: כל אלו שתחושת השליחות הציבורית מפעמת בהם וחשים שיש להם מה לתרום למערכת הפוליטית  אין עדיין בחירות והם גם לא באופק. הסקרים, וההימורים, השונים שצצים כפטריות לאחר הגשם מאמש שווים כקליפת השום!! כולנו חייבים לזכור שבשלב זה מערכת הבחירות עדין לא החלה- לכן אין ערך לסקרים שנערכים והם מגמתיים ומוזמנים מבחוץ. אנו יודעים שסיקרי דעת הקהל הם לא ממש מדע, אלא בעיקר כלי תעמולה. בנוסף לכך: יש לזכור שאריה דרעי עדין לא אמר את מילתו האחרונה בכניסה לחיים הציבורים מחדש ומה תהיה האג'נדה.

קדימה והעומד בראשה

קווי המתאר המעצבים את של יו"ר קדימה: האחד היא נמנית עם דור הנסיכים של התנועה הלאומית-לזכותה של  ציפי ליבני יש לומר כי אינה יחידה. היא נולדה כנסיכה להורים מכוננים בארגון המחתרתי האצ"ל, היא שייכת לשבט המוזר הזה של נסיכי התנועה הלאומית, שרובם ככולם הפכו למה שקרוי אצלנו "שמאלנים". תחושת הנסיכות שאופפת אותה מכל עבר, מרוממת אותה, ומשמשת לה כמנוע בהירה פנימי רב עוצמה. היא מתדלקת אותה ומאפשרת לה להתעלם מן הקשיים והמגבלות הכרוכים בדבר. העובדה שהפסגה אליה הגיעה היא ערימת הזבל האורגני שהותירו אחריהם יו"ר קדימה לשעבר וכולנו יודעים מי הם היו, אי אפשר ללמוד הרבה על כישוריה על פי התפקידים המיניסטריאליים שמילאה. מה שניתן ללמוד מהתנהגותה הוא הסיבולת שלה לעמוד בצחנה העזה שעלתה מפרשיות השחיתות בהן היתה מוקפת, אם היא אכן נקיה כציפור צחור כפי שהיא טוענת הרי, לסתום את האף היא כנראה יודעת. הניסיון להגדיר את הקמת קדימה כ"מפץ הגדול" היה ניסיון נלוז גם הוא התאדה ונעלם מחיינו בקול ענות חלושה, ובנוסף הגדרת זהותה של קדימה כמפלגת מרכז ולנסח עבורה אתוס לאומי עדכני ומאתגר לעם היושב בציון הייתה התקשקשות ריקה וחסרת פשר. יתרה מכך כל עוד מפלגת קדימה היא של איש אחד והוא העומדת בראשה, ונבחריה לכנסת הם בבחינת סטטיסטים בלבד, וכלל חבריה חמורים כפופי גבות, שום דבר טוב לא יצמח מזה. במציאות ההזויה הזאת מפלגת קדימה איננה יותר מאפיזודה חולפת. וכאשר למפלגת קדימה אין תשובה לתת הציבור -הציבור ייפנה בצדק לקוסמים ועושי להטוטים טובים ממנה.

הקשר החי והחיוני כל כך עם האחר זה לא בנמצא בלקסיקון של יו"ר קדימה,  יתרה מכך הקשר עם הזולת היא איננה דרך החיים שלה, ולכן מונעת ממנה את החיבור היומיומי עם החיים האמתיים. חברי מפלגתה נתפסים על ידה כפשוטי עם היא מזלזלת בהם בכל רגע נתון ולא סופרת אותם ממטר היא מתקשה להתנהל בחיים המורכבים והרב ממדיים בחברה המודרנית שלנו, דפוס של שחקן יחיד יודע כל, גורר אותו להלכי רוח פשטניים ובלתי מקצועיים בעליל. אין צורך להאזין וללמוד כל העת. אין צורך בתהליכי עבודה איכותיים, בדרכי התנהלות ראויות ובדפוסי מחשבה ותכנון מקצועיים כמתחייב. המפלגה זה אני ואני היא המפלגה ותו לא. שיקולים של יוקרה וכבוד הביאו בסופו של דבר  את מפלגת קדימה להליכה אל מסדרונות האופוזיציה יו"ר האופוזיציה הלכה כעיוורת אחרי הרצון להביא להאדרת כוחה הפוליטי, בהיעדר מנהיגות אמתית לא השכילה יו"ר המפלגת לשים את טובת המדינה ואזרחיה אל מול עיניה ובחרה ללכת שבי אחרי הקונספציה, לפיה צעדה במסדרונות האופוזיציה, תביא להאדרת כוחה ואף להכפלתו ובסופו של יום יקדשו את המטרה "הקדושה מכל" ויושיבו אותה על כסאו של ראש הממשלה. זה לא מספיק להיות ציפור צחורה !!בחיים הפוליטיים צריך להפשיל את השרוולים ולעבוד קשה בכדי להשיג את המטרה. למרבה הצער את האמת החשובה הזאת יו"ר קדימה לא הפנימה עד היום הזה, ויותר גרוע היא איננה ידעה לעשות זאת. רבים במערכת הפוליטית לא מזהים ביו"ר קדימה תהליכים של למידה ושיפור עצמי באשר לדרכי התנהלותה ולקיומו של ערך המנהיגות בתוכה. התייחסותה לפוליטיקה כדבר ירוד ונחות הוא תוצאה ישירה של חוסר הבנתה היסודית את מהות תפקידה כיו"ר קדימה וכמנהיגה פוליטית. כך נוצר מצב שיו"ר המפלגה איננה אוהבת את מפלגתה ואת אנשיה. היא רואה בהם משהו פחות ונחות המפריע לה בדרכה. במפלגת קדימה לא נעשתה כל מחשבה סדורה ויסודית באשר למרכיביה האסטרטגיים של קדימה: שאלת זהותה ודרכי התנהלותה. לא הושקעו כל תשומות של הגות ועיון ראויות לשמן באשר להצדקות האמתיות לעצם קיומה של המפלגה, וזה מה שמקרב את קיצה של המפלגה הזו, המריבות הפנימיים הם חלק מהעיסה הדביקה הקיימת ואינם מצביעים על מוצא כלשהו.

קדימה מתחילה ללכת בדרכן של מפלגות שנעלמו מהמפה הפוליטית, דהיינו בדרך כל הארץ? מדובר במפלגות שהוקמו אד הוק לנושא מסוים, למען מנהיג מסוים או בנסיבות פוליטיות מיוחדות, בלי שיהיה לאנשיהן בסיס רעיוני ופוליטי משותף; מדובר במפלגות שעם הקמתן תפסו עליהן טרמפ כל מיני אנשים שחיפשו כיסא במקום את האידיאולוגיה והעמדות המתאימות להם.

מפלגת קדימה פועלת כאופוזיציה פאסיבית לחלוטין, המפספסת פעם אחר פעם את ההובלה של תהליכים מדיניים, חברתיים, ועוד הפוקדים את המדינה. אופוזיציה לוחמת זה קשקוש קדימה במערומיה איננה יכולה להיחשב ולהיראות כאלטרנטיבה של ממש. יו"ר קדימה נתנה יד ללהטוטים זולים ושולפת שפנים חולים מן הכובע, כדוגמת כניסה למליאת הכנסת עם מסכות על הפנים, או ריסוס מטהרי אויר באולם המליאה, פעולות שללא כל ספק, אינן מוסיפות כבוד לכנסת ישראל בכלל ולמפלגת קדימה בפרט זה מוכיח שוב את חוסר הניסיון הפרלמנטרי, וכן חוסר הניסיון שלה בתחום המדיני אומרת הכל. לא לכך פילל הציבור.  

פריימריז לא יפריחו לפתע את השממה!!! הסקרים והפרשנים תמימי דעים, כי מבנה המערכת הפוליטית שהתקבעה ב- 5 השנים האחרונות, תפנה מקומה למערכת אחרת, שונה, וכי "קדימה" היא זו שתשלם את המחיר. בימים אלה נשמעת יותר ויותר הקריאה להקדמת הפריימריז בקדימה. ראשית לכל, בחירות הוא עניין עקרוני ומהותי שיש לקיימו במשטר דמוקרטי, כישלונה של יו"ר קדימה יסודו במרכיבי אישיותה אך לא פחות מכך בשלל החולשות הפוקדות את המערכת הפוליטית שלנו. שאול מופז, וכך גם האחרים, הם אולי אנשים נוחים יותר מהיושב ראש דהיום, אך כמותה הם חיים עדיין במגרשה של הפרדיגמה הישנה, וככך רב הסיכוי שלא תבוא גאולה לקדימה גם מהם, יו"ר קדימה אומרת שרק היא תחליט (בהתאם לתקנון) אם ולמתי יוקדמו הפריימריז וכי לא תחליט תחת לחץ. עם זאת, היא אמרה גם שיש היגיון בהקדמתן ושיש שיקולים לכאן ולכאן. הרושם הוא שהיא השלימה עם ההקדמה, וההחלטה היא רק שאלה של עיתוי. אין כל קדושה בקדימה, ואם היא איננה ממלאת את תפקידה יש להחליפה בדבר אחר-הסקרים האחרונים, המצביעים על נסיקה מטאורית של מפלגת הליכוד, אל מול נחיתת האונס המאיימת על מפלגת קדימה, ובכך חוזים את התרסקותה של מפלגת "קדימה", ויש להניח שהם יתאמתו בבחירות הבאות.