מחדולותיה של איראן

לאורך שנות המלחמה "איראן עירק" התמיד המנהיג העליון של איראן, חומייני, בגישתו כי "אל לה לאומה מוסלמית לפתח נשק גרעיני" ,שבו ראה אחת מן התופעות השליליות במערב הקפיטליסטי. אך בשנת 1989 קיבל את ההחלטה לחדש את תוכנית הגרעין,  רק לקראת סיומה של מלחמת איראן-עיראק בשלהי שנות השמונים של המאה הקודמת;, חומייני הבין כי איראן תיאלץ לפתח נשק של השמדה המונית בלית ברירה, כדי להגן על עצמה נגד מתקפה של נשק כימי בעתיד, וכדי לפתח יכולת הרתעה. זאת בניגוד להכחשותיה של איראן, יש בפעולותיה בתחום הגרעין משום הפרה של האמנה למניעת הפצת נשק גרעיני (NPT)לאחר מכן, קיבלו "כל אייתוללות הגרעין כולל הנשיא דהיום אחמאדיניג'אד שלאירן חייב להיות יכול גרעין".תחבולותיה של איראן מול הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית (סבא"א) בראשות היו"ר ד"ר מוחמד אל-בראדעי המצרי, האישיות הגבוהה בנושא זה תנהג כאילו הוא מאמין לכל שקר ולכל דבר הבל שהאיראנים פרסמו, והפיץ דו"חות מרגיעים, שתרמו לדחיית החשיפה של המיזם הגרעיני האיראני. המטרה ברורה והיא: להעלים ממנה ראיות מרשיעות על מאמציה להשיג נשק גרעיני. כדי לחפות על שקר אחד, הסתבכו האיראנים בשקרים אחרים. בסופו של דבר מצאה עצמה איראן אפופה במארג סבוך של שקרים, כשהיא מתקשה למצוא בו את ידיה ורגליה. האיראנים פיזרו את המתקנים הללו ברחבי המדינה, וחלק מהם אף בנוי מתחת לאדמה, בבונקרים מבוצרים היטב.  מרגע שאיראן החליטה להצטייד בנשק אטומי, היא נקטה תחבולות ותחכום שהציגו ככלי ריק את שירותי הביון המערביים, איראן התחכמה להם וטמנה מלכודת ערמומית לשירותי הביון של המערב  וכולם נפלו לתוכה.  מתחת לאפם שלשל המערב , הקימה איראן מיזם ענק ומסוכן מאין כמוהו, שנועד להביא לה את הנשק האטומי הנכסף. פצצת אטום, ללא האמצעים הדרושים להעבירה ליעדה, אינה שווה הרבה. לפיכך, באופן מקביל לפיתוח הגרעין, פיתחו האיראנים מיזם של טילים לטווח בינוני וארוך, ועמלו קשה על בניית ראשי חץ שיוכלו לשאת את חומרי הנפץ האטומיים.

לראשונה נחשף הסיפור האמיתי בפני המערב ובמיוחד בפני השירותים האמריקניים ב 1998. ביום שהתייצב המדען הפקיסטני שערק מארצו, ד"ר איפטיחאר חאן צ'ודרי-וגילה להם את האמת על שיתוף הפעולה החשאי בין איראן לפקיסטן וכן הביע את דעתו הנחרצת שכאשר תשיג איראן נשק אטומי, היא תשתמש בו ראשית נגד מדינת ישראל. האבסורד בכל הסיפור הזה עדותו וגילוייו לא זכה לשום תהודה. השירותים האמריקניים פשוט קברו את הפרוטוקול, לא פעלו על פיו, לא שינו את מדיניותם, וגם לא הזהירו את בני בריתם, היו צריכות לחלוף עוד ארבע שנים תמימות עד שהאמת על איראן תיחשף, (בתחילת שנת 2004  הופיע ד"ר חאן עצמו בטלוויזיה הפקיסטנית, ובווידוי נרגש הודה שהוא אכן מכר ידע לאיראן ועד מדינות) . אולם היה כבר מאוחר מדי. העדויות שהגיעו עתה מכל עבר פקחו בהדרגה את עיני המערב והוכיחו להם שסכנת הגרעין האיראני אינה פרי דמיונה החולני של ישראל - אלא מציאות קשה ומרה, שחייבים להתמודד אייתה. מרגע זה ישראל הפכה למקור מידע מרכזי על הנעשה באיראן. אולם לא היה די בהשגת מידע מודיעיני. ישראל ניצבה, מאוימת, בפני עולם שנרתע מנקיטת כל צעד תקיף נגד איראן. לא היתה לה ברירה אלא לפתוח במלחמת חורמה נגד הגרעין האיראני.

שבועות לפני פרישתו מהתפקיד ראש הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית, מוחמד אל-בראדעי ונציגים רשמיים מטעם איראן, ניהלו מגעים לגיבוש הסכם שתסיר את הסנקציות מעל טהרן ותאפשר לה להמשיך בהעשרת האורניום, בתמורה לשיתוף פעולה עם פקחי האו"ם. בו בעת בנו משטר האיתולות בחשאיות מוחלטת מתקן חדש, סמוך לעיר קום, שבו מעשירים אורניום בשלושת אלפים סרכזות. איראן ממשיכה להטיח איומים בישראל ובו בעת היא חותרת לייצור נשק להשמדה המונית במסווה של תוכנית גרעין אזרחית, לכן יש יסוד לחששות הישראלים מפני האיום האיראני. האיראנים ממשיכים לזלזל בעולם ולהתקדם בתוכנית הגרעין שלהם. נראה שהם פועלים בתבונה רבה. גם הסנקציות שעליהן החליטה מועצת הביטחון, הוטלו באיחור של שנה וחצי, בעיקר בגלל המהלך התמוה של הנשיא אובמה, שרצה קודם כול "לקיים דיאלוג" עם האיראנים ולהגיע איתם להבנה בדרך דיפלומטית. הדיאלוג נמוג כחלום תמים למדי - הניסיון האמריקני לנהוג בחביבות באיראנים גרם לכך שהסרכזות האיראניות הרוויחו עוד שנה וחצי של פעולה אינטנסיבית. המאמץ הדיפלומטי לעצירת תכוניתה הגרעינית נכשל כישלון חרוץ. החידלון של המערב, האטיות בתגובותיו, נטייתו לטמון את ראשו בחול ולא לנקוט אמצעים נמרצים נגד איראן - כל אלה מחריפים את המצב.

תחבולותיה של טהרן היו ידועות מראש, ואין זה מפתיע שסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית ברשות ד"ר מוחמד אל- בראדעי התעלמה מכל הנורות האדמות שהיו ידועות וטאטא אותם תחת השולחן. כיום איראן חצתה את הסף הטכנולוגי, כך שההגעה ליכולת גרעינית צבאית היא עניין של התאמת האסטרטגיה ליעד של ייצור פצצה גרעינית. ואין על כך ערעורין. במקביל מצהיר נשיא איראן מעל כל במה אפשרית העם האירני לא יוותר על זכויותיו הלגיטימיות ובעיקר רכישת הטכנולוגיה הגרעינית.

בידי ממשלת איראן כבר ישנה היכולת לנקוט את הצעדים שנדרשים לייצור לנשק גרעיני. האיראנים קיבלו עזרה ממדענים זרים, וזו אפשרה להם להתגבר על מכשולים טכניים משמעותיים בדרך להשגת המטרה, לאיראן יש יכולת להרכיב תוך זמן קצר פצצת גרעין ולבצע ניסוי גרעיני תת קרקעי אם תחליט על כך. משמעות הדבר היא שההחלטה אם להרכיב נשק גרעיני תוך חודשים אחדים נתונה למעשה בידי מנהיגי איראן ובראשם  המנהיג העליון.  , לאור המצב החדש הזה ניסתה מועצת הנגידים של סבא"אובראשם היו"ר החדש "יוקיה אמאנו וכשלו בניסיונותיהם להעביר את התיק הגרעיני של אירן למועצת הביטחון הבינ"ל לאור העמדות והנחישות של המדינות הבלתי מזדהות בנוסף לרוסיה וסין שסיכלו כל החלטה בהקשר זה.  

אם לאיראן תהייה בעלת נשק גרעיני, תיווצר מציאות חמורה ביותר ובלתי נסבלת במידה רבה עבור המערכת הבינלאומית ובפרט עבור העולם החופשי ואת זה המערב מתחיל לקלוט ביתר הססנות שהייתה מאופיינת בעבר. הימצאות איראן במרחב הסף, והידיעה שתהייה מסוגלת לייצר פצצה גרעינית, תערער עוד יותר את היציבות באזור, באופן שיפגע באינטרסים של העולם החופשי. בין השאר, משום שמספר מדינות עלולות שלא להמתין עד שאיראן תחצה את הסף ואם הן תשתכנענה שאין מי שיעצור אותה, הן עלולות להתחיל במאמץ משלהן להצטייד בנשק גרעיני, כפי שחלק ממנהיגי האזור העידו על כוונותיהם, והן משום שאירן תוכל לצייד את שלוחיה בפצצה מלוכלכת, מה שעלול להפוך לכאוס גרעיני באזור ובעולם, ולהפוך את העולם לפחות יציב ויותר מסוכן. המשטר הקיצוני באיראן מקווה להפוך באמצעות הצטיידות בנשק גרעיני למעצמה האזורית המובילה. זאת הן באמצעות יצירת איום על יריבים והן באמצעות עידוד גורמים חתרניים המזוהים עמו אידיאולוגית. המסקנה העולה מתמונה זו היא שיש חשיבות רבה לא רק למנוע מאיראן להצטייד בנשק גרעיני אלא גם למנוע ממנה להפוך למדינת סף גרעינית. המערכת הבינלאומית מודעת לכך שצעד זה הוא חיוני וכל המדיניות המנוהלת מול איראן מאז 2002 מיועדת להשיג יעד זה. זו הסיבה שהדרישה הבינלאומית, כפי שהיא מופיעה בהחלטות מועצת הביטחון הרלבנטיות ובהחלטות מועצת הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית, שלמרות שזמן רב בוזבז לכאורה במאמצים דיפלומטיים עקרים, האם ניתן לבלום את איראן ולאפשר לעם האיראני לשוב ולהיות חבר מכובד במשפחת העמים שוחרי השלום והחופש? למשטר האיראני חולשות רבות, וניתן בהחלט להבהיר לו שוויתור על הרעיון של מדינה בעל יכולת גרעינית היא דרך הפעולה המועדפת עבורו, שכן דבקות בה תסכן את האינטרס הבסיסי שלו לשרוד בשלטון.

"הזמן אזל לאובמה" איראן משחקת שח- מט בכל הקשור לגרעין- ומנגד העולם משחק שש בש ומגלגלים קוביות!!! אם בעבר המערב דחתה את האפשרות לפעולה צבאית נגד איראן בעתיד הנראה לעין, והם קיוו שיהיה ניתן לפתור את המשבר עם איראן בדרכים דיפלומטיות והשימוש בכוח צבאי יהיה המוצא האחרון, היום מסתמנת מגמה של צחצוח חרבות מוחשית מאי פעם שגובר והולך. התרגיל האחרון בשבוע שחלף לווה בהכרזות לוחמניות מצד מנהיגים אירניים. מעגל זה של הצהרות והצהרות שכנגד כדוגמת: סגירת מיצרי הורמוז, מביא את האזור לסף מסוכן, גם אם איש מן הצדדים אינו מעוניין בהסלמת העימות עד כדי שימוש בנשק. מי שיושב על כס ההנהגה באירן, תהיה זהותו אשר תהיה, איננו יכול להתעלם מהתפתחויות אלו, ועליו להתייחס אליהן במלוא החומרה. למרות שהאיום "ריק מתוכן" ומלמד על רצונה של איראן להצטייר כמעצמה אזורית. על הקהילה הבינלאומית להתמודד עם "הבריונות האיראנית". בנוסף: בריטניה שיגרה אתמול מסר מאיים ותקיף כלפי איראן בנוגע לאיומיה של טהרן לסגור את מיצרי הורמוז, הודיעו בריטניה וארה"ב כי יגיבו "במעשים" נגד מהלך שכזה עד כדי מלחמה. חילות הים המערביים יעשו כל שנדרש כדי להבטיח את התנועה הסדירה במייצרים.  

קרנבל חג המולד בשווקי אירופה

חגיגות חג המולד ולאחריו סוף השנה האזרחית הפכו ביבשת אירופה לקרנבל ססגוני וממוסחר ובשנים האחרונות רבים הבינו את הפוטנציאל הכלכלי העסקי שלהם, האווירה החורפית עושה את שלה כחג שכולו אור ומתנות. השלג והגשם שהם חלק בלתי נפרד בתקופה זו של השנה בחלק הצפוני של כדור הארץ. מביאה בעקבותיה לעולם הנוצרי אווירה משפחתית, אשר מצליחים לעצב תחושה של מסר, חלום ואגדה, בכל מקום בו מתקיימת התרבות המערבית הזאת זה מכבר הפך האירוע לאוניברסאלי עם סיממני לאירוע חילוני -הערים העיריות והכפרים, מוציאות את העיטורים, הקישוטים שלהן, ומתחילות להתגנדר לכבוד חג המולד והסילבסטר שבא אחריו, השווקים מוקמים בכל רחבי אירופה, ומהווים הזדמנות לטייל ולהנאות.  בקתות עץ קטנות בהן מוצגים למכירה מוצרים טיפוסיים מאפים, כבד אווז, פשטידות גבינה ובשר יין חם, בירה מהחבית. הדוכנים הפזורים מסביב מוכרים את שלל מרכולם- טעמים ומתוקים, מאפי חג, יין חם עם קינמון, קרואסונים בטעם וניל, כדורי שוקולד משובח עם רום ומגרות העין וחך ועוד היד נטויה. כמו גם חפצי עבודת יד, בובות  וצעצועים מעץ ,וכמובן עץ אשוח וזיקוקי דינור, בצד מופעי הרחוב מרהיבים. אלה הם רק חלק קטן מהאירועים המתרחשים בעונה זו של השנה, מפגשים עליזים עם סנטה קלאוס והחלפת מתנות, זוהי הנאת הגדולה של הקטנים כמו של הגדולים!!! בין השווקים השונים ישנם הבדלים דקים, המשקפים תרבות מקומית, מנהגים מקומיים, אופי מקומי ומוצרים ייחודיים לאזור – כולל מוצרי מזון, סיור בשוק חג מולד היא חוויה קולינרית מרתקת ומשביעה מאוד  לדוגמא: היין האדום החם שמוגש vin chaud מדובר ביין אדום שמחומם בעדינות עם תבלינים שונים. בד"כ מקבלים אותו בספל זכוכית או חרס. בחורף המקפיא של אירופה אין משקה נפלא ומחמם כמוהו וכאשר יורד שלג משפר את המשקה אף יותר. אחרי שהתחממנו מעט צריכים לאכול משהו. להנאת אוכלי הבשר מגישים בשווקי חג המולד מאכלי בשר טעימים רבים. תמיד יימצא בשטח דוכן גריל כלשהו עם מבחר נקניקיות וסטייקים. הנקניקיות בד"כ יישקפו את הסוג האופייני לאזור בו נמצא השוק ניתן לבלות יום שלם ליד מתקן הצלייה המהפנט הזה. חג המולד היא אחת התקופות היפות ביותר באירופה, אמנם מזג האוויר קודר והימים קצרים, אבל את האפרוריות מאירים שווקי חג המולד הססגוניים. מה שהתחיל בדמות הידועה :"סנטה קלאוס" הדמיונית הרתומה לצמד איילי צפון וגוררת מזחלת ובה מתנות לילדים צמח ברבות השנים לתעשיית ענק של שווקים ומזכרות בכל רחבי אירופה ובמיוחד במערבה, התעשייה סביב סנטה והמתנות זה דבר שלא מכירים בארץ וקשה להבין את העוצמה של זה. דמותו של "סנטה קלאוס" הוא אחד הסמלים המרכזים המאפיינת את החג, למעשה הקשר שלה לחג קלוש ונוצר רק במאות האחרונות. הקדוש ניקולאס חי באימפריה הרומאית לפני כ-1600 שנה והיה ידוע בנדיבותו ואהבתו לילדים, באותה תקופה נרדפו בני הדת הנוצרים בידי הקיסרים הרומאים וניקולס סבל מעינויים והשפלות. לאחר מותו הועלה סיפור חייו על נס ודמותו הפכה לאחד מקדושי הנצרות. יום מותו ב-6 בדצמבר הפך ליום חג. בעבר נחוג יום ניקולאס הקדוש בנפרד מחג המולד ויש מדינות שעדיין זה כך, אך הקרבה לחג המולד יצרה איחוד בין שני החגים וסנטה קלאוס הפך להיות סבא חג המולד המחלק מתנות, אמיתות ואגדות המעורבות זו בזו הן חלקן של כל הדתות ושכל החגים שיהיה לכל בני העם הנוצרי באשר הם חג שמח!!!  ולעומת זאת  "עץ האשוח "הנחשב גם הוא לאחד הסמלים המרכזיים של החג, הקשר שלו לחג המולד? עצי האשוח ועצים ירוקי עד אחרים היו אחד מסמלי חגי החורף עוד הרבה לפני הולדתו של ישו. העצים ירוקי העד נועדו לסמל את העמידה העיקשת וההישרדות בתנאים הקשים של החורף. ושבטים אירופיים קדמונים נהגו לקשט בהם את דלתות בתיהם לבקשת מזל ובריאות. החיבור בין עץ האשוח מחגי החורף העתיקים לחג המולד הופיע בגרמניה לפני כ-400 שנה ומשם נדד לאנגליה וכך הופץ בכל העולם הנוצרי וכיום ניתן לראות בכל בית נוצרי לקראת חג המולד.

חג המולד במתכונת החגיגית המקובלת בעולם המערבי, קיבל את צביונו באירופה מתקופת ימי הביניים. מאז מחצית המאה ה-19 חוגגים את החג גם כחג חילוני-עממי המלווה במנהגים לדוגמא: עץ האשוח המקושט והמואר, והאורות המקשטים אותו מייצגים את האור והאש. והענקת מתנות. דמותו של סנטה קלאוס, ומזמורים ושירי-חג. כיום, חג המולד הוא החג האהוב והנפוץ ביותר בעולם המערבי. הדתיים המאמינים: מתפללים בכנסיות ברחבי העולם, תפילה מיוחדת הנקראת "מיסת חצות" בה לפי המסורת הנוצרית, נולד ישו. גם אם לא אימצנו את מנהגי החג המקובלים, ולא רואים אצלנו עצי אשוח. מעוטרים במנורות צבעונית, מקושט בנרות, כוכבים, קישוטי נייר, סוכריות ופיגורת תלויות. זה עדין לא אומר שאסור לאמץ מנהגים אוניברסאליים. חג המולד הינו שעתן היפה של מתנות הנארזות באריזות מוקפדות ברחבי העולם. כחודש לפני חג המולד נכנסים מיליוני אדם אשר מאמינים בנצרות לקדחת של קניית מתנות, והחנויות באירופה וארה"ב ידועות במבצעים המיוחדים שהן עורכות בתקופה זו של השנה . בהלת השופינג המטורף נכנס להילוך גבוהה. מתנות חג המולד ידועות יותר מכל- כחג המתנות בעולם המערבי. חג המולד מאופיין בפסטיבלים, מוסיקה ואומנות חזותית. המציג שילוב מיוחד ומלאה השראה. הפסטיבלים בדרך כלל מושכים אל שורותיו את טובי האומנים ובעקבותיו את הקהל הרב שבא לצפות במופעים הרחוב המרהיבים המתקיימים מתחת כיפת הרקיע בכיכרות הראשים הירדים ממלאים את הכיכרות, ורחובות הקניות המרכזיות של העיר או הכפר. עם עץ אשוח מרהיב, בקישוטים ופנסים המנצנצים בלילה.

מעטים מהישראליים נמצא אותם לדוגמה: בשוק הפרחים הצף באמסטרדם, על שלל הצמחים והצבעים שבו. "ובכיכר הדאם" שהופחת לחגיגת אורות מרהיבה. בעץ האשוח המוצב בכיכר טרפלגרTrafalgar  בלונדון. או בשווקים הפתוחים בחבל נורמנדי, על שלל הטעמים, האוכל וקוניאק התפוחים הקאלבדוס הידוע. או לשם שינוי בעיר האורות פריז, שנרות וקישוטי נייר בשלל צבעים וצורות עוטרים את חלונות הראווה, ובכך הם משתתפים באווירה הקסומה שמיצג חג זה. החגיגה היא טוטאלית ומתפרסת על כל מקום ציבורי בעיר בשווקים הפתוחים, בכיכרות, ובפתחי תחנות המטרו והרכבת בדוכנים ו-ע"ג  השולחנות פזורות סירים וצלחות עם שלל תוצרת הבית, אשר כוללות תבשיל בשר למיניהם , נקניקיות תוצרת בית, גבינות מכל הסוגים והטעמים, פירות וירקות וכמובן לחמי בריוש ובגטים ושתייה למכביר, הפרט מצביע על הכלל ואת המראות האלה אנו רואים לאורכה ולרובה של מדינות אירופה. וזה רק על קצה המזלג.

למרות שזה לא חג שהדת היהודית מסמפתת במיוחד, ויש כאלה בייננו שסולדים מעצם הרעיון של המסיבות הראוותניות המתקיימות בבתי מלון ובמקומות הבלוי- הפאבים ובתי הקפה ביום הסילבסטר. הרי שאי אפשר שלא להתלהב מהתחושה החגיגית של הימים האלה בעולם המערבי בכלל ובמיוחד באירופה למרות שזה איננו חג שלנו. קדחת המתנות איננה פוסחת גם על הישראליים  כל מי שנוסע בתקופה זו של השנה ברחבי העולם מרגיש ללא ספק את אווירת החג. הישראלי המצוי בעל האמצעים רצים בתקופה זו "לבהלת השופינג" הנפתח באופן רשמי את עונת המבצעים והמציאות. מרביתם עם לא כולם מציפים בהמוניהם את החנויות והכל-בו הגדולים- בחיפושם אחרי מוצרי אלקטרוניקה , וחשמל. בצד בגדי מעצבי אופנה, ואבזרים אחרים לבית בהנחות גבוהות. הקונה הישראלי מדלג מחנות לחנות, לבחור בכל אחת רק את המציאה הגדולה ביותר. כל כך  מאפיין את הצרכן הישראלי!!!

הישראלי אימץ לעצמו מנהג!!!החגים הפכו לתירוץ לבולמוס קניות!!! אין זה סוד כל מי שבילה חג מולד אחד בחו"ל כבר יודע להיכן לנסוע בכדי להגשים את  המטרה. ועד שגם אצלנו יהיו בהלת שופינג לראש השנה העברית או לחג העצמאות נישאר עם הקושיות המקומיות. שכחתם מה זה להיות יהודים? לכו מהר טוסו ותקנו!   

קציר המלח בים המוות

למעלה משש עשורים מדברים על הבעיה ולצערנו הרב לא קרה כלום. הגיע הזמן שמדינת ישראל תפסיק לדבר ולקיים דיונים ותתחיל לעשות הירידה של המים התחילה ב-1954 עם הגבהת סכר דגניה. מאז עברו את הסכר מים רק פעמיים בחורפים גשומים במיוחד. הירידה נעשתה מובהקת בשנות השבעים של המאה העשרים. זו היתה נקודת המפנה. אבל מפעלי ים המלח לא רק לוקחים מים אלא לוקחים שלוש מאות וחמישים מיליון מטרים מעוקבים מים מסוג אחד ומחזירים מאתיים וחמישים מיליון מטרים מעוקבים מים מסוג אחר - וזה נזק סביבתי שנוסף לירידת המפלס. ים המלח נמצא בתהליך של הצטמקות מתמשכת במאה הנוכחית משתי סיבות עיקריות: ניצול מקורות המים של הים, וכן ניצול מי נהר הירדן ושל הנחלים הזורמים אליו ממורדות ההרים, והפעילות התעשייתית של מפעלי ים המלח בחלקו הדרומי. בריכות האידוי של מפעלי ים המלח, הביאו לירידה נוספת במפלס המים של הים ולמעשה הפכו את האגן הדרומי של ים המלח לרצף בריכות. בבריכות אלה שוקעים חומרי גלם כמו מלח בישול וסידן כלורי, והתמיסות הללו מוזרמות, לאחר שאיבדו מחצית מנפחן, לאידוי נוסף. אחרי אידוי זה שוקע קרלניט, חומר גלם ממנו מופק אשלגן, ובתום שנה הוא נאסף ומוזרם למפעלי האשלג.

הבעיה מתברר רחוקה מלהיות רק של הים עצמו, מעבר לתופעת הבולעניים המטרידה והמסוכנת, נסיגתו המהירה של הים השפיעה באופן ישיר על מיקומם של נביעת המעיינות מסביב לים המלח, אם בעבר הנביעות היו במקום מסוים, עכשיו הן נדדו יחד עם קו החוף, מה שגורם לכך שהמקומות שהיו בעבר ירוקים ומלאי חיים מתייבשים ,המקום הבולט ביותר שבו ניתן להבחין בתופעה המכאיבה הוא שמורת "עינות צוקים". האגם המצטמק בשמורה החבויה של עינות  צוקים הוא רק חלק קטן מערכי הטבע החשובים שהולכים ונמוגים בקצב מהיר יחסית לשעון הטבע במקום הכי נמוך בעולם. בנוסף: תופעת הבולעניים באזור ים המלח הם תופעה ידועה– בורות הנפערים במפתיע, בשל ירידת מפלס מי הים, שגורמת להתמוטטות שכבות האדמה התחתונות ומאיימת על כביש ים המלח. "כביש ים המלח" מהווה פצצה מתקתקת, ובכל רגע נתון עלול להיפער בכביש בולען ולגרום לקריסת הכביש ולסכנת נפשות לנוהגים בו.

גורלו של ים המלח בכי רעה העיקרון בתחילת המאבק הדגיש "המזהם משלם" כלומר מפעלי ים המלח צריכים לשאת במימון קציר המלח כולו, וכן יש לבחון הטלת מס חדש על רווחיהם של מפעלי ים המלח מעל רף מסוים כדי להגדיל את חלקו של הציבור ברווחים המופקים ממשאב השייך לו, ההיגיון העומד מאחורי המס החדש דומה לזה שהוטל לא מזמן על מפיקי הגז והנפט, בעקבות ועדת ששינסקי.  חוות הדעת המשפטית  הזו הייתה מונחת כאקדח טעון על שולחנו של האוצר כאשר דן בנושא כאוב זה. שטר הזיכיון מיושן ואינו כולל בתוכו התייחסות לבעיות הסביבתיות שנוצרו במשך השנים. לכן יש מקום לפרש אותו בצורה תכליתית ומעודכנת. מלבד זאת, אם פירוש מילולי של שטר הזיכיון גורם לפגיעה בציבור - יש לשנות ולעדכן אותו. גם על הזכיין וגם על המדינה מוטלת חובה להתחשב באינטרסים נוספים פרט לאינטרס שבהפקת תועלת כלכלית ממימי ים המלח, כגון אינטרסים סביבתיים, בריאותיים ותיירותיים. אחריות המדינה לוודא שלא ייווצר מצב שבו אדם או חברה מרוויחים מאוצרות הטבע של מדינת ישראל מבלי לתת לציבור תמורה הולמת. מפעלי ים המלח מפיקים זה שנים רווחי עתק ממשאבי ים המלח השייכים לכולם, ומשלמים תמורתם תמלוגים זעומים למדינה.  הפתרון שנבחר כדי למנוע את הצפת המלונות בים המלח, הוא: לבצע במהירות האפשרית קציר מלח מתחתית הים במילים אחרות: לגרד את שכבות המלח מקרקעית ים המלח – אותן שכבות המצטברות וגורמות לעליית המפלס כדי לאפשר בניה ופיתוח של אזור ים המלח "היתרון הגדול של הקציר הוא שמחירו ומשך הזמן שהוא דורש ידועים. במקביל תוקם קרן לפיתוח של אטרקציות תיירותיות באזור, וחלק מהמימון יגיע גם ממפעלי ים המלח. תפקידו של המהלך - גם לשמור על הסביבה האקולוגית בסמוך לפיתוח הכלכלי התיירותי. בנוסף לכך יש לבחון צמצום פעילות מפעלי ים המלח וכן את ההשפעות של מפעלי ים המלח גם על האגן הצפוני. יש להשתמש בכספים לטובת שיקום סביבתי לנזק האדיר שנגרם לאורך השנים כתוצאה מהפעילות התעשייתית של מפעלי ים המלח. "לנוכח הנזקים הסביבתיים כבדי המשקל שגורמת פעילותם של מפעלי ים המלח לים המלח ולאזור, על הקרן להיות ממומנת ברובה מכספי התמלוגים שיפרישו המפעלים לקופת המדינה .

את הזעקה להצלתו של הים אסור לעצור כאן. מוכרחים, בכוחות משותפים, יחד עם ארגוני הסביבה השונים, עם אנשים שאכפת להם ועם הציבור כולו שלא מוכן לוותר על המקום הנפלא הזה - להמשיך ולדרוש מהמדינה לעשות הכול כדי להציל את הים שלנו.

גם בימים אלה ממשיכים ארגוני איכות הסביבה והטבע במאבקם הסיזיפי להצלת ערכי הטבע הייחודיים שהולכים ונעלמים בסביבתו של ים המלח, בשל ירידת מפלסו בקצב מסחרר. ובמקביל אנו מתבשרים למרות שהממשלה אישרה את ההסכם עם כיל ע"פ הצעת משרד האוצר ובהתנגדות חריפה של שר התיירות ואיכות הסביבה הסכם רצוף בטעיות שנרקח במחשכים- הוגשה עתירה לביטול ההסכם "קציר המלח" לטענת העותרים: החישובים שמשרד האוצר התבסס עליהם בהסכם שגויים.

הונאה תעמולתית מבית היוצר עבאס את משעל

האם ישראל צריכה לקבל בברכה את דבריו של משעל. החמאס יתמקד מעתה במחאה עממית, או שמא זה תרגיל?

אליה וקוץ בה! לפני שדברים יצאו מכל שליטה לחאלד משעל סיבות טובות לנסות להסיח את דעתם של הישראלים, זאת בעקבות ההבנות שהושגו בין יו"ר הרשות הפלסטינית, מחמוד עבאס (אבו מאזן), לבין משעל בדיונים שניהלו צמד שוחרי השלום שני הארגונים סיכמו על הפסקת אש זמנית (הודנא) בגדה ובעזה והתמקדות במאבק עממי בלבד, נוסח "האביב הערבי" למחאה עממית יש "כוח של צונאמי", כפי שכבר הוכח בעולם הערבי. הצהרות מעין אלה אינן מובנות מאליהן, מצד אחד הוא מצהיר תם עידן הטרור, אך מנגד הוא מתכונן למלחמה. זו הינה הונאה תעמולתית מכוונת שמורכבת מהשקרים מבית היוצר של חאלד משעל. זהו עוד תרגיל הממחיש את הקלות הרבה שבה עלולים להיגרם הסחת דעת ואיבוד אינפורמציה תוך כדי צפייה במסך הקטן.

כל בר דעת מבין שאין בשלב זה שינוי אסטרטגי או אידיאולוגי במדיניות החמאס, אלא צירוף של נסיבות טקטיות. בחמאס מזהים שהשעה אינה נוחה לביצוע פיגועי טרור, הן בשל האווירה בציבור הפלסטיני והן מחשש לפגיעה ישראלית בשליטתם ברצועת עזה. ולראיה ראש ממשלת חמאס ברצועה איסמעיל הניה מצוטט: כי "הדרך היחידה לשחרור האדמות הכבושות היא המאבק המזוין". החמאס אינו מתכוון להצהיר על הכרה בישראל או קבלה של הסכמי השלום עמה, אלא לנופף בשני דגלים מרכזיים: ההתמקדות במחאה עממית והסכמה להקמת מדינה בגבולות 67'. אין בכוונת הארגון להניח את נשקו או להפסיק את התחמשותו. בשטחים הפלסטינים קיימים שני מחנות האחד קיצוני יותר השולט ביד רמה ברצועת עזה והרוצה להקים בה מדינה אסלאמית כשהוא נתמך על ידי איראן והשני מחנה קיצוני פחות שאיננו שולט למעשה בשום תא שטח וישראל היא שמחזיקה אותו חי ונושם כדי שיהיה לה פרטנר לאיזה שהוא הסדר שאולי יושג ושאולי ייושם בעתיד.

גם אבו מאזן בוחל ידיו עמוק בצלחת- ולשם כך הדיח בפתאומיות, את מפקד הכוחות הפלסטינים בגדה "הגנרל דיאב אל עלי" , ומינה תחתיו את "הגנרל נידאל דוקחאן מודיעני " מי שהיה עד כה ראש המודיעין הצבאי הפלסטיני המוגדר כאיש צללים, והכל להיערך לקראת שינוי מהותי במצב הביטחוני בגדה המערבית, שבמרכזו יעמדו ארבעה שינויים אשר בסופם יביאו לפריצת מה שאבו מאזן מכנה 'התנגדות עממית בגדה', נוסח ההפגנות ההמוניות שנערכו ונערכות במדינות בהן פרץ האביב, או המרד הערבי . בסופו של דבר השניים החליטו כי בעוד כל אחד מהם שומר על עמדתו, שניהם מסכימים על ביצוע.  מינויו החדש לתפקיד מפקד הכוחות הפלסטינים מבשר על התחלת הפסקת השיתוף הביטחוני בין ארצות הברית, ישראל, והרשות הפלסטינית בגדה המערבית, ועל שובן של הרשתות הארגוניות והטרור של החמס והג'יהאד האיסלאמי לפעול מחדש בגדה. במצב חדש זה לכל הדעות יהיה מאד קשה לראש הרשות הפלשתינית על יציבות ביטחונית בשטחים הנתונים לשליטת הרשות הפלסטינית תוך כדי פעולות העימות עם ישראל, וכי תוך זמן קצר ישתלטו החמס והג'יהאד האיסלאמי על חלקים בערי וכפרי הגדה המערבית. כך נחשף פרצופם האמיתי של שני שוחר השלום המזויפים. יתרה מכך אנו מתבשרים "ערב השיחות בין ישראל לפלשתינים בעמאן/ירדן ממנה יו"ר הרשות את המחבל "מוחמד דמרה" שהיה מעורב בפגועים נגד אזרחים ישראלים- מינוי של מחבל למשרת אימון מייתרת למעשה את שליחו המיוחד של רה"מ להצגה חסרת תכלית- אבו מאזן במינוי זה מעביר לישראל  מסרים כה ברורים של חיזוק הטרור, לכן ניתן להצביע מראש על כישלון המגעים.

 ארץ ישראל היא מוקד אנרגטי ליצירת ניגודים ,והמדינות ששוכנות סביבה הן התגובה לכל הניגודים האלו. ואם נלך אחורה בזמן נראה שבכל תיעוד היסטורי המצב הזה היה קיים. במילים אחרות, זהו לא מצב שמתרחש כבר מספר שנים אלא מצב שיש לו היסטוריה שלמה. ומתוך ידיעה זו ולמרות ניסיונות עבר כושלים לנסות להביא את השלום המדובר, הוא מעולם לא התרחש והסיבה לכך היא מפני שתשומת הלב של כל העמים שמעורבים כאן עדיין לא מוכנים לשלום, "כל עוד קיימת התנגדות מטעם הפלשתינים לשלום במזרח התיכון- הוא לעולם לא יוכל להתגשם."

הירוקים נגד הנחת מסילת ברזל לאילת

פרויקט קו הרכבת לאילת נכלל במסגרת תוכנית נתיבי ישראל שאישרה הממשלה להוספת כבישים ומסילות רכבת בעשור הקרוב. הפרויקט כולל הנחת מסילת ברזל כפולה מנחל צין ועד אילת. קו הרכבת יאפשר שינוע מהיר של סחורות מהמזרח לאירופה (ולהיפך) - במסלול עוקף תעלת סואץ. לכל המתנגדים נגד הפיתוח הרכבת לאילת – "נמל אילת יהיה אלטרנטיבה לנמלי אשדוד וחיפה" בסופו של יום כולם ירווחו ממסילת הרכבת לאילת. יתרה מכך המצדדים פרויקט זה טוענים ואולי בצדק- שחשוב לפתח אלטרנטיבה לשחיתות של נמל אשדוד, "שהקוזה נוסטרה" הפכה אותו למרכז סחיטה של המדינה ושל יבואנים ויצואנים בישראל. הבידוד הגיאופוליטי של ישראל גורם לתלות מוחלטת שלה בסחר הימי. יותר מ-99% מסך המטענים לישראל וממנה מוסעים בים. למעשה, נמלי הים הם השער האסטרטגי הבלבדי לשינוע סחורות אל ישראל וממנה. התלות הכמעט מוחלטת של ישראל בנמלי הים שלה עוד מחריפה והולכת. אם בעבר איימו טילי החיזבאללה על נמל חיפה, כיום מאיימות רקטות החמאס על נמל אשדוד. המסחר הישראלי נתון, כמעט כולו, לחסדיהם של המחבלים בלבנון ובעזה. במצב זה הופך נמל אילת לחיוני מאין כמוהו. זהו השער העיקרי לסחורות המגיעות לישראל מאסיה וממדינות המזרח הקרוב והרחוק. קו מסילת רכבת מן המרכז לאילת הוא חיוני וכדאי מאין כמוהו. קו רכבת מודרני ומהיר יהיה גשר יבשתי בין אסיה לאירופה ויחליף, בשעת הצורך, את תעלת סואץ. מסילת הברזל תשמש את המשק הישראלי ובה בעת גם את השווקים באירופה ובאסיה הסוחרים ביניהם.

הניסיון העולמי מלמד כי פרויקטים תחבורתיים המקשרים מספר מדינות מהווים, בסופו של דבר, מנוע צמיחה חשוב מאוד לכלולותיהן של המדינות המשתמשות. התועלת איננה מצטמצמת לתחום התחבורה אלא ניכרת בכל המשק. מערכת תחבורה מהירה ונוחה היא כלי יעיל לפיזור של האוכלוסייה על פני המדינה ומעודדת מעבר אוכלוסין להתגורר באיזורים מרוחקים. ממשלות ישראל שבות ומצהירות על מחויבותן לפיתוח הנגב. הדרך הבטוחה והיעילה ביותר לפיתוח הנגב עוברת על גבי מסילת הרכבת לאילת. רק מסילה כזאת תפתח את עיר הנמל הדרומית, תזרז הקמת יישובים ומרכזי מסחר ותיירות לאורכה, תסייע לתיירות ותניע את גלגלי המשק כולו. וכל זאת, בלי לפגוע בסביבה ובלי להכביד על קופת המדינה. לפני ממשלת ישראל החדשה עומדים אתגרים רבים. פיתוח הגשר היבשתי מנמל אילת למרכז הארץ, הוא אחד החשובים בהם.

קידום הפרויקט כפי שהיה צפוי גרור התנגדות מצד ארגוני הירוקים ואיכות הסביבה בטענה ששמורות טבע ואתרים ארכיאולוגים שבאזור יפגעו קשות. שלוש חלופות לתוואי מסילת הרכבת לאילת - מוגדרות על ידי ארגונים וגורמים ירוקים ואיכות הסביבה כבעייתיות ומאיימות על אתרי הטבע תביא לפגיעה אקולוגית בבתי גידול, לדחיקת חיות בר מדבריות ועוד. יתרה מכך הארגונים המתנגדים טוענים שהשאיפה לקצר את זמן הנסיעה ממרכז הארץ לגרום נזק סביבתי חסר תקדים בערבה.

כחלק מהליך המקובל וקידום הפרויקט, מתקיים דיאלוג פתוח הן לגבי בחינת מקיפה לגבי חלופות המוצעות, תוך שיתוף פעולה בין נציגי הארגונים הסביבתיים, הוועדה המחוזית, צוות התכנון מטעם רכבת ישראל וכל בעלי העניין..

צריך להבין שבמדינה כל כך קטנה וצפופה כמו ישראל, כמעט כל פעולה, פרטית או ציבורית, שנעשית בקרקע-תפגע באתרי טבע, לכן צריך לרכז את המאמץ רק בנושאים החיוניים כגון הנושא שלפנינו ותוך הצגת אלטרנטיבות מעשיות! כולנו מודעים והירוקים בפרט שהסיכוי היחיד להפחית משמעותית את מספר כלי הרכב על הכבישים-בניית מסילות ברזל לאורכה ורוחבה של הארץ ,למרות שזה עלול לפגוע בנוף ובשטחים פתוחים - האם קברניטי איכות הסביבה והירוקים , אינם קולטים ומבינים, איזו התפתחות דרמטית תביא לאזור ולאילת מסילת רכבת. אין דרך לאכול את העוגה ולהשאיר אותה כמעט שלמה?

דור שלם של מנהיגים ערבים ירדו מהמפה העולמית

במרוצת השנה שחלפה2011 אנו רואים התהוות פוליטית היסטורית לאורך חופיו המוסלמיים של הים התיכון, ממיצר גיברלטר ועד מיצרי הבוספרוס המכונה : ''האביב הערבי'' . שנת 2011 תיזכר בכל הקשור למזרח התיכון כשנה שדור שלם של מנהיגים ערבים שירדו מהמפה העולמית, ולעת עתה אין להם יורשים באופק, שורה שלמה של מנהיגים שהאמינו כבלתי מנוצחים נפלו שאולה כפטריות אחרי הגשם. לאור מצב זה הזירה המזרח תיכונית עומדת בסימן חשש לבאות. אחד הגורמים המרכזים ואולי החשוב מכולם נובע מדיניות החוץ שנקט הנשיא אובאמה עם כניסתו לבית הלבן בכל הקשור למזרח התיכון, אובאמה שהתרחק מכל דבר שהזכיר את מדיניות הנשיא בוש כמו מאש, הפגין ניכור כלפי בנות הברית הקרובות ביותר של ארה"ב ובה בעת הפגין חמימות והבנה כלפי יריבותיה-אויבותיה מקרוב, וכן נאומו ההיסטורי בקהיר לעולם הערבי לא הביא למפנה לו ציפה. ממרחק הזמן, ניתן בהחלט להצביע שמדניות זו הביאה בסופו של דבר להקשחת עמדותיהם של הפלשתינים בכל הקשור למשא ומתן בינינו לבינם. הפלשתינים מהרו וקפצו על העגלה-ויישרו קו עם דרישות הממשל האמריקני. הצבת הקפאת הבנייה ביהודה ושומרון כתנאי לחידוש המו"מ מזה, והתנאי של ממשלת נתניהו על הכרה פלשתינית בישראל כמדינת העם היהודי, תנאי שהפלשתינים אינם מוכנים לו, ביטלו כל סיכוי להידברות בין הצדדים.

הזירה המזרח תיכונית עמדה כאמור בסימן החשש מהבאות, החלה סערה גועשת ששטפה את העולם הערבי, לאו דווקא מהמקומות המועדים לפורענות כדוגמת טוניס ומצרים. הנשיא מובארק שנחשב למנהיג החזק בזירה הכלל ערבית, ושנחשבה במשך שלושה עשורים ליציבה במדינות האזור – למרבה האירוניה לא חשש למנות את בני משפחתו לתפקידים בכירים ולהכתיר את בניו ליורשים אחריו- ובכך שכחך את אלה של גבם נסמך שלטונו כגון: גורמי צבא ובעלי ברית פוליטיים. זו היתה האות לבאות ברגע שנקרתה ההזדמנות איש לא עמד לצידם, ההמונים יצאו לרחובות וביקשו את ראשו של המנהיג הוותיק העומד בראש שלטון שהפך מזמן למושחת, חלק  מהסיבות  למשבר המהפכה  בעולם  העריצות   הערבי, כלומר בכל הארצות  הערביות, בין שהן רפובליקות ובין שהן ממלכות,  מקורן ב"משכיל המהפכני  הערבי. כיום אנו עדים שקיימת ערבוביה בין ישן לחדש בחלק במדינות שהאביב הערבי התרחש מככבים היום אלמנטים מהשלטון הקודם במסגרת סדר פוליטי מעודכן.

2011 סימנה את יציאתם של כוחות אסלאמיים מהמחתרת, המאבק לשינוי מדיני ודמוקרטי כלומר בדרכי "המהפכה" עלול להישחת על ידי קנאותן  הסקטוריאלית של הקבוצות הלא-לאומיות, כגון העדות הדתיות והשבטים וקבוצות השבטים ומאבק זה עלול לרדת מהפסים ולהשליך את החברה או את העם אל מאבק שידמה למלחמות האחים לכל דבר.

במצרים מציירים תמונה קודרת ביחס לנתק הצפוי  עם התייצבות ממשל אסלאמיסטי חדש המוטו הוא: "המסגדים הם בסיסינו, הכיפות הן קסדותינו, צריחי המסגדים הם כידונינו והמאמינים הם חיילינו". השריעה היא חוקת המדינה, המאמינים בחזרה למצוות מהמאה השביעית לספירה. התגברות השיח הפוליטי האסלאמי במצרים, טוניס, ולוב, המתמודדת עתה עם עליה מסחררת בכוחם של האחים המוסלמים והסלפיסטיים והמתמודדים על השליטה בשלטון שמתנהלות עתה איננה מבשרת טובות. התנועות והזרמים הדתיים פועלים כאיש אחד כנגד חברה שלמה שעדין סובלת מהעדר תודעה פוליטית ותרבות, ומדורסנות פוליטית.

החלל שהותיר המנהגים הישנים שלכל הדעות שלטו בעריצות בעמם נותר ריק ללא מנהיגות משמעותית-  הניא המודח מובארק איננו עוד כך גם במדינות האחרות "שהאביב הערבי" יתרחש בתחומם, אין דמות מרכזית שאפשר להצבעה עליה שיכול למלא את החלל שנותר. אתו דין גם לגבי סוריה, מדינה זו שהנהיגה במשך שנים רבות בתחומה את הגורמים הקיצוניים שרויה בימים אלה במלחמת אזרחים עקובה מדם, לעת עתה אסד נשאר בשלטון וממשיך לטבוח בבני עמו. למגינת לבם של הסורים-דומה שמרחץ הדמים בסוריה ימשיך. מארצות הברית, שבדיוק קיפלה את הדגל בעירק, אפשר כנראה לשכוח לעת עתה. זהו כנראה גורלה של מדינה חסרת משאבי טבע ובעלת חשיבות אסטרטגית זניחה: אף מנהיג לא רוצה לשלוח את חייליו להרג בשבילה.  וזאת למרות שע"פ הערכות ימיו של השליט הסורי תלוי בספק, וטרם ידוע מי יהיה הכוח ביבוא במקומו ואיזו מדיניות יוביל.

אינני שותף לדעה בכדי להתמודד עם התפתחות זו על ירושלים ליזום מהלך מדיני נועז ומרחיק לכת. הצהרה מפורשת על דבקותנו בסיום הכיבוש, במסגרת מו''מ לפתרון במתווה ''שתי מדינות לשני העמים'', מאחר ושישראל הצהירה זאת מעל כל במה אפשרית ואילו הפלשתינים דוחים אותה על הסף, לטנגו צריך שני אנשים וברגע זה אין. יתר מכך יו"ר הרשות מעוניין לפרוש מתפקידו כשמעמדה של הרשות משודרג באו"ם, ושני התנועות חמאס ופת"ח יושבים תחת קורת גג אחת. האם מיליון וחצי פלסטינים יעשו מה שעשו 80 מיליון מצרים ויגרשו את משטר הדיכוי של חמאס? האם ניתן להתעלם מיעדיה של חמאס ומהתמיכה הדו-כיוונית שלה היא זוכה – הן מבית, על-ידי תנועת "האחים", והן מבחוץ על ידי איראן?

האליטות במדינות ערב המייחלות לכך שמדינותיהן תינתקנה מיבשותיהן ותיסחפנה בהדרגה לעבר מערב אירופה מוזמנות לארוז את חפציהן כבר עתה. שאר החילונים-ליברלים יעשו בחכמה אם ישלימו עם הפסדם במערכה. כיום אנו עדים לתמונה עגומה שעולה אל מול פנינו שאותם אנשים פשוטים שגמרו אומר והתייצבו בכיכרות הערים ללא כל קשר לזרם, מפלגה או נקמה היסטורית. הם אלה שהקריבו את נפשם על מזבח המהפכה, מי שנהרגו מידם של הבריונים וביניהם קצינים ואנשי כוחות הביטחון, מעולם לא ביקשו לעצמם מלחמה שהדלק שלה יהיו בניהם וילדיהם. הם מחו על מנת לזכות בחיים בכבוד ושלווה, שאותם יחיו בזכות ולא בחסד ,הם נוצלו להשגת יעדים ותרחישים של מדינת-קודש שלא תועיל לאיש זולת ספסרי הדם והטרור.

 האם ה"שד האסלאמי" שהשתחרר מהבקבוק יגבר במבחן הקשה אל מול אתגר החופש?

האם גוש האירו בסכנה?

עשור שנים ליורו אין סיבה למסיבה, אירופה שרצתה להיות כמו אחותה הגדולה ארה"ב אספה מדינות שונות – מטבעות שונים, מדיניות ממשלתית השונה ממדינה למדינה ואוכלוסיות של אזרחים שלא מעניין אותם החובות של מדינה אחרת. אלמנט אי הודאות אינו ברור, לכן השאלה האם גוש האירו בסכנה היא עדין מרחפת באוויר . לדאונינו הרב הטרגדיה היוונית הדביקה את גוש האירו באירופה, לכן בימים קשים אלה לא כדאי להתנבא לאן פניה של האיחוד האירופי לאור משבר החוב שמאיים על עצם קיומה. יוון איננה היחידה  שנקלעה למצוקה פיננסית- אלה הרשימה הזאת התווספו פורטוגל, ספרד אירלנד, ואיטליה. לגבי איטליה בפרט הסכנה היא חדלות פירעון, שככל הנראה תהיה בעלת השלכות פוטנציאליות הרסניות על גרמניה במיוחד. איטליה נדרשת לבצע צעדים דרסטיים יותר על מנת להילחם במשבר כגון: הגברת האכיפה נגד מעלימי מס, המסקנה היא כי ללא תגובת מדיניות נחושה, תתגבר הסבירות למשבר נזילות ממשלתי. המשבר מתפשט כמו אבולה זוהי לא שאלה של הסכנה של הידבקות במחלה. ההדבקה כבר התרחשה. כשאתה מבין שנדבקת, אתה חייב לכרות את האבר כדי לשרוד.

בימים אלה שהעולם חוגג את השנה החדשה שבפתח- ובמקביל מולאים עשור למשטר היורו באירופה המנהיגים נחבאים אל הכילים, כאילו מנסים הם לא להפריע לשקט הזמני שהושג. ולמרות זאת אסור להתעלם מהעובדה שהבנק המרכזי האירופאי אינו יכול לפתור את המשבר ע"י הזרמת כסף מאסיבית לשווקים בסגנון הנגיד הבנק האמריקאי, מאחר והאיחוד דאג להוציא את האפשרות הזאת בחוק מהבנק המרכזי בזמן הקמת האיחוד, הרי שידיו של הבנק המרכזי האירופאי כבולות בשלשלאות של בירוקרטיה הנמצאת בידם של הפוליטיקאים ושל כל מדינה ומדינה. בכל מקרה קשה להאמין שמדינות אירופה הגדולות יהיו מוכנות לקחת על עצמן את החובות של שאר המדינות, הרי שגם הן אינן מלקקות דבש ולחכן האזרח הקטן באירופה בטח בימים אלה אינו רוצה לזכור לטובה את יום השקת היורו, עבורם זה מסמל עלויות מחירים בכל התחומים, התפיסה שהשתרשה בקרב צרכני גוש היורו שיוקר המחיה התייקרה משמעותית בעקבות אימוץ היורו.

האתגרים של האיחוד האירופאי אינם פשוטים כלל תוסיפו לכך את העובדה שהנפילות הראשונות בשווקים התחילו כתוצאה מהורדת הדירוג של ארה"ב. מה עשתה מאז ארה"ב על מנת לשפר את הגרעון התופח – שום דבר משמעותי או במילה אחת: כלום!!! גרמניה שהיא הכלכלה הגדולה, החזקה והמובילה בגוש האירופי, מתקשה לגייס חוב ולאור נתון זה האם גרמניה תהיה מוכנה להזרמה מאסיבית של כספים לחילוץ המדינות באיחוד והחוב עצמו ירשם ואולי בעיקר לחובתה של גרמניה. לכן בצדק יזעק האזרח הגרמני שזוכר טוב מאוד את הסבל של אבותיו משנות ה-20 של המאה הקודמת כאשר כל חסכונותיהם נמחקו כתוצאה מהיפר אינפלציה שנגרמה מהדפסת כסף הדומה לזו שהתרחשה בשנתיים – שלוש האחרונות בארה"ב. העם הגרמני לא יעשה צעד שכזה עבור עצמו, לכן בוודאי שיש התנגדות חריפה לעשות צעד שכזה עבור אזרח האיטלקי, ההונגרי, הבלגי, היווני, הפורטוגלי, הספרדי!!!! קיימת דאגה באשר לגורלו של האיחוד המוניטרי האירופי בעקבות המשבר המחריף, הם עלולות להלום בשווקי האשראי העולמיים ולפגוע בהתאוששות הכלכלית, יתרה מכך הבעיות האלה הן בעלות פוטנציאל לקרוע לגזרים את האיחוד המוניטרי האירופי לאחר 10 שנים של פעילות.

הסכנה לקיומו של גוש האירו הופכת מיום ליום לעניין של זמן. נפילת גוש האירו בצורה לא מבוקרת יכולה להביא למיתון כלל עולמי וכאוס כלכלי עם נפילה של מדינות ובנקים כאחד. כולנו תקווה כי גם במידה וגוש האירו יפורק הרי שהדבר יעשה בצורה מבוקרת ואיטית ולא בצעדי ענק ובלתי מרוסנת. כרגע רמות הסיכון גבוהות מאוד התקופה בהחלט תנודתית ואסור להתאהב בפוזיציה. הכיוון הראשי כלפי מטה. כפי שהזהיר הנשיא הצרפתי ואמר: אירופה מעולם לא היתה בסכנה גדולה יותר, בעוד שהסכנה לפיצוץ באירופה גדולה מאוד, אנחנו חייבים למצוא פתרון למשבר עכשיו - חלון ההזדמנויות שלנו הוא לא יותר ממספר שבועות מצומצם , והכן עוד לפני סיום שנת 2011 הושגה הסכמה שיש לאשר אמנה חדשה לגוש היורו, אשר שתוכל להיחלץ לעזרת המדינות במשבר. כמו כן יש להקדים ולנסח משפטית את סעיפי ההסכם כדי שיעבור את הליכי האישור בפרלמנטים השונים. העמידה בלוח הזמנים הלוחץ תהיה מבחנה הגדול של קנצלרית גרמניה.  ולכן הכל עדין לא מאוחר מדי למנוע קטסטרופה פיננסית נוספת.

שימוש נלוז בסמלי השואה

העם בישראל היה עד למחזה ציני ושפל מצד אותם קיצוניים שיורקים על ילדות ומקלסים חיילות, אך ורק בגלל היותן נשים,  כאשר כחלק ממחאתם, עשו שימוש בסמלים מתקופה אפלה מההיסטוריה של העם היהודי . עם כל הכבוד לזכותן של קבוצות בעולם החרדי להפגין, וזו זכותן האלמנטרית להפגין-איש אינו יכול להישאר אדיש לתמונות בהפגנת החרדים בכיכר השבת בירושלים- של ילדים רכים במדי כפייה ,וטלאי הצהוב, שענדו היהודים למרבה הצער ברחבי אירופה ובמחנות המוות במלחמת העולם השנייה-אנשי ציבור ופוליטיקאים לא נשארו חייבים וצוטטו שאומרים בין היתר: השימוש הציני בילדים בהפגנת החרדים למיצג חי לדימוי שואה הוא מעשה בזוי ופרובוקציה נוראית. ההשוואה בין מה שעברו יהודי הגטאות על ידי השלטון הנאצי לבין החיים הטובים אותם חיים החרדים בישראל היא השוואה מכוערת ומנותקת מהמציאות. יש גבולות "שלא חוצים אותם". השימוש בסמלי השואה הוא נלוז, ופסול לחלוטין לא צריך לגייס את השואה, שאין כל דמיון בין המצבים שנגדם מתריסים המפגינים - ישראל בת ימינו איננה דומה בשום פנים למציאות ששררה בתקופת השואה. למרבה הצער חלק קטן וקיצוני בעדה החרדית מאבד עוגנים של מכנים משותפים שיכולים להיות בסיס לקיום קולקטיבי בארץ הזאת. יתרה מכך בלי היחיד הזה- חברה, עם, ומדינה, לא יכולים להתקיים. כורח החיים בארץ הזאת חייב להוביל את הציבור החרדי והחילוני להבין שלא נוכל לקיים בית לאומי בארץ הזאת לאור מראות הנלוזות האלה שנראו בהפגנה.

השימוש בטלאי צהוב וילדים קטנים המניפים את ידיהם לכניעה זו חציית קו אדום שאסור למנהיגות החרדית, שרובה אחראית, להשלים איתו. עליה לעקור את התופעות האסורות הללו ולוודא שלא יתרחשו שוב. יש להדגיש ולומר בקול צלול יש כאן פגיעה בניצולים וגם בזיכרון, שגורם לזילות השואה. זה פסול מכל בחינה שהיא. כמה שאנחנו יכולים לעקוב אחר מלחמות ופילוגים, השימוש הזה בשואה הוא בלתי מתקבל על הדעת ופוגע בערכים יהודיים יסודיים. אינני לא רוצה לחשוב מה מרגיש ניצול שואה בודד כשהוא רואה ילד יהודי מסתובב עם טלאי צהוב ברחובות ישראל של שנות האלפיים. רבה של העדה הספרדית עובדיה יוסף שליטא מצוטט שאומר: ההתנהגות של כמה שמפיצים שנאה בין חרדים ובין לא-חרדים זה מעשה של "חילול השם".

הקו הקיצוני והמחפיר שמובילים ראשי "נטורי קרתא" מצוטטים שאומרים: כמובן שהם מצדיקים אתה שימוש בסמלי השואה. וזה לגיטימי מציידם, מה השאלה בכלל?  הם טוענים שהמחאה הזו משקפת את הרדיפה פה בארץ של הציוניים נגד הציבור החרדי, שבהסתכלות שלהם יותר גרועה ממה שעשו הנאצים. הגרמנים רק הרגו את הגוף, אבל הציונים האלה רוצים להרוג את הנפש, והנשמה יחידו.