אוי לתכנון כזה, שמצטיין בתחכום טכני אך לוקה בחד-ממדיות-לוקה באותה ממדיות שאפיינה את מלחמת לבנון השנייה,זו תבנית חד ממדית ומבדלת!!!
צ.ה.ל. לא בנוי להטיל עליו חשיבה מדינית, צה"ל מופקד על מלאכת המלחמה- עליו לעסוק בתכנון צבאי.
אומנות המדינאות היא גורלית-על אנשי המדינאות לשלוט בתכנון הצבאי, להנחות את הצבא ולפקח עליו.
החשיבה המדינאית צריכה להיות רב-ממדית. עליה לאזן בין הצורך לפגוע קשות באויב לבין מניעת נזק, מפגיעה בתדמית.
בדיעבד מתברר שמבצע "עופרת יצוקה" לא עמד בדרישה זו.יש הטוענים שלקחי מלחמת לבנון השנייה לא מומשו עד תום ,כאשר מדובר בדרג המדיני. יש להדגיש כי היה ניתן להשיג את היעד "על-ידי עקביות ודבקות במטרה".
אחד הלקחים החשובים שדו"ח וינוגרד דן והמליץ:שיש ההכרח בראייה מדינית-ביטחונית משולבת, פועל יוצא שעל כל המשרדים הנוגעים בדבר לקחת חלק, ולהיות שוטף מלא בהחלטות ביטחוניות וצבאיות.
במקרה שלפנינו " מבצע עופרת יצוקה" משרד החוץ היה שותף מלא בהחלטות, אך מעד בראייה מדינית, כולל ותדמיתית.
יחס הנפגעים הפלשתינים לעומת הנפגעים מהצד הישראלי לא עמד לנגד עיניהם של קברניטי המדינה, ושאלה זו לא היתה על הפרק!!!! אין ספק, שלא היתה כאן כוונה תחילה לפגוע בלא-לוחמים, אך האסון שפקד את "משפחת אל-עייש" היה תוצאה הכרחית וחזויה מראש של מימוש העיקרון של אפס סיכון.
משרד החוץ לא התריע על אפשרות של תרחיש סביר של הקמת ועדת גולדסטון, או ועדה דומה.
השורה התחתונה היא, שדו"ח גולדסטון תרם נדבך נוסף לחומת הדה-לגיטימציה הסוגרת בהדרגה על מדינת היהודים. גם אם שום ישראלי לא יגיע בעתיד הקרוב להאג, הכתם המוסרי לא יימחק והשלכותיו עוד לפנינו.
יש הטוענים- אילו היתה מתקבלת ההמלצה של שר הביטחון להפסיק את הפעולה כעבור שלושה ימים, היתה מושגת הרתעה מפני ירי על הדרום ללא ריבוי יתר של נפגעים פלסטינים ובלי הרס צורם.
ולעומתם יש הטוענים -לחלופין, היה מקום לכבוש את מרבית עזה תוך השמדת כוחו של החמאס והעברת השליטה לרשות הפלסטינית. הישג מופגן כזה היה שווה פגיעה בתדמית של ישראל. יתכן אפילו שהנזק היה מתון מאד מבחינת הרשות הפלסטינית ומדינות ערב המתונות.
אין מפלט מהמסקנה הכואבת!!!היום כל בר דעת מבין את הנזק התדמיתי נעשה- ומנגד ישראל לא שברה בצורה מופגנת את "כוח ההתנגדות" ולא שינתה את השליטה של חמאס בעזה.
התוצאה היא הישג מוגבל בעלות יתרה, דהיינו הפסד נטו!!!
יש לזכור מי שסייעה לכך בפינוי חד-צדדי של ההתנחלויות מרצועת עזה, שבעקבות ההתרחשויות לאחריו הסכים הציבור עם הקביעה "עזבנו את עזה וקיבלנו קסאמים",וכעת הם רוצים גם את הנגב זאת ועוד צריך לתת הסברים!
ולמרות הכל המגוון והריבוד הרב של הקולות הנשמעים בימים אלה הם סימפטום של דמוקרטיה בריאה, אשר דווקא ברגעיה הקשים רוחש בה כוח חייה- הדיון הציבורי.
אל לנו להצטייר כ"חברה שסועה", ריבוי דעות הוא יתרוננו המובהק על פני הקיבעון והדגמטיות של האויב.
הרעמים והברקים הופך את המצב לסוריאליסטי אפילו יותר בהזדמנות זו יש להדגיש ביתר שאת את התנהגותה של קבוצה קטנה אך קולנית של ישראלים, התומכים ומעניקים אמינות לעלילות המתועבות המתואמות על ידי אלו שמבקשים להשמיץ את פעולות ההגנה העצמית הלגיטימיות של המדינה שלהם.
"יהודים אוכלי שנאה עצמית", אנשי האקדמיה, העיתונאים, והארגונים הלא-ממשלתיים, ישראליים במוצאם משתפים פעולה עם קבוצות אנטי-ישראליות בחו"ל, במטרה לקדם דמוניזציה, החמרה ודה-לגיטימציה של המדינה שלהם עצמם.
ישראל נמצאת במלחמה, והקרב על דעת הקהל הוא מרכיב חשוב בסכסוך. להכתים אומה על ידי הצגה חייליה כרוצחים גחמניים זו השמצה שהיתה עשויה להיחשב בגידה במדינות רבות.
אם מאפשרים להכפיש או להפיץ שקרים גמורים, הדבר לא רק מערער את המוסד הלאומי אלא גם מסכן את ביטחוננו.
יש לקדם חקיקה שתאפשר להעמיד לדין את מי שבאופן מודע מפיץ הכפשות ומשמיץ את המדינה, ובמקביל להשתדל לא לפגוע חופש הביטוי. יש גם לחייב קבוצות המקבלות מימון מממשלות זרות להצהיר על כך, כדי שנדע שהם ממונים על ידי גורמים זרים.
המאבק לשמירה על המוניטין שלנו כעם הגון ומסורי הוא מרכיב חשוב במאבקנו לשלום וביטחון. אם לא נצליח לנקות את החצר האחורית שלנו, ניתן יתרון לאויבינו ולאנטישמים המנסים לחסל אותנו.
