יום שבת, 4 באפריל 2009

נאט"ו הוא מועדון פופולארי

ברית נאט"ו נחתמה באפריל 1949. המדינות המעורבות הן:: ארה"ב, בריטניה,צרפת, ארצות השפלה, קנדה, גרמניה המערבית, איטליה, יוון, תורכיה, פורטוגל, ספרד ומדינות סקנדינביה למעט שוודיה.

הברית הוקמה בכדי ליצור מערך הגנה צבאי שיחזק את המשטרים הדמוקרטים באירופה ויגנו עליהן מפני התפשטות סובייטית. ברית זו בנוסף להיותה ברית צבאית הייתה גם בסיס לשיתוף פעולה פוליטי וכלכלי בין מדינות אירופה לארה"ב, כמו כן הברית יצרה מסגרת למעורבות שוטפת של ארה"ב בענייני אירופה.

בברית זו התחייבו המדינות החתומות לשמור על החירות והדמוקרטיה,השלום, חופש הפרט והסעיף העיקרי היה שאם אחת מהמדינות החתומות בברית זו או כמה תותקף הדבר ייחשב כהתקפה על כולן.

שיתוף הפעולה שהיה בין מדינות המערב הדמוקרטיות לבין ברית המועצות - לאחר מלחמת העולם השנייה הלך והתערער עם התקרבות הניצחון על מדינות הציר ובפרט על גרמניה הנאצית.

האינטרסים והשאיפות של שני הצדדים והרצון המשותף למגר את גרמניה הנאצית, נדחקו לקרן זווית, ועם סיום הקרבות פסק לחלוטין שיתוף הפעולה בניהן, ובהמשך במידה גוברת והולכת נוצר הקרע הגלוי בין שני המחנות הידוע בשם "המלחמה הקרה".

העולם היה נתון מאז מלחמת העולם השנייה למערכת דו קוטבית, בה יש שתי מעצמות-על הנאבקות זו בזו ומחפשות תמיכה של מדינות נוספות. מערכת זו יצרה שני גושים- הגוש המערבי והגוש המזרחי, וביניהם התקיים מאבק מתמיד שככלל היה לא אלים ("קר") אך לעיתים כלל גם התפרצויות "חמות" למדי. אין ספק שמערכת ספציפית זו נעלמה עם קריסתן ופירוקן של ברית המועצות ו"ברית ורשה". במקרה זה מהוה קריסת המערכת את חיסולו של צד אחד.

בשל האידיאולוגיות השונות-מחד גיסא-תפיסת העולם הדמוקרטית/ קפיטליסטית של ארה"ב, לבין תפיסת העולם הקומוניסטית/טוטליטריות של בריה"מ, הובילו להחרפת היחסים בין שתי המעצמות, בהמשך נוסדה "ברית ורשה" מאי 1955 מטרת הברית הייתה לבלום את השפעת ארצות הברית, ולהתייצב כמשקל נגד לברית נאט"ו ולהגביר את ההשפעה על אירופה ואסיה. השותפות היו מדינות מזרח אירופה בחסות ברה"מ לשעבר-ועד נפילת חומת בברלין.

היום מציינים 60 שנות ברית- בכינוס החגיגי של הברית הצפון אטלנטית .הוא ייערך משני צדי נהר הריין בערים שטרסבורג שבצרפת וקייל ובאדן באדן שבגרמניהעל מנת לסמל את הפיוס ההיסטורי בלבה של אירופה.

נאט"ו נתונה היום במשבר זהות - ששורשיו נטועים בסוף המלחמה הקרה. נאט"ו דהיום נמצאת בצומת קריטית- עקרונותיה " נטועים בתפיסה אסטרטגית ישנות" נאט"ו דגלה ודוגלת גם כיום: ארצות הברית תמיד בפנים, רוסיה בחוץ, גרמניה לא מחוזקת, וצרפת מפויסת, מחויבות זו תרמה לנפילת הקומוניזם הסובייטי.

נאט"ו היא מועדון פופולארי: מספר החברות בה גדל מאז תום המלחמה הקרה-בימים אלה הברית פעילה יותר מאי פעם על השלום בבלקן, מגוננת על נתיבי הים לאירופה, ובעיקר מנהלת מלחמה קשה באפגניסטן.

מדינות הגוש הקומוניסטי לשעבר שהצטרפו לאחר נפילת "ברית ורשה" לברית נבע מתוך דאגה להגן על שטחן, ובכך לבקש הגנה מנאט"ו מפני הדוב הרוסי בעיקר. ולא מתוך אידיאל להלחם באפגניסטן....

נאט"ו נכנסה למערכה באפגניסטן בדרך מקרית לחלוטין- וכל זה בשל המחויבות לפי סעיף 5 באמנה בעקבות ההתקפות על ארה"ב בספטמבר 2001. אמינותה של ברית נאט"ו נמצאת עתה על כף המאזניים.

הארגון חייב להתמודד היום בשבר שנוצר בעקבות המשך המערכה באפגניסטן- אלה המצדדים המשך המאבק בטליבאן, לעומת אלה הרואים את הג'יהאד העולמי כאיום החמור ביותר על נאט"ו, לבין המחנה החושש יותר מהיריבה הוותיקה של נאט"ו, רוסיה.

נאט"ו הוא גורם "חיוני אבל לא מספיק" הגיע הזמן להקים גוף חדש בהתמודדות עם בעיות גלובליות. שיחייב סיוע הדדי במקרה של התקפת טרור או אסון....וכל זה עקב מה שמתפרסם בתקשורת-שבחודשים האחרונים נדמה לא פעם כאילו השיח היום-יומי והשיח האינטלקטואלי העולמי חזרו עשור וחצי אחורנית. רמיזות ואמירות של רוסיה באשר לחידושה של המלחמה הקרה נשמעות שוב ושוב, ובהקשר האיראני משבר גרעיני עתידי נשמע שלא מן הנמנע. על הרקע הזה, כאשר המלחמה הקרה רלוונטית מתמיד ומלחמת עולם שלישית הופכת לחשש ממשי.

יום שני, 30 במרץ 2009

חיוני להגיע לפתרון- הכיצד!!!!

מנהיגים אירופיים הזהירו את ישראל כי אם לא תכיר במדינה פלסטינית - היחסים בין ישראל לאיחוד ייפגעו, וכן יצטרכו להסיק מסקנות לעתיד מכך. האיחוד כבר השהה את הדיונים בנושא שדרוג יחסיו עם ישראל בעקבות מבצע "עופרת יצוקה" בעזה.אין לנו עניין במנהיגים, חשובים ככל שיהיו, שיטיפו לנו מוסר איך להתנהג. אין די בזה כי האידיאה תהי נכונה ואין צורך שיטיפו לנו ברבים,המתיימרים להציע לקוראים לקסיקון אובייקטיבי,. ראשית עליהם לסלק משדה המדיניות האירופית את אלה שלא מפסיקים להטיף. בגנותה של ישראל המעוותים את העובדות האובייקטיביות.

דבר אחד חייב להיות ברור לכל- על ישראל בלבד מוטלת האחריות להוביל דרך, לבחור בשינוי במקום הנכון ובהמשך המצב הקיים גם אם ההצלחה לא תהיה מובטחת, לעמוד איתן ונחוש אל מול הביקורת קשה. על ישראל להיות נחושה שהדרך בה בחרה תצליח להשפיע על דעת הקהל ולסחוף רבים אחריה.

שלום אינה מילה נוחה ושגורה בפי מי שישלוט בממשלה החדשה, כך טוענים ידידינו הפלשתינים.

עמדתן המאוחדת של מדינות ערב מאז החלטת החלוקה של האו"מ ב-1947, ביטאה התנגדות נחרצת להכרה בישראל ולעשיית שלום עימה. במשך השנים היו, אמנם, ניסיונות להגיע להסכמים; חלקם מיד לאחר מלחמת העצמאות וחלקם מאוחר יותר. אך רק אחרי מלחמת ששת הימים החלה תזוזה של מדינות ערב והפלסטינים בכיוון שתי האפשרויותהשגת השטחים שנכבשו על ידי ישראל באמצעות מלחמה או באמצעות שלום.

קיים שבר עמוק מבחינה לאומית ויקשה לתקנו בעתיד הנראה העין, זה משום שהצדדים הישראלי/ פלסטיני לא הצליחו להסכים ביניהם- זה נובע מחוסר האמון העמוק והפער בין הצדדים שממשיך להתקיים גם בימינו.

קביעת גבולות בטוחים בארץ ישראל המערבית- והקמת מדינה פלסטינית הם חיוניות לשני הצדדים.

אי לכך חייבים לאתר את הכתובת הסמכותית ביותר בצד הפלסטיני להשגת הסכם. ההכרה ההדדית בין הגורמים הפרגמאטיים בשני הצדדים.

אך כל עוד המנצח הגדול בצד הפלסטיני יהיה גורם דתי פנאטי, ירד המסך על הניסיון להגיע להסדר.

כל ניסיונות העבר לא צלחו-חלופת ה"שב ואל תעשה" אשר "במקרה הטוב" משמעותה היא קיום מו"מ תוך גרירת רגליים מכוונת נוסח ממשלת שמיר או חילופי מהלומות נוסח שרון, הובילה את הסכם אוסלו לאפיזודה חולפת.

מי שירצה להציל אותנו מגורל כזה יחזור לאותם עקרונות שהונחו ע"י ממשלות הימין . לכן אין לזלזל בהישגו האידיאולוגי של נתניהו, נתניהו נאחז בעקרון הגיוני לכאורה של "הדדיות", כאשר שתי רגליו נטועות בקרקע, שאינו מוקסם ממילים יפות, שאינו סומך במהירות על הבטחות הערבים, שיודע שיש בעיות אשר אין להן פתרון, ולכן אינו מתפשר, שהרי אין על מי לסמוך, וכל ויתור מוביל לויתור נוסף ולשרשרת שאין לה סוף.

לפלסטינאים חייב להיות ברור- בכל הסכם עתידי ריבונות על הר הבית יהיה בידי ישראל- עם סמכויות לווקף המוסלמי לנהל את כל הקשור למסגדים בהר הבית.

"זכות השיבה" של פליטים פלסטינים לישראל היא מושג שגם מנהיגי הפלסטינים ידועים כי לא יוכל להתגשם בשום הסכם קבע- אף מדינה ריבונית לא תיתן לדבר שכזה לקרום עור וגידים.

אם באמת יבקשו פליטים רבים לשוב רק למדינה הפלסטינית שתקום. מאמץ בין-לאומי יושקע בשיקום הפליטים במקומות שבהם הם גרים כיום. קרן בין-לאומית שתנוהל על ידי מועצה בין-לאומית, ואשר תמומן בכספי המדינות התורמות, כולל ישראל, תעניק לפליטים פיצויים. הללו יקבלו פיצויים גם על הנכסים שהותירו בישראל ב-1948.

הממשלה שבדרך התחיבה לאמץ את כל ההסכמים שממשלות ישראל חתמו בעבר. מחנה השלום עושה את מעשיו מתוך נאיביות, רצון טוב ותום לב שאינם קיימים בצד הערבי. הסיכוי למימוש "מפת הדרכים" בלוח הזמנים המקורי של ממשלת נתניהו אינו גדול. כל עוד שמצב בו מעגל האלימות נמשך כך הופך את תכנית- מפת הדרכים לחלק מן הארכיון המזרח תיכוני.

לצד הסכמים ותכניות רבות אחרות שהוצעו בעבר. מפת הדרכים תהווה מעין "כביש תורכי", אשר לאחר שסוללים אותו, הולכים בשוליו. כלומריהיו הבנות בין הצדדים שיאפשרו להם להימנע מרמה גבוהה של אלימות, אך מבלי להגיע להסכם ביניהם, ומבלי לממש את הכתוב ב"מפת הדרכים".