ההחלטה האו"ם 1860 הקוראת לישראל לנסיגה מלאה- והפסקת אש מיידית מעזה לא מבשרת טובות עבור ישראל. יתרה מכך אנו רואים סנונית ראשונה ושינוי מהעמדה הנחרצת של ארה"ב כאשר נמנעה ולא הטילה וטו.בנימוקיה הסבירה מזכירת המדינה-שקיימים מבחנים רבים בדרך. וצריך לסלק את סיבת הטרור,ומטרת ההחלטה מהווה מפת דרכים להשגת המטרה.
עם זאת חייבים להדגיש נוסח ההחלטה לא מחייב את ישראל לנסיגה מלאה מעזה, אלא לאחר השלב הראשון של הפסקת אש מוחלטת משני הצדדים.
בישראל כצפוי רחוקים מלהיות מרוצים מהחלטת האו"ם הקוראת להפסקת אש ברצועה ובמיוחד בהימנעות של ארה"ב. למרות ההחלטה המאכזבת ישראל תמשיך ותפעל אך ורק על פי שיקוליה, ועל פי חובתה המוסרית להגן על אזרחי ישראל וזכותה להגנה עצמית.
ברגע זה אנו רואים סדקים ראשונים ובמידה מסויימת של אי הבנה בקרב הקהילה הבינלאומית והתקשורת. אין להתעלם מקולות הנשמעים מגורמים בינלאומיים, הטוענים כי ישראל עושה שימוש בכוח לא- מידתי במאבקה נגד החמאס, בהצגה הזו כבר הינו בעבר.
עלינו להבין היטב החמאס הוא מין יצור בלהות בעל הרבה ראשים, שבכל פעם שקוצצים את אחד מראשיו שניים חדשים צומחים תחתיו. והוא מגלה כושר שרידות בל יאומן. התופעה החולנית הזאת מסרבת להעלם והיא קיימת וממשיכה להכות במשנה מרץ.
שנאת ישראל והטרור שבעקבותיו היא תופעה בלתי ניתנת להבנה,אלה שהלוקים בה ממציאים לעצמם אלף ואחת רציונאליות להצדקתה. חוסר ההבנה הזו בתרבות המודרנית של ימינו איננו מאפשר לחברה האנושית להתגבר על המחלה הזאת, וגם אנשים נאורים ובעלי רגשות הומניטאריים אינם מחוסנים בפני הנגע הזה.
שנאת ישראל היא הגרסא העתיקה ביותר עלי אדמות- של שנאת המון ללא שום מוטיב מצדיק, שנאה של ציבור שלם רק מאחר שנולד יהודי. תופעה זו מוכרת מן ההיסטוריה וממשיכה לחלחל בחלקים נרחבים בחברה המערבית הלוקים בה. שהנושא עולה על פני השטח מדינאים אלה יהפכו שמיים וארץ ובלבד שלא יצטרכו להודות שהם מונעים ע"י רגשות כאלה.
אין גבול לצביעות ולאקרובאטיקה האינטלקטואלית של מדינאים העושים מניפולציות על מנת להתכחש להימצאותם של רגשות אנטי ישראליות עמוק בלבם,וכן בקרב ציבור רחב במערב.
מנגנון ההדחקה עובד שעות נוספות. במשך מאות שנים הבסיס התיאולוגי היווה הצדקה מספקת בעיני החברה הלא יהודית לשנאת היהודים, ולרדיפות ולקיפוח שהיו מנת חלקם. תפוסים אלה עברו בירושה למדינאים של ימינו.
נכון היום הבסיס התיאולוגי איבד את מעמדו כצידוק לשנאת היהודים- אך מנגד לא חל שיפור ביחס המערב כלפי ישראל, יתרה מכך לא גרר בעקבותיו שינוי של ממש ביחסה של החברה המערבית לישראל.
הראש התיאולוג של ימי החושך חלף- ובמקמו הצמיחה ראש חדש חילוני למהדרין. "מושג האנטישמיות" המצאה של הרבע האחרון של המאה ה 19, סיפק את הרציונליזציה שהיתה דרושה להם על מנת להצדיק את יחסם ליהודים בימים ההם,ומה שהפך לתופעה של קבע בתקופתנו כלפי מדינת ישראל.
העניות כלפינו לו אנו זוכים מהמערב, מתבטאת בכך שלפעמים זה מופנה כלפי בודדים, לפעמים ההאשמות הן נגד העם היושב בציון, ולפעמים כלפי העם היהודי כולו באשר הוא.
לדידם מדינת ישראל, במעשיה ומדיניותה הם "על הכוונת". כמעט ללא יוצא מן הכלל ההאשמות האלו אינן אלא רציונליזציה של דעות קדומות, דעות המושרשות עמוק בתת מודע כתוצאה מחינוך של דורות. כל ניסיון להתמודד עם ההאשמות האלו בעזרת עובדות הוא ברכה לבטלה. אפילו ביודעם שהשקפת עולמם נעדרת כל בסיס.
על המוטיב של עלילת הדם שכביכול אנו עושים בעזה- אין צורך להרחיב את הדיבור. צריך דמיון מאוד יצירתי כדי לראות מה שהחמאס מפיץ ולהבין שזאת תעמולה אנטישמית לשמה. אבל לדעת מצדיקי הפרסום ובראשם רשתות הטלוויזיה הזרות כלל לא מדובר בסילוף העבדות. לדעתם זו דרכו של מפרסם להביע ביקורת לגיטימית על כך שבמסגרת המבצע בעזה נהרגים ילדים חפים מפשע.
בכל התמונות מהסוג הזה הרצים על מרקעי הטלוויזיה הזרות אין שום איזכור לעובדה שמדובר במלחמה אין ברירה- ההפך הוא הדבר יופיע פרשנות שדן מראש את ישראל לכף חובה. ביטויים מהסוג של "פעולותיה של מדינת ישראל לחיסול הטרור" הס מלהזכיר מפיהם של הכתבים הזרים- מרביתם מתבטאים שמדניות מדינת ישראל היא מושתתת על דיכוי הפלסטינאים בשטחים, או מדיניות הכיבוש הגזעני של ישראל בשטחים, או כל וריאציה אחרת שמוצא הכתב לנכון להמציא לצורך העניין.אחדים מבין הכתבים אינם מסתירים את רחש לבם ומצהירים מעל המרקע שעל ישראל לדעת להבדיל בין תעמולה לבין ביקורת על מדיניותה. מורשת של התבטאויות בכתב ובע"פ לא היתה מביישת את "טובי" האנטישמיים בכל הדורות.
גל ההפגנות מסביב לגלובוס בגנותה של מדינת ישראל עקב המבצע ברצועת עזה- מקורו בחוגי השמאל הליברלי בצוותא של מהגרים מארצות האיסלם,ולשלטון במערב זו תופעה שקשה להתמודד איתה. כתבי שייטנה הכוללים דברי פלסתר מהסוג הגרוע ביותר הם בשיגרה בימים אלה באירופה. פרסומים השוללים את עצם זכות קיומה של ישראל, פרסומים המתייחסים לרצח של ילדים ונשים המגיחים מבית היוצר של החוגים שהצדק והמוסר בפיהם וזכויות האדם בגרונם. גורמים לפיצול בקרב מנהיגים והתוצאה היא מול עיננו. רבים בחוגים הליברלים בחברה המערבית הפכו היום להיות נושאי הדגל של שינאת ישראל, דגל שבמאות הקודמות היה נחלתם הבלבדית של חוגי הימין הריאקציוני.לזה יש להוסיף את הגיס החמישי מקרבנו בדמות סופרים והוגים נאורים ישראליים המוכנים למכור את נשמתם לשטן תמורת הכבוד הכרוך בפרסום מאמר בעיתון מפורסם. אנשים אלה, יפי הבלורית והתואר, רואים את עצמם כדמויות מייצגות של הצבר הגאה. הם אינם תופסים שבעיני הקהל בפניו הם מופיעים ברחבי העולם הם לא יותר מאשר גרסא מודרנית של "היהודי הגלותי", היהודי שזה עתה יצא מן הגטו במחול לפני הפריץ.
בטרמינולוגיה של הוגי הדעות והאינטלקטואלים הליבראליים תמיד מדובר על "המדינה הציונית" או על "היישות הציונית" שאין לה זכות קיום. המפלצת לא מתה- הרגשות והשנאה עצמם לא השתנו זה נשאר עמוק בלב. היחס לישראל נשאר כפי שהיה. זה בא לידי ביטוי בפליטות פה מקריות, ובמסיבות פרטיות, רחוק מאוזן שומעת.
נרטיב הכיבוש הוא העילה של אינטלקטואלים הליברליים למהפך הזה אין צורך להרחיב את הדיבור. לאינטלקטואל הנאור התפתחה תחושה שבעצם הכל היה טעות אחת גדולה, אהדתם ניתנה לצד הלא נכון, ולמעשה ישראל קבלה מה שכלל לא הגיע לה. עכשיו הם עובדים במרץ לתקן את הטעות בהפגנות וכן בסיוע לפלשתינאים המסכנים- ומנגד לדידם הטרור זו צורת התנגדות מוצדקת.להבנתם ישראל מעודה לא עמדה בפני סכנה קיומית, לפיכך גרירתם בעבר לאהדת ישראל היתה תוצאה של הונאה מצד מדינת ישראל. על זה הם לא מוכנים לסלוח, ועכשיו הם "מגישים את החשבון" בהשפעה על השלטון בהם הם חיים, ובעזרה לטרור הפלשתינאי בכל גווניו.
הוגי הדעות והאינטלקטואלים הליברלי דוחים בכל תוקף את ההאשמה שלמעשה הם שותפים לרנסאנס שמתבטאת בשנאת ישראל, ומתכחשים בכל תוקף לאפשרות שגל ההתקפות חסרות הרסן של ביקורת שהם משמעים מעל מרקעי הטלוויזיה ובכתובים בעיתונאות על ישראל אינו אלא פנים חדשות של "הישישה הזקנה" שמסרבת למות. לגבי דידם מה שנראה כברווז ומתנהג כברווז, לכן לאמתו של דבר לפי ראות עינם זה ברבור יפה תואר ובעל מידות אצילות.
גלי התקפות וביקורת נוחתים על ישראל מכל הכיוונים, ובכל נושא. הלשון בה נוקטים היא חסרת של מעצורים, ורמת הארסיות מגיעה למימדים מתקופת הרייך השלישי. זה לא מונע מהעומדים מאחורי גלי השטנה האלה להיתמם ולטעון תוך גלגול עיניים שאין כאן יותר מאשר "ביקורת" החצופים שבהם טוענים "ביקורת לגיטימית". באין ספור מאמרי המערכת, שעות שידור ברדיו ובטלוויזיה, וזרם בלתי פוסק של נאומי גינוי באו"ם ובפורומים ציבוריים אחרים.הם לוהטים על כל נושא הקשור למדינת ישראל ומכפישים במילים בוטות- מבלי לבדוק את העבדות לאשורם. זה מתבטא שמזכיר האו"ם מכנס מסיבת עיתונאים ומפרסם מחאה בלשון שאיננה משתמעת לשתי פנים, ומועצת הביטחון מתכנסת למושב מיוחד לדון בנושא.
האו"ם למרבה הצער הוא לא בדיוק טלית שכולה תכלת, מדיוני האו"ם בעבר הרחוק והקרוב על זרועותיו השונות הרושם המתקבל הוא שישראל היא במעמד של סוליסט, כנגד יותר מ 190 מדינות החברות בה. הצד הכמותי משחק תפקיד מכריע כשלעצמו- די כדי להפוך את הביקורת כולל את זו העניינית, לבלתי לגיטימית. שלא לדבר על התוכן של הביקורות שבמרבית המקרים כל קשר בינו לבין המציאות הוא מקרי לחלוטין.דוגמה מובהקת היא ההחלטה האחרונה של הפסקת האש המתעלמת מן המציאות בשטח. החלטת הפסקת האש היא מגמתית כאשר מעמידים בסמן שאלה את האג'נדה מדוע ישראל יצאה למבצע. מחלקת המדינה של ארה"ב, מזכיר האו"ם, וגדולי עולם אחרים אינם חוסכים בביקורת על ישראל בקשר למבצע ברצועת עזה, והלשון בה הם נוקטים איננה בדיוק זו המקובלת בתחום הדיפלומטיה והיחסים בין מדינות. תראו לי עוד מדינה בעולם שהיו מפציצים את תושביה במשך שמונה שנים והיא לא היתה יוצאת להגנתם.
כל אדם בר דעת יסכים שאין מדינה ריבונית בעולם שתסכים לירי טילים בלתי פוסק על אזרחיה.
חובתנו האזרחית להוכיח כי המחבלים טועים בהערכתם ועל זה ישלמו מחיר יקר.
מדינה ריבונית היא בעלת הזכות הבלבדית להחליט על בטחונה- ולא האו"ם עם כל הכבוד יחליט עבורנו.
דוגמה מובהקת מן העבר הלא רחוק של החלטות או"ם הנוגעות לסוגיה של גדר ההפרדה.כאשר אנו הישראלים מפנים את תשומת לבם של המעורבים בדבר לכך שארה"ב בונה גדר דומה לאורך גבולה עם מכסיקו-שם לא מדובר בטרוריסטים המאיימים על חייהם של אזרחי ארה"ב, שם מדובר בסך הכל במבקשי עבודה, התשובה היא נא לא להחליף את הנושא, אנחנו עוסקים עכשיו בישראל. אותה חבורה תימהונית המבקרת את ישראל סותמת עין על כך שחפים מפשע מקרב הישראליים נהרגים במסגרת פעולות הטרור הפלשתיני, וגם כאן לשון הביקורת היא חסרת כל מעצורים.כשאנו מפנים את תשומת לב שזה מתרחש בעיראק, ובאפגניסטן ובמקומות אחרים בהם מתנהלת המלחמה העולמית נגד הטרור התשובה היא "נא לא להחליף את הנושא, אנחנו עוסקים עכשיו בישראל. לכן זה לא שונה כשיורדים מהרמה של ממשלות או ארגונים כגון האו"ם. הטרור לא יכול לשאת פרסים - העולם נוקט איפה ואיפה.
הצבעיות המצטיירת מצד מנהגי העולם עוברת כל גבול. וחוץ מפליאה והשתוממות עמוקה אין לי אפילו תגובה ראויה להשקפת העולם המשונה הזה.
לזה יש להוסיף ארגונים לא ממשלתיים המתיימרים להיות בחזית המאבק למען זכויות האדם והצדק והמוסר, כגון "אמנסטי" ועוד, שנותנים חסותם למעשי הרצח הנתעבים ביותר של אזרחים ישראלים חפים מפשע.לדידם מעשים אלה מצד הטרור הפלשתינאי הם אמצעי לוחמה לגיטימיים,ולהבנתם זו צורה של מאבק לשיחרור מהכיבוש.במרבית המקרים הם מנסים להעמיד פנים שהם אינם מנהלים תעמולת חיסול ממוקדת נגד ישראל. אך הדו"חות ופרסומים מדברים בעד עצמן, והם שופעי השמצות חסרות שחר. ומנגד דו"ח פושר המצדיק את מעשי הצד הפלשתינאי בסכסוך. אירגון הסולידאריות הבינלאומי לשמצה לא טורח לבדוק את אמינות הדברים. כאשר מפנים את תשומת לבם לחוסר האיזון בדו"חות שלהם והם מעלמים עין.
לסיכום- מערכת היחסים בין ארה"ב לישראל אינה חד-סטרית, אלא כזו המניבה פירות לשני הצדדים. איך תושפע מערכת זו ע"י ממשל אובמה ימים יגידו ?
נשיא אמריקאי אינו כל-יכול, גם אם מפלגתו שולטת בקונגרס. המחוקקים האמריקאים נאמנים בראש ובראשונה לבוחרים באזורי הבחירה ובמדינות המגיעים לקלפי מדי שנתיים. דוגמית לכך ראינו בהחלטת הסנאט רק בשבוע שחלף.
נדמה שלשושנה שבכל שם שייקראו לה יישאר לה אותו הריח!!!
