יום רביעי, 18 בפברואר 2009

תקופה קשה עומדת בפתח

המשבר הפיננסי מקיש בדלת ועמו פחדים, לבטים כלכליים ובעיקר בלבול,הכותרת בעמוד הראשון של העיתונים מדבר בעד עצמו, למעשה אומה הכל: הכלכלה בישראל במצב קשה, אבל בערים הגדולות המצב נורא. בכל בוקר הציבור הישראלי נחשף לעוד כותרת מדאיגות, הצופה את גלי פיטורים הענק שבפתח, במקביל הסכנה לכספי החסכונות שלנו ולעסקים שלא יצליחו לשרוד את התקופה הקשה העומדת בפתח.

המיתון כבר אינו איום ערטילאי אלא עובדה מוגמרת, החשש ממיתון הופך כבר לנושא שאנחנו מדברים עליו ונערכים לו-אנשים חושבים פעמיים על כל הוצאה. הוא אמנם החל כמשבר פיננסי שפגע בארצות רחוקות מעבר לים, אך מי שקיווה שדרכו אולי תפסח על ארצנו הקטנטונת נידון להתאכזב. המיתון בהחלט הגיע גם למזרח התיכון. וזאת למרות התחזיות האופטימיות למדיניות הכלכלית של האוצר בקשר למיתון שבדרך המשק הישראלי מתדרדר למיתון העמוק ואליו הארוך בתולדותיו. ברקע למיתון עומדים מגוון של גורמים, חיצוניים, ופנימיים הגורמים החיצוניים ניתן למנות את המיתון העולמי, וקריסת הבורסות בעולם והמשבר החריף השורר בשוקי העולם בארה"ב ומערב אירופה ואסיה. בכל המגזרים ובהיי-טק בפרט. ניצני אי אמון בקובעי המדיניות הכלכלית נראים באופק וזה עלול להביא את המשק על סף משבר.

הגורמים הפנימיים הם: בעיקרם עוגנים של מדיניות הפיסיקלית והמוניטארית.קיימת עלייה דרמטית בסביבת אי הוודאות, עוגן הריבית ושמירת היציבות הפיננסית מקרטעת בעצלתיים,למרות הפחתת הריבית החדה שביצע בנק ישראל איננה מנביאה את הפירות המיוחלים.

עוגנים אלה משתלבים יחד ויוצרים מעגל קסמים שלילי של הידרדרות אשר מעמיקה את המיתון ותורמת רבות להארכתו שלא לצורך. שיעור הריבית שהבנק גובה מאיתנו מורכב מעלות ההלוואה לבנק בתוספת מרווח הבנק. מרווח הבנק כולל את העלויות התפעוליות המועמסות על ההלוואה ואת הרווח. מטבע הדברים, שיעור הרווח של המוסד הפיננסי תלוי באופן מובהק בסיכון הגלום בהלוואה זו - ולכן על פניו נראה כי הבנקים רואים בהלוואות בתקופה זו סיכון גבוה מהותית לעומת התקופה שקדמה למשבר העולמי.

הקריסה הכלכלית בשוקי העולם ובישראל - מגבירה את החששות בקרב התיירנים והמסעדנים מפני מיתון: האשראי מצטמצם, אנשים סופגים הפסדים בתיקי ההשקעות ומוציאים פחות כסף על בילויים ונופש ואוכל בחוץ.הציבור בישראל מעיד על עצמו כי הפחית בחודשים האחרונים רכישה של מוצרים ושירותים, בעקבות המצב. בבילוי במסעדות, בתיירות והנופש, נרשמת רמת פגיעה גבוהה במיוחד. רמת החרדות גבוהה יותר כפי שהדבר בא לידי ביטוי בצריכה בקרב בעלי הכנסה מעל הממוצע. הצמצומים בהכנסות נובעים בעיקר ממגמת הפיטורים ההולכת ומואצת במשק, שמשפיעה על עצמאים, בעלי חברות ושכירים. סימני המצוקה הכלכלית הולכים ומתרבים. עלייה גדולה נרשמה במספר האנשים המובטלים מעבודה. המפוטר הטרי נמצא במשבר כלכלי מיידי שנובע מאובדן הכנסה לתקופה שאינה ידועה, ובמצב של היום ייתכן שזמן מציאת עבודה חדשה יתארך במיוחד.

ולמרות זאת לא הייתי רוצה לגרום לאנשים לאבד את השפיות, להילחץ יתר על המידה ולראות אותם יוצאים מהכלים.

הירידה המשמעותית היא יותר במסעדות גורמה, איפה שההוצאה לאדם היא יותר גבוהה. זה החל לאחר התפוצצות הבועה של הבורסות בעולם, "המצב בהחלט הפך לרע", מסעדות ובתי קפה פושטים את הרגל ובעקבות כך נסגרות. "המיתון פוגע בכל עסקי המזון" מסעדות, בתי קפה, שירותי קייטרינג, חנויות למזון מוכן, בכל. בעיקרון אורך חייהם עסקי ענף מסתכם ב 2 שנים בממוצע בלבד, וכל עסק רביעי שנסגר הוא בית קפה/ או מסעדה. הענף מאופיין בתחרות רבה ובריכוז גדול של בתי עסק במרכז הארץ. עבור בעלי העסקים המצב הנוכחי לא נראה מבטיח, הוא אפילו עגום. הם אלו שנמצאים כרגע בסיכון עסקי גבוה.

בערים הגדולות ניתן לראות יותר ויותר שטחים מסחריים וחנויות פנויות עם שלטים "להשכרה". אין זו הפעם הראשונה בה נרשמת האטה בולטת בכלכלה ישראל הדבר המפתיע הפעם הוא שהמיתון פוגע בצורה קשה. הגרוע מכל זה אי-הוודאות במשק המקפיאה יוזמות ,עוצרת איחודים ומיזוגים בין חברות ובמקביל דוחה תוכניות של חברות לרכוש או להשתלט על חברות אחרות. בפעולות האלה נמצא הכסף הגדול, והן היו בעבר מקור הרווחים הגדולים של במוסדות הפיננסיים הכנסות ורווחים מפעולות כאלה התכווצו, צונחים ונעלמים בהדרגה ככל שהמיתון מעמיק יותר.

המצב הקשה מכניס ל"הקפאה פסיכולוגית" יש הטוענים כי אנשים אינם ממהרים לקבל החלטות ויזמים מהססים להתחיל עסקים כלשהם. איומים בנושא הביטחוני אינו מוסיף, האזהרות החוזרות ונשנות מפני התקפות טרור והנדנדה במצב הכוננות וחוזר חלילה רק מחמירים את המצב.

יום שני, 16 בפברואר 2009

מטעמי השלטון קורצים

מפלגת קדימה לא הייתה מסוגלת בעבר והכן בהווה לשנות את עצמה ועל כן היא לא יכולה להביא לשינוי המיוחל למדינה .קדימה ברשות אולמרט ולבני ניסו לכונן מציאות חדשה על ידי אמירות בוטות כגון: ישראל לא תוכל לשרוד אם לא תקום מדינה פלסטינית. ואזת משום שישראל תוכל לשמור על עליונות יהודית רק באמצעות משטר אפרטהייד , וזאת למרות שאין פרטנר בצד השני, ואבו מאזן מדשדש בשדה הפוליטי.

עלינו להביט היטב במראה ולהבחין במלכוד הפלסטיני שנראה לצופה מהצד בערך כך: ארגון הפתח, שנהנה מתמיכת הקהילה הבינלאומית, אינו זוכה בתמיכת העם; תנועת חמאס, שזוכה בתמיכת העם, מוחרמת על ידי הקהילה הבינלאומית, שסגרה בפניה את ברז הכספים והמענקים בהיותה ארגון טרור לכל דבר. יש לשים לב שזהו אינו מלכוד יציב אלא דינאמי, שנתון לשינויים מהירים. העם כועס היום על שני הצדדים - על חמאס שדבקה בעמדות קיצוניות בלתי מציאותיות, ועל פתח המושחת שלא תיקן את דרכיו. למעשה הוא היה רוצה לראות בהקמתה של ממשלת אחדות לאומית, אלא שגם לחמאס וגם לפתח יש קשיים אדירים להגיע להסכמה. לכל צד יש "תנאים" מקדימים.

היום החמאס הוא עם הגב לקיר, אבו מאזן מתנה את שיתוף הפעולה עם חמאס בכך שהאחרונה תקבל את תנאי הקווארטט: הכרה בישראל, הכרה בהסכמים שנחתמו בין ישראל לרשות, וזניחת ההתנגדות .המזוינת. זו שעת כושר להחזיר עטרה ליושנה, ואת תנועתו לראשות הממשלה. אבו מאזן מאמין שהזמן פועל לטובתו.

ישראל ברשות אולמרט ולבני ממשיכים לשדר את אותה התנהגות רדודה וחסרת אחריות, ולא נראה שהממשלה הנוכחית מודה בשגיאות העבר. ציפי לבני ואולמרט, יכולים לצחקק להנאתם, ולמחזר תסריטי-שלום ישנים ונבובים. המתכון למדינה הפלסטינית הזמנית, מבחינתם, כבר מוכן. גבול כבר יש - הגדר חסכה את ההתלבטות הזאת; נשיא כבר יש - אבו מאזן מפגין עמידה איתנה מול האופוזיציה האסלאמית; וזמן להרוג יש ויש, השלטון בארה"ב הוחלף. אך עלינו לקחת בחשבון שבאזורנו זחיחות דעת יתרה היא מסוכנת.

בימין מצדדים ואינו שולל על הסף בהסדר עם הפלסטינים , הימין מסתפק באמירה קצת פחות אפוקליפטית, בנוסח "לא נוכל לשלוט על עם אחר לנצח". המילה "אפרטהייד" נשארה מחוץ לתחום, כי הרי ה"דמוקרטיה" היתה מאז ומעולם בסיס קיומה של ישראל היהודית.

מן הראוי להדגיש שדעות הימין מן ההכרח מתנגשות באופן מוחלט לדעותיה של השרה ליבני בכל הסוגיה הקשורה להסכמי שלום בר קיימא עם הפלשתינים.

יש לומר ביושר שגם בצד השני תהליך אוסלו התגלה כזיוף שהשפיל בין היתר את המנהיגים הפלסטיניים, ואף גרם להם להיראות כשקרנים בעיני בני עמם.

ההיסטוריה מתפתחת בקצב מהיר וקיימת סכנה של נסיגה במודעות האנושית. לכן כיום אנו זקוקים לחשיבה חדשה עבור מאה חדשה, כולל חזון פוליטי, עסקי, וחברתי, העתיד הוא עבור כולנו.יש רעיונות מעודדים ודוגמאות לפתרונות אפשריים, הבעיה קימת בין פער המילים למעשים שקדימה התהדרה בזאת.

מודל החברה שהציגה קדימה בזמן שלטונה מיצה את עצמה, אין שום חזון או פיתרון ראוי בידי הפוליטיקאים של קדימה. לכן יש לדחוף לכיוון הנכון, הפוליטיקה תשתנה, עלינו להתמקד בשינוי שחל עקב הבחירות, ובמקביל לשנות לטובה את המודעות של החברה בישראל.

יו"ר קדימה לא שוקטת על שמריה ובמסגרת זו לא אפסו ניסיונותיה להקים ממשלה כאשר קדימה בראש. אך עליה להבין הבוחר בחר בממשלת ימין. זו האמת גם אם היא עצובה לשמאל.העם בחר 120 חברי כנסת , ולא ראש ממשלה..הכנסת הוא הריבון והסמכות העליונה להחליט מי יהיה ראש הממשלה הבא.

מה שלבני עושה עכשיו הוא רמאות, אותה רמאות שעמדה בבסיס הקמפיין שלה, כאשר שכנעה את בוחרי השמאל הרך והתמים להצביע למפלגת זאב בעור של כבש.

אילו היה זה מירוץ ל-100 מטר – אז נכן הדבר מי שניצח בהפרש של מאית השנייה נקרא מנצח!!!

אך כאן מדובר בבחירות לכנסת- התמונה הסופית קדימה קיבלה בסה"כ מושב אחד יותר בכנסת ה-18, ובסה"כ זכתה בפחות מרבע הקולות בקרב העם היושב בציון.
אז זה "ניצחון"? ובפרט שה"מנצחת" איננה מסוגלת להקים קואליציה עם אף מפלגה - לא עם העבודה, לא עם הערבים, אז מי נשאר?
המסקנה המתבקשת : ניצחון כזה ועבדנו, חייב להיות ברור עם קדימה איננה חוברת לליכוד שבכוונתו להקים ממשלה רחבה, אזי יזרקו לאופוזיציה. יש כאלה שימרו ברוך שפטרנו מהמפלגה המושחתת הזו, מפלגת האופורטוניסטים מיסודו של מי שרצה להיות מלך ישראל.

שמישהו מהיועצים יעשו טובה לציפי ויאמרו לה בלחש להפסיק לעשות מעצמה צחוק, הליכוד לא ילך לממשלת רוטציה, בכוונתו להקים ממשלה רחבה ככל האפשר.

אינני מחדש מאומה מפלגת קדימה עדין נהנית מאמפטיה גבוהה יותר מאשר מפלגות אחרות. מבחינה זו אפשר בהחלט שצמרת התקשורת הישראלית מבטאת את הלכי הרוח ההגמוניים של שכבות האליטה בחברה הישראלית, אותן שכבות שהקימו את המפלגה החדשה.זו תופעה שלילית לכשעצמה. כבר חלפו הימים שבהם היה אפשר לדבר על עיתונות נייטרלית או עיתונות אובייקטיבית. אנו חיים בעידן העיתונות המעורבת, ויודעים כי כל מה שנכתב הוא הבעת דעה, גם אם הוא מוצג לכאורה כאַקט-פוליטי. הדבר הנכון לעשותו כרגע הוא הגדרה-מחדש של כללי האתיקה העיתונאית המקצועית, כך שיתאימו לעידן הפוליטי תקשורתי.

השמאל מת וכדאי להפנים זאת, יש לקחת בחשבון את המצב הפוליטי החדש שנוצר אחרי הבחירות. המצב מצריך להתנהג כפי שמחייבת המציאות, וההחלטות המתקבלות חייבות להתחשב במציאות החדשה. היום שאמור היה לסמן התחדשות במפלגת קדימה, הופך במהרה לפארסה מביכה.

יו"ר קדימה תבקש מחבריה לסיעה- להסכים למצב תקדימי ולשבת כחברי הסיעה הגדולה(מנדט אחד מפריד) בספסלי האופוזיציה. והעילה העיקרית שעומדת מולה עיניה היא: ממשלה בראשות הליכוד עם מפלגות הימין עשויה להתנגש באופן מוחלט בעמדותיה בנושאים מדיניים. מדובר באותו הרכב של קדימה שנכשל בניהול ענייני המדינה. בביטחון, בכלכלה, ובטיפול במצב הביטחוני בדרום. זו לא נבחרת שיכולה לנהל מדינה. בקדימה, גם אם בשקט יחסי, לוטשים עיניים בנעשה בליכוד

לטעמי במפלגת קדימה לא ממהרים לקבל הכרעות, יש המצדדים לדו שיח עם הליכוד להרכבת ממשלה רחבה ברשות הליכוד, ועדין לא מוכנים בקלות לוותר מטעמי השלטון, ולצאת למדבר הפוליטי באופוזיציה, הימים הבאים יגידו זאת.

הישבה של קדימה באופוזיציה עלולה להביא להתפרקות וחיסולה, קדימה תיעלם מהנוף בדיוק כמו שינוי, ד"ש וכו'.. קשה לראות את בכירי קדימה מגישים הצעת חוק, או נושאים נאומים בני דקה במליאה במשך קדנציה שלמה.

יש הרבה מה לתקן במדינה ולא צריך כל הזמן למנות את הדברים. עדיף שמפלגת קדימה לא תבטיח יותר מדי אבל תקיים. עדיף שקדימה תוותר על "קווים אדומים" ותפגין הרבה עשייה.

זה לא צריך להפתיע אף אחד התסריט ידוע מראש, רה"מ דהיום- מר אולמרט המאופיין בשחיתות מוסרית וערכית ואיבוד כל זכר למנהיגות ודרך, מתכנן לחזור לזירה הפוליטית לאחר שיסתיימו ההליכים המשפטיים נגדו - ובתנאי שייחלץ מהם ללא הרשעה או אות קלון. עברו עדיף שקדימה תשב באופוזיציה, עצתו ועזרתו וניסיונו הן מחושבות היטב הוא שועל פוליטי ותיק, לכן הוא היצע ליו"ר קדימה ללכת לאופוזיציה " זה לא מאהבת מרדכי אלה משנאת המן ". זה יקל עליו בעתיד את חזרתו לזירה, וזאת למרות שלבני תהפוך ליריבתו העתידית.

יום ראשון, 15 בפברואר 2009

שליפת ציפורניים

במהלך הקמפיין הפתיע לשמוע כמה מבכירי העבודה כי קיימת אפשרות שדווקא העבודה תרכיב את הממשלה הבאה, זה נשמע הזוי אז, ובודאי היום. אין גבול לחלומות, בכירי העבודה איבדו את הצלילות והדמיון שנחשב אצלם למציאות. כשיתעוררו יגלו שהם על הקרשים. לא יצביעו למפלגת העבודה, שבה הפואדיזם נותן את הטון.

מאז הסכמי אוסלו מפלגת העבודה- טעו בראייתם את המציאות והמשמעיות הנובעות מכך של מסירת שטחים, או לאחר שהושגה הרתעה מול החמאס בסיבוב הקודם,כאשר נאמר אנו עומדים בפני תקופת רגיעה ממושכת.קדרת הכישלונות ברורים וחוסר המעש משווע, ורק ההבטחות והדיבורים נשמעים מפיהם בקול גדול ועוד.

על הדלפק בכניסה למסדרון שמתי דף ועט, כדי לסמן כמה פעמים הריטואל חוזר על עצמו, כך מביאים בשורת גאולה, ומתאדים בבחירות שלאחר מכן. בכל שנתיים-שלוש, עת מתקיימות בחירות ההתבטלות המזרחית בפני אפסני המפלגות האשכנזיות המשקמים את האגו החבול והמעורער שלהם באמצעות מזרחים . חוזר על מתכונת קבועה של התנהגויות, מנטרות חזרה על מקצב קבוע - ריטואל מילוליבו לא משנה מהם התכנים. אותה תשוקה מדומה מעורטלת חוזרת על עצמה ושוב ריקנות נחיתות אשמה.

מצער עד מאד לראות איך המפלגה האמורה לבטא נוסחה מנצחת מתאבדת לדעת, מעשה שמשון הוא ריטואל קבוע במפלגה זו , ובגדר איבוד עצמי לדעת.

אנשי שמאל אמיתיים צריכים להקים מפלגת שמאל חדשה ורלוונטית. מפלגת העבודה הפכה למפלגה מתאבדת לדעת. מפלגה שהופכת לאבק ברוח.

אני לא צעיר ועברתי לא מעט,אבל בכל פעם הריטואל חוזר על עצמו. הטקס חוזר על עצמו שוב ושוב באותה צורה במשך שנים. ריטואל הירי מנגד, חוזר על עצמו לאחר הבחירות. המטח הראשון נורה ויצא לדרך. אותו ריטואל חוזר על עצמו אין ספור, שוב נשאלות השאלות איך זה קרה?

מהודעת הכישלון בבחירות כבר יוצאות הצהרת כוונות, ושליפת הציפורניים החלה במאבק מתוך רצון לשרוד!.

עוד לא הסתיימו העקיצות ההדדיות לכן כדאי לשים עין כיצד ח"כ פרץ שעושה מהלך ראשון של שליפת ציפורניים ומנסה לאגד לצידו את קהל בוחריו. וזאת תוך כדי חשבון נפש. וזאת למרות שמהקאמבקים המפוקפקים של שניהם ניתן היה להפיק מרגליות קומיות לא מעטות.

אותו ריטואל עייף של זימה של שלהוב מזויף, " מדרש העקידה" בראי התקופה -הטקס מתאפיין בתדירות קבועה. הפולחן : דרמטי מן הטקס, והוא מקפל בתוכו סדרת ריטואלים או סדרה מתוכננת ומפותחת של פעילויות דרמטיות.

בהיודע תוצאות הבחירות מפלגת העבודה אמרה בקול צלול שהיא איננה נרתעת מלשבת באופוזיציה ומפלגת העבודה לא תצטרף לשום גוש.

חלק משרי העבודה פועלים באופן אקטיבי ועקבי כנגד הרוח הסוציאל-דמוקרטית אדם לאדם זאב. יחד עם זאת המתחרה מנגד איננו מקלס ומגדף, וחוסר תגובה ושתיקה יותר חזקה מירידה למחוזות נמוכים.