המשבר הנוכחי עם צפון קוריאה שונה מאשר בשנים
שחלפו. בעוד שבמערב נטען כי העיצומים נושאים פרי, פיונגיאנג רק מבצעת תרגילי הסחה,
וממשיכה לקדם את תכניתה הגרעינית. פיונגיאנג ראתה שבשיחות אין התקדמות- וכל ההבטחות שוות על "נייר של נמר
" והסיוע בהיקף של מיליארדי דולרים שראו בתחילת
השיחות איננו מתממש החליטו לשבור את הכילים. ולראייה פיונגיאנג בחרה רטוריקה על פעולות
צבאיות בפועל. לאמירות כאלה צריך להתייחס ברצינות. המשחק תם "הכל לוט בערפל",
וכנראה מרכזי הכוח בפוליטיקה הפנים קוריאנית קשה לקריאה. כמו שבארה"ב "לא
יהיו מופתעים" אם צפון קוריאה השיקה טיל חדש שלא היה ידוע עד כה. המתח עוטף
את חצי האי הקוריאני- ובמקביל אנו חייבים להניח
שהנהגת צפון קוריאה היא לא משוגעת או אובדניות למרות דברים ביזאריים אומרים ועושים.
ארה"ב רואה את מחויבות ההגנה של דרום
קוריאה, וזה אינו מרגיע את המתחים בפיונגיאנג. צפון קוריאה רואה בניצחון המלא של סוציאליזם בחצי
הצפוני של קוריאה, הגשמת המטרות והמהפכה לשחרור לאומי של העם על כל שטח המדינה כולל
הדרום. בשפה פשוטה, כלומר המסת ממשלת דרום קוריאה והאי הקוריאני כולו בכוח. צפון
קוריאה רואה את ארה"ב במדיניות שלה כעוינות כלפי ה-DPRK
שמטרתם לנגוס את ריבונותה וכבודם של המנהיג העליון שלה- ולהביא בכך את
המערכת החברתית שלארה"ב להיות מיושמת כולל כוח צבאי.
הטלת סנקציות האחרונות שהוטלו על צפון קוריאה, ובמקביל
ממנוסח ההצעה הושמט "האזכור לסעיף 7 באמנת האו"ם" - סעיף שמתייחס לאיום
על שלום העולם הותירה אתו לבלתי רלוונטי. לעיתוי
יש דינמיקה משלו- המנהיג הצעיר בפיונגיאנג ראה לנגד עיניו את התהפוכות בשנה החולפת,
של הכוחות העיקריים שתרחשו בחודשים האחרונים בסאול, בייג'ינג, וטוקיו, שאת הכיסאות
המוזיקליים מאישים דמויות חדשות חסרות ניסיון, יש להניח שמנהיג שנבחר לאחרונה לא רוצה
להוציא הון פוליטי על משבר במדיניות החוץ שנוצרו על-ידי צפון קוריאה ואז פשוט לקח קצת
אחורה ולא הייתה מחשבה מעמיקה בנושא ולאן זה עלול להוביל. הקהילה הבין לאומית רואה
בחומר את הצהרות הפרובוקטיביות שנועדו רק עוד יותר לבודד את צפון קוריאה משאר הקהילה
הבינלאומית, לערער את מטרתה של פיתוח כלכלי צפון קוריאה צריך להפסיק את איומיה הפרובוקטיביים,
במקום זה להתרכז לחובותיה הבינלאומיות.
איומים תכופים של צפון קוריאה הם אמצעי למטרה לטווח
ארוך. הצעד הראשון הוא
להתריע את הדרום קוריאני ציבורית באמצעות מלחמה, ולשלול את האשליה כי נסיגת הכוחות
האמריקנים יוביל לשלום ופיוס בין שתי ה"קוריאות". השני הוא להחדיר פחד בציבור
האמריקאי שביום מן הימים פיונגיאנג תמחיש את יכולתה המבצעית לשאת ראש נפץ גרעיני על
טיל בליסטי ובכך יהיה ביכולתה להכות בחוף המערבי של ארה ב. ואיליו צעד זה יניע את
וושינגטון במחשבה שנייה על הסכם מחויבותה ההגנה של דרום קוריאה.
זו פעם הראשונה בהיסטוריה החדשה מאז סיום מלחמת
העולם השנייה שמדינה שיש ברשותה "נשק יום הדין" קיבלה אור ירוק לתקוף
בנשק זה את ארה"ב המעצמה הגדולה בעולם ולסכן את קיומה ובנות בריתה באיזור. ובמקביל
פיונגיאנג מודיעה שהמדינה נכנסה ל"מצב מלחמה" מול שכנתה דרום קוריאה ושמעתה
הסוגיות שבמחלוקת ביניהן יטופלו בהתאם "הסתיים המצב שהיה עד כה, שהיה לא שלום
ולא מלחמה". פירוש הדבר שצפון קוריאה לוקחת סיכון גבוהה על עצמה החל מלחמת חורמה
שעל פי מומחים הוא די קטן, למרות שיש תמיד האפשרות של חשבון מוטעה. פיונגיאנג קרוב
לוודאי לא רק שהלכת בשקט אל תוך הלילה לאחר נתקלה בחבטות קשות בחזה שלה במשך זמן כה
רב. אנחנו צריכים לצפות שקיים סיכוי לשימוש מסוג נשק קטלני כזה, למרות מוגבלות לתקיפה
בקרוב. העולם מקווה שיש להנמיך את
הלהבות ועל צפון קוריאה לחזור לסורה ולא להחריף את הרטוריקה מאחר וזה מסוכן מאוד. אין
מסלול לשלום אלא רק אם פיונגיאנג תחליט להיות "חבר אחראי בהקהילה העולמית".
אך אחד אינו
יכול להבטיח שהצמד סיאול, וושינגטון- בלחץ פסיכולוגי על האליטות
בפיונגיאנג. יכולים להעלות את המודעות על ההפרות של זכויות האדם שיטתית נרחבת של צפון
קוריאה ולבוא ולהציג את המשטר כאיום על האנושות זה נעשה בעבר וזה לא הועיל. האם גישה
זו לא תניב מיידית שינויים בהתנהגות המשטר בספק. דרום קוריאה רואה בדרישה של הצפון
להתמזגות מופשט וביזארי. "הקביעה להביא את Yongbyon של צפון קוריאה ושהוא מתכוון לחזור אל הקו ההגיוני ושיימחק
בתור משוכה בלתי עביר לא יוסג בקלות. למרות הרטוריקה של צפון קוריאה, אומרים אנליסטים
שהם לא מצפים מתקפה גרעינית, כל צד יודע שהצעד כזה יכול לעורר מלחמה הרסנית, ולאף
צד בסכסוך אין נטיות אובדניות באזור.
השתלשלות האירועים בחצי האי הקוריאני והחשש "לשימוש
בנשק יום הדין" בישראל מקווים שתשנה את הדעה לגבי האופן בו ארה"ב תייחס לאיומי
מדינה סוררת המחזיקה בפצצת גרעין או
קרובות לכך. למרבה האירוניה ארה"ב עדיין חושבת שיש זמן לדיפלומטיה",
למרות המדיניות של הסנקציות שהביאה ללחץ חסר תקדים על המשטר האיראני ועל הכלכלה האיראנית,
איראן מבצעת תרגילי מהסחה כמו צ. קוריאה וממשיכה בקידום תכניתה הגרעינית. אין מן הנמנע בכדי לנסות ולהעריך את היכולות הקוריאניות
היא לערוך השוואה בין המעט שידוע לשירותי המודיעין המערביים בעניין, לבין המידע המצטבר
בנוגע ליכולותיה של איראן בתחום המבצעי שלה בכל הקשור לטילים שברשותה. שתי המדינות
אירן וצפון קוריאה משתפות פעולה בפיתוח רקטות לטווחים שונים זה זמן רב, כשכל אחת נהנית
מהידע שנצבר אצל השנייה בניסויי ובשיגור, המצליחים והכושלים כאחד. גם כיום במשבר
שלפנינו צופים האיראנים בעין פתוחה ובעניין רב במתיחות הגואה בחצי האי הקוריאני. העובדה ששני המדינות שלפנינו משקיעות הון עתק לאורך
שנים ומתגרות בעולם החופשי בתוכניות ופיתוח הגרעיני כל אחד בתחומה, מצביעה מעל כל
ספק מהם הכוונת, ועל כך יש גבול לאפשר
להם להוציא לפועל מזימות אלו. היום יותר מתמיד יש לדחות על הסף את
הטענות שהשמיע הבית הלבן בעבר הלא רחוק על הסכם בין ארה"ב לצפון-קוריאה לכך שאמצעים
דיפלומטים יספיקו כדי לעצור את תכנית הגרעין של איראן. המסקנה כל ניסיון לעשות השוואה
בין שני המקרים נכשל כישלון חרוץ, היה מדאיג בעבר ומדאיג היום ביתר שאת. צפון קוריאה
כבר פוצצה שני מתקנים גרעיניים וזו לא הפעם הראשונה שבה היא טוענת שהיא מפסיקה לכאורה
את תכנית הגרעין שלה, כדי לקבל תמורה. בפעם שעברה שהייתה הודעה כזו הצפון קוריאנים
למעשה המשיכו לקדם את תכנית הגרעין שלהם וכך גם אירן כיום.
