הקשיים בצד הפלסטיני נובעים מהעובדה שהמערכת הפלסטינית מפוצלת, ובדיעבד ההקפאה הייתה טעות אסטרטגית של ישראל' הקפאת הבנייה מסתיימת ב-26 לספטמבר, גם במחיר של פיצוץ המו"מ.
יש לחדש את הבנייה "גם במקרה של דרישה אמריקאית מפורשת", ממשלת הליכוד ברשות בנימין נתניהו איננה מעוניינת בהארכת ההקפאה לאחר 26 בספטמבר, "וגם אם חלק ממנה רוצה בכך, ככל הנראה אין רוב לצעד כזה.
הפלסטינים ניהלו מו"מ במשל 17 שנים, כשלאורך כל התקופה היתה בנייה רציפה. אי אפשר לדרוש מתושבי ישראל שלא לבנות את בתיהם, ולומר להם זכויות הקניין שלכם מוקפאות.
לא תתבצע הקפאה חלקית - אין לעשות הבחנה בין גושי ההתנחלויות לבין היישובים הבודדים.
חשוב שגם הצד הפלסטיני יבין שהזמן גם עובד נגד. ככל שעובר הזמן והם לא מתפשרים בנושא ההכרה בישראל או סוגיית הפליטים – ייווצרו עובדות חדשות בשטח, וגם הן יהיו בלתי הפיכות.
הפתרון היחיד יימצא כאשר ייקבע, סוף סוף, גבול בין ישראל לפלשתין. עד אז תימשך הורדת הידיים,אני מבין לליבם של הפלסטינים שחוששים מהמשך ההתנחלות בשטח שהם רואים כשטח המיועד למדינתם. נושא זה ניתן לפיתרון במסגרת המו"מ- ריכוז ההתנחלויות בגושים, פירוק השאר, וסיפוחם לישראל, תמורת פיצוי טריטוריאלי כתמורה יש בו מן הצדק.
לכן על ישראל להציע את שטח המשולש כפתרון לבעיה הטריטוריאלית-וחזרה עטרה ליושנה, ובכך נתפוס שני ציפורים במכה אחת. "החלפת שטחים" וכן שמירה על יציבות מפני אלימות המיעוט המוסלמי שחלקו עוין לישראל.
וכך סוגיית הגבולות והסדרי הביטחון, תוך מתן ערבות לפלסטינים ששטח המדינה הפלסטינית יהיה זהה לשטח הגדה ב-67.
לצערי, המסקנה היא שהפלסטינים אינם באים למו"מ בידיים נקיות ובתום לב. הם מוכנים לדבר על הקפאת בנייה בהתנחלויות ופינוייהן, על הגבולות ואפילו על ביטחון, כלומר על האינטרסים שלהם, אבל לא יוותרו בנושא הפליטים. הם אינם באים לחפש פשרה אלא לדרוש מילוי מכסימלי של דרישותיהם, תוך חיסול מדינת היהודים-ולהפוך את ישראל "למדינת כל אזרחיה", שזוהי מילה מכובסת לחיסולה של מדינת היהודים ע"י ביטול כל המאפיינים היהודיים של המדינה, ביטול "חוק השבות", וקליטת הפליטים בישראל .
יתרה מכך אבו מאזן הודה שהצעותיו של אהוד אולמרט אף הרחיקו לכת מהצעות קמפ דויד. הוא לא השיב כלל, ודאי לא בחיוב להצעותיו של אולמרט, אבל, כעת הוא דורש שהמו"מ יתחיל מההצעות שאולמרט הציע.
נושא הפליטים הוא קו אדום בישראל בדיוק כפי שנושא ההתנחלויות הוא קו אדום אצל הפלסטינים.
אילו קיבל אבו מאזן את הגדרת אובאמה, שארץ ישראל היא מולדתו ההיסטורית של העם היהודי, היה מסלק אבן נגף חשובה מהמשא ומתן הישיר. גם קריאתו של אובאמה להאריך את הקפאת הבנייה ביהודה ובשומרון התקבלה בירושלים בהתנגדות רועמת.
לישראל אין ממה לחשוש דעת קהל מנבאים כישלון לדמוקרטים בבחירות שייערכו לבתי הקונגרס בעוד כ־40 ימים, לכן לנשיא אין הרבה ברירות.
נכון שמבחינה דיפלומטית נוח יותר לנהל את המשא ומתן בתנאי הקפאה, אבל אין לכך סימן בקלפים המדיניים. הממשלה פשוט אינה יכולה, אפילו היתה מעוניינת להיענות לאבו מאזן, ובעיקר לאובאמה. התבטאותו האחרונה של אבו מאזן, שבה רמז כי חידוש הבנייה לא יהיה עילה מיידית להפסקת המו"מ, מעידה כי הוא מבין שהממשלה הנוכחית אינה יכולה.
מוצע בזה לחפש פתרון זמני: הכוונה שהפלשתינים יסכימו להעלים עין מחידוש מסוים של הבנייה לתקופת זמן קצובה, כפי שמצידו השני של המתרס ההקפאה היתה קצובת מועד זה חיוני למשא ומתן שנועד להסתיים בהסכם שלום.
מה עשוי לקרות במציאות?
