השמאל בישראל

בישראל השמאל כולו, והפוליטיקה כולה, היא הקצנה , לכן אין חדש בדבריו של שר החוץ הצרפתי קושנר- כאשר אמר:שהשמאל בישראל מת!!!

יתרה מכך יש להוסיף השמאל בישראל מצוי עתה באחת מתקופות השפל העמוק ביותר בו נתון היה מעודו. עד כמה מצב זה הוא פרי נסיבות מקומיות ישראליות-כשמסתכלים על השמאל הישראלי, הרי שפה יש גם את נושא הכיבוש ואת נושא דת ומדינה. בכל אלה, השמאל הישראלי הוא כישלון אחד גדול. אין לו עמדה אמיתית בנושאי דת ומדינה, ובנושא הכיבוש - עמדת השמאל לא מעודכנת!!!מה שקרה בפועל השמאל יזם רעיונות, והימין יישם אותם, ואז זה עקר את השמאל ממלכת העשייה.

יש מחיקה וקריסה מדהימה כללית של השמאל בעולם. ולזה שותף גם שר החוץ הצרפתי,גם קושנר עצמו הוא עדות לכישלון השמאל בצרפת. שקיעת השמאל בעולם ובארץ הייתה לפני נפילת ברה"מ, לנפילת השמאל בארץ ולאובדן הדומיננטית הפוליטית קדם בארץ אובדן הדומיננטיות האידיאולוגית.

תחושה של אי-נחת ניכרת כיום בקרב ציבורים רחבים מה שמוגדר כ "שמאל" הן בארץ וגם בעולם.

רבים תוהים על משמעותם, "סוציאליזם" ו"סוציאל דמוקרטיה", מושגים שנחשבו כמובנים והגדרתם מוסכמת. ברטרוספקטיבה של מאה שנה, השמאל החברתי-כלכלי של ברה"מ הוא חרב פיפיות.

המדינה הזו יודעת התדרדרות מכול בחינה כמעט. לא דמוקרטיה, לא זכויות אדם, ובעיקר לא רשות הרבים, הנתונה לשלטון המאפיה. התזה כהסבר לירידת השמאל בארץ היא דרמטית. יש לראות במלחמות ובמציאות הביטחונית הבלתי פוסקת כמכשול בדרך לשימור האתוס השמאלי הסוציאל-דמוקרטי.

נוסחאותיו הסוציאליסטיות הסתברו כבלתי נכונות ללא יכולת להצביע על דרך נכונה פורייה!!

תחושת אי הנחת נובעת גם מכך שתנועות שמאל אינן במיטבן ומפלגות הנחשבות למייצגות שמאל הן בנסיגה בארצותיהן, ובאורח בולט גם בארץ. כמובן שאין לנתק הדיון מהמתרחש בעולם והשפעתו על הנעשה אצלנו.

לכן נשאלת השאלה האם הוא נגזר גם ממעמד השמאל באירופה?

עם זאת, השמאל עוד יכול להתעורר לחיים. "אין דבר כזה בפוליטיקה מוות סופי"!!!השמאל במדינת ישראל כבר שנים ארוכות אינו מגדיר את עצמו במונחים חברתיים וכלכליים, ואינו טורח כלל ליצור סולידאריות חברתית עמוקה. השמאל במדינת ישראל מגדיר את עצמו במונחים של היחס לפשרה טריטוריאלית עם הפלסטינים.

חלק גדול מן המחנה שהגדיר את עצמו כחלק מתנועת העבודה הישראלית או כיורש שלה אדיש במידה רבה לשאלת הצדק והשוויון בישראל. הניכור בינו לבין שכבות אחרות הרואות בו כמעט אויב מעמדי תרם להיחלשות השמאל הישראלי גם בתחום שעליו השליך את יהבו - כלומר פגעה בו כ"מחנה השלום." צריך להודות שההיחלשות הזאת אינה רק פונקציה של התערערות הסולידאריות החברתית בישראל. בתחום הזה חלה קריסה מקומית ולא עולמית.יתרה מכך צריך להבין: אין מפלגת עבודה, לא בכלכלה, לא בחברה, לא בפוליטיקה ולא בתחום המדיני. יש שאריות, זיכרונות, ומותג שהוא חברת שלד בורסאי, שממתינה להשתלטות.

כל זמן שהשמאל נכשל עם השותפים שלו, הוא לא יכול "לצאת לדרך".להגיד היום בעולם "שמאל" זה קצת פסה, יש תחושה של יבשושיות ואנאכרוניזם של איזה ניתוק מהמציאות. להגיד "שמאל" בישראל זו תחושה של ניתוק כפול ומכופל מן המציאות.

ההתרסקות של השמאל כמחנה חברתי וכמובן כמחנה תרבותי לא חלה בישראל בגלל גורם חיצוני, הדחיקה של השמאל הפוליטי לא התחוללה מייד, בחירות אחר בחירות, הבהירו המצביעים שהם חסרים תחושה של סולידאריות, של ביחד, שהם לא מרגישים שותפים. הם הצביעו נגד הממסד "השמאלי" אפילו כשזה פעל לכאורה למען האינטרסים שלהם.

קברניטי מחנה השמאל התעלמו מהכתובות על הקיר שאמרה: אם לא תיצרו חברה שבה אנחנו מרגישים שווים ושבה זהותנו כיהודים לא נמחקת בשם איזה אוניברסליזם לא נתמוך בכם!!!

השוויון הוא ערך. במדינת ישראל היום ובחלק גדול מהעולם, השוויון נתפס כשאלה של תועלת. כלומר, כמה שוויון צריך לתת לאנשים על מנת שהם יפיקו את התפוקות הגבוהות ביותר. זה פסול מוסרית ובסופו של דבר הרסני חברתית.

אין להתכחש לדמוקרטיה, לא מימין ולא משמאל!!! אדרבה, כל אחד צריך לראות אותה כנציג האותנטי ביותר שלה. מה שכן נעשה, הוא הפיכת הדמוקרטיה למין משחק תפל, למאבק על הופעות בתקשורת, לסוג של בידור הדורש השקעה גדולה מן המשתתפים בהפקה. תיאורטית יש לכול אחד גישה לפוליטיקה. מעשית זאת נעשתה הפקה שמיועדת רק לעשירים או לאלה שהעשירים שולחים מטעמם. לא מנהלים יותר דיונים על עניינים מהותיים. החלטות חשובות נסגר בחדרי חדרים על ידי אנשים שאיש לא בחר, אנשים מבינים את זה, הם מצביעים ברגליים.

האם הכיבוש סותר בהכרח מהלך של שמאל חברתי-כלכלי? במרבית חוגי השמאל בישראל: מלחמת ששת הימים ותוצאותיה הוא אבי אבות הטומאה, ועד שלא יהיה פתרון ,לא יהיה אפשר לקיים במדינה הזאת איזה שהוא מהלך סוציאל-דמוקרטי

מה צריך השמאל להציע?

השאלה הבסיסית צריכה להיות למה השמאל שקע. הוא שקע ממסדית, הוא שקע מפלגתית. אך מעל הכול הוא שקע מבחינה רעיונית נפשית?

קשה לחזות שינויים פתאומיים

האם מחסור במזון ימוטט את האנושות

אחד הדברים שהבריות מתקשים הוא כמובן לחזות שינויים פתאומיים ולהיערך להם בהתאם.

בדרך כלל אנחנו משערים את הבאות על פי מגמות שהיו בעבר. לא כל פעם הגישה הזאת פועלת היטב. לפעמים היא נכשלת כישלון חרוץ, והאנושות סופגת מהלומה שלא ציפתה לה, דוגמה מוחשית המשבר הכלכלי הנוכחי.

במוסדות מחקר רבים בעולם מונחות על השולחן מחקרים שנעשו ובצעו בענפים ומגמות עולמיות- בחקלאות, באוכלוסיה, בסביבה , בכלכלה והיחס הגומלין בניהם.

מהמחקר מתברר שהשפעתם המשולבת של המגמות הללו, כולל המתחים הפוליטיים שהן מייצרות מביאים בסופו של דבר לקריסה של ממשלות ומערכות חברתיות.

אסור להתעלם מהסיכון הזה!!! מפגעים אקלימיים מאיימים על כלכלת המזון העולמית, ניתן למנות בין היתר: ירידת מפלס מי התהום, סחיפת קרקע ועלייה בטמפרטורות, ואזלת יד האדם בטיפול בהם. במבט מרפרף במדדי החיוניות של הסדר העולמי- לא ניתן לומר שקיים מאמץ לשנות מגמות אלה, להפך המגמות הם בהידרדרות מתמדת, ולא ראינו שום מאמץ של ממש להיפוך אף לא אחת מהן.

למרבה הצער רבים מן הקשיים שהוזכרו לעיל נובעים מאי יכולתם של מדינות על הגלובוס להאט את גידול האוכלוסייה.

עם לא יהיה שינוי דרסטי ויוסיף מאזן המזון להידלדל, אומות שלמות יקרסו בקצב הולך וגובר. אנחנו בעידן גיאופוליטי חדש. במאה ה- הקודמת הסכנה העיקרית לביטחון הבין-לאומי הייתה סכסוכים בין מעצמות. היום למרבה האירוניה הם מדינות כושלות.

התמונה ברורה ממשלה כושלת אינה יכולה לספק ביטחון אישי ולהבטיח תזונה ושירותי רווחה בסיסיים כגון חינוך ובריאות ועוד.כתוצאה מכך חלקן מאבדות שליטה בחלק משטחן או בכולו,ובכך מאבדות את המונופול בשימוש הכוח.

חוק והסדר שכל כך נחוץ מתחיל להתפורר,קיימת סכנה ממשית לשהות במדינה כזאת, מגישי סיוע הומניטארי אינם מוגנים , פועל יוצא תכניות הסיוע מופסקות.

אם לו די בכך ממשלות אלה הם בגדר דאגה בין-לאומית משום שהן מקור לטרור, לסמים ועוד. הדוגמאות הם רבות: סומליה, אפגניסטן, עירק, אוגנדה ועוד. בעין היתר משמשות קרקע פורייה וחממה לאימון טרוריסטים.

גם מבחינת בריאות הציבור יש בעיה למדינות אלה- קיימת קושי אובייקטיבי לבלימת התפשטותן של מחלות מידבקות , אם תקרוס המערכת המופקדת על מחלות מידבקות, כדוגמת שיתוק ילדים, דלקת ריאות נגיפית חמורה ועוד.

לאור ריבוי מדינות כושלות האנושות נמצאת בצרות. כבר קיום אנו עדים שמדינה כושלת, איננה מקבלת על עצמה את האחריות להחזר חובותיה למלווים מבחוץ. לכן אם יתפרקו יותר מדי מדינות, נפילתן תאיים על יציבות התרבות האנושית כולה.

מאחר שהמחסור העולמי במזון היום הוא פועל יוצא של מגמות סביבתיות, אין ברירה אלא להפוך אותן על פיהן. לשם כך נדרשים אמצעים תובעניים במידה יוצאת דופן, מעבר כביר מהתנהלות של "עסקים כרגיל" לתכנית להצלת האנושות.

מרכיביה העיקרים הם: מאמץ גדול להפחתת פליטת הפחמן, ייצוב אוכלוסיית העולם, מיגור העוני; ושיקום היערות, האדמות והאקוויפרים, השקעה מסיבית בפיתוח מקורות אנרגיה מתחדשים.

?