על אף הירי הנמשך ישראל ככל הנראה תבליג עליו. כבר תקופה שאנו עדים על כך שנשק נכנס לרצועה בכל מיני דרכים ותחבולות, והשבוע שחולף קיבלנו הוכחות לכך שהטענות מוצדקות. ואם כן - מדוע לא נמנע זאת.
חמאס התקדם מיידוי אבנים, לשיגור טילים- לכן ישראל לא צריכה להיות מופתעת מהפרת הסכם הרגיעה התסריט היה ידוע מראש. אין "רגיעה" ולמעשה גם כשלכאורה היא הייתה קיימת, כולם ידעו שהיא זמנית, שעונה על כרעי תרנגולת ותלויה במצב רוחם של המחבלים מעבר לגדר. שקט חיצוני אולי היה, אך אי השקט האישי ליווה כל העת כל אחד ואחת מתושבי עוטף עזה.
זרועות המודיעין הזהירו וחשפו למעשה את התוכנית האמיתית של החאמס. זוהי הדוקטרינה של החיזבאללה בהתגלמותה:עם ישראל לא תיישר קו לפי דרישות הטרור החמאס, או אז תפרוץ אינתיפאדה שלישת באזורינו. ששת החודשים שחלפו הם בדיוק הזמן שהיה דרוש לחמאס לסיים את הכנותיו בכדי לצאת לקראת מלחמה חדשה נגד תושבי עוטף עזה.
האירועים האחרונים בעוטף עזה מוכיחים פעם נוספת כי הסכם הרגיעה משמש רק את האינטרסים של אויבינו מעבר לגבול. הידרדרות המצב הביטחוני בדרום- מהווה פגיעה חמורה בביטחונה ובכוח ההרתעה של מדינת ישראל. הניסיון הפתטי להיאחז בהסכם הרגיעה המדומה, מחזק את חמאס ומחליש את החוסן הלאומי שלנו.
סדרום לבנון מתבצע מול עיננו בפעם השנייה ע"י אותה ממשלה. ממשלת ישראל לא יכולה להבליג כשהאיום הולך ומתגבר, חייבת לעלות מדרגה בטיפול שלה בירי הקאסמים. האם דרושה תבונה מדינית מיוחדת כדי להבין שאסור שמצב כזה יימשך?
השאלה החשובה ביותר היא האם כיום, שישה חודשים מתחילת הרגיעה המדומה, מוכן העורף הישראלי טוב יותר למלחמה שבה יפעיל ודאי האויב כמויות גדולות של רקטות וטילים?
התשובה היא: לא. לא באל"ף רבתי. השינויים לטובה מאז הם שוליים ביותר. יש הרבה דיבורים, המלצות וגם דו"חות, אך אנו ניצבים כיום בעיצומו של מחדל לאומי אדיר ממדים. ישראל איננה מוכנה טוב יותר. היא אינה מאורגנת להתמודד גם עם אסונות של פגיעה המונית ואנו יודעים זאת.
הקברניטים מנסים להרגיע את הרוחות, ולהפגין שליטה אבל בשטח לא בהכרח מרגישים כך. מתגנבת תחושה של הססנות והרגשה שיש סתירה בין המסר המילולי, לבין הביצוע בפועל
כל זה למרות שהתקבלה החלטה עקרונית, לפעול בשני מישורים מקבילים - להכות בחמאס באופן ממוקד ולפעול למען הפסקת אש מחודשת.
בגלל טעיות העבר- קיימת ההסנות בקרב מקבלי ההחלטות הנובעת ממהלכים שעלולים להביא לכישלון, הגורם להכי הרבה פחדים בצמרת הממשלתית!!! לכן הם מדגישים שחשוב להבין שעל אף ההחלטה לצאת לפעולה צבאית בעזה, יש לעשות זאת רק לאחר כל ההכנות הנחוצות.
ועם המצב לאשורו משקף נכונה מזווית ראייתו של רה"מ למה שנכתב לעיל, זה לא פלא שהוא מכנס דין נוסף בסוגיות שעומדות על הפרק והן: הכנת העורף, המצב ההומניטארי בעזה, ובנושא המעטפת המדינית.
ומכיוון שהחלטה מה בדיוק אנחנו רוצים ועל מה אנחנו מוכנים לוותר לא נפלה עדין, והפעלת הכוח היא מעשה של חוסר ברירה לאחר יום גדוש של ממטרי קסאמים ופצצות מרגמה. רה"מ מודע יותר מכל אדם אחר, מה קורה כשאנחנו פועלים בהיסוס ולאורך זמן רב מדי תוך הישענות על כך שפעלנו מחוסר ברירה
אך זה לא חדש אנו ראינו זאת גם בעבר כל פעם שהחמאס בלחץ ישראל נותן להם חבל הצלה!!! כדי שחס וחלילה יוכלו להמשיך ולהרוג בנו!!!
