בפתיחת מושב הקיץ ב- 15/5/1995- השמיע יצחק רבין את משנתו המדינית,
הדברים בשם אומרם:
את פתרון הקבע אנו רואים במסגרת שטח מדינת ישראל שיכלול את מרבית שטחה של ארץ-ישראל, כפי שהייתה תחת שלטון המנדט הבריטי - כמובן, זה לא מתייחס לרמת-הגולן - ולצידה ישות פלשתינית אשר תהיה בית למרבית התושבים הפלשתינים החיים ברצועת-עזה ובשטח הגדה המערבית. אנו רוצים שתהא זו ישות שהיא פחות ממדינה והיא תנהל באופן עצמאי את חיי הפלשתינים הנתונים למרותה. גבולות מדינת ישראל לעת פתרון הקבע יהיו מעבר לקווים שהיו קיימים לפני מלחמת ששת הימים. לא נחזור לקווי 4 ביוני 1967. ואלה הם עיקרי השינויים - לא כולם - כפי שאנו רואים אותם ורוצים אותם בפתרון הקבע: בראש ובראשונה ירושלים המאוחדת.
בנאום התוכחה של רה"מ היוצא- ניצל את בימת הכנסת בנאום ציני וחסר רסן ובין השאר אמר:
כדי לשמור על מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית יש לוותר, "מחוסר ברירה ובייסורים גדולים", על חלקי מולדת שכוללים שכונות ערביות בירושלים, ו"לחזור לגרעין השטח שהוא מדינת ישראל עד 1967, עם התיקונים המתחייבים מהמציאות שנוצרה בינתיים, במינימום הבלתי נמנע, ולשוב למרחבים המוכרים שלנו, בגליל ובנגב". הוא קרא לטפח את מה שכינה "ציונות חדשה, ריאלית, מפוכחת, אחראית ונועזת. שום דבר לא יעזור זוהי נקודת השבר של "קדימה" בנקודת החיכוך שבין הרצון והמילוי-הרצון שזקוק למשהו גדול יותר.אין אפשרות להחזיר את הגלגל לאחור הדברים נאמרו, כיום מתחת לפני השטח ממשיכה איזו שאלה קטנה וטורדנית להציק בקצה התודעה של כל אזרח במדינה.בדבריו לא נשמרה האבחנה, האשמה, והכפשה חסרת יסוד.זוהי התרסה עזת מצח כלפי חלק מתושבי המדינה. דבריו התעופפו כחרב פיפיות שלוחת רסן בחלל מליאת הכנסת. ומפאת כבוד למקום והאירוע לא נשמעו קריאות ביניים לא התגוששות, התנגחויות, התפרצויות, והשמצות. הדברים בגנות דברי השבח לכאורה הגיעו בתום הטקס, שהיו בהן פגיעה גם בכבוד הטקס הממלכתי לציון יום השנה לרצח יצחק רבין ע"י בן אבלה. ויכוחים וחילופי דברים קשים נשמעים היום בעיתונות הכתובה, הרדיופונית, והאלקטרונית.
כיום כל בר דעת ידוע - לאן חתר האיש בכל הכוח למימוש מטרתו. ממשנתו המדינית מתברר מעל לכל ספק שניהול משא ומתן החובבני ע"י יד ימינו ממלאת מקומו שרת החוץ הביא בפקטור ריסוק כל הקווים האדומים שדגלנו בעבר להדגיש אותם בפני כל הקהילה הבין לאומית. הטאבו על ירושלים כבירת ישראל נמוג, ההתיישבות בהיו"ש והגבולות נשברו ללא מאמץ, קיימת תחושה כי באמצעות אלימות ניתן לחלץ מישראל הרבה יותר, מבלי שהפלשתינים יאלצו לשלם מחיר מדיני בדמות ויתור על ירושלים כבירת פלשתין או זכות השיבה.
כישלון מדיני נוסף בניגוד למצופה, לוותר כבר בראשיתן וויתור גורף על כל רמת הגולן תמורת הסכם שלום מדומה. בשני ערוצים אלה- קיימת סימטריה המקשרת בניהן שהוא וממשלת היו ונשארו טירון מדיני כושל. הסיבות לכך לא קשורות לחוסר היכולת להגיע להסכם, אלא לדרך ולציפיות שהאיש נוהג לעורר. כיום מובן לכל בר דעת יודע שאיש לא יכול ולא יוכל לספק את הסחורה.
הקריסה הביטחונית בצפון, ובהתפרצות מתקפת הטרור בחבל עזה וחטיפת החייל גלעד שליט- בראשית כהונתו כראש ממשלה זוהי ההוכחה האולטימטיבית לחוסר ההבנה, הבלבול והחובבנות בנושא הביטחוני שבאו ליד לביטוי בכישלון הצורב במלחמת לבנון 2 .
על שני כישלונות מדיניים-ביטחוניים אלה יש כמובן להוסיף את החלטות ממשלה ברשותו בנושא ירי הקסאמים על חבל עזה שבכל שלב בה היה השלכות הרסניות למדינת ישראל, באופן הוצאתה לפועל של ההחלטה. הוא וממשלתו אחראים על שינוי המציאות הגיאו-פוליטית באזור לרעת ישראל ולטובת ארגוני הטרור. אין מנוס מלקבוע ברורות כי לרה"מ ויד ימינו שרת החוץ-יש אחריות ישירה לנסיגה הכללית בכושר ההתרעה של ישראל.
אין פה מקום להצטנע ולהסתיר מעין רואים/ והשומעים את הדברים הקשים ששמענו. הרף החדש שהציג יוצר תמונה מעוותת למציאות, שחושפת את מזימותיו ובאי שולחו. אם נחפור עמוק בפנים נראה את האמת הפשוטה של "מפלגת קדימה" והעומדת בראשו. לעמוד מול המראה ולמר לעצמה את האמת- זוהי משנתי המדינית, בזה דגלתי במשך כהונתי בממשלה תחת הנהגתו של מר אולמרט ואין בילתה. אין להתמקד בשקרים ועוד לבוא להטיף לנו מוסר. יש קשר של שתיקה סביב האמת, אין פנים לכאן ולכאן, על מנת להבין זאת, די להביט במבט חטוף בחבל עוטף עזה, ולהבין באיזה מציאות חיים תושבי הישובים היהודיים.איך קמים בבוקר ויכול להביט במראה?
יש לעמוד אל מול מי שטעו ולומר לא עוד- אם יותר לי להיות יותר בוטה מעסתם עלינו.
שוב ושוב מצהירה שרת- החוץ שוויתור על גיאוגרפיה הוא תנאי בל יעבור לשמירה על הדמוגרפיה,ודאי שאין להקריב נכסי צאן ברזל אסטרטגיים על מזבח דמוגראפי משולל יסוד.
הויתורים הרבים של ישראל ויתרה לטובת ארגוני המחבלים התנקזו לאמירה מוסרית המצדדת בטיעון המרכזי של הצד השמאלי במפה הפוליטי, לישראל אין זכות על השטחים שבהם מחזיקה מאז מלחמת ששת הימים. טיעון זה בא הדבר לידי ביטוי בתחושת החייל הבודד שהעם אינו עומד מאחוריו ותומך בו מבחינה מוסרית.
תמיד מקור כוחו של הצבא – היא להיות מעורב בפעולה שיש לה היבט ערכי חיובי. עובדה זו שימשה במשך שנים רבות לנכס ברזל- השינויים הפוליטיים שחלו במדינה, הביאה לידי ביטוי בשינוי יחסו של חלק מן העם לצה"ל, הוא מלא בפקפוק עצמי ובספיקות לגבי צדקת המטרות. ובכך הפכה לבעיה מעשית שמפצלת את החברה הישראלית ביחסה למדיניות הביטחונית של ישראל.
הרעיון של גבולות בני הגנה נמצא בשיח הלאומי הישראלי כבר שנים רבות.עומק הרעיון של גבולות בני הגנה נמצא בלב-לבו של הקונסנסוס. גבול אסטרטגי זהו זמן ומרחב מהאיום. כאשר פועלים בצעד התנתקות חד צדדי ,חייבים לליאת ברירה להגדיל למעשה את הצבא, כאשר מאבדים כוח אסטרטגי צריך לפצות בכוח צבאי.
כאשר העומק הוא אפס, צריך אין סוף כוחות להגן על הליבה. כשמדובר על גבולות בני הגנה לא מדובר על גבול שנותן לנו הגנה טוטאלית אבסולוטית. ללא גבולות הגנה יכול להיווצר מצב של אנרכיה שתמנע ממדינת ישראל את הזמן הדרוש ואפשרות לגייס את חיל המילואים שלה בזמן אמת.
מדינת ישראל מכוסה בטווח טילי האויב, הן הסורים והן האיראנים. ככל ששיטחה של מדינה גדול יותר, יכולת הספיגה שלה גדול יותר.
הפיקוח על הגבולות חייב להיות בידינו, ולכן כאשר באים לבחון גבולות בני הגנה זאת המציאות הקיימת ולא נכון לוותר על עיקרון פיקוח הגבולות
על הפירוז ויתרנו בקלות בכל הקשור בדרום . מה שקורה מאז ההתנתקות זה איבוד שליטה על קו פילדלפי, ואם היו יתרונות להתנתקות אז הפעולה הזו מרוקנת אותה מכל תוכן. בעצם המהלך הצד השני לא שילם בו מחיר. והוא רק הרוויח. אנחנו שילמנו מחיר גבוה בהרוגים ופצועים ורכוש.
על קדימה והעומד בראשה להחליט מה הם "הקווים האדומים" שלהם בהתנגדות לפינוי יישובים.
האם מנוי וגמור עמם לבצע את תוכניתם המדינית גם אם פירוש הדבר הוא מלחמת אחים וקרע בלתי הפיך בעם? האם מישהו משלה את עצמו כי עקירת יישובים תבלום את הטרור או כי יש בעקירת יישובים מענה על תביעות הפלשתינים
הדרך בה בחרו ראשי קדימה ממחיש יותר מכל את קריסת הקונספציה הביטחונית- לכן היא לא ראויה לאלטרנטיבה שלטונית.
דברי התוכחה שהשמיע רה"מ מעל בימת הכנסת תביא בעקבותיה טלטלה שקשה עדיין להצביע על השלכותיה, ויעורר את האזרח הפשוט כשיבוא לקלפי. מאחר וזיכרון הציבורי אינו קצר כל כך עד שהחלטותיו המדיניות-ביטחוניות יזכו לשכחה כה מהירה.
