אימפריית האינקה

תחילתו של כל תהליך מדעי הוא בהצבת שאלה וברצון להיכנס לעולם הלא נודע., לממש את המגע והמסע לתוך הנפש לארץ רחוקה, מסע שבסופו קיימת תקווה למצוא קצת יותר שלווה, איזון וסבלנות. גילוי אזורים על פני כדור הארץ שלא היו מוכרים קודם לכן למי שלא התגוררו בהם.

הדרך החדשה שגילה קולומבוס, זו שהאמין כי היא מובילה להודו במזרח, הביאה בעקבותיה התפתחויות חשובות. התפתחויות אלה היו משמעותיות כל-כך, שהיום נוהגים היסטוריונים לראות בשנת 1492 את תחילתה של תקופה חדשה. קולומבוס מגלה את אמריקה (1492) למרות שקולומבוס לא היה הראשון שהגיע לאמריקה, הגעתו ליבשת היא שגילתה לאירופה בעת ההיא את ה"עולם החדש" עד יום מותו היה משוכנע כי גילה דרך ימית להודו רק ב- 1501 הבין אמריגו וספוצ'י כי מדובר ביבשת חדשה. הראשון שהבין שאמריקה היא יבשת ולא קבוצת איים. וספוצ'י היה ספן איש –ים ממוצא איטלקי בשירות הארמנדה הספרדית. אמריגו ווספוצ´י היה איש עסקים חובב ים בשתי הפלגותיו למערב הצליח למפות את כל החוף המזרחי של אמריקה והבין שזו יבשת ולא קבוצת איים כפי שחשבו קודמיו. לאחר מכן גילובלבואה וחבריו, שנדדו לכאן כדי לנבור בחיפושיהם אחרי הזהב,הגיעו למסקנה שקיים ים, ויש מעבר ליבשת וחזו לראשונה בים הדרומי(המעבר בין שני האוקיינוסים)שכונה אח"כ האוקיאנוס השקט. במאות ה16- ו17- מתגלית ונכבשת היבשת. הספרדים כבשו אותה משתי סיבות: התעשרות וניצור קהילה תוססת, צומחת ונאמנה (בפגאניות- אמונה באלים רבים). מטרות נוספות מה מסתתר אחרי אגדות שונות שנפוצו ושסיפרו כי בלב היבשת טמון מעיין הנעורים.

ב1519- יוצא מקובה הרנאן קורטס בדרכו לכיבוש את היבשת, בערמומיות ובתחבולות מצליח לבסוף לכבוש את ממלכת האצטקים הרי היא מקסיקו. ב1531- יוצא פרנסיסקו פיז'ארו וכובש את ממלכת המאייה הנקראת: גם "ממלכת השמש" המפוארת במרכז אמריקה. ובשנת 1550- מסתיים.עידן הקונקיסטאדרום והכיבוש נשלם, במקביל מתחילים עמים כגון: הפורטוגזים לנסות לממש את זכויותיהם על ברזיל,ובמקביל אנגליה והולנד מנסות לנגוס גם הם נתח מהיבשת.

בערך בשנת 1300 לפנה"ס הופיעה ביבשת דרום אמריקה המכונה.תרבות האולמקית המאפיין הבולט ביותר שהותירה מאחריה היא תרבות ואוצר רב ערך של פסלי ענק החצובים באבן. פנים אנושיות המאפיינים נגרואידיים מובהקים. כלומר כאלה המעידים עליהם שנעשו על פי תווי פניהם של שחורי עור(שבטים נגרואידיים נמוכי קומה, שצאצאיהם נקראים "נגריטוס".) לכן פירושה של הימצאות שחורי עור באמריקה בתקופה זו הביאה חוקרים למסקנה שהגירה לאמריקה הייתה גם מאפריקה. אך ממחקרים יותר מעמיקים התברר בדיעבד שאין שום הוכחה לכך. אין תיעוד היסטורי לגבי ספנים אפריקניים שהגיעו אל חופי היבשת, למעט המצרים והפניקים (שבמקור היו בכלל תושבי לבנון, אבל הקימו קולוניות בקרתגו שבצפון אפריקה ובספרד). ואין כל ממצאים ארכיאולוגיים המאששים את ההנחה הזאת. הדבר אינו מוריד, כמובן, מהישגיהן הטכנולוגיים והתרבותיים של מעצמות אפריקניות קדומות, אבל שוב: אין שום עדויות שתרבויות אלה הצמיחו שלוחות ביבשות שמעבר לים.

גילוי אמריקה, לפחות בתפיסה הפופולארית, הוא משהו שאינו נתון כלל במחלוקת. אם נשאל אדם מי גילה את אמריקה, הסבירות שהוא יפלוט מייד את התשובה האוטומטית "כקריסטופר קולומבוס". למעשה- כך מלמדים בבתי הספר מאז ומעולם, או לפחות מאז 1492. הוותק של תיאורטית גילוי אמריקה על ידי קולומבוס הוא כה רב, עד כי ניכר שקשה מאוד לעקור מהשורש את התפיסה כי הוא ולא אחר היה האיש אשר דרך לראשונה על חופי העולם החדש. אבל גם על נקודה היסטורית פשוטה זו נמצאו חולקים לא מעטים. מתברר כי ויכוחים על ראשוניותו של קולומבוס מתנהלים מזה מאות שנים. חוקרים שונים ומשונים העלו מאז המאה השש-עשרה את הסברה כי יורדי ים רבים הקדימו את קולומבוס במסעו אל היבשת הרביעית. יתר על כן, ככל שחלפו השנים כך גדל גם מספר הגירסאות הנותנות אשראי על הראשוניות לנציגים אחרים של המין האנושי. במקביל, גדל גם מספר העמים שמתוכם יצא, כביכול, המגלה שקדם לקולומבוס. מדובר, כיום, בעשרות גירסאות שונות, וקשה מאוד יהיה לברור את המוץ מהתבן בכל אחת מהן.

וידיאו מפרו

המסע המעמיק ברחבי דרום אמריקה היא חוויה בלתי נשכחת מעולם אחר.בני המקום בישנים מטבעם, אך מסבירי פנים לכל המעוניין להכירם. היות וספרדית הנה שפה השגורה בפי, חשתי בנוח עם בני המקום ויצרתי קשרים ידידותיים עם רבים מהם. יש לציין כי בטרם יציאה לטיול בכלל, ובפרט בארצות דרום אמריקה, חשוב לחקור לעומק את מנהגיהם השונים ותרבותם המיוחדת של בני המקום על מנת להבין את מעשיהם ולא לטעות במשמעותם. ללמוד על מנהגי הפולחן כגון: Pachamamaאשר מאדירים את שמה של אלת האדמה ועוד רבים כאלה. תרבות האינקה הייתה התרבות השלטת בדרום אמריקה מצ`ילה ועד אקוודור, עד הכיבוש הספרדי במאה ה-16, בימינו אנו כשכולם דוהרים קדימה בתווך האינסופי של חוויות, חוסר הידיעה לא מצביעה בהכרח על אי נכונות התיאוריה., רציתי לחפש. הבעיה שלא הצלחתי וזאת מאחר המסתורין האופפת וזאת הסיבה המרכזית שלא הרבה ידוע על תרבות האינקה.

המטייל ביבשת דרום אמריקה צריך להקדיש חלק ניכר מזמנו לחקר התרבויות המפוארות של יבשת יפהפייה זו מדינות השוכנות בקרבה מתקשרות באסוציאטיבית ולתרבויות עלומות, לשרידים מסתוריים בהרים ובג'ונגל, לתכשיטים ועבודת יד עדינים ולהישגים מדעיים. ומעל מכל לסיפורי המקומיים לכיבוש האכזרי.זה עולם תרבותי ונאיבי, שהוחרב בידי האדם הלבן. פרו נחשבת כמולדתם של התרבות "האינקית", כשם שמכסיקו היא ארץ" האצטקים" ועוד. עוצמתם של השרידים ומיקומם האטרקטיבי, מהווה במידה רבה טיול אל צפונותיה של תרבות האינקה העתיקה זהו הפרק המפורסם ביותר. מעטים מבני העולם מודעים לחוב שאנו חייבים לתושביה הקדמונים של פרו אשר העניקו לתרבות המערב חלק ניכר מירקות השדה שאנו מכירים היום כגון: תפוחי האדמה, השעועית, העגבנייה, מיני התירס, והחציל. תרבויות עתיקות אלו הצטיינו בכישרון רב, ביכולת אמנותית ובידע חקלאי רב משמעות. בהיעדר הוכחות כתב אנו נאלצים להסתפק בעדויות האילמות, כמו מבנים, קברים או ציורי סלע. עשרות האתרים ארכיאולוגיים הפזורים על פני כל המדינה, מספקים לנו מידע על התרבויות ששכנו בהם.כל תייר המטיל במדינה זו מתפלא מהמונומנטים המזדקרים מכל עבר כגון: הפירמידות או ערי ענק מבוץ, המעידים על הישגיהם בתחום הארכיטקטורה והאומנות. לאור העובדה שעמי אמריקה הקדומה לא הכירו את הכתב, לכן את המידע המועט עליהם יש לשאוב בעיקר מן העדויות האילמות כמו מבנים, כלי חרס וציורי סלע. (למעט תרבות המאייה באמריקה המרכזית) לצערם הרב של חוקרי ההיסטוריה.

ביבשת דרום אמריקה אין שום זכר ליצור האנושי הפרי היסטורי " הומו- סאפיאנס " לאור עובדה זו ההשערה אומרת האדם הגיע לאמריקה מאסיה, לפני כ- 35,000 שנה דרך היבשה עידן הקרח האחרונה לכן אירוניה לשמוע את הביטוי " גילוי העולם החדש- לפני 500 שנה ע"י קריסטופר קולומבוס". בצדק טוענים תושבי המקום "היינו כאן הרבה לפני קולומבוס, גילינו את אמריקה 35,000 שנה לפני האדם הלבן!!!".

אחת התרבויות המרכזיות באמריקה הלטינית וללא ספק המפורסמת ביותר בחלקה הדרומי של היבשת הינה האימפריה האדירה המוכרת כיום בשם "האינקה" היא לא היתה התרבות היחידה בפרו, ויש עדויות שגם לא המפותחת ביותר. אך מנגד היא הידועה מכולן ומתקשרת אסוציאטיבית,אל השם "דרום אמריקה". הן משום שזו התרבות האוטוכטונית האחרונה שהתהוותה מתוך מציאות החיים". כיום אפשר לומר ללא היסוס שזו בעצם התרבות המאורגנת היחידה בה פגש האדם הלבן; הן בשל המונומנטים המרשימים שהותירה והן משום סופה הדרמטי. ב-29 באוגוסט 1533 הוצא אטהואלפה Atawalpa מלך האינקה האחרון להורג בכיכר בקאחאמרקה Cajamarca ובכך הקיץ הקץ על האימפריה. על פי האמונה האינקית אלים לבנים אמורים היו להגיע לממלכה ובעצם אטהואלפה התכוון לקדם את פני המשלחת בכניעה ובכבוד מכיוון שחשב שהם אלים בעצמם.
מה היה קורה אלמלא פקודת ההרג הנמהרת של פיזארו- אין לדעת. ההיסטוריה דיברה אחרת ובתמורה לשחרורו של אטהואלפה, שנלכד על ידי הספרדים, קיבל פיזארו כופר זהב עצום. למרות השוחד פיזארו לא שיחרר את אטהואלפה, והוציא אותו להורג מתוך כתב אישום שהגדירו כמסוכן לספרד. בשנת 1533, עם תלייתו של אטהואלפה, החלה שקיעתה של האימפריה לאחר השלמת ההשתלטות הספרדית על בני האינקה החל מספרם של האחרונים מתדלדל בהתמדה. רבים מהם נפלו שדודים למחלות שהביאו עימם הספרדים. אלו ששרדו התנצרו ונשלחו לעבוד כעבדים במטעים ובמכרות שהיו תחת שליטה ספרדית. כל אבן שהונחה על ידי האינקה, היא חלק מזהותו התרבותית של העם הפרואני בת זמננו.כל אחד המבקר בפרו של ימינו מהרהר בעצמו הרהורים נוגים בתרבות שהיתה ואיננה שמסתורין רב אופף את קיומה ואת תולדותיה עד היום. אך למרות זאת אפשר לגלות שדי בקלות ניתן לגרד את המעטה הספרדי ומפעם לפעם, לגלות יותר ויותר אלמנטים אינקיים. טיול בארץ האנדים מפגיש אותנו עם מושגים ושמות סתומים. אנו נתקלים בהם במוזיקה המקומית, בשלטים, בתפריטים ועוד. את חלקם יפרשו עבורינו המקומיים, ואילו את חלקם הגדול יישאר סתום לעד וחבל.

למרות מה שנאמר כל אחד מאיתנו מחפש מה שבכל זאת נשאר אוטוכטוני, או לפחות את האלמנטים שהושפעו מן התרבות המקומית. כמו למשל: בבמת ההטפה של כנסיית סאן בלס (San Bles) אלמנטים אינקיים. כאן המקום לציין שהמקום הטוב ביותר לאסוף מידע תיאורטי אודות האינקה, הוא בלימה, עיר הבירה, שם מרוכזים רוב הממצאים הארכיאולוגיים ומרבית התעודות ההיסטוריות, שנכתבו סמוך לכיבוש.אך מי שרוצה להתעמק יותר ולדעת מהי זהותם התרבותית של הפרואנים, לא יכול להסתפק בארכיונים ובמדפי המוזיאון. הוא חייב לצאת לסמטאות, להעפיל בשבילים, להתבונן במראות ופשוט לשוחח עם -תושבי המקום, שיותר ויותר מהם, גם אם הם מסטיזוס (בני תערובת-אוכלוסייה ממוצא מעורב ספרדי ואינדיאני גוואראני),אשר מכריזים בגאווה: "Tengo sangre de los Incas"- דם האינקה זורם בעורקנו.

אימפריית האינקה נוסדה מתוך שתי תרבויות עתיקות יותר מהן למדו האינקה כיצד לבנות את האימפריה שלהם ושהיוו את הבסיס שעליו קמה האימפריה החדשה שכללה:מבנים, דרכים, אלים, אדמיניסטרציה. "אימפריית ווארי" Wari שהתקיימה בין השנים 700-950 לספירה "ואימפריית טיוואנאקו Tiwanaku בין השנים 600-1150 שאת מרכזה ניתן לראות כיום בעיירה בשם זה הנמצאת על אם הדרך בין לה-פאז ואגם טיטיקקה שבבוליביה. אימפריית האינקה נוסדה למעשה ע"י אנשים שאבותיהם עזבו את איזור טיוואנאקו ויסדו מרכז פוליטי חדש בקוסקו. אגדת הבריאה כפי שידועה מתוך מיתוסים וידיעות שעברו בעל פה הכרחית להבנת מוצאם, אמונתם, ייעודם ומעשיהם של האינקאס, שהביאו בסופו של תהליך לבניית אימפריה אדירה כל כך. עפ"י המיתולוגיה קדמו לעולם מספר עולמות שהכילו אנשים שונים (שתי שמשות). בשמש השלישית הופיע האינקה, בנו של אל השמש, בן לאדמה ולשמים, מביא הסדר והשפע לעולם. אימפריית האינקה' הייתה האימפריה הגדולה ביותר ביבשת דרום אמריקה פרחה באזור ההר של פרו, בין השנים 1438 – 1533.זוהי היא תקופה קצרה לכל הדעות, אך מטאורית מבחינת בכל הנוגע להישגים צבאיים ארגוניים ותרבותיים. האינקה, הוא כינוי לשבט אינדיאני, ממשפחת שבטי הקצ'ואה (Quichua) שבפרו העילית.בשיאו בתקופת האימפריאליזם היא שלטה על השטחים הידועים כיום כמדינות פרו, אקוודור, בוליביה, צפון צ'ילי וצפון ארגנטינה. בתקופה זו מנתה האימפריה כעשרה מליון תושבים והיא חולקה לארבעה חלקים שכל אחד מהם נשלט על ידי אציל רם דרג האינקה כינו את ממלכתם בשם: טוונטין-סויו Tahuantinsuyu "ארץ ארבע כנפות העולם". אשר חפפו לארבעת רוחות השמים, כשהכוונה היא לאיזור תרבותי של הציוויליזציה שאין בו ברברים עולם מתורבת.החלק הצפוני נקרא צ'ינצ'ה-סויו -Chinchasuyu החלק הדרומי - קונטי-סויו Cuntisuyu - החלק הדרומי-מזרחי - קוויה-סויוCollasuyu והחלק הצפוני-מזרחי - אנטי-סויו Antisuyu .

מכל מחוז כזה יצאה דרך שהובילה אל טבור הממלכה, טבור העולם,שבמרכז האימפריה שכנה עיר הבירה קוזקו (כיום נמצאת בפרו) ושם היה גם מקום מושבו של השליט העליון. רשת דרכים מסועפת לאורכה ולרוחבה של האימפריה היתה הכרח שנבע מהצורך לשלוט בשטח כה גדול בצורה יעילה, הדרכים קישרו בין אזורים גיאוגרפיים ואקלימיים שונים, בין החוף החם והיבש, דרך איזורי הרמות הגבוהות ועד ליערות הגשם הלחים ונבנו בצורה של שתי דרכי אורך ראשיות מקבילות- דרך החוף, לאורך חופה המערבי של האימפריה לכל אורכה מצפון פרו ועד לסנטיאגו דה צילה , ודרך ההר- בין פסגות האנדים מצפון לעיר קיטו שבאקוודור ועד לעיר למנדוסה שבארגנטינה, ומספר דרכי רוחב כשביניהם מערכת מסועפת של דרכי אורך ורוחב משניות המובילות למקומות ישוב מרוחקים יותר לאורך הדרכים שכנו כפרים ,עיירות, ערים ואתרי פולחן. האינקה בנו את דרכיהם בצורה מהירה מאוד, לרוב תוך ניצול מקסימאלי של הטופוגרפיה כשבמקרים מסויימים השתמשו בטכניקות שונות ע"מ להתגבר על מכשולים טבעיים דוגמת בניית דרכים חצובות בסלע לאורכו של מדרון תלול, בניית מנהרות, מדרגות וגשרים. (דרך אגב תושבי הרי האנדים עד היום יענו בגאווה שהם-"מטווטין-סויו" ובירתם איננה לימה, שלחוף הים, אותה בנו הספרדים, אלא קוזקו ההררית מרכז העולם).

התרבות התבססה בהעברת המורשת התרבותית וחיוניותה היתה תלויה בערכה השימושי ובהעברתה מפה-לפה. אין ספק שדברים שעוברים מפה לפה, מדור לדור, שינוי שנובע ממניעים פנימיים ומאופן הבנתה את מורשת התרבות האינקית. שפת האינקה נקראת קצ'ואה ומאחר ולא היה להם כתב נפוץ, מלבד "קיפו" שהיה מורכב מקשרי חבלים כאשר מחבל גדול אחד תלויים חבלים קטנים בצבעים שונים ובמרחקים שונים. לכל חבל וחוט הייתה משמעות ספציפית. גם את הקיפו ידעו מספר מועט ביותר של אנשים ברחבי הממלכה כך שהרוב המוחלט היה אנלפאבתי( חוטים וקשרים). התקשורת בין מחוזותיה השונים של האימפריה התבצעה באמצעות רצים. ההודעות הועברו בעל פה מרץ לרץ בסגנון מפה לאוזן או כפי שאנו מכנים ה"טלפון השבור".ולמרות הקשיים בהעברת מידע בדרך זו, יש לציין שהחוק היה קשוח והטיל עונשים כבדים על רץ שסילף את תוכנה של ההודעה המקורית אפילו במעט.

ייחודה של תרבות האינקה מתבטא בדת ובריטואל שאימצו לעצמם. במרכז חיי הדת עמדו הכוהנים במהלך השנה היו אמונים הכוהנים על ניהול טקסי הדת (שנקראו וו'קאס). ממחקרים שנערכו בעבר מתברר שהכוהנים ניהלו גם טקסים בעלי אופי הומוסקסואלי, נערים צעירים הוחזקו במקדשים והיוו קורבן למעשי סדום מצד השליטים והכהונה. לעיתים קרובות היו משתמשים הכוהנים בחומרים מעורר הזיות. הכוהנים היו המדיום שקישר בין המלך המת לבני עמו החיים. הם נעזרו במשרתות מיוחדות אשר נקראו "בתולות השמש הנבחרות" . גילוי עריות הינו אסור ברוב החברות האנושיות ולא רק בחברה המערבית.
יוצאים מן הכלל היו למשל אצל שושלת בני המלוכה ששם היו מתחתנים אחים ולעיתים רחוקות דוד ואחייניתו כפי שהיה מקובל אפילו אצל בני ישראל. אלא שלעניות דעתי להינשא בתוך המשפחה לא היה מותר לכל העם אלא רק בשושלת המלכותית במטרה לשמר את הדם הכחול- הם האמינו שהם בני האלים. גם בשושלות אחרות של מדינות אחרות היה מקובל שמלכים ונסיכים ממדינות יינשאו לכאלה ממדינות אחרות. קניבליזם למשל הוא אסור בכל החברותה אנושיות שקיימות כיום וככל שאני יודע בעבר גם שבטים או חברות שהיו אוכלות אדם, האכילה היתה או הקרבה לאלים או אכילת המפסידים במלחמה- וגם אז הם היו אוכלים בעיקר את המוח או הלב ולא את כל חלקי הגוף כך עשו בני האינקה ושבטים נוספים בדרום אמריקה, הם האמינו שכך הם מקבלים את כוחותיו של יריביו וזה מעצים אותם. הכוהנים שימשו כיועצים קרובים למלך בנושאים מגוונים, החל מאדמיניסטרציה ומלחמה וכלה בסוגיות דתיות. משרתו של הכהן הראשי כונתה וילאקומו (כהן השמש) ותפקידו העיקרי היה לאשר סופית את מינויו של המלך החדש. הסכמתו נחשבה להסכמתו של אל השמש, היות שהשליט נחשב לבנו של האל ומייצגו עלי אדמות.

העברת המורשת מפה לאוזן באמצעות בני אדם תפקידם הסופי היה לשמר את הזיכרון הקולקטיבי. מרבית הידע הקיים ברשותנו כיום ניזון מהיסטוריונים ספרדים, שלא תמיד התאפיינו באובייקטיביות בה אמור לנקוט חוקר מקצועי. המיתולוגיה של האינקה כוללת סיפורים ואגדות עם מיתולוגיים. המיתולוגיה של האינקה מסייעת בהבנת האמונות המאגיות והסמלים של האינקה. מכיוון שלבני האינקה לא הייתה מערכת כתב, ככל הידוע לנו, הידע הקיים אודות עולמם הדתי מקורו בכתבי הספרדים, צאצאי האינקה שכתבו לאחר כיבוש האימפריה, או עדויות ארכיאולוגיות. השמש הייתה מקודשת לעמים רבים בעולם. אנשים רבים עבדו את 'אל' השמש, הקריבו לו קורבנות וערכו לכבודו טקסים כדי לזכות באהדתו. כך קיוו אנשי קדם שהשמש תמשיך לזרוח ותמשיך לדאוג לכך שעונות השנה ימשיכו להתנהל כסדרן. במיתוסים הקדומים היה השמש אל חשוב, הנותן חיים ומחייה מתים, ולכן במהלך ההיסטוריה האנושית, תרבויות רבות העריצו את השמש, אספקטים מסוימים הקשורים אליה.

מייסד השושלת הראשונה של ממלכת קוסקו היה מאנקו קאפאק. אחת המיתולוגיות האונקיות מספרת שמיסד השושלת הובא ממעמקי אגם טיטיקקה בידי אל השמש "אינטי" או שנולד לאל השמש.

אינטי - אל השמש לפי המיתולוגיה הייתה לו חשיבות רבה בחיי היומיום. נבנו לכבודו בתי התפילה והמקדשים מפוארים ביותר. האדרת חשיבותו של אל השמש הוסיפה לכוחו החברתי של בית המלוכה. את דמותו עיצבו באומנות בתוך מדליון עגול עשוי זהב.
המלך ה"אינקה" הוא צאצא של אינטי אל השמש "הבן היחיד של השמש" (Sapan Intiq Churin), ועל כן אף הוא נחשב לאל. באמנות הוא מתואר כדמות אצילית, נושא בידיו פסיל (טוטם) עשוי מעץ מגולף. לכל אדם ולכל משפחה היה טוטם כזה, ובו שכנה הנשמה המגינה עליהם. האינקה האמינו כי בתוך דברים מסוימים שוכנות נשמות- "הואקס". נשמות יכולות לשכון כמעט בכל דבר- מערה, הר, אבן, עץ או בית, או בגוף חי. את הנשמות ניתן לרצות בעזרת מנחות ומתנות.אלה עקרונות עתיקים אלה של האמונה השאמאנית, אשר רואה במהותה רוח וחיים לכל דבר בעולם, אשר פוסע אל עולמות אחרים כדי להשיג עוצמה אישית אנימלית, או של רוחות הטבע, ודרכן להחזיר ידיעה מסוימת. ידע זה שמש בעולמם של האינקה כדי לרפא, ליישב מחלקות, ולגשר בין החיים למתים.ובכך ליצור השפעה ולהתפלל עבור רווחת האדם בהוויה. ולהיכנס אל מציאויות ברמות שונות ולרכוש מתוכם רוח טבעית אישית וחפצים בעלי עוצמה .
מוסד מיוחד שהוקם לכבודו של אל השמש היה "בתולות השמש" ("מאמקונאס" ) שהקדישו את חייהם לאינטי, חיו חיי פרישות ושרתו את מלך האינקה ואת הכוהנים. נערות צעירות מהאצולה או כאלו בעלות יופי יוצא מהרגיל עברו הדרכה במשך ארבע שנים כ"אקלה" ובסופה יכלו להחליט אם ברצונן להפוך לבתולות שמש או להינשא לאחד מאצילי האינקה.

הארכיטקטורה האינקית נחשבת עד היום, לאחד מפלאי תבל. את מלאכת הבנייה למדו כנראה מתרבות הטיהואנקוTihuanaco שקדמה להם ופרחה באזור הטיטיקקה, אך עלו עליה בהישגיהם. סביב העיר קוסקו פזורות המונומנטים שבנו אבותיהם הוא חזק במיוחד, והם מהווים עדויות אילמות לכושרם, מיומנותם וחריצותם של האינקה. המלך פצ'קוטי שכלל את השימוש בטרפז, כיחידת בנייה בסיסית, כך שכל קיר מקירות. השם פצ'קוטי, פירושו: "מרעיד האדמה", או ליתר דיוק, "הופך הזמן והמרחב, הוא נחשב לבונה האימפריה במאה ה-15, נישא בפי אנשים, שמעולם לא ביקרו בבית ספר; הוא מושא בגאווה לאומית קולקטיבית בפי התושבים. מרבית המקדשים והארמונות בנויים אבני גזית מגרניט בהירה, כשהשורות התחתונות בנויות באבנים ההולכות וקטנות כלפי מעלה, מה שתורם לתחושת הביטחון של הנכנס אליהם.

העיר קוסקו וסביבתה: נמצאת כ- 3500 מטר מעל פני הים, תוואי השטח משתנה כל רגע, מאזורים צחיחים למישורים עמוסי גידולים חקלאיים , כשברקע מלווים הרים האנדים. הדרך המובילה לעיר נכנסת משלוחת הר הגבוהה מעט יותר מגובהה של העיר, דבר המאפשר תצפית על העיר, הפרושה כולה למרגלות הדרך. צפונית מהעיר קוסקו, במעלה ההר, נמצאת מצודת סאקסייוואימן שהיתה מצודת העיר, ומדגימה בצורה מרהיבה את יכולות הבניה של בני האינקה. סגנון הבניה ללא טיט וללא שימוש בגלגל, שבו משולבות אבני ענק, כשהן מסותתות בהתאמה מדויקת האחת לשיניה, כך שגם לאחר 600 שנה עשבים אינם מבצבצים בחריצים.לא הרחק מהעיר כ- 4 ק"מ צפון מזרח, ניתן לראות במקום מערכת מנהרות שניתן ללכת בתוכן, ומספר סלעים המייצגים חיות כמו הפומה והקונדור, אשר מהווים סמלים מרכזיים בתרבות האינקה. במקום יש מתקן המסותת מסלעים, אשר שימש את בני האינקה לחזות את זמני הזריעה והקציר הטובים ביותר. למקום היה כנראה שימוש חקלאי בעיקר. "חצר הזהב" המקום שימש גם לטקסים דתיים וגופותיהם החנוטות של בני האינקה נשמרו בו. בתקופת האינקה היו הקירות במקום מכוסים ב-700 יריעות זהב טהור, במשקל של שני ק"ג כל אחת. כיום, מלבד הקירות במקום, לא נותר הזהב, שכן הכובשים הספרדים לקחו אותו.יש הסבורים שהמקדש שימש גם כמצפה כוכבים, ממנו עקבו כוהני הדת אחרי אירועים שמימיים חשובים. מחוץ לאתר ניתן לראות קיר מקומר בגובה שישה מטרים אשר שרד את כל רעידות האדמה שחוותה קוסקו.

העיר קוסקו לפני הכיבוש הספרדי נחשבה לאחת הערים היפות בעולם. עיר שנבנתה בצורת פומה והיתה סמל פוליטי ודתי, וכל זאת אנו למדים מדפי ההיסטוריה ומהכתבים של גראסילאסו דה לה ווגה, "הזיכרונות המלכותיים של האינקה": כל מלכי האינקה קבעו בה את חצרם וכוננו בה את ממשלותיהם. הספרדים שהגיעו בשנת 1532 עצרו את נשימתם נוכח עיר הפלאים האגדית. הזהב שהיה מעוטר בלוחות פז בדמות השמש והירח ובפסלי כמידת אדם נשדד ע"י הכובש הזהב היה ואיננו, הפסלים פינו את מקומם לצלמו של ישו הנוצרי, ולמרות זאת קוסקו היא עדיין הטבור, לב ליבה של הממלכה.

דרך האינקה הידועה-" בואכה מאצ'ו פיקצ'ו".שהפירוש: "הפיסגה המבוגרת או העתיקה" לאורך דרך בואכה לעיר האבודה אשר חשיבות נודעה כאתר פולחני אליו עלו לרגל בני האינקה, בסביבה פזורים אתרים בעלי משמעות היסטורית. אשר שימשו את העולים שהגיעו מרחבי האימפריה כתחנות דרכים ואתרי פולחן או ככפרי לווין סביב העיר המרכזית.

Llaqtapata-"הכפר שעל צלע הגבעה", זהו האתר האינקה הראשון אליו מגיעים, לאחר מכן- Runkuraqay- "בקתה חרבה" או "בקתת הביצה",נקראת על שם צורתה האובאלית; ששימש כפונדק דרכים או תחנה של רצי הדואר; דרכו הועברו הודעות אל הבירה קוסקו. Sayaqmarka- משמעות השם: "העיר שבמדרון התלול" או "העיר הבלתי נגישה". בנויה כמבצר , נבנתה על צוק סלעי השולט על דרך האינקה שמתחתיו. מנהרת האינקה- קצת לפני תחילת העלייה עוברים בתוך מנהרה, פרי עבודתם של מהנדסי האימפריה, אשר הרחיבו סדק טבעי בסלע לכדי מנהרה גדולה דיו על מנת לאפשר מעבר אדם על ציודו כולל בהמת משא על ציודה Phuyupatamarka-"הנקודה שמעבר לעננים"אתר פולחני ששימש את עולי הרגל. באתר מבנים מלבניים- כנראה אמבטיות לרחיצת היטהרות, הניזונות מנביעות וממי מעיינות הנמצאים גבוה יותר.
האמבטיות בנויות בשני מפלסים: המפלס העליון שימש את בני המעמד העליון- מלוכה ,כוהנים ואצילים ואילו האמבטיות שבמפלס הנמוך ניזונו ממי האמבטיות העליונות (ז"א המים בהם רחצו האצילים..)ושימשו את בני המעמדות הנמוכים.
כמו כן ניתן לצפות בנוף נהר האורובמבה- Urubamba הזורם מתחת ,ובדרך האינקה המתפתלת מכיוון Sayaqmarka וכן בפסגות ההרים המושלגות ובטרסות המושלמות של Winaywayn.

Winaywayna- "צעיר לנצח" ע"פ שמו של אחד ממיני הסחלב בקצ`ואה, אתר אינקי מקסים שהתגלה רק ב 1941, כשלושים שנה לאחר גילוי מאצ`ו פיצ`ו. עיר הלוויין הקרובה ביותר למאצ`ו פיקצ`ו ממוקמת במרכזו של מדרון מיוער ובה מספר רב של מבנים שנשתמרו היטב ביניהם ניתן לזהות כעשרה מבנים ששימשו כמקומות פולחן ובסמוך אליהם מבנה חצי מעוגל האופייני לערים אינקאיות אשר בדרך כלל שימש כמצודה או כארמון המרכזי בכל עיר (כמוהו ניתן לראות גם במאצ`ו פיקצ`ו וכן במקדש הזהב "קוריקאנצ`ה" בעיר קוסקו וכן שטח נרחב של טרסות חקלאיות קעורות.

Intipunku- שער השמש", שער אבן ממנו ניתן לראות בפעם הראשונה מראה פנוראמי עוצר נשימה של מאצ`ו פיצ`ו . שימש את בני האינקה כמגדל שמירה ממנו אפשר לתצפת ולהזהיר במקרה של סכנה מתקרבת, יתכן ששימש גם כבית מכס, מקום בו בדקו את זהותם של הרוצים להיכנס אל העיר. המאצ'ו פיצ'ו הוא ביטוי אילם ושריד לתרבות מפותחת שחלפה מן העולם. להיסטוריה חוש אירוני משלה, תרבות שהעריצה וסגדה לאור השמש נעלמה לבסוף בחשכת הליל של הזיכרון האנושי הקולקטיבי, כשהיא מותירה מאחוריה רק שרידים של עבר מפואר. למרות גודלה, תפארתה והדרה, שקעה שמש ההיסטוריה גם על "מלכות השמש". דומה שההיסטוריה, בדומה לטבע, אינה מפלה בין ענקים לגמדים, וסופה של כל ממלכה, עשירה וגדולה ככל שתהיה, להפוך לזכרון עמום הנוצץ בחשכת המיתולוגיה האנושית - נוצץ, עמום ובלתי ניתן להשגה כסודותיהם ואוצרותיהם של בני האינקה.

ביום הקצר ביותר בשנה 21 ביוני בחצי הכדור הדרומי, מתקיים בהרי האנדים הגבוהים ובעמק הקדוש שליד העיר קוסקו Cuzco חגיגות השמש וצפייה בזריחת החמה. לוח השנה של האינקה התבסס על הירח והכוכבים, השמש עבור האינקה היה אחד האלים הראשיים בתרבות .הם לא רק סגדו למחזוריות השמש, אלא ראו את עצמם ממש כבניה. השמש היה החג החשוב ביותר בתרבות האינקה, ומאחר שכוהני הדת היו בדרך כלל גם אסטרונומים, מידיעות שאנו יודעים היום השקיעו מאמץ רב ומחשבה מעמיקה כדי לחשב מתי בדיוק חלים היום הקצר ביותר בשנה, היום הארוך ביותר וימי השוויון. באתרים החשובים של תרבות האינקה, בדרך כלל במקדשי השמש, אנו מוצאים אבנים שנועדו למטרה זו. הן מכונות אבני האינטיווטאנה Intiwatana- "המקום שבו נקשרות קרני השמש". דוגמה טובה לכך אפשר לראות באתר פיסאק Pisac- שבעמק הקדוש ליד קוסקו.מתברר כיצד הקרניים הראשונות בזריחה פוגעות באבן האינטיווטאנה שבמקדש השמש ובכך יוצרות צל מושלם עם חתכים וקווים על האבן. ובכך להיווכח איך תיאוריה מתגשמת למציאות. לצד הטכניקה שהוזכרה לעיל לבני האינקה השתמשו בטכניקות מורכבות יותר ובתנאי סביבתם הטבעית. בצ'וקיטו Chucuitoנבנה כך שרק ביום הקצר ביותר בשנה יחדרו קרני השמש דרך שער המקדש, ובקרן דקה יפגעו בדיוק רב בפינה שממול, ויש עוד דוגמאות.

בני האינקה לא היו הראשונים בהרי האנדים שחישבו את ימי המפנה ואת ימי השוויון באמצעות שעונים אסטרונומיים, ויש לכך שתי דוגמאות ידועות. הראשונה שייכת לקווים של נסקה Nazca- בחוף הדרומי של פרו. בדרך כלל, כשמזכירים קווים אלה, מדברים על צורות בעלי החיים שאי אפשר לראותם אלא מהאוויר, על אף שהן נבנו לפני 1,500 שנה. אבל, לפי חוקרים אחדים, קווים אלו שימשו גם שעונים אסטרונומיים: קרני השמש הזורחות בימי המפנה והשוויון מאירות ומתאחדות עם קווים אורכיים המצוירים בעמק נסקה. דוגמה אחרת מגיעה מתרבות טיוונאקו Tiwanaku- ששלטה ברמת האלטיפלנו
-Altiplano של פרו ובוליביה, ומהאתר המרכזי שלה, הנמצא על חופה הדרומי של ימת טיטיקקה. שם עומדים שער השמש המפורסם ומקדש קלססאיה Kalasasaya- שתוכנן כך שבימי השוויון נכנסות קרני השמש דרך שער המקדש ופוגעות באבן קדושה הנמצאת בפאה שממול. ביום הקצר בשנה חודרות קרני השמש למקדש דרך הפינה הצפון מזרחית, וביום הארוך - דרך הפינה הדרום מזרחית. ולזה יש להוסיף תיאוריות, ומיתוסים שהיו בדת ובאסטרונומיה של תרבות האינקה
בדרום אמריקה כולה, אין שנייה לפרו בכל הנוגע לעושר ארכיאולוגי, הודות לתנאי השימור המצוינים על החוף הצחיח ובמערות שבהרים וברמות. תרבות האינקה המפורסמת היא רק קצה הקרחון הארכיאולוגי. בפרו התקיימו תרבויות רבות בתקופה שלפני קולומבוס, שהקדימו את תרבות האינקה, אך לאף אחת מהן לא הייתה שפה כתובה, כך שהידע אודותיהן מתבסס כמעט אך ורק על מחקר ארכיאולוגי אימפריית האינקה, עם כל גדולתה, התקיימה בקושי מאה שנים.

לסיכום:כיבושה של אמריקה הלטינית בידי הספרדים והפורטוגזים היה אכזרי מאן כמוהו. הכובשים מאירופה הרסו את המקדשים והארמונות של בני המקום, ובנו על חורבותיהם ערים ומבני ציבור ודת לעצמם. הם ערכו טבח אכזרי באוכלוסייה המקומית, ואת הנותרים שיעבדו והעסיקו בעבודות פרך. רבים מבני האוכלוסייה האינדיאנית חלו ומתו במחלות ש"הגיעו" ליבשת אמריקה יחד עם התושבים החדשים – מחלות שלא נודעו קודם לכן בקרב האינדיאנים והם לא היו מחוסנים מפניהן.

הספרדים והפורטוגזים, שהיו בני הדת הנוצרית-קתולית, אילצו את האוכלוסייה המקומית להתנצר. כתוצאה מכך אוכלוסיית אמריקה הלטינית היא כיום רובה נוצרית-קתולית. ואולם, לצד השפות והדת ומרכיבי תרבות אחרים, שהשליטו הכובשים על תושבי אמריקה הלטינית, ממשיכים להתקיים באזור זה מרכיבי תרבות אינדיאניים עתיקים: שפות וניבים, מנהגי דת ופולחן מסורתיים, אורחות חיים וסגנונות בנייה עתיקים, וכדומה

שילוב בין תרבויות באמריקה הלטינית ניכר בכל מקום בו אנו מטילים, ניתן לראות בית הבנוי על יסודות של בנייה ייחודית של בני האינקה - אבנים גדולות המונחות זו על גבי זו ללא שימוש במלט או בחומר מלכד אחר- ומעליהן מבנה בסגנון ספרדי.
המהגרים גילו באמריקה הלטינית צמחים אשר עד אותה תקופה לא היו ידועים באירופה, ביניהם עץ הגומי, טבק, קקאו, כותנה, עגבניות, תפוחי אדמה ותירס. הם הקימו חוות חקלאיות על שטחים נרחבים, ואת התוצרת החקלאית הם שלחו לאירופה. כוח העבודה העיקרי בבנייה, במכרות, בשדות ובמטעים, נלקח בתחילה מקרב האינדיאנים ילידי המקום. וכשאלה התמעטו – בעקבות המחלות והתנאים הקשים – החלו האירופים לייבא דרך הים מיליוני עבדים מאפריקה. האפריקנים נמכרו למתיישבים החדשים, והללו ניצלו אותם בעבודה מפרכת. צאצאיהם מהווים בימינו חלק נכבד מעמים שונים באמריקה הלטינית, כגון: התושבים החיים באיים הקריביים, ברזיל ועוד.

מדינות המוצא, ספרד ופורטוגל, הפכו למעצמות רבות-כוח בהשפעת העושר הרב שזרם אליהן מאמריקה הלטינית, ולמשך תקופה מסוימת הן היו למעצמות החזקות ביותר באירופה ובעולם.

המוצרים הרבים והסחורות שהגיעו מאמריקה הלטינית למדינות אלה גרמו להתפתחות גדולה של המסחר הבין-לאומי, לעלייה ברמת החיים, לגידול מהיר של הערים ולשינויים באורחות החיים. מדינות אמריקה הלטינית השתחררו משליטתן של ספרד ופורטוגל והפכו למדינות עצמאיות רק בסוף המאה ה-19.