אודות היין בבורגון

חבל בורגון הוא אחד האזורים הקסומים של צרפת, אזור שיובלי נהרות מפרים את אדמותיו הדשנות ושבין שדותיו הירוקים שזורים כפרים וערים עתיקות אשר בתחומיהן מבנים קדומים, עתירי-חן. בורגונדי היא ארץ החרדל והיינות המשובחים, והיא משמרת היטב את ניחוחות המסורת של ימי אירופה הפיאודלית. צרפת היא הארץ המזוהה יותר מכל עם יין. בצרפת מספר רב של אזורי יין נחשקים, וקשה לוותר אף על אחד מהם.  דרום מזרח צרפת הוא כנראה אזור היין העתיק ביותר בצרפת. איזור זה נחשב לעריסת הולד של יינות צרפת הגפן הגיע למקום ע"י הרומאים לאחר כיבושה של הממלכה הגאלית . היא השתרעה מהרי הפירנאים בגבול צרפת ספרד שבדרום ועד לפרובאנס בצפון, מהים התיכון ועד ליערות מרכז המדינה. הגפן התאקלמה באזור בצורה אבסולוטית. מכיוון שהאקלים החם מאפשר עונת גידול נוחה ונטולת ריגושים באופן יחסי למחוזות צפוניים יותר, הבשלת הפרי היתה למובטחת כמעט בכל שנה. עד מהרה הפך האזור לאחד מספקי היין העיקריים של האימפריה הרומית. כלכלת היין של אותם ימים טרום ימי הביניים הציבה את דרום צרפת כאחד המקורות החשובים והמבוקשים ביותר ליין בין בני מעמד האצולה של אותם זמנים. קריסת האימפריה וראשית ימי הביניים "הזמנים האפלים" ו"התקופה החשוכה" לא הטיבו בלשון המעטה עם תעשיית היין המקומי – הסיבה המרכזית נובעת מהסטגנציה המסחרית שהתרחשה באירופה עקב פילוג המדינות והתמקדותן במשקים אוטרקיים פיאודליים, וכן מגבלות שנוע. בין המאה ה-5 למאה ה-8 סדר פוליטי חדש התפתח על שטחי האימפריה לשעבר, מבוסס על משפחות אצילים, ועל הממלכות החדשות אלו נשארו נוצריות, כאשר המתיישבים התנצרו במהרה. השילוב בין התרבות החדשה, לתרבות הקלאסית ולהשפעות הנוצריות, יצר מודל חדש של חברה. הכנסייה הנוצרית, הגוף המרכזי היחיד ששרד את נפילת הקיסרות הרומית המערבית. הוא יצר ממשל מרכזי שמנוהל בידי רשת של בישופים. ממשל זה הוא שחילק את הנחלות למשפחות אצולה, דוכסים ולורדים. התפתחויות אלו הביאו להקמת החברה הפיאודלית. זו הסיבה העיקרית שגרמו לניבון תעשיית היין מאיזור זה של במדינה. סוף ימי הביניים החשוכים ותחילת השינוי הכלכלי-דמוגראפי "עידן הרנסנס" העלו את אזורי היין המפורסמים של היום לגדולה. אזורי יין כגון בורדו, בורגון או שמפיין התפרסמו ויצרו לעצמם מוניטין שעומד לזכותם עד ימינו. לכנסייה ולנזירים חשיבות עצומה בקידום איכות היינות באזור והם היו אלו אשר נטעו חלקות באזורים הטובים ביותר והשפיעו רבות על הכורמים בדורות הבאים. לנזירים היו מרתפים לייצר וליישן בהם יין, את הארגון הדרוש לעבודה שיטתית בכרם. כמו כן הקפידו הנזירים על רישום והפרמטרים האלו אפשרו להם לשפר את היינות. אנשי האצולה העניקו למנזרים אדמות וכרמים והללו טיפחו אותם.

המהפכה הצרפתית  קבעה שני עקרונות מרכזיים שערערו על הסדר הפוליטי והחברתי שהיה קיים עד אז .עיקרון אחד קבע כי המדינה היא ארגון ריבוני ועצמאי, ואינה כפופה לרשות דתית, כלומר - המדינה אינה כפופה עוד לכנסייה, והמלך אינו שולט "בחסדי האל." עיקרון שני קבע כי אמנה מוסכמת בין השלטון לבין האזרחים היא הבסיס למבנה החברתי. האמנה, מעין חוזה בין השלטון לעם, התבססה על התפיסה שלפיה מעמדם של בני אדם בחברה אינו קשור למעמד החברתי שבו נולדו. לכל אדם יש אפשרות לניידות חברתית : אדם נולד במעמד מסוים, ועל פי כישרונותיו ומעשיו הוא יכול לעבור למעמד אחר. בעקבות המהפכה הצרפתית שהביאה בעקבותיה הכנסתה של הדוכסות מבורגון לצרפת  הכנסייה הנוצרית כולל המנזרים איבדו מכוחם .לאחר המהפכה הצרפתית הולאמו כל אדמות הכנסייה וכן אדמות האצולה וכרמים רבים עמדו למכירה פומבית. בשנת 1791 קנו תושבי המקום/בורגנים חלקות ידועות ולאחר חקיקת חוקי הירושה בצרפת התפצלו הכרמים בין הדורות הבאים. זה הביא לכך שכיום יש בעלי קרקע שברשותם שורה אחת בכרם מסוים  אזור בורגון, מורכב מאלפי מגדלים שונים אשר במקרים רבים הם בעלים של חלקות קטנות מאוד של כרמים, לעתים אף שורה בודדת בתוך כרם.

 

העלייה בחשיבות מעמדו של תאגיד AOCלפקוח כרגולטור ליינות איכות הבוחנות את איכות היינות הנטעמים ודירוגם בסולם הדירוג, ופוטנציאל הכלכלי ברחבי צרפת. עליית המודעות הטרואריית של יינות צרפת בקרב אוכלוסיית העולם הגלובלי גרמה לעליית מחירי אדמה באזורים הקלאסיים שכבר הוגדרו בחוק ע"י ה AOC ולכן לא היה ניתן להרחיבם. רכישת אדמות בתוך האזורים המוגדרים הפכה לקשה מאד ויקרה מאד, ורבים פנו לאזורים חדשים נטולי הילה אך בעלי פוטנציאל על מנת לחסוך בעלויות. מאות סוגי האדמות הן אולי סיבה אחת למאות האפלסיונים. כפי שכבר הוזכר בין המאה העשירית למהפכה הצרפתית, היתה האדמה שייכת לכנסיה. לאחר המהפכה, חולקה הקרקע לאיכרים שעיבדו אותה. לאחר מכן, חוקי הירושה שחוקק נפוליון, הביאו לכך שחלקות האדמה שממילא לא היו גדולות במיוחד , חולקו שוב ושוב בין היורשים. כך, לאורך דורות, נוצר מצב שבו משפחות מחזיקות בשטחים קטנטנים של כרמים, חלקם בני שורה או שתיים. מאחר ואין ביכולתם לעבד לבד ולייצר יין בר מכירה, ומנגד האדמה  ותוצר הגפן הם יקרים מכדי לערבב אותם ביינות זולים העדיפו בני המשפחות למכור את היינות או את הענבים, לסוחרי יין שהם הנגוסיאנים- (בצרפתית: négociant) הוא המונח הצרפתי לסוחר יין שאוסף את יבולם של כורמים או ייננים זעירים ומוכר את תוצרתם תחת המותג ושמו.

 "החשיבה הטרואריסטיית" נולדה בצרפת, אך בחבל בורגון היא מוכחת הלכה למעשה. טוענת שצריך לייצר בכל אזור את היין המתאים לו, מזני הענבים שנותנים את התוצאות הטובות ביותר, כשהם גדלים באדמה ובאקלים של אותו אזור. ולראיה: הכפר וון רומנה שוכן על אחת מחלקות הקרקע המדהימות בבורגון כולה. הכפר שוכן מדרונות בעלי ניקוז מצוין ופונה בצורה מושלמת לכיוון השמש העולה. אדמת הגיר והאקלים הקריר מותאמים בדיוק לזן הפינו נואר, שרק בבורגון יחשוף את נפלאותיו. ואכן, שני זני הענבים השולטים באזור הם שרדונה, הזן הלבן ופינו נואר, הזן האדום. שרק בבורגון יחשוף את נפלאותיו. להחלטותיהם חשיבות חיונית בתיוג וקביעת איכות היין הנרשמת על תוויות היין, או לאישור האוטנטיות האזורית של היינות אפלסיון Appellation Controlee בהתבססם על מסורת יין ארוכת שנים, טוענים הצרפתים כי את יינותיהם המשובחים ניתן לייצר רק במחוזות ועל קרקעות מסוימות כלומר בטרוארTerroir הגולם בתוכו מכלול של תנאי סביבה, מזג אוויר, משקעים, סוג הקרקע, אופי האדמה הרכבה, הקושי שלה, כושר הספיגה שלה ועוד. כל האלמנטים הללו מעניקה איכות ייחודית קשורה לאותו אזור. "היין הינו תבנית נוף מולדתו", או במילים פשוטות: "היין הוא מוצר של המקום ממנו הגיע". מכאן נשאלת השאלה  מהו מקום? מקום הוא דבר רחב  בית גידול, ותלוי איפה אנו עוצרים וקובעים את גבולותיו מידת ההשפעה ומהות התוכן של הטרואר הם נושאים לדיון מתמשך בתעשיית היין.