הרבה בירה ונוסטלגיה

קהל הבליינים שמעוניין לצאת לאכול מחוץ לבית: לא מחייב בהוצאה כספית מוגזמת.בימים של קדם מיתון,ואווירת חסכון, יש בילוי נעים ושאינו יקר.

העיתונות הכתובה בפרסומיה: מדווחת על ירידה משמעותית במחירים (מסעדות,בתי-קפה ) זה יוצר את הרושם,שכל אחד מאיתנו יכול להרשות לעצמו לאכול בחוץ שקול הדעת בידינו. ואם בעיני הצרכן המחיר עדין יקר,עדיף לדחות את הבילוי מחוץ לבית לאירועים מיוחדים.יש מבחר מסעדות ברחבי הארץ,שאפשר לצאת שבעים ומרוצים ללא הוצאה גבוהה.ומאידך לא להרגיש רגשי אשמה שישבתם "ממסעדת פועלים"

אחד המסעדות –מעין הבירה בחיפה.

מסעדת "מעיין הבירה" בחיפה, מסעדה ותיקה ושמרנית במובן הכי טעים, בהתחשב בתקציב ההוצאה.שמאחורי אינסוף אנשים וסיפורים, הרבה יותר ממספר ברזי הבירה סיפורו של המקום שנפתח ב-1950 ועדיין מספק חדשות. כיום המקום הוא מוסד מוכר ועולים אליו לרגל מכל רחבי הארץ. "מעיין הבירה" מוסד מיתולוגי חיפאי בפני עצמו, רעידות אדמה אינן מפסיקות לרגע את מזיגת 18 ברזי הבירה לצד והאוכל המזרח-אירופאי הכבד הרובץ בבטן, צריך הרבה יותר מסתם וויכוחים פוליטים לגרום לסערת רגשות. הזכרת שביתת הימאים למשל, זאת מ-1951 הוא נושא טעון עד עצם היום הזה,מין ניצוץ שיכול להדליק את חבית אבק השריפה במקום. מאחר וקהל הלקוחות הקבוע של מעיין הבירה מורכב מהאליטה של צי הסוחר ההיסטורי, די בכך שאחד הנוכחים מאזכר את האירוע, כדי להסביר למה הפסיק להצביע בבחירות, וכבר מצטרפים כמה מיושבי השולחנות הסמוכים ומפליגים בנאצות כלפי הזקן משדה בוקר שהפעיל את הצבא כדי לשבור את השביתה, או נגד פלוגות הפועל שסייעו בידו.
לצד קליינטים שהיו והינם טיפוסים ססגוניים ומגוונים כגון: סבלים, עגלונים ועובדי נמל וחלק מהם שורדים עד ימינו. ממשיכים לפקוד את המקום מדי יום,ולהתאסף ולתפקד כ"פרלמנט" החיפאי, שמקבלים יחס מיוחד ואישי במקום.וכן עם הוותיקים של חיפה.

"מעיין הבירה" הממוקם בקרבת שוק הטורקי בחיפה תחתית.המקום שמר על צביונו, אותו מראה של פעם. מעשן את הבשרים, מחמיץ את הירקות ועושה איקרה וכבד קצוץ בטעם של סבא. לברז הבירה הבודד התווספו במשך השנים עוד 18 ברזים וכנראה עוד היד נטויה, ובמקום לעשן בשר 3 פעמים בשבוע, מעשנים כל יום. אין קופה רושמת,עדיין אין וממשיכים במסורת המייסדים של כתיבת חשבון על פיסת קרטון והכנסת הכסף לקופסת פח כחולה (בצדק נאמר) העולם מתפרק מערכיו, כאשר מסעדות -הן עניין יותר אופנתי, מאשר קולינארי. מוסדות ותיקים כגון: "מעיין הבירה" זוהרים ומצליחים אז אנחנו באנו לשתות בירה ולאכול כבד קצוץ וקוסטיצ`ה(צלעות בשר לבן).

סרטון וידיאו

הכבד הקצוץ עתיר הבצל היה פתיחה הולמת, עם זוג כוסות בירה מהחבית.על הקוסטיצ`ה של מעין הבירה כבר נכתבו מאמרים שלמים אין מה להוסיף, כנראה, נתח הבשר הרך ביותר בישראל: נתח של צלעות חזיר שהושרה במרינאדה ואז בילה בתנור. אפשר לחתוך, אם משתדלים, גם את העצמות עם המזלג.....או האם חשבתם על שוק האווז המעושן, המתפוצצת בפה במגוון של טעמים מעושנים, השורפת בדרך קבוצות שלמות של נוירונים מעומס יתר, ומכסה את קיבתנו בשכבת כולסטרול דקיקה ומדהימה. העונג שבבריחה אל מציאות חלופית והרבה יותר מעניינת.

תמונה טיפוסית למקום

הקשיש אינו הפקר

והדרתה פני זקן

הכל מתחיל בחינוך ובהקניית ערכים ועם כל זאת יש להזכיר כי כולם הם זקנים של המחר. כל קשיש חמישי בישראל נמצא במצוקה כלכלית קשה וחי על קצבת זקנה וקצבת הבטחת הכנסה, פעמים רבות הם לבדם וצריכים להסתדר בתנאי מחייה בעיתיים.ואם לא די בכך מדינה שלא שומרת על ילדיה ועל זקניה אין לה זכות קיום.

התקפה קשישה בירושלים

והדרתה פני זקן בשביל קומץ זוהי פרחחים אלימים זוהי קללה, אני מאשים את הוריו כי חינוך לא ידעו לתת לכן גדל כעשב שוטה שלא יודע להבדיל בין טוב לבן רע. העבירות שהם מבצעים אינן עבירות רכוש אלא עבירות אלימות. הם בני-נוער משכונות מצוקה, ממשפחות קשות יום, ואת הכסף הם משיגים בחוץ.

הבעיה היא שתחת מסווה הדגל מסתתרת חבורה אלימה שעושה ככל העולה על רוחה איננה נשמעת לשום סמכות.

וממש כמו ששמש מאירה לנו פנים ,כך נראים גם פני הדיווחים-מקרי האלימות בישראל עולים ועולים ולאחרונה נכנסו הפושעים השונים למעיין "טרנד" של התקפת קשישים בשביל לשדוד את כספם ולפעמים אפילו רק בשביל להוציא עצבים.זוהי רעידת אדמה 10 בסולם ריכטר

צריך לבודד אותם מהחברה. איזה מוח חולני צריך להיות לאדם שרואה בקשישים אובייקט קל לסחיטה או שוד במקרה הטוב, לפעמים זה מסתיים ברצח. יש דברים שכנראה מוח רגיל לא מסוגל לעכל ההתנהגות המפלצתית הגולל שורה של מעשים אלימים וקשים באכזריותם,ופגע בקורבנותיו הקשישים מתוך מודעות מלאה למעשיו.

התקפה שני קשישים בחיפה

הרבה מאמרים וכתבות תחקיר נכתבו בשנים האחרונות על מערכת החינוך בישראל.למערכת אין תשובה כיצד להשתלט על חבורת נערים אלימה, להוריד משמעותית את צריכת הסמים, ולהפוך את בית הספר למה שהיה בעבר הרחוק.

סמים, אלימות, מאבקי כוח בין חבורות שונות, היו חלק משגרת היומיום במקצת בבית הספר בארץ.לא בכדי הועלתה ההצעה להציב נציג משטרה בחצר בית הספר בכדי להרגיע את הרוחות הסוערות ולהוריד את מפלס האלימות. האלימות הגבוהה וההישגים הנמוכים הם מאפיינים הבולטים ביותר של חלק מבית הספר, והפכים את מלאכת הניהול במקום לקשה במיוחד. לא ניתן, על כן, להסיק על הממדים האמיתיים של התופעה רק מתוך הפרסומים

התופעה נפוצה במרכזים עירוניים שממדיה מדאיגים מדובר בפרברים הסובלים מריבוי של תופעות פשע, אלימות ועוני.קטינים רבים קונים את הסמים בערים הגדולות, ומביאים אותם ליישוביהם. הפחדת הילד ע"י התוקף היא נפוצה, כולל איומים להרביץ או להרוג את הילד או את האם אם הם ידווחו על האלימות לשלטונות החוק.

הסיפור המזעזע של איטה פוגל

סערת הרוחות ותגובתה

מפכ"ל המשטרה שם דגש מיוחד בנושא האלימות כלפי קשישים: ' מבחינתי נושא עקיפות קשישים הינו נושא אקוטי שחייב לקבל עדיפות עליונה.בדיווח בשנת 2007 נרשמו 63,584 מקרי אלימות במגוון רחב של אירועים.

קיימת עלייה מדאיגה במספר קורבנות האלימות בקרב קשישים. 2,266 קורבנות אלימות גופנית המהווים עליה של 6.8%, כמו כן, ישנה עליה של 6% בעבירות איומים ועלייה של 2% בתיקי גניבות.

תופעת שוד קשישים הינה תופעה חמורה. ניתנה הנחייה לתחנות המשטרה לטפל ביד קשה בסוגיה הזו. בשני האירועים הקשים שהיו בירושלים הן בבית חנינה והן בבית מאיר נקטה משטרת ירושלים ביד קשה ולראייה נעצרו על ידי ימ"ר ירושלים עשרה מעורבים בשני האירועים הקשים הללו.

רצח הקשישים בצפון

שלטונות החוק חסרי אונים מצבים של אלימות מתרחשים השכם וערב ברחבי מדינת ישראל. כשהסכסוכים מגיעים למבוי סתום נאלצים הנפגעים לסבול בשקט מבלי שאיש יוכל להושיע להם. גם לא משטרת ישראל. הטיפול המערכתי בתלונות על אלימות והתנהגות לא נאותה של שוטרים, כבעל שליטה וכריבון גם יחד הוא כר נרחב ליצירתיות חשבון מצד החברות האלימות. אנחנו חייבים לתת למשטרה כלים להתמודד עם זה, אחרת נהיה בעמדת נחיתות. לעולם נרדוף אחרי הפושעים.אך אין סיכוי שנקדים אותם, תמיד יהיו צעד אחריהם, זו המציאות לכן המצב קריטי.

אין כבוד לחברה השותקת ועומדת חסרת אונים אל מול גלי הפשיעה?

המשטרה חייבת להיות נדיבה בדיווח לגורמים המפקחים על החוק החדש!!!

המשטרה חסרת אונים, ולא מצליחה לשים יד על מארגני הקרבות. הנושא כמעט ולא מסוקר בתקשורת, ומרבית האנשים לא מודעים לתופעה, ולסדר הגודל האמיתי שלה?

פרדוכסאלית!!! במקום לעצור ולחשוב כיצד לשנות כיוון ומגמה, עקב הכישלון המחפיר.

הרשו לנו לנקוט בלשון ספקולטיבית ולהגג - את התופעה כמחדל!!!!!

גיבורינו השרים מתקשים לעשות אחד ועוד אחד, מה צריך לעשות כדי לשנות אותה ואילו לקחים למדנו, זוהי הצתה מאוחרת. סוף סוף הבינו מתוך הכרה בחשיבות העליונה שיש להילחם בתופעה במאבק ללא פשרות.

לכן ועדת השרים למאבק באלימות אישרה את התוכנית להגנה על קשישים מפני תוקפים: הקמת מוקד ארצי, התקפות אלימות בוטות נגד אנשים שהם בעצם הסבא והסבתא של כולנו.

מקום שאין הוראה חקיקתית מפורשת נותר בידי השופט כר נרחב להפעלת שיקול הדעת!!!

מהו העונש הרצוי

הלוואי ולכולנו תהיה התבונה לחלוק לזקנינו את הכבוד הראוי להם, ואת היחס האנושי הבסיסי....

הביקורת לא במקומה

הזמן איננו מחדש חידושים, אלא מוציא אל הפועל. את האורות הגנוזים החוצה.כיום רוב השפים נהנים מחופש היצירה, לכן כל הקונספט של "מטבח שף" שובר בעצם את ההגדרות שמסעדה צריכה להתאים את עצמה אליהן, ומאפשר לשף ליצור מנות מגוונות, תוך שימוש בחומרי גלם וטכניקות מכל העולם.לאור עובדה זו רבים השפים בעולם אשר נהנים ממנה ואינם מגבילים את עצמם לקו מסויים של בישול.

עושה רושם כי גם הציבור עובר מטמורפוזה בכל הקשור לתרבות האוכל, ומצביע ברגליו, ונהנה משפע חומרי גלם, וטכניקות מכל העולם. עיקרון זה בא לידי ביטוי במיוחד המבוססות על ריאליה ומציאותית מורכבת.

המטבח החדש יחסית והמרתק של ה"גסטרונומיה המולקולארית" באה להבליט את המורכבות, שבו בעצם משתמשים בטכניקות שפותחו בעולם הכימיה כדי ללמוד ולפתח אוכל ובישול. מפגש זה כולל בתוכו דילוג בין הטבח למדען,לכן דרוש מאתנו התבוננות מיוחדת בכדי להבין את השילוב בשימוש בין חומרי גלם חדשים ובטכניקות בישול שונות, שלא היו מוכרות לשפים עד עכשיו.

הטבע הוא נצחי ומחזורי ולכן בתוכו כל הדברים הם טריוויאליים -יום הולך ויום בא ואין חדש תחת השמש - מה שהיה הוא שיהיה. לאחרונה עולה לכותרות, "טרנדים חדשים בעולם הגסטרונומיה "מה שגורם לנו לתהות, האם מיצינו כבר את הכל- בכל הקשור בעולם הקולינאריה. יש כאלה שנולדו או הגיעו לשולחן ממש בתקופה האחרונה וכאלה שהיו פה מאז ומעולם,לשם המחשת והדגשת הנושא הרשו לי להשתמש בפרפראזה: "מהחסילון של אפיקיוס לארטישוק היהודי, מה אכלו ברומא העתיקה ומה אוכלים כיום?אני טוען שעדין יש חידושים תחת מכסי הסירים הרוחשים במטבחי השפים.עם חשבנו "שהצעקה האחרונה" שחומר גלם הכי טרי הוא פסגת הבישול לעולם ועד, אז כנראה טעינו בגישה זו.

כל תקופה מביאה בעקבותיה טרדנים קולינאריים חדשים, חלקם חביבים וחלקם עבר עליהם הקלח. טרנדים נולדו וגוועו במהלך השנים, מרביתם ששטפו את עולם הקולינאריה העולמי והמקומי גם יחד. מנהלי קמפיין מזון ומנהלי שיווק יוכלו לומר לנו ובצדק, שאחת התכונות הבולטות של הצרכן היא אהבתו לחידושים, והעובדה שהוא רוכש בהתלהבות מוצרים חדשים ובלתי מוכרים, בעיקר בתחום המזון. זו הסיבה, שטרנדים בינלאומיים שנוחתים לראשונה בישראל, זוכים לשיעורי התנסות מרקיעי שחקים. בהקשר זה מן הראוי לציין שהמטבח המולקולארי או ליתר דיוק- Innovation לא נקלט כצפוי, השאלה האם הכישלון יכול להיות קשור לקמפיין השלילי, כתוצאה מכתבות לא מחמיאות ובטח ציניות שפורסמו בעת האחרונה. מהכתבות עולה תמונה רעה שאין חיה כזאת הנקראת "מטבח מולקולארי" וזה רק גיימיק שווקי לכל היותר.

אני מוסיף: מהכתבות עולה פחות ניחוח של ביקורת מאוזנת, ויותר צחנה של בראנז'איות שלא ראויה!!!

The Restaurant dates back to 1784

The XVIIIth century decor of this elegant restaurant, resplendent with gilt-edged mirrors and chandeliers, was once admired by Bonaparte, Victor Hugo, Colette, Malraux and Cocteau. Guy Martin carries on the gourmet tradition of Le Grand Véfour. The restaurant dates back to 1784, and guests dine amid 18th-century gilded decor and delicate hand-painted panels. Past guests include Napoleon and his wife Josephine, as well as writers Victor Hugo, Jean-Paul Sartre, Simone de Beauvoir, Colette and Andre Malraux, according to its website.

Martin is something like quicksilver. His head bubbling with projects and ideas.

Chef Martin holder of three Michelin stars since 2000, Guy Martin was also awarded the Legion of Honor in March 2003. Hervé Gaymard, the French minister of agriculture, hailed Guy Martin's cooking which he said brings together "regional and international flavours," noting that it is "touched by classicism while mindful of modernity." It's on that note that we'll move to our table.

The Michelin guide, whose 2008 French edition was published at the begin of March, awarded the culinary accolade to the Restaurant. La Grand Véfour restaurant in Paris loses third Michelin star. We mast don't forget that this restaurant is where Napoleon ate is no longer fit for a king. La Grand Véfour is old Paris institution overlooking the Palais Royal gardens, the only restaurant with the guide's highest ranking to be downgraded in the 2008 edition of the French bible of gastronomy.

Compared to the tumult of some years, there was little movement this time among upper-echelon restaurants in France. The 2008 Michelin guide book for Paris features reviews of 529 restaurants. Only two of them are non-French restaurants. The big winner this year was chef Gérald Passedat, whose Marseille restaurant Le Petit Nice became Marseille’s first-ever Michelin three-star eatery. The chef is a third-generation culinary pro in France. In a reverse image of Le Grand Véfour, Le Petit Nice was the only restaurant in France to be upgraded to three stars this year. And only one establishment, Le Petit Nice in the southern port city of Marseille, was upgraded to three stars. In France, a country known perhaps more than any other for its dining, there are only 26 restaurants holding the coveted three-star Michelin rating. Guy Martin didn't lose any of his talent, but when you have one of the 68 best restaurants in the world, you have to be good every day.

Michelin’s rating designation is serious business in France, where demotion by restaurant guide like Michelin’s “guide rouge” and others such as Guy Millaut have prompted ruined careers and even a suicide. In 2003 one of France’s most celebrated chefs has apparently committed suicide after his flagship restaurant was downgraded in a top restaurant guide. We mast don't forget the tragedy of the great Chef Bernard Loiseau was found dead at his country home, a hunting rifle by his side. His death came a week after the renowned Gault Millau restaurant guide cut its rating for his Burgundy restaurant.

Hopefully this will not be the fate of Guy Martin, the chef at Paris’s 200-year-old Le Grand Véfour, which tumbled from three stars to two in this year’s Michelin ratings. After taking the helm of one of Paris’ oldest and most revered restaurants, located in the historic Palais Royal, Chef Martin finally guided the restaurant from two stars to three in the year 2000. The 2008 Michelin demotion comes as a painful blow, especially since it was the only three-star restaurant in France to be downgraded this year.

Martin would not comment officially on the move by Michelin, but was reported to have told close associates that he feared reprisals by Michelin for his spending less time in the kitchen of Le Grand Véfour to pursue other projects and open other restaurants in Paris, and even one in Boston. the head of the Michelin guides says his secretive inspectors, whose evaluations can make or break chefs' careers, are not - as some might expect - lone rotund men who eat by themselves. 'There are men, women, fat, thin, little.