בסרטו הפרויקטיבי "ג'נין ג'נין" מכתים השחקן/ במאי מוחמד בכרי את צה"ל והמדינה כולה, הגיע הזמן לעשות סוף לפרשה המגמתית הזאת. בכך טווה עלילת כזב רצחנית נגד החיילים שנלחמו במחנה הפליטים ג'נין במבצע "חומת מגן"
פרשת בכרי ממחישה עד כמה המדינה מפקירה את לוחמיה אזרחיה וביטחונה!
הגם שחופש הביטוי מהווה את ערך היסוד בחברה דמוקרטית, אל מולו עומדים זכויות ואינטרסים חשובים לו פחות: הזכות לשם טוב, לפרטיות, לכבוד, אינטרס בטחון המדינה ועוד
מוחמד בכרי נאלץ להגן בפעם השנייה על סרט תעמולה במימון פלשתיני שהפיק בכרי מיד לאחר מבצע חומת מגן. שם, בעיקר בעזרת אפקטים של עריכה,התיימר להציג את התמונה האמיתית של מה שהתרחש במחנה.
לדאונינו הרב הוא יצר מצג הטוען לפשעי מלחמה של לוחמי צה"ל שנלחמו במחנה הפליטים בג'נין,הוא הציג סצנות אוטנטיות כביכול שצה"ל ביצע במחנה "טבח ורצח עם".
ולמרות הכל בית-המשפט העליון אִפשר את הקרנתו של הסרט בפסק דין רדיקלי, שקבע כי חופש הביטוי עומד למרות שקריו הבוטים של הסרט והעלילה שנרקמה בו נגד החיילים, ומנגד הפרקליטות נמנעה מלנקוט באמצעים שהחוק מקנה לה נגד השקרן בכרי.
הפרשה לא ירדה מהכותרות בית-המשפט המחוזי בפתח-תקווה קבעה כי שקריו של בכרי לא היו יכולים לחסות תחת הגנה כלשהי, בתביעה האזרחית שהגישו מספר לוחמים נגדו, אך דחתה את התביעה בטענה כי החוק לא מאפשר ליחידים לתבוע פיצוי על דיבה שהוצאה על חבר אנשים גדול, ולמרות שבכרי הוציא לשון הרע וכי לא עומדת לו אף אחת מההגנות הקבועות בחוק, ולמרות הכל בית המשפט אינו יכול לפסוק פיצוי לתובעים.
היום כולנו תקווה,וצריך לקוות שבית העליון יתקן את הטעות וישם קץ לחופש הבזוי והנאצה העולה מפסק הדין. שבית המשפט העליון הציב את הסרט תחת מטריית "חופש הביטוי".
הצטרפות היועמ"ש לעתירה אולי מעידה על כך כהיחלצות המדינה לעזרת לוחמיה,בתואנות תמוהות גם כעט היועמ"ש לא נקוט הליכים פלילים נגד בכרי-מבחינת המדינה אוזלת היד והשערורייה חמורים הרבה יותר.
עלילת הכזבת חמורה שבעתיים בעידן דו"ח גולדסטון- וכתוצאה מכך צווי מעצר לבכירים בחו"ל- לדאונינו הרב העלילות הם תוצרת בית, מתחילות תמיד ביוזמה של אנשים בתוכנו- וכולנו יודעים מי שמובילים את מרבית היוזמות להטלת חרמות על מדינת ישראל.
רבים מגופים אלה ממשיכים להינות ממענקים ממשלות באירופה, ממשיכים להיות ומוזמנים לטרקליני ואולפני הטלוויזיה,וגם נגדם המדינה איננה נוקטת ע"פ החוק העומד לרשותה, אפילו שבהם אזרחים מבעים פיגועים נגד המדינה ואזרחיה האזרחות איננה נשללת.
מה עוד צריך התרחש כדי שהדמוקרטיה הישראלית תתחיל להתגונן נגד אויביה הפנימיים?
