השמאל בישראל

לאף אחד מהגושים שמאל וימין-אין מונופול על הצדק.במרוצת השנים האחרונות קיימת מגמת התקפלות של השמאל המתון, והתמזגותו עם המרכז הלאומני, לפי מיטב הבנתי תהליך זה הושלם עתה. כל מי שהיה מועמד להתקרנפות, הגיע ליעדו ומפגין הנאה אדירה מעצם העובדה שהוא חושב כמו כולם, זה כולל את עדר היונים לשעבר בתקשורת הכתובה והאלקטרונית משוועים להמונים שיקראו לעברם, "אחינו אתה". זוהי תסמונת ממאירה, שפוגעת לא רק בשמאל הרדיקלי, אלא גם בסתם ישראלים שפויים שרוצים לבטא את האמת שלהם מבלי שמישהו ישתולל ויעלה קצף על שפתיו.

היום קיימת תחושות של תסכול ובלבול אצל חברי קואליציית השלום,כנראה שום יוזמה יפיחו רוח חיים במחנה שמתקשה למצוא את עצמו ואת מנהיגיו - התאכזב.

דווקא היום, שנים אחרי קריסת הקונספציות השמאלניות המהפכניות הקומוניסטית, מגלה השמאל הישראלי את שורשיו הטרוצקיסטיים "באמא רוסיה" החדשה - והאיחוד האירופי.

בישראל השמאל כולו, והפוליטיקה כולה, היא הקצנה , לכן אין חדש בדבריו של שר החוץ הצרפתי קושנר- כאשר אמר:שהשמאל בישראל מת!!!

יתרה מכך יש להוסיף השמאל בישראל מצוי עתה באחת מתקופות השפל העמוק ביותר בו נתון היה מעודו. עד כמה מצב זה הוא פרי נסיבות מקומיות ישראליות-כשמסתכלים על השמאל הישראלי, הרי שפה יש גם את נושא הכיבוש ואת נושא דת ומדינה. בכל אלה, השמאל הישראלי הוא כישלון אחד גדול. אין לו עמדה אמיתית בנושאי דת ומדינה, ובנושא הכיבוש - עמדת השמאל לא מעודכנת!!!מה שקרה בפועל השמאל יזם רעיונות, והימין יישם אותם, ואז זה עקר את השמאל ממלכת העשייה.

יש מחיקה וקריסה מדהימה כללית של השמאל בעולם. ולזה שותף גם שר החוץ הצרפתי,גם קושנר עצמו הוא עדות לכישלון השמאל בצרפת. שקיעת השמאל בעולם ובארץ הייתה לפני נפילת ברה"מ, לנפילת השמאל בארץ ולאובדן הדומיננטית הפוליטית קדם בארץ אובדן הדומיננטיות האידיאולוגית.

תחושה של אי-נחת ניכרת כיום בקרב ציבורים רחבים מה שמוגדר כ "שמאל" הן בארץ וגם בעולם.

רבים תוהים על משמעותם, "סוציאליזם" ו"סוציאל דמוקרטיה", מושגים שנחשבו כמובנים והגדרתם מוסכמת. ברטרוספקטיבה של מאה שנה, השמאל החברתי-כלכלי של ברה"מ הוא חרב פיפיות.

המדינה הזו יודעת התדרדרות מכול בחינה כמעט. לא דמוקרטיה, לא זכויות אדם, ובעיקר לא רשות הרבים, הנתונה לשלטון המאפיה. התזה כהסבר לירידת השמאל בארץ היא דרמטית. יש לראות במלחמות ובמציאות הביטחונית הבלתי פוסקת כמכשול בדרך לשימור האתוס השמאלי הסוציאל-דמוקרטי.

נוסחאותיו הסוציאליסטיות הסתברו כבלתי נכונות ללא יכולת להצביע על דרך נכונה פורייה!!

תחושת אי הנחת נובעת גם מכך שתנועות שמאל אינן במיטבן ומפלגות הנחשבות למייצגות שמאל הן בנסיגה בארצותיהן, ובאורח בולט גם בארץ. כמובן שאין לנתק הדיון מהמתרחש בעולם והשפעתו על הנעשה אצלנו.

לכן נשאלת השאלה האם הוא נגזר גם ממעמד השמאל באירופה?

עם זאת, השמאל עוד יכול להתעורר לחיים. "אין דבר כזה בפוליטיקה מוות סופי"!!!השמאל במדינת ישראל כבר שנים ארוכות אינו מגדיר את עצמו במונחים חברתיים וכלכליים, ואינו טורח כלל ליצור סולידאריות חברתית עמוקה. השמאל במדינת ישראל מגדיר את עצמו במונחים של היחס לפשרה טריטוריאלית עם הפלסטינים.

חלק גדול מן המחנה שהגדיר את עצמו כחלק מתנועת העבודה הישראלית או כיורש שלה אדיש במידה רבה לשאלת הצדק והשוויון בישראל. הניכור בינו לבין שכבות אחרות הרואות בו כמעט אויב מעמדי תרם להיחלשות השמאל הישראלי גם בתחום שעליו השליך את יהבו - כלומר פגעה בו כ"מחנה השלום." צריך להודות שההיחלשות הזאת אינה רק פונקציה של התערערות הסולידאריות החברתית בישראל. בתחום הזה חלה קריסה מקומית ולא עולמית.יתרה מכך צריך להבין: אין מפלגת עבודה, לא בכלכלה, לא בחברה, לא בפוליטיקה ולא בתחום המדיני. יש שאריות, זיכרונות, ומותג שהוא חברת שלד בורסאי, שממתינה להשתלטות.

כל זמן שהשמאל נכשל עם השותפים שלו, הוא לא יכול "לצאת לדרך".להגיד היום בעולם "שמאל" זה קצת פסה, יש תחושה של יבשושיות ואנאכרוניזם של איזה ניתוק מהמציאות. להגיד "שמאל" בישראל זו תחושה של ניתוק כפול ומכופל מן המציאות.

ההתרסקות של השמאל כמחנה חברתי וכמובן כמחנה תרבותי לא חלה בישראל בגלל גורם חיצוני, הדחיקה של השמאל הפוליטי לא התחוללה מייד, בחירות אחר בחירות, הבהירו המצביעים שהם חסרים תחושה של סולידאריות, של ביחד, שהם לא מרגישים שותפים. הם הצביעו נגד הממסד "השמאלי" אפילו כשזה פעל לכאורה למען האינטרסים שלהם.

קברניטי מחנה השמאל התעלמו מהכתובות על הקיר שאמרה: אם לא תיצרו חברה שבה אנחנו מרגישים שווים ושבה זהותנו כיהודים לא נמחקת בשם איזה אוניברסליזם לא נתמוך בכם!!!

השוויון הוא ערך. במדינת ישראל היום ובחלק גדול מהעולם, השוויון נתפס כשאלה של תועלת. כלומר, כמה שוויון צריך לתת לאנשים על מנת שהם יפיקו את התפוקות הגבוהות ביותר. זה פסול מוסרית ובסופו של דבר הרסני חברתית.

אין להתכחש לדמוקרטיה, לא מימין ולא משמאל!!! אדרבה, כל אחד צריך לראות אותה כנציג האותנטי ביותר שלה. מה שכן נעשה, הוא הפיכת הדמוקרטיה למין משחק תפל, למאבק על הופעות בתקשורת, לסוג של בידור הדורש השקעה גדולה מן המשתתפים בהפקה. תיאורטית יש לכול אחד גישה לפוליטיקה. מעשית זאת נעשתה הפקה שמיועדת רק לעשירים או לאלה שהעשירים שולחים מטעמם. לא מנהלים יותר דיונים על עניינים מהותיים. החלטות חשובות נסגר בחדרי חדרים על ידי אנשים שאיש לא בחר, אנשים מבינים את זה, הם מצביעים ברגליים.

האם הכיבוש סותר בהכרח מהלך של שמאל חברתי-כלכלי? במרבית חוגי השמאל בישראל: מלחמת ששת הימים ותוצאותיה הוא אבי אבות הטומאה, ועד שלא יהיה פתרון ,לא יהיה אפשר לקיים במדינה הזאת איזה שהוא מהלך סוציאל-דמוקרטי

מה צריך השמאל להציע?

השאלה הבסיסית צריכה להיות למה השמאל שקע. הוא שקע ממסדית, הוא שקע מפלגתית. אך מעל הכול הוא שקע מבחינה רעיונית נפשית?

גזי חממה

ככל שמתקרב המועד לכנס העולמי לאיכות הסביבה, ולקראת ועידת האקלים שתתקיים בקופנהגן,

עולה הכמיהה לסביבה בריאה ונעימה. הבעיה המרכזית היא חוסר המודעות לכך שאנחנו יכולים לעשות עם זה משהו. התפיסה הרווחת היא כי מי שמתעסק בעניינים של הגנה על הסביבה יהיה, ככל הנראה, מורעל לדבר, הציבור כלל לא חושב כי בכוחותיו להזיז דברים ולתרום לסביבה.לכן חשוב מאוד להנחיל לאוכלוסייה את המודעות לסביבה - אוכלוסייה ראוי שתהיה נושאת הדגל למען השמירה על הארץ הזו.

נכון עושה מדינת ישראל כאשר מודיעה באמצאות המשרד לאיכות הסביבה והעומד בראשה השר ארדן כי הגיע להחלטה לאמץ את "דו"ח מקינזי" הכן מדובר במהפכה סביבתית.

היעד שלפיו תצמצם ישראל ב-75% את הגידול הצפוי בפליטת גזי החממה שלה. דרך אגב: באם ישראל לא היתה מאמצת גישה זו והיתה מתעלמת מהנושא, פליטות גזי החממה, היתה צפויה להכפיל את עצמה עד שנת 2030.

הקהילה הבינלאומית לא צריכה להכריח את ישראל לצמצם את פליטות גזי החממה שלה, זהו אינטרס ממדרגה ראשונה של ישראל שתדרוש מעצמה לצמצם את פליטת גזי החממה.

על מנת שהנושא יהיה במרכז סדר היום הציבורי,לא מחויבת מעורבות בינלאומית. יש להביט קדימה ולהתייחס לפוטנציאל הכלכלי שהוא טוב לכלכלה הישראלית. "המשבר הכלכלי האחרון מלמד אותנו שצריך להסתכל על כלכלה לטווח ארוך. יישום תוכנית לצמצום פליטת גזי החממה תביא לפיתוח כלכלי ולמאות אלפי מקומות עבודה "ירוקים" פוטנציאלים. העובדה היא שגם בימי המשבר הכלכלי רוב מדינות העולם המערבי משקיעות מאות מיליארדים בפיתוחים בנושא מעיד כמה חשוב הנושא.

לעומת זאת הלובי לאיכות הסביבה בכנסת ברשות ח"כ דב חנין יוצא חוצץ נגד הדו"ח וטען " בעולם מנקים ובישראל ממשיכים לזהם"

יתרה מכך לפי דעתו וחבריו ללובי דו"ח מקינזי מציג יעדים שמאפיינים מדינות עולם שלישי. והמשרד לאיכות הסביבה, ובראשו השר נותנים יד "למדיניות אנטי סביבתית"

המחלוקת נמשכת והיא בעיצומה סביב דו"ח חברת מקינזי בעניין הפחתת פליטת גזי החממה בישראל. יתרה מכך לפי השקפת עולמם ממשלת ישראל אינה מתכוונת להפחית את פליטות גזי חממה, אלא רק למתן את הגידול בהם, וזאת בניגוד למדיניות העולמית המסתמנת להפחתת פליטות הגזים בעשרות אחוזים.

לשם השוואה, בעוד ישראל צפויה להכפיל עד שנת 2030 את פליטת גזי החממה בתחומה, העלייה הצפויה בפליטות בגרמניה היא 14 אחוזים בלבד ובארצות הברית 24 אחוזים בלבד. תוכנית אסטרטגית של מדינת ישראל שתכלול תמיכה באנרגיה ירוקה, בתחבורה מתקדמת ויעילה ובמבנים ירוקים הייתה יכולה להפחית את הפליטות.

כוכב לכת קטלני

כוכב לכת קטלני מאיים על כדור הארץ-האם נאס"א יודעת ומסתירה? אחת מהתחזיות בהקשר לנבואות סוף העולם הצפוי להגיע ב-21 בדצמבר 2012, עוסק בכוכב הלכת x שיש המזהים אותו עם ניבירו- כוכב ניבירו הוא כוכב לכת היפותטי כפי שטענו השומרונים הקדמונים! אשר עתיד לפגוע בכדור הארץ. המשמעות, לטענת מפיצי הדברים הללו, קטלנית. מיליוני ואולי מיליארדי בני אדם ימותו, ההתחממות הגלובלית תגבר, יתרחשו רעידות אדמה, בצורות, רעב.

אחת השאלות הבלתי פתורות היא האם אנו יודעים הכל על" כוכבי הלכת במערכת השמש"

כוכב הלכת "ניבירו" התגלה בתחילת שנות השמונים של המאה ה-20 באיזורים החיצוניים של מערכת השמש, באמצעות תצפיות באינפרא-אדום.

השומרים היו הצליביזציה הגדולה הראשונה והם ביצעו תחזיות מדעיות מדייקות, לרבות קיומם של כוכבי הלכת אוראנוס נפטון ופלוטו, מדוע לא להאמין לתחזיות שלהם אודות ניבירו?

כוכב לכת זה. לפי אותן טענות הוא ארב בחגורת קויפר וכעת הוא מאיץ לעברנו, ויכנס למערכת השמש הפנימית בשנת 2012."חגורת קויפר- Kuiper belt"היא אסופת גופים הסובבים את השמש במסלול הנמצא מעבר לכוכב הלכת נפטון, הודות לדחיפה כבידתית של כוכב הלכת נפטון הצעיר לפני מיליארדי שנים.

האיזור הוא דמוי דיסקה הנע מאחורי מסלולו של נפטון ומאוכלס על ידי גופים קרחיים, שלפי כמה מתיאוריות כוללות גם את פלוטו, שהסטאטוס שלו ככוכב לכת מוטל בספק, ועשויים להיות המקור של כמה סוגים של שביטים.

תרבות המאייה פרחה מן המאה ה-3 לספירה ועד למאה ה-16 לספירה,.בני המאייה הצטיינו במדעים מתמטיקה ובאסטרונומיה, הם פיתחו שיטת חישוב מחוכמת ואף היו בידם מכשירים משוכללים אשר צפו מראש ובמדויק את תנועות השמש והירח.הם היו די מדויקים בעבר בחיזוי תופעות פלנטאריות אחרות.

אחד מההישגים הלא חומריים הגדולים ביותר של "תרבות בני המאייה" הוא לוח השנה שלהם.

לוח שנה זה הורכב מכמה לוחות ומחזורים, והוא מדויק יותר] מכל לוח שנה אחר שקיים מלוח השנה הגרגוריאני.

לפי הלוח והמיתולוגיה של בני המאייה, משהו יתרחש ב-21 בדצמבר 2012 תאריך ה"לידה מחדש". אין אנו יודעים בדיוק למה הייתה כוונת בני המאייה.

כעת טוענים תומכי התיאוריות הללו כי כוכב לכת בעל מסלול אליפטי קיצוני ישפיע באמצעות הכבידה שלו במעברו בתוך מערכת השמש הפנימית ויגרום לנזקים גיאולוגיים, חברתיים, כלכליים וסביבתיים, ויחסל שיעור נכבד מהחיים על כדור הארץ בשנת 2012.

לפי המיתולוגיה של בני מאייה: האנושות נבראה ונהרסה ארבע פעמים. בכל פעם הושמד העולם הקודם ובמקומו קם עולם טוב יותר. המספר ארבע הוא בעל חשיבות גדולה. זהו מספר ארבעת בני הונהפו. מספר זה מופיע גם במיתוס על ארבעת החורבנות הקטסטרופאליים שפקדו את היקום מיום בריאתו. בכל מחזור כזה של בריאה נוצר סוג חדש של בני אדם.

בני המאייה עסקו בהבנת מהלך הזמן, בחקר של מסתורי הנצח. הם ראו בזמן מעין חוט המחבר את המאורעות וקובע את סדרם.

תפיסת הזמן שלהם היתה שונה בתכלית מזו שלנו. אנו קובעים את אורכו של הזמן לפי המתרחש בו. בני המאייה לעומת זאת, ראו את הזמן כמעיין דרך שבצדה תמרורים. הם עבדו את הזמן והקדישו לו מצבות, שהוקמו בראשית המאה ה- 3 לפני הספירה ועד סוף המאה ה- 3 לספירה. הכתובות לא היו מופנות כלפי בני אדם ולא עוסקות בבני אדם אלא דנות בזמן.

סוכנות החלל האמריקנית חוששים ככל הנראה שאנשים עלולים לחשוב שהנושא אינו בדיוני, אלא בעל גרעין של אמת. בניסיון להרגיע את הרוחות, טוענים מומחים בסוכנות החלל האמריקנית כי כוכב הלכת שלנו מסתדר יפה מאוד כבר למעלה מ-4 מיליארד שנים, וכי שום איום לא צפוי לערער על קיומו בעוד כשלוש שנים.

זהו כר פורה לרעיונות חורבן ותיאוריות קונספירציה, פרי מוחם הקודח של אנשים רבים ברחבי העולם.

לכל אסטרונום, ואפילו החובבים שבהם, ידוע שאין שום אמת בידיעה, ואין אף כוכב לכת, גם לא ניבירו, שעושה את דרכו לכדור הארץ .

כדור הארץ תמיד היה יעד לפגיעה של שביטים ומטאורים, אך המפגש עם הגדולים בהם הוא נדיר. הפגיעה הגדולה האחרונה התרחשה לפני 65 מיליון שנה והובילה להכחדת הדינוזאורים.

נאס"א קובעת אין אסטרואידים בגודל של זה שחיסל את הדינוזאורים העלולים לפגוע בכדור הארץ. עד כה לא נצפה שום עצם כזה ואין כל עדויות לכך ששביט יפגע בנו ב-2012.

אלה הסבורים שקיים סכנה לכדור הארץ טוענים ושואלים כיצד נאס"א: יכולה להכחיש את קיומו של ניבירו כאשר נאס"א גילתה אותו בשנת 1983 והסיפור הופיע בעיתונים מובילים? באותה תקופה קראתם לו כוכב הלכת X ומאוחר יותר שונה שמו לזינה או אריס? ומדוע נאס"א שומרת בסוד את מסלולו?

מהניסיון שנצבר בכל מדע בדיוני יש שמץ של אמת לכן נשאלת השאלה למרות כל ההכחשות האם יגיע העולם לקיצו ב-21 בדצמבר 2012?

אם בדרך כלשהי כדור הארץ או לפחות חלקים נרחבים מאוכלוסייתו יפסיקו להתקיים?

חתרנות שמאלנית!!!

בישראל השמאל כולו, והפוליטיקה כולה, היא הקצנה , לכן אין חדש בדבריו של שר החוץ הצרפתי קושנר- עדין מהדהד אמירתו:שהשמאל בישראל מת!!!

השמאל מנצל את ההמולה והבולקה סביב כל עניין הקשור להתנחלויות וכדומה למטרותיו הוא- וכל זה בכדי לנגח את הימין בישראל.

ההתנחלויות וחבל היו"ש עודו שנוי במחלוקת ומשקפים את הויכוח ונותנים ביטוי ליחס הקוטבי בין ימין לשמאל. לפחות מבחינת אופן הכיסוי של ענייני ביטחון ופוליטיקה. כך בעבר, וכך גם בתקופה זו.

אירועים במקומות אלה נותנים את הטון באופן "המושך אש", וביקורת נוקבת כנגד בעלי השליטה בשטח. יש הטוענים עד כדי הטלת ספק בדבר נאמנותם לעם היהודי בכלל ולמדינת ישראל בפרט בתקשורת הישראלית.

הקו הפוליטי של השמאל היה מאז ומתמיד שנוי במחלוקת. אפילו מצד הצמרת המובילה, אך תמיד לכיוון אחד "הקצנה". אומנם תוך עצירה באדום בענייני ביטחון, אך בכל זאת, שמאל ראדיקלי.

לכל ההמולה והבולקה:הימין טוען זה מכבר שמעשי אבותיהם היו כשרים,ולו רק בשל העובדה כי הוכרזה עליהם מלחמה מצד הערבים; מלחמה שלא הותירה ברירה, אלא לנסות ולתפוס שטחים בארץ המובטחת!!!

אנני מתמקד בשאלה החוצה בימנו את הציבור בארץ - עתידם של חבלי הארץ ששוחררו במלחמת ששת הימים, אלא במהותו של מחנה השמאל בארץ.

רבים הטוענים שהיא גלשה עדי כפירה בעיקריה של הציונות הקונסטרוקטיבית והאקטיביסטית ובחזונה המקורי.

כפירה זו שהיתה תמיד נחלתם של חוגים שוליים בחברה הישראלית, זכתה בשנים האחרונות ללגיטימציה, עד כדי טשטוש מסוכן של עצם מהותו הציונית של המחנה כולו.

פנאטיות מכל צד של המפה הפוליטית מזיקה למדינת ישראל בכלל ולעם היהודי היושב בה בפרט, זה נכון לגבי השמאל, והימין הקיצוני.

לא נעים לראות דמוקרטיות במשבר, המאבדות את ביטחונן העצמי, ומכתימה ציבור שלם כגון: המתנחלים על לא עוול בכפו.

לפעמים יש בוגדים. לפעמים אמנם מתרחשת בגידה. לפעמים היא מסכנת את שלומה של הדמוקרטיה. לפעמים מותר להרים קול בגנות הבוגדים, מבלי שעל מצחם של המגנים יוטבע אות קלון.

משורה של תחקירים ומאמרים שהתפרסמו בשנים האחרונות, עולה בבירור כי המימון של רוב התנועות החתרניות האנטי ציוניות בישראל מגיע ברובו מן האיחוד האירופי.

מזה תקופה ארוכה מתנהל דיון לגבי ההתערבות הבלתי פוסקת של גופים שמאלניים גלובליים בנעשה בארץ.

גופים מהאיחוד האירופי מממנים, תמוכים ומעודדים פעילות של גופים שונים בישראל מתוך מטרה להשפיע על דעת הקהל הישראלית ולשנות את המציאות הפוליטית בישראל.

תופעות כגון אלה בדרך כלל זכו להתנגדות ולאי אמון בקרב רבים בישראל. המחשבה שישנם גופים אירופאים שמוכנים למימון פעילות של עמותות שמאלניות או סמי שמאלניות בארץ מתוך מחשבה שלטווח רחוק הם יזכו להשפעה פוליטית בארץ היתה מחשבה רחוקה במשך תקופה ארוכה.

לאחרונה מתרבים ההוכחות שאכן זה כך.

נושא המימון האירופי הפוליטי לקרנות ועמותות בישראל מצריך מחקר מקיף וארוך, מדובר בחומר מאלף, אם כי לא נעים בלשון המעטה- שמלמד רבות על התפיסה של גופי השמאל הללו, על הרצון שלהם להשפיע על המציאות הפוליטית בישראל ועל הדרכים שבהם הם בוחרים להשפיע.

למטרה נעלה זו מצטרפים חלק ממדינות אירופה הן בנפרד, והן במסגרת האיחוד, במימון כספית מאות אלפי יורו, והן פעילות לוביסטית ועוד.

רוב הגופים שבהם מדובר אימצו את "אסטרטגיית דרבן": שימוש בשיח זכויות האדם כדי להעמיק את תהליכי הדמוניזציה והדה-לגיטימציה של ישראל, ומרבית הזמן עוסקת. בהפצת תעמולה ארסית נגד מדינת ישראל.

גופים אלה בעידוד המדינה המממנת שופכות הון עתק על הסכסוך הישראלי-ערבי. מיליונים רבים זורמים לעמותות שעוסקות בו. רבות מהן הפכו לסנגוריות של העמדה הפלסטינית בכלל, ושל תעמולת השקר, שקרויה לפעמים "הנראטיב הפלסטיני".

ההזרמה האדירה גורמת לשיבוש ההליך הדמוקרטי. מעשית, מדובר בהון שמתורגם למערך אדיר של כוח אדם, עבודת שטח, עתירות לבג"ץ, פעילות לוביסטית ועוד. רק צד אחד זוכה להון האדיר הזה. לעמותות שרוצות להציג את האמת, למשל, על הנכבה היהודית, אין אף מדינה שתשקיע אגורה גם לא ישראל.

לנרטיב הזה מצטרפות חלק מן האקדמיה הישראלית תלוי אף הוא, אם ברוב ואם במעט באתנן האירופי, וחוקרים רבים משעבדים לחלוטין את השאיפה המדעית מחקרית לאמת בעבור הסטייה הפוליטית האנטי ציונית שלהם. גורמי שמאל רדיקאליים מן האקדמיה, וביניהם כמה וכמה היסטוריונים שהתבטאו לא פעם בעד הכחשת השואה ואימוץ מוחלט של הנראטיב האיסלם פשיסטי הקיצוני מוחזקים בישראל ע"י פטרוניהם האנטישמים מחו"ל.

פעילות אירגוני השמאל בישראל, בהנחיה ובמימון אירופיים, משתקפת גם בחתרנות חברתית לכאורה ניטראלית. מספר בלתי מבוטל של איגרונים "מכבודם לא ננקוב בשמם" פועלים כדי לערער את האחיזה הלאומית בקרקעות הלאום וליצור חזית מדוכאים משולבת, ערבית יהודית, על-מנת לקבוע קריטריונים חדשים לחלוקת קרקעות המדינה, כולל ובעיקר לפליטים ערביים. לצד ארגונים חברתיים התומכים במאבק החד-הוריות כדי ליצור תחושה של חוסר יכולת של המדינה לטפל בבעיות הבסיסיות ביותר של החברה בישראל.

השאלה שחייבת להישאל היא, האם הבולשביקים הבייליניסטי ומפעיליו באיחוד האירופי יעצרו על-ידי מי מהפוליטיקאים שלנו? על פניו נראה שלא. אירופה מקושרת בקשרי מסחר ענפים והכלכלה הישראלית תלויה במידה רבה באיחוד. ואולם ישנם כמה דברים שעלינו לעשות, חלקם מסורים בידי הציבור וחלקם בידי הממשלה.

ישראל חייבת להעמיד למשפט, ולהפעיל את חוקי המדינה כנגד גורמים חיצוניים המתערבים בהליכים הדמוקרטיים הפנימיים בישראל.

פעילות עוינת של אנשי אקדמיה, כגון: הכחשת שואה, תמיכה גלויה בטרור, תמיכה והפצה של הנראטיב השקרי של הערבים בעבודות דוגמת עבודתו של טדי כץ על הטבח שלא היה בטנטורה וכיו"ב, חתימה על עצומות בחו"ל הקוראות להדרה של מרצים מישראל, תמיכה באויב בשעת מלחמה וכיו"ב, יביא באחת להפסקת עבודתו של המרצה האמור במוסדות ישראלים הממומנים על-ידי הציבור.

הארגונים הממומנים על-ידי מדינות זרות, יתחייבו להימנע כליל מלעסוק בפוליטיקה. כל פעילות פוליטית הממומנת על-ידי מדינה או ארגון בינ"ל בעל אינטרס מקומי או גלובלי תיחשב לבלתי חוקית.

הסקרים אינם מעודדים

המציאות הנגלית לעינינו אינה משקרת, והיא בוחרת את כל הזווית שרוצים להראות.

כך עולה מסקר שפחות מ-50% מהאמריקאים אינם מרוצים מתפקודו של הנשיא ברק אובמה,שקיעה בסקרים היא הכן אפשרית, והיא איפה עלולה להמשך!הבטחות שניתנו בימי סערה, נשכחות בימים שלווים!!!

יש הרואים בירידה בתמיכה הנשיא באובמה-סיבות כבדות משקל כתוצאה ממדיניות קלוקלת בנושא פנים, שמסביר את הקשיים בהעברת רפורמת הבריאות, ובחולשת הכלכלה האמריקאית. ובנושאי חוץ הרשימה מתארכת!!!

תרצו או לא, ארה"ב איננה עוד השוטר של העולם.

ברצף המעמדים שבהם התנצל עבור ההיסטוריה האמריקנית – הן הרחוקה והן של השנים האחרונות; ההשתחוות בפני המלך הגזען והבלתי נבחר של ערב הסעודית; ההכרזה כי יקצץ במצבור הנשק הגרעיני של ארה"ב, יחסל חלק גדול מתוכניות מערכת ההגנה מפני טילים ויסרס את הצי האמריקני; בהותירו את יפן להתמודד לבדה מול צפון-קוריאה וסין; באמירתו באוזני הצ'כים, הפולנים ועמיתיהם מהגרורות הסובייטיות לשעבר, "אל תדאגו, היו שמחים", המשאירה אותם לחסדיה הרחומים של מוסקבה; השפלת מנהיגי עיראק תוך התרפסות בפני איראן; ההכנות לעימות גלוי עם ישראל ; והתודה לאיסלאם על תרומתו הגדולה להיסטוריה האמריקנית – הבהיר הנשיא אובמה לתוקפנים בעולם כי אמריקה לא תתעמת עמם בעתיד הנראה לעין.

דבר לא יוכרז - כי זו תהיה הודאה בכישלון המדיניות!!!

בהיבט עיצוב מדיניות החוץ ותפיסת הביטחון העולמי- ממשל אובמה נחל כישלון חרוץ. לא זו בלבד שהוא לא הצליח להסדיר סדר חדש בעולם, אלה בתקופתו הקצרה בבית הלבן המצב החמיר. ההידברות והדיפלומטיה עדיפים על דרך הכוח היום מתבררת שנחלה כישלון חרוץ, דבר אשר תרם ליותר טרור.לכן המלחמה העולמית שיזם האיסלאם הרדיקאלי נגד הציוויליזציות המערביות נמשכת בכל עוזה.

הג'יהאד העולמי מאיים גם היום על קיומן ועל היציבות העולמית.

נודה על האמת: אנחנו עומדים היום בפני חזית ערבית-אמריקנית משותפת. אובמה מתייצב לצד הערבים כאחד משלהם, כמעט כצד לסכסוך.

בנאום-קהיר ביקש לשכנע את הערבים, שלא רק שאמריקה אינה נגדם עם המדינה הציונית, ואפילו נייטרלית איננה, אלא מעתה היא שלהם. ואין דרך טובה יותר לשכנע את הערבים בכנותה של הצהרת-כוונות כזאת, מאשר התעמתות עם ישראל, ובמיוחד על ירושלים.

מה שמטריף יותר מכל היא העובדה, גלויי ערווה והמבושים,הנשיא אובמה מתגלה כאדם עם אסטרטגיה ברורה, עם עקשנות ועקביות שאך מעטים מהנשיאים הקודמים לו היו אף חולמים להגיע אליה, תוך עמידה איתנה ומתוחכמת כנגד ממשלת הימין בישראל.

המסר ברור: ארה"ב מסובכת בביצה העיראקית ואין לה יכולת להשפיע על המתרחש במדינה זו. הבשורה שהמצב חמור עד כדי אובדן שליטה אמריקנית על המתרחש.עצם כיבושה של עיראק בידי חיילים אמריקנים ואנגלים והפרת המאזן העדתי והדתי העדין לטובת השיעים, עוררו ביתר שאת את גל הרדיקליזם הסוני והשנאה למערב העולם.המלחמה נמשכת וגובה קורבנות מדי יום ביומו.

יש לרדת מחלום הדמוקרטיזציה של עיראק - לקרקע המציאות של פיוס לאומי תוך שמירה על האינטרסים הסקטוריאליים של השיעים הסונים והכורדים, תוך חלוקת רווחי הנפט. והציבור האמריקני לא יראה חיילים חוזרים הביתה בארונות מתים.

לארה"ב קיימים איומים שהם הם מידיים ומסוכנים!! צבא ארה"ב בהנחיית הנשיא אובמה נלחמת היום את מלחמת העולם השלישית ברדיקליזם הערבי והאסלאמי במלחמה הזו שותפות כמה דמוקרטיות מערביות השייכות לברית נאט"ו.

המלחמה באפגניסטן, אף שהיא עדיין נמשכת וגובה קורבנות, יכולה להיחשב כבר כיום לכישלון, מפני שמשטר הטליבאן לא הובס,ובכך לא שללה מהג'יהאד העולמי מדינת חסות חשובה. נכון הדבר הכריחה את הנהגת אל-קאעידה לרדת למחתרת ,ולמרות זאת הם יוזמים ומבצעים פגועים.

בשורה התחתונה, היום, למרות המאמצים האדירים שמשקיע המערב הדמוקרטי לייבש את ביצת האיסלאם הרדיקאלי - העולם עדיין איננו מקום בטוח יותר מפני טרור ואיום גרעיני. ומבין כל האזורים על פני הגלובוס, המזרח התיכון היה ונשאר המקום המאוים והמסוכן ביותר.

רבים מבעים ספקות לגבי השינוי שחל במדיניות ארה"ב כלפי פקיסטן מאז אובמה נכנס לתפקידו, ממשלת פקיסטאן פספסה את ההזדמנות ללכוד את מנהיגי אל-קאעדה שמצאו מפלט בשטחה. פעילי אל-קאעדה מסתתרים בפקיסטאן מאז 2002, קשה לה להאמין שאף אחד לא יודע היכן הם מסתתרים.

הקואליציה שמתייצבת היום לבלום את הג'יהאד הגרעיני האיראני וגרורותיו נכשלת, המולות מבינים כי סביר להניח שהאתגר האמיתי היחיד לאמביציות הגרעיניות שלהם יהיה מצד ישראל. הם הסיקו כבר מזמן כי האו"ם אינו מהווה איום. הם גם יכולים לראות כי למערב אין רצון לפעול בנדון. האירוניה היא שככל שהמערב והאו"ם נראים חלשים יותר, התקפה ישראלית נראית סבירה יותר.

הדבר היחיד שצריך לעניין את ירושלים כיום הוא כיצד להחליש את איראן במישרין על ידי תקיפת מתקניה הגרעיניים, ובעקיפין על ידי החלשת שותפיה הבינלאומיים- במוסקבה, פיונג-יאנג, איסלמבאד וכל השאר, וזאת בהיעדר תמיכה אמריקנית לצעדים כאלה.

ישראל מתחילה להצטייר כמנהיגה החדשה של העולם החופשי. המנהיגה הקודמת, ארצות הברית, התפטרה מתפקיד זה לפני כמה שבועות באו"ם על מנת להיכנס לתפקיד מנהלת הקהילה הגלובאלית. דבר זה התבהר בנאומו של הנשיא אובמה, שכותרתו הייתה "האחריות לעתידנו המשותף", ובו הכריז על "פרק חדש בשיתוף הפעולה העולמי". לעומתו, ההנהגה הישראלית התייצבה באופן תקיף וברור לפעול בעניין האתגר המרכזי הניצב כיום מול העולם החופשי. זה המאבק של "הציביליזציה בברבריות", מאבק שלוחמים בו אלה "המקדשים את החיים נגד אלה המפארים את המוות".

ממשל אובמה בדומה לממשל בריה"מ בשנות ה-60 של המאה הקודמת – חושב שהדרך לליבם של הערבים והמוסלמים עוברת באמצעות טון תקיף ומתלהם נגד ישראל. המדיניות הזו נכשלה בתקופתו של הנשיא קרטר, והיא עתידה להיכשל גם הפעם, שכן המאבקים בתוך העולם-המוסלמי מרים יותר מהמאבקים שהמוסלמים מנהלים נגד מדינת-ישראל או נגד העולם המערבי.

נשאלת השאלה: האם יש סיבה?