קובה בייף אמיתי

"קובה בייף" יפני אמיתי טעמו מדהים ומבוקש ביותר על ידי אניני בכל רחבי העולם. הוא בשר טבעי, ללא חומרים מלאכותיים או הורמונים מוסף. אתה יודע שאתה חווה למעדן של הדרגה הגבוהה ביותר. פשוט הכי טוב שבטובים. ההנאה הגדולה ביותר של מזון בשר בקר הוא כמובן "קובה סטייק". מומלץ לטעום בקר קובה היפני המפורסם!!!דרך אגב הוא מאד קשה להשגה מחוץ לגבולות יפן הוא ייחודי במינו, ואין להשוות אתו לזה שבארצות הברית או אוסטרליה. אתה לא יכול לקנות בקר קובה יפני מחוץ לגבולות יפן. לא בחנויות, ובוודאי שלא במסעדות. כל מה שאנו מקבלים על השולחן מחוץ לגבולות יפן הוא חיקוי ולא אמיתי הן: מהמערב התיכון, והמישורים גדולים של דרום אמריקה או אוסטרליה, והוא מתחזה להיות בשר בקר קובה זו ההונאה הגדולה ביותר. אני באמת מצטער שאני צריך להיות זה שאומר זאת. על פי חוק היפני, בקר קובה יכול רק הגיע מהיוגו(שושלת טהורה של בקר מגזע טאג'ימה) מסביבות העיר קובה וסימון מסחרי רשום כלומר פטנט. בעלי החיים/הבקר צריך להיוולד ליוגו וגדלו על מזון העשבים המקומיים והמים וטרואר כל החיים שלהם. זה חייב להיות שור או פרה בתולה, וזה לוקח הרבה להגיע למוצר המוגמר, גם השחיטה ועיבוד הבשר נעשה בבתי מטבחיים מיוחדים, ולאחר מכן לעבור מבחן לדירוג ממשלתי קפדן. התהליך הוא כה חמור, שכאשר הבשר נמכר, בין אם בחנויות או במסעדות, הוא חייב לשאת את מספר זיהוי בן 10 הספרות, כך שלקוחות יודעים את פרטיו המדויקים של "הטאג'ימה" ואורח חייו- "איך זה יכול להיות?" אתה שואל, כשאתה רואה את מעלותיו של קובה בייף מככב בתוכניות טלוויזיה מזון, על ידי שפים מפורסמים, ועל תפריטים בכל רחבי העולם וגם בארץ? אחת התשובות לכך: ספקים  לא מהססים ושמחים לקחת את הכסף שלך ולשלוח לך סטייקים יקרים מאוד!!! קיימת בעיה נוספת- שהפטנט היפני לא מוכר ולא מוגן כפי שהחוק מחייב, לכן יש כל כך הרבה דיסאינפורמציה לגבי בשר יקר זה. כמו הגל האחרון בשימוש במונח התווית ללא פיקוח "טבעי", זה שם תואר שמשמש בעיקר כדי לבלבל את הצרכנים ואת הרווח מהבלבול הזה. דוגמא נוספת: עוד מוצר מזון פופולרי, "פרמיג'אנו רג'יאנו- "מלך של גבינות", סובל מאותה הבעיה. לאחרונה, מחקרים הראו כי במספר ערים רבות בעולם, כמחצית מהמסעדות והחנויות המוכרות פירות ים ודגים באופן שגרתי ועבור מה שהוזמן אנו הסעודים מקבלים חיקוי זול ביותר . נדיר מאד שנקבל על השולחן קובה בייף אמיתי, ולמרות הכל קיימים ניסיונות להבריח בשר יקר זה מחוץ לגבולות יפן והרגולטורים היפנים מודאגים מאד מתופעה זו. בגלל המוניטין רב השנים של קובה בייף האמיתי למצוינות. קווי התעשייתית המזון בעולם פועלת להוביל אותך להאמין כי מה שאתה משלם בכסף רב קשור איכשהו למורשת זו של מצוינות וזה לא כך. כל המיתוסים על בקר שמקבל עיסוי ושותה בירה תוך כדי האזנה למוסיקה קלסית הם רק מיתוסים בשר בקר קובה בייף מיוצר תחת פיקוח משפטי מחמיר ביותר בעולם. בעוד שייצור בשר "מקומי/חיקוי " כגון ארה"ב אוסטרליה ודרום אמריקה, המוסדות המפקחים הם כמו מערב הפרוע. במקומות שונים בעולם וגם בישראל עושים שימוש לרעה במובן הרחב של המילה כאשר משתמשים בשם "קובה בייף" מבחינה היסטורית מסעדות ומפיצים  מכנים כמעט כל בשר גינרי מכל מקום ביפן למרות שזה לא נכון יתרה מכך:, הבשר יכול להגיע ממדינות רבות ושונות ואין להם דבר משותף עם בשר בקר קובה אמיתי בפועל פרט לכך שהיא מגיעה מבשר של פרות.

 

נשק כימי נחשב כנשק להשמדה המונית

הצד האפל של הקדמה האנושית הוא כושרו המדהים של האדם לתכנן שיטות לקטילת בני אדם אחרים ולשכללן עוד ועוד. נשק כימי משמש להשמדה המונית, יעילותו של נשק הכימי  בעימות או במלחמה היא מוגבלת למדי, גם כאשר הוא מופנה נגד אזרחים וזאת עקב אמצעים שפותחו להגנה מפני נשק זה ולמרות הכל הוא מאד קטלני. במקרים רבים עולה עוצמת השפעתם הקטלנית על השפעתם של כלי נשק מקובלים אחרים. המרכיב העיקרי הוא בשימוש בכימיקלים כאמצעי להרעלת הקורבן או לפגיעה מתוך מטרה להמיתו או לנטרולו, להביא לכך  ולמנוע יכולת לחימה או לפציעתו ולנכותו לכ החיים. שימוש בנשק זה יוצר תחום רחב של השפעות זמניות כגון: עיוורון, שיתוק או מבוכה ובלבול. שחרור של חומר כימי בכמות קטנה יחסית באיזור מאוכלס פוגע קשות באלפי בני אדם לכן נחשב לנשק קטלני במיוחד. המקרה הראשון בשימוש נשק זה נעשה בקרב איפר השני (אפריל 1915) במלחמת העולם הראשונה על ידי הגרמנים ,כאמצעי כשר להשגת ניצחון במלחמה. על פיתוח נשק כימי מתחרות לפחות כ-20 מדינות. הוא נחשב לנשק זול וכן קל יחסית להכנה וזו הסיבה שהוא מצוי בהישג ידן של מדינות קטנות יחסית, אשר אמצעיהן המדעיים והתקציביים אינם מאפשרים להן לפתח נשק מותרות – קרי נשק הגרעיני. יתר על כן, התוצאות בשימוש נשק זה והפעלתו יכולות להשתוות בעוצמתן לאלה של הנשק הגרעיני .כיום ניתן לחמש טילים בראשי קרב כימיים וכן להכניס חל"כ לפגזים ולשגרם ממגוון רחב של אמצעים לחימה כגון:: תותחים, משגרי טילי קרקע-קרקע ועוד. עד מלחמת עירק אירן נחשב הנשק הגרעיני למסוכן מביותר אולם מצב זה השתנה במהירות, ובאופן קיצוני, והמחישה את גודל הסכנות הכרוכות בשימוש בנשק כימיה. חשוב לציין כי הצעדים העיקריים החייבים להינקט במצבי לוחמה כימית הם אמצעי מיגון כדוגמת מקלט אטום, המהווה מחסום ראשוני בפני גזים ואחרים (כמו חלקיקי אבק ומזהמים נוספים המצויים באוויר שמסביבנו). כאשר מתמגנים היטב, ניתן למנוע את רוב הפגיעות. שימוש נכון באמצעים יכול להציל חיי אדם. כמו-כן, חשוב לציין שבשנת 1925 נוסחה ונחתמה אמנה לאיסור בשימוש של לוחמה כימית וביולוגית לסוגיה. עובדה מעניינת היא, שבמלחמת העולם השנייה, גם כאשר היה ברור לגרמנים שהם עומדים להפסיד במלחמה, הם לא השתמשו במאגר גזי המלחמה שלהם כנשק אסטרטגי, כלומר הם כיבדו את האמנה הבין-לאומית. מההיבט הישראלי: גם במקרה זה - בדומה לקיים בלוחמה גרעינית - ישראל חתומה על אמנה זו אך עד היום לא אישרה אותה ולכן אין לה תוקף מחייב. ישראל מעולם לא השתמשה במלחמות העבר בנשק קטלני זה נגד אויביה. בגלל הסכנה הגדולה שבשימוש בנשק זה, בעיקר לאוכלוסייה אזרחית שאינה מעורבת בלחימה, הוקמו מנגנונים בינלאומיים לפיקוח על הפצת נשק מסוג זה ולמניעת הפצתו. עם זאת, למנגנונים אלה יש יכולת מוגבלת, בגלל הקושי לגלות פעילויות חשאיות הקשורות בייצור והפצה של נשק זה, והיכולת המוגבלת להטיל סנקציות על מדינות שעברו על אמנות הפיקוח. לעתים אף פורצות מלחמות עקב רצון לפרק מדינה מנשק בלתי קונבנציונלי, כמו מלחמת עיראק, ולפעמים די באיום של שימוש בנשק לא קונבנציונלי להפסקת מלחמה. ב-1993 נחתמה האמנה למניעת הפצת נשק כימי (cwc) שכללה גם איסור על ייצור ואגירה של הנשק. הפיקוח על האמנה נעשה באמצעות ארגון OPCW שמתוקף סמכותו מבקר באתרים חשודים. רק חמש מדינות לא חתמו על האמנה: אנגולה, מצרים, קוריאה הצפונית, סומליה, וסוריה. בין המדינות הידועות כמייצרות נשק כימי ניתן למצוא את סין, אירן, הודו ולוב אך גם מדינות מערביות כמו יפן, בריטניה וארה"ב. הנה סוד שגלוי לכולם: המין האנושי עדיין לא השכיל לשים קץ לכל המלחמות שממשיכות, גם ברגע זה כמובן, להתרחש ובמסגרתם לגרום למוות ולפציעה של אלפי בני אדם בכל שנה ושנה. מדינות רבות בעולם, כולל כמה שנחשבות לניטראליות או נאורות, שופכות בכל שנה מיליארדי דולרים שנועדו לייצר כלי נשק אכזריים במיוחד. מכיוון שכך, מנסים גופים שונים לייצר אמנות אשר נועדו "לטהר" סוגים של כלי נשק שאינם משתלבים עם המשפט הבין לאומי או עם העיקרון שמנחה את אותן אמנות. המטרה, ככל שהיא תישמע הזויה, היא להשאיר בשדה הקרב רק את כלי הנשק שהורגים בצורה "מתורבתת". היו אלה המצרים שהשתמשו לראשונה בנשק כימי במזה"ת. היה זה כאשר מצרים התערבה במלחמת אזרחים שפרצה בתימן בתחילת שנות ה-60. במהלך הקרבות הם נעזרו בנשק זה כנגד המורדים. טנקים של צבא מצרים צוידו בפגזים כימיים גם במלחמת יום כיפור אך הם לא עשו בהם שימוש, כנראה בשל החשש מהתגובה הישראלית והעולמית. במלחמה שפרצה בין עירק לאירן ב-1980 על רקע היריבות העזה בין נשיא עירק סדאם חוסיין והמנהיג הרוחני של אירן איאתאללה ח'ומייני. לפני מלחמת המפרץ היה ידוע בוודאות שלרשות עיראק עומד נשק כימי רב, היות ובמהלך מלחמתה באיראן היא השתמשה בו באינטנסיביות רבה. למעשה, היה נשק זה אחד מגורמי הניצחון, משום שצבאה היה קטן בהרבה מזה של יריבתה, ועל ידי השימוש בנשק זה הצליחה עיראק לפצות על נחיתותה. כדי לבלום את האירנים השתמשו העירקים בנשק כימי באמצעות טילי סקאד, פגזי ארטילריה ופצצות ממטוסים. גם אחרי שנבלמו המשיכו העירקים להשתמש בנשק זה, בעיקר נגד אזרחים. המקרה ה"מפורסם ביותר" בו נעשה שימוש בנשק כימי שייך כמובן לסדאם חוסיין שהשתמש בנשק כימי כנגד הכורדים, אחרי שתקף אותם בנשק זה גם שנתיים קודם לכן. במרץ 1988 גלים של מטוסי קרב מפילים פצצות מלאות בגז חרדל ועצבים על העיר הכורדית חלבג'ה. אומנם זה לא היה השימוש הראשון בנשק זה, גם לא על ידי העירקים, אך זו הייתה הפעם הראשונה שניסו להשמיד עיר שלמה באמצעות נשק כימי. 5,000 נהרגו באותו מקרה ואלפים רבים נפצעו. התמונות מהטבח זרמו לעולם ופתחו את כל המהדורות. מי שפקד על התקיפה היה בן דודו של סדאם חוסיין עלי חסן אל-מג'יד, המוכר בשם "עלי הכימי.  טענתו של הרודן העירקי היה כי הנשק הכימי הוא אמצעי הרתעה יעיל, המשמש בבחינת "נשק לעניים". גם לוב השתמשה בשנת 1987 בנשק כימי נגד צ'אד.

העובדה "שלא מצאו נשק כימי בעיראק" לאחר כיבושה המלא, אינה מהווה שום סתירה וזאת משום שלאחר מלחמת המפרץ הראשונה ,נכנסו מאות פקחי או"ם לעיראק, (תחת מנדט של מועצת הביטחון), ובמשך שמונה שנים סרקו את כל שטחה והשמידו את כל הנשק הכימי, הביולוגי, רדיולוגי והתשתית הגרעינית. זוהי הסיבה שלאחר מלחמת המפרץ השנייה לא נמצאו עוד כלי נשק כאלו בעיראק בארכיוני האו"ם, צבא ארה"ב, וגם באמצעי התקשורת ניתן למצוא אלפי תמונות ועשרות אלפי מסמכים, של כלי הנשק הכימיים והביולוגיים ותהליכי נטרולם על ידי מומחי האו"ם. אולם, גם ארגוני המודיעין הטובים בעולם, לא היו מודעים להיקף האדיר של החימוש הכימי שהיה עתיד להתגלות בפני פקחי האו"ם שנכנסו לעיראק לאחר המלחמה: עשרות מפעלים מודרניים ומתוכננים היטב, שנבנו ע"י מיטב החברות הגרמניות, מוקפים בגדרות, מגדלי שמירה וטילי נ"מ, אשר ייצרו גז רעיל מדי יום ב- 17 אתרים שונים ברחבי עיראק וסמוך לכוויית,  היו מוכנים לשימוש מיידי. פקחי האו"ם החלו בפעילות רחבת היקף לנטרול הכמויות העצומות של החומרים ותשתיות הייצור, ובשיא פעילותם השמידו כאלף פריטי נשק כימי מדי יום. עוד יש לציין כי להערכת מומחי הנשק הכימי של האו"ם, היה פיתוח הנשק הזה בעיראק מתקדם מאוד, העיראקים ביצעו ניסויים על 40 סוגי גז רעיל, בחרו בקטלניים ביותר מבניהם, ופיתחו שיטות מגוונות להגברת ריכוז החומר ורעילותו ואפקטיביות הפיזור. ערך ההרתעה של נשק כימי גבוה אומנם מזה של נשק קונבנציונלי, אך נמוך בעליל מערך ההרתעה של נשק גרעיני. לפיכך קיימת סברה שהעריץ סאדם חוסיין נמנע מלהשתמש בנשק כימי נגד ישראל במלחמת המפרץ, בשל חשש מפני תגובה ישראלית כואבת........העבר מוכיח כי יש בנידון פער בין המערב למדינות העולם השלישי, רבים המנהיגים בעולם השלישי מוכנים ליטול סיכונים גבוהים מבלי להעריך נכונה את התוצאות הרות הגורל על מעשיהם.

העבר מוכיח שבמזרח התיכון אין דין ואין דיין- אין שום מגבלה וחשבון חיסולים בין אזרחים לבין עצמם זה דבר בשגרה. הנשק הכימי חזר לכותרות ועיני העולם נשואות לסוריה, שם ישנן עדויות של שימוש בנשק נגד האזרחים. כבר דובר ונכתב רבות על סופו של משטר הבעת' בסוריה- אך המציאות היא שונה בתכלית. בשאר אסד מכבה שריפה אחת ובעקבותיה נדלקות שתים או יותר שריפות. בשאר עדיין חובש את כס הרודן, העגלה עדיין שקועה ופתרון להוציא אותה משם סופה לא נראה באופק. נדמה שבמזרח התיכון פוסט-האופוריה של "האביב הערבי", קשה לראות באופק ולו מקור אחד של יציבות ושקט.  המציאות הפוליטית והחברתית המשתנה בעולם הערבי, מעמידה בסימן שאלה את עתידן של מדינות הלאום הערביות במודל המוכר לנו והאפשרות שכמה משכנותיה של ישראל יתפוררו וישנו את פניהן, הופכת ליותר סבירה. משטר אסד למרבה הצער לא יעלם בבת אחת כפי שהמערב מייחל- הוא ילחם עד הרגע האחרון ועל כל רגב אדמה. גם עם אסד יעלם מהמפה הפוליטית מכל סיבה שהיא- הקבוצות האתניות בסוריה לא נעלמות. בנוסף: בניגוד לעשורים הקודמים, שבהם נשק בלתי קונבנציונלי היה נחלתן של מדינות בלבד, כעת מנסים ארגוני טרור לבצע פיגועים בלתי קונבנציונליים, כמו למשל שימוש ב"פצצה מלוכלכת" המכילה חומר רדיואקטיבי, או משלוח מעטפות המכילות חיידקי ביולוגים. זה ממחיש ביתר שאת עד כמה סבוכה ומורכבת הסביבה הביטחונית החדשה שעמה תיאלץ ישראל להתמודד בעתיד. צופן העתיד מכוסה בענני חוסר ודאות, האביב הערבי שינה את פני המזרח התיכון. הסתיים הסדר הישן, וכיום מתעצב סדר חדש. שסעים כמו דת, שבט ועדה - הובלטו, והם יהיו התנאים לעיצוב המציאות בעתיד. אין זה אומר שהאיומים לא התגברו והאכזריות שמופנית כלפי העמים שמחפשים אחר שינוי ותקווה לא תופנה לעבר ישראל.

"העולם לא יכול לעמוד מנגד כשמשתמשים בנשק כימי נגד אזרחים". בעבר הלא רחוק נשיא ארצות הברית, ברק אובמה, אמר שאם השימוש של משטר אסד בנשק כימי יוכח, תהיו זו "נקודת מפנה משמעותית ביחס הקהילה הבינלאומית". הבית הלבן ובראשם הנשיא נמנע מלהכריז על צעדים משמעותיים, למרות ההודאה המכירה בשימוש בנשק זה ע"י גורמי ממשל בכירים ביותר לאחר שישראל אילצה את ארה"ב להודות בשימוש בנשק כימי בסוריה. זו הזדמנות להעמיד במבחן הצהרה אמריקאית אודות "קו אדום"; אף ספק רב אם ההכרה האמריקאית בשימוש בנשק כימי נגד אזרחים בסוריה תיגמר אכן בהתערבות צבאית. ההתנהלות של הבית הלבן מזכירה דווקא ימים עכורים שכדאי לשכוח, כולנו זוכרים את מראות הזוועה של מאות אלפי גופות בני אדם שנערמו מבני טוטסי ברואנדה, אבל הממשל האמריקאי באותו זמן נמנע ויותר גרוע אסר על נציגיו להשתמש במילה "רצח עם", כדי לא לאלץ אותו להתערב שם. גם במקרה שלפנינו דוברי הבית הלבן מקפידים של חאלב הקפידו דוברי ממשל אובמה לטעון  שאין ראיות ברורות לשימוש בנשק כימי בסוריה. זאת למרות שחברי ועדת המודיעין של הסנאט שתודרכו למחרת התקרית נשמעו משוכנעים לחלוטין שנעשה שימוש כזה.