הטאבו בת זמננו על ארץ ישראל, היא היתה ונשארה לעד מאותה ההבטחה "האלוקית",הברית ארוכת השנים שקיימת מאז ימי אברהם אבינו, העברי הראשון: "כי לזרעך נתתי את הארץ הזאת". הביטוי המעשי הלאומי והמדיני התבטא בעצם כניסתם של צאצאי העבדים העברים בערך 1300 שנה לפני הספירה.
יש להדגיש שיישוב יהודי התקיים כמעט ברצף מעל 3000 שנה. זה התבטא בריבונות יהודית בארץ בדרגות ובהיקפים שונים.
לעומת זאת ריבונות אחרת של יושבי הארץ לא היתה רצופה, וכובשים חיצוניים לא השליטו מרות אך לא מימשו ריבונות והתחלפו מעת לעת.
במשך כל תקופת הגלות עמדה ארץ ישראל וירושלים במרכז ההוויה של עם ישראל בגולה, התפילה והתקווה לחזור למולדת לא פגה. ארץ ישראל וירושלים היווה מזור, תחנת הכוח, מצבור האנרגיה, וקרן האור שחדרה דרך חשכת הגלות..
ומסיפורים שנשתמרו מפיהם של טיילים, עורכי מסעות, חוקרים וצליינים אנו עדים שארץ ישראל עמדה בשיממונה.
והנה ברבות הימים קם חוזה למדינת ישראל בדמות הרצל, היהודי הגלותי חוזר לאדמתו- מנגד הארץ מגיבה, נענית לאתגר, משתפת פעולה עם אדון הארץ האמיתי, הארץ מתפתחת פורחת. העשייה, השינוי באווירה מורגש בכל תחומי החיים.
בראיון טלוויזיוני חושפני לפני כמה שנים של הח"כ לשעבר עזמי בשארה התוודה ואמר: אני מתנגד לכיבוש אך אני לא פטריוט פלסטיני, אין כזאת אומה – אומה פלסטינית זו המצאה קולוניאלית. יש רק אומה ערבית.
זה מאשש ומלמד כי הבעיה הפלסטינית היא פיקציה, היא תירוץ, הבעיה האמיתית היא קיומה של מדינת ישראל בכל גבול שהוא במזרח התיכון.
דבריו של ח"כ לשעבר בשארה חושף ומאשר את הידוע מכבר, את העובדה כי האומה הערבית היא הפרטנר האמיתי ואיתו חייבים לדבר, ואילו הבעיה הפלסטינית הלאומית הריבונית היא "עז, כיסוי,, בלון נפוח שמתוחזק זה 100 שנה על ידי מילוי אויר רעיל מלא שנאה עם תוסף של אדי רצח, הכל לפי גובה הלהבות הרצויות.
לדידי הבעיה הנקראת הסכסוך הישראלי פלשתינאי יכל להיפתר לפני שנים, אך אבן הנגף היתה והינה האומה הערבית על שלל מנהיגיה, קיום הסכסוך מצדיק ומנשים את קיומם, באמצעות יצירת טיפוח ושמירת הגולם הפלסטיני הרב תכליתי, בגינו הם מנצלים ומאמללים זה עשרות שנים את אחיהם ומקריבים אותם על מזבח השנאה ותקוות השווא לחיסולה של מדינת ישראל .
אנו למדים מן ההיסטוריה- בסיומן של מלחמות המנצח הכתיב את תנאי השלום והסדרי הכניעה, ועל אחת כמה וכמה אם המנצח היה המותקף.
דוגמה ממשית אנו עדים לה מה שהתרחש באירופה לאחר שני מלחמות העולם –גבולות הוצבו מחדש אוכלוסיות שלמות ומיליוני בני אדם הוזזו, הוחלפו אוכלוסין על רקע אתני או דתי, ואחרי תקופה סבירה, בהתאם ליכולת הכלכלית של האוכלוסייה הקולטת, הפכו לחלק מהכלל.
חייבים להדגיש שמערכות 48 ו- 67 נכפו עלינו ע"י ידי מדינות ערב כמו כן גם שחרור היו"ש בשנת 67, הם תוצאה של תוקפנות ערבית, וכנופיות הפורעים הפלשתינאים.
לכן החריג הזה של הנצחת בעיית הפליטים "הפלסטינים" והשארת פצע מוגלתי מדמם פתוח זה שישים שנה לצורך ניגוח פוליטי, והזנת אש השנאה מוטלת על האומה הערבית.
העוצמה והיכולת הכלכלית של האומה הערבית והמחויבות המוסרית כמי שהייתה הגורם הלוחמני המרכזי בכל המערכות נגד ישראל עליה לטפל בבעיה הפליטים, ולהפסיק להטיל רפש על מדינת ישראל שהיא הגורם המרכזי בבעיה כאובה זו
בדיעבד ניתן לומר ולהוכיח שנערכו חילופי אוכלוסין בפקטור בין ארצות ערב לישראל. ישראל לא חשבה לרגע לא לקלוט את יהודי ארצות ערב להפך- מדינת ישראל קלטה מעל 800 אלף פליטים יהודים מארצות ערב.
מלחמת העצמאות והן מלחמת ששת הימים, וניסיון השמדתה של מדינת ישראל - שתיהן הן בגין דחיית תוכנית החלוקה במשמעותה התיאורטית ו המעשית.
גם אם נניח שהגולם "הפלסטיני" שטופח ונוצר ע"י האומה הערבית באיזור- קם בוקר בהיר והחליט על שהוא עם, הביטוי הלאומי חייב לבוא לידי ממשות בשיתוף עם ממלכת ירדן.
שמונים אחוז מאוכלוסייתה ממלכת ירדן הם "פלסטינים". לפי דפי ההיסטוריה זו מדינה שניתנה לשייך בדואי מהמדבר כמתנה, או יותר נכון כתשלום כאתנן על השתתפותם של הבדואים בירדן במרד הערבי נגד האימפריה העותומאנית לצד בריטניה.
זו מדינה פלסטינית פראקסלאנס מיקומה הוא בארץ ישראל המזרחית' אין זכות קיום לא כלכלית ולא גיאו-פוליטית למדינה נוספת בין הים לירדן.
העבר הטרוריסטי הפלסטיני הן בישראל והן בירדן ידוע לכל- כמובן בהבדל בסיסי: בירדן הושמדו וגורשו ללבנון באקציה שניתן לה השם ספטמבר השחור.
לעומת זאת הסכמי אוסלו האומללים הביאו בכבוד בחזרה את כנופיות הרצח לתוך מדינת ישראל, אומנו, צוידו וגויסו ל"כוחות השלום" להילחם במרצחים תוצרת בית בלי מגבלות של בצלם ובג"ץ בניצוחו של הארכי רוצח ערפאת.
על ההצלחה המבישה של השמאל בדמות הסכמי אוסלו לא נרבה במילים. האינתיפאדות, בתי הקברות ומחלקות השיקום יעידו על התוצאות.
אוי לאתו ראש יהודי הממציא לנו פטנטים כאלה. הראש הממציא בעל הרעיון, היזם, האדריכל, המוציא לפועל, הוא גם אביו מולידו של הכישלון הרווי במוות ובדם, ורק קיצוניים הזויים צעקו אז "זה טמטום, זה פשע, הפקרות, אל תתנו להם רובים", אך השמאל היה מסומם מריחות המזרח התיכון החדש. בדמיונם ליקקו כבר חומוס בדמשק.
אך במציאות העגומה שהשתררה בארץ לאחר הסכמי אוסלו, עפו והתרסקו צלחות החומוס ביחד עם גופות בני אדם. החברה הישראלית והממסד הפוליטי המעוות יכולים להעניש את מסוממי השלום הרצחני אנחנו חיים במדינה שהתשלום היחיד שעליו משלם הפוליטיקאי זה על מעילה או נשיקה, לא על עשייתו או אי עשייתו במסגרת תפקידו, וודאי אם הוא בצד הנכון השפוי, השמאלי של המפה!!!
שלום עכשיו הם כבר מזמן לא בגדר וירוס זו ממש מחלה, אפידמית,אנחנו " בימין" אומרים שוב: מדינה פלסטינית נוספת לא תעצור בשום גבול ערטילאי מוסכם.
