נושא האלימות נגד קשישים עולה על סדר היום הציבורי לעיתים קרובות מדי, לטעם רבים בחברה תופעה זו איננה זוכה לתשומת לב מוגברת מצד רשויות המדינה הציבוריים והממלכתיים.
יש ומיחסים את המודעות לתופעה החלה על רקע הצגה הולכת וגוברת של אירועי התעללות בכלי
התקשורת, אשר מדיווחים על קורבנות קשישים ברחוב ובבית, ועל פחדים בקרב כלל אוכלוסיית הקשישים.
בכלל בעיית הקשישים איננה רק של מצוקה אישית, זוהי בעייה חברתית מעצם היותה קשורה לקבוצה
מסויימת, ומעצם היותה נובעת מהמבנה החברתי ומכישלון של ההסדרים שהחברה מספקת למניעה
ולטיפול בנפגעי הנגע הזה. הקשישים כקורבן להזנחה, ניצול והתעללות הינה בעיה שממדיה הולכים וגדלים
אי האמון של הציבור ברשויות המדינה מחריף ומתרחב לכלל תחומי החיים.שורש הבעיה טמון באי פיקוח נכון וראוי של הרשויות. אם ברצוננו כציבור לדאוג למיגור התופעה הקשה(התעללות בקשישים) יש לבוא בדרישות חד משמעתיות- ולפנות לגורמים הנכונים שבכוחם לבצע שינוי יסודי לפתירת הבעיה באופן גורף ולא באופן ספציפי בכל מקרה לגופו.
החברה חייבת לגרום לאותם אנשים, היושבים במרומי מגדלי השן- במקומותיהם במשרדי הממשלה השונים בניחותא, להבין שההתרשלות במילוי בתפקידם הורגת אנשים.
עד מתי נזדעק לעבר אנשי החוק והשלטון?
לציבור לא נמאס לרדוף אחריהם?
ברור שכולם ישכחו מהתעללות שעולה לכותרות בחלוף השבוע מהמקרה...
חייבים להבין שרק התקוממות ציבורית רועמת על מערכת השלטון יהיה ניתן לפתור בעיות משמעותיות מעין אלו.
קשה מאוד לאמוד את היקף התופעה, יש כל מיני סוגי התעללויות – פיזית, נפשית, מילולית, כלכלית וגם מינית. ההתעללות הנפוצה ביותר היא בדרך כלל הזנחה, ואחר כך התעללות מילולית או נפשית וכלכלית.
בכל פעם שעולה לכותרות ידיעה בהתעללויות בקשישים היא מזעזעת כל בן אנוש, והן ראויות לכל גינוי,עושק קשישים חסרי ישע, מעשי מירמה כלפיהם, והתעללות בהם- והפקרתם בידי מטפלים חסרי סבלנות הם עבירה בפני עצמה והאמונים חייבים לתת את הדין בגין זה.
הלקחים לצערנו אינם נלמדים. קשה מאוד להעריך את היקף ההתעמרות בקשישים, קשישים רבים חוששים להתלונן בשל תלותם בפוגע ומתוך חשש לאבדו.
תמונת הראי לא בהכרח היא מציאותית- ההתעללות הפיזית אולי מצטלמת באופן המזעזע ביותר, ומכך עולה שקיימת נטייה להראות דווקא התעללות מצד עובדים זרים, מאחר והם כוח העבודה בשוק- אבל זו לא תמונה מציאותית.
רוב מקרי ההתעללות קורים דווקא בתוך המשפחה – זקנים שמטופלים בתוך המשפחה חלק נכבד מהם סובלים מירידה קוגניטיבית ובעיות התנהגות, שקשה מאוד לטפל בהם. מצידם הם רואים בכך בעיה משפחתית פרטית, ואינם מעוניינים לשתף בה גורמים חיצוניים.
קשישים רבים אינם מודעים לזכויותיהם וחוששים שהתערבות חיצונית תביא להחמרת מצבם- ובכך קשישים חסרי ישע משלמים מחיר גבוה.
מה עושים כשחושדים בהתעללות והאם אפשר למנוע אותה מלכתחילה: אם יש סימנים מחשידים חשוב לעודד ולדבר על זה. דברו עם המטופל לבד- ולא רק בנוכחות המטפל, כדי שיוכל להתבטא בחופשיות בלי לפחד.
חשוב מאד להפגין נוכחות- להראות למטפל שאתם שם, שיש מי שמשגיח. ולבצע ביקורי פתע ועוד.
