יום רביעי, 4 בדצמבר 2013

הכינו את המחבתים


ברור לי שיהיו כאלו שיראו בפוסט מין של "חפירה" ויהיו  גם אלו שיאשימו אותי ביוהרה, או התנשאות, או וואט אבר. מאחורי כל הפסיאודו נוצץ הזה מי שרוצה מוזמן לקרוא. ביקורת בונה מהווה חלק יעיל בהתפתחות וקידום. הכלל היחידי  הינו לשמור על טוהר הלשון ולכבד את הצד השני.   

שלוש תוכניות ריאליטי בישול ישתלטו על המסך בקרוב. "רויאל שף" "מאסטר שף" והאם והפורמט האנין של "משחקי השף". המסך הקטן בכל בית בישראל יוצף בתוכניות ריאליטי-מזון בהן עשרות מתמודדים יתעקשו על זכותם לקצוץ, לבשל ולערבל מול עיניהם הבוחנות של שפים ומומחי גסטרונומיה למיניהם. מספיק לעבור בשווקים הפתוחים ברחבי הארץ ולראות את עם-ישראל מרחרח ירקות טריים למיניהם, כדי להבין שאנחנו בעיצומה של מהפכה. "חב' קוסטנטין" שהפיקה עבור 'רשת' את The voice. וגרף רייטינג גבוהה, במצב כזה 'קשת' חייבת פצצת רייטינג משלה באותה עת. תאוות הרייטינג היא לא עניין חדש על מסך הישראלי. תוכניות הריאליטי הקשורות לבישול שיעלו בקרוב משתמשות בלהט לאוכל מצטלם היטב כמצע רך לקידום אינטרסים כלכליים. סביר להניח שלא תמצאו אף מתכון שימושי מהתוכניות הללו, אבל תקבלו המלצה לפרסומת לסכין שף, עטופה בסיפור אנושי כואב כפי שהצופים היו עדים בתוכניות שחלפו. תמונת הפרומו לעונה החדשה של מאסטר שף מוקרנת בימים אלה על המסך בכל בית בישראל. העונה החדשה של מאסטר של עולה לאקרנים בקרוב לפחות עפ'י הפרסומים. הזכיינית קשת לא מתכוונים להפקיר את השטח למתחרים, ומתכוונים להציב באותה עת את מאסטר-שף VIP שכבר צולמה לפני כמעט שנה, והמתינה על המדף ורק צריך להחליט לשדרו. כאמור, עונת ה-VIP של 'מאסטר שף', כבר צולמה עם השופטים הקבועים השפים חיים כהן, אייל שני, יונתן רושפלד, ועם הגסטרונומית מיכל אנסקי. הסלבס שהשתתפו בתכנית הם שלמה שרף, אבי נוסבאום, נורמן עיסא, פנינה טורנה, אתי לוי, שלומי אדלר, בטי רוקאווי, נועם טור, איה קרמרמן, עדן הראל, שי אביבי ודורית רביניאן. משתתפי העונה החדשה של "מאסטר שף" יידרשו להפנים שהתהילה עלולה להיות קצרה מכפי שחשבו תחילה.

התסריט "משחקי השף" יהיה מוכן רק בעוד חודשים לפחות, נכון שלא מדובר על תכניות שישודרו זו מול זו מה שאומר שאפשר לשכוח מיציאה לאקרנים במקביל לעונה החדשה של "מאסטר שף". ולמרות זאת צפויה להיות לוהטת, לפחות כמו משטח פלנצ'ה. בניגוד לתוכנית "מאסטר שף" שהיא כבר מושרשת בתודעתנו, מפיק התוכנית "משחקי השף" הציב אתגר לשפים/מנטורים לצופים בבית-מטרה שיש להתאמץ כדי להשיגה. הזמנה להתמודדות או להוכחת היכולת של המתמודדים ולהפוך אותם ללא פחות משפים מקצועיים- בהנחיה והדרכה של השפים בעזרת מפגשים עם חומרי גלם שאותם טרם זכו לפגוש, שיטות בישול מקצועיות ולחץ זמן. על מתמודדי התוכנית להוכיח את יכולותיהם ולהראות לעולם כולו (ובעיקר לשופטים) כי הם, ורק הם, מתאימים לקטוף את המקום הראשון ולהוכיח את עליונותם על שאר מתמודדי התוכנית.

 הצצה אל מאחורי הקלעים איש המהדרין במרכאות כפולות, פייטן גסטרונומי על תקן משורר העגבניות וחושף המלפפונים. הרי הוא: השף אייל שני כוכב אמיתי בפני עצמו, אך הצד הפיוטי באייל שני צורם, "הוא הרי מדבר על אוכל כמו משורר", "המילים הפשטניות " המילים הלא איכותיות", קשה להקשיב להם". פקדנו את המקום "מסעדת הסלון, מספר פעמים, אווירה מחייבת ונעימה, הקומפוזיציה של המנה המוגשת מרשימה ביופייה ומוקפדת, ומצליחה לעורר תאבון, אך כגודל יופייה כך גודלו  האכזבה. אין קו מקשר במנה שהוגשה, ולא התגלתה כשילוב שמקורו בגאונות. לכן לא השאיר אותנו אם פיות פתוחים. תחושת המהדרין אשר כל תיאור המילולי חטא למטרה זה אומר דרשני. 

בנוף הקונצנזוס הישראלי הדביק והמזויף, אין, לטעמי, הרבה אנשים אמינים כמו השף חיים כהן, שנוגעים, בצדק, בכולנו. מדובר באיש שנעים, מאד, לפרגן לו ולשמוח בהצלחה שלו. מדובר בשף עילוי שהצליח ליצור, בשעתו, מטבח מקומי עילי עם קו אישי מרשים ומובחן. זה קרה כשתרבות ההסעדה כאן הייתה בקושי בחיתוליה ונמשך לאורך שנים. השף חיים כהן  הידוע בטאץ' העממי במנות שהוא מציע לאורחיו, ומי שאתגר בעבר את התחום הקולינרי ואת החייך התל-אביבי בעבר, עם מסעדת "קרן" שנעלמה מהאופק ומסעדת "דיקסי" שעדין קיימת ושרירה תבדל"א, מנחה ומסעדן בהווה. דמויות קולינאריות רבים מרצדים על המסכים בשנים האחרונות, ברמות הצלחה משתנות. כשדמות כה מוערכת וכה אהודה עומדת מאחורי מסעדה חדשה, הציפיות בהתאם. הבה נעמיד דברים על דיוקם: לא ציפיתי לקבל במסעדה החדשה זיקוקי הדינור העיליים המוכרים לי מהעבר ולמה מסוגל השף. הוא הבהיר שאת הפרק הזה בחייו סיים מזמן. אך למרות זאת מצער לראות איך ההבטחה הכי גדולה של השנים האחרונות במסעדנות הישראלית, מפקששת קולינרית ומספקת אכזבה במידה מה.

יונתן רושפלד - שף ומסעדן ובעל מסעדות הרברט סמואל, טאפאס אחד העם ועוד. השף יונתן רושפלד הוא אחד השפים המחוננים ביותר שצמחו כאן. מבחינת הכישורים והכישרון, הוא יכול היה להיזכר כאחד מחצי תריסר השפים הישראלים הגדולים של כל הזמנים. הנסיבות ובעיקר הכישלון היקר והמהדהד של מסעדת "רושפלד" במשכן לאמנויות הבמה בתל אביב, גרמו לכך שבשנים האחרונות הוא מבזבז את המתנה שלו. מגיש אוכל שגורם להרגיש אופנתי ואלגנטי. שמבוצעת בווירטואוזיות הטכנית שתמיד אפיינה את יונתן. כמו המניירה "א-לה רמזי" - ליתוגרפיה, לא ציורי שמן. ליתוגרפיה מדויקת. אתם תוהים בוודאי, מה יונתן עצמו מביא לחבילה הזאת- מה מביא את השף הנכבד להצטרף לפאנל השופטים של הריאליטי "מאסטר שף"??? האם יונתן נדבק מעמיתיו ולקה במחלה הידועה של משתתפי תוכניות ריאליטי, אשר גורמת להם לומר דבר והיפוכו באותו משפט.

מיכל אנסקי - מי שיזמה את שוק האיכרים בנמל תל אביב ומציגה את עצמה כגסטרונומית-המאמי הלאומית החדשה מקרבת לבבות בין המחנות, וכמי שמרפא פצעים. בסך הכל היא מחפשת שהמתמודדים לא יגנבו לה את ההצגה, ובטח שלא ידרכו על האגו שלה. היא עובדת חזק על פוזת היריבים, על האיש שבא מן האדמה והלך בשדות לבין האקדמאית הקרירה שכל מה שהיא יודעת היא למדה באוניברסיטה. הסוף ידוע לכולם הדרמה לא תבוא אל ההר, ההר יבוא אל הדרמה. כל שעה של דרמה סבירה יכולה להציף בצופה ים של רגשות ומחשבות מורכבים ומנוגדים. אין סיכוי שזה יקרה כאן, "מאסטר שף", התוכנית מרדימה ומרגיעה את הצופה ומזכירה לו שאצלו הכל בסדר, אין תלונות הכל בסדר.  נמשיך לעקוב אחרי "מאסטר שף" בתקווה שהתוכנית תהיה יותר טובה ממה שמציגים אותה בפרומואים.

אין ספק שלפני הצופים תעמוד בחירה קשה ויתלבטו למי להעניק את הרייטינג הגבוהה!!! בניגוד להרבה פורמטים המרצדים על המסך הטלוויזיה באו ותעשו הכרות "משחקי השף" התוכנית מבוססת על פורמט שכל כולו פיתוח ישראלי מקורי של רשת בשיתוף תאגיד המדיה הבינלאומי ITV שיופק על ידי קונסנטין הפקות. התהילה לא עלתה להם לראש והם  לא שכחו מאיפה באו, ואין להם אגו מנופח. לפחות עפ"י ערך קומוניקט -תחום פעילות בתקשורת המונים, אשר מטרתו להשפיע על הציבור או לפחות על חלקו, כך בנו את הפורמט שהדגש: שיפוט אמין ונטול פניות של המנות נטו. הדגש העיקרי ביטוי ביכולות ובמיומנויות מקצועיות ברמת איכות גבוהה, הסופגים השפעות מכל העולם. להיות הכי טוב ולהקפיד על חומרי גלם טריים ומשובחים, גם כשמדובר באוכל הרחוב הפשוט והזול ביותר. זו הזדמנות נהדרת לצפות בהכנה אותנטית של המתמודדים וגם לצאת להרפתקה אל הבלתי נודע מבלי להתמודד -אז בואו ונצא למסע הקולינרי!!! עוד בטרם עלתה התוכנית למקרנים לפנינו שלשה טאלנטים בתחום הקולינארי: השף אסף גרנית ממסעדת "מחניודה" ירושלים, השף מאיר אדוני מסעדות: כתית, מזללה, בלו סקאי, ת"א. והטלנט מתוצרת חוץ אך עם שורשים מהארץ השף מושיק רוט המתגורר באמסטרדם ובעל מסעדת "samhoud places &" שמתהדרת בשני כוכבי מישלן. טרם החלה להתבשל המנה הראשונה במטבח אחד ולהרתיח, מעניין מאד החיבור של שלשת השפים שלפנינו. יש להניח שאקט זה שעלול להוביל לכמה התנגשויות ואף הקרבה מלבבות למדי שאולי יוציאו מנה חדשה ומוצלחת שתפרנס את מדורי הרכילות והברנז'ה יש להמתין בסבלנות. זה לא סוד שמאחורי הקלעים בתוכניות ריאלטי נרקמים "דילים נכלוליים". בניסיון לקדם את המטאפורה שטבעה מפיקי התוכנית. ולא מקמצים באנקדוטות אנושיות דרמטיות הכל כשר!!! בתוכנית שלפנינו לא ניתן לעשות קומבינות-התוכנית מתבססת על מתמודדים שיציגו בצורה אנונימית את תבשיליהם, אותם יטעמו המנטורים /השפים בצורה עיוורת. כאלו שילחצו חזק על כפתור התיאבון הקולקטיבי, יש להניח שבמהלך הסדרה נראה מתכונים מדהימים, מנות מסקרנות ומאתגרות שסה"כ נקראות כטעימות. ולא נראה ברושור פרסומי שעבר פוטושופ. לא מדובר על מריבה בין קולגות למקצוע על רקע סכסוך כלשהו. אין עדויות חותכות בנוגע לנכונותן, כפי שהתקשורת מציירת זאת שיש טעם מר בין השפים המכבים בתוכנית "מאסטר שף" ובין השפים "משחקי השף". אין ספק שכמעט לכל אדם בישראל ואולי אף בעולם, יש את החלום להיות טאלנט טלוויזיוני. הדבר הזה יוצר קונפליקט ולפעמים אפילו מציק כפי שנשמע השף מאיר אדוני. לעומת זאת אסף גרנית הוכיח שליטה טלוויזיונית בתוכנית "קרב סכינים" שהוקרנה בערוץ 10 לפני כ שלש שנים, אך המסקרן ביותר כיום לראות איך מושיק רוט המאופק ישתלב בין השניים.

הדוקו-ריאליטי "רויאל שף," מאיים לשטוף בקרוב את המדינה-האם הקונספט "רויאל שף" עלה לאוויר שיגרום לצופה לשכוח כל מה שידע על תוכניות בישול? המרחק בין בירת הנגב לבירת אנגליה והמתח התרבותי בין שתי הערים הם הבסיס לתוכנית הדוקו-ריאליטי, שעליה חתומים היוצרים של "חי בלה-לה לנד."המתמודדים נדרשו לעמוד במשימות בישול שונות, שכולן כוונו לחך הבריטי, המורגל בפיש אנד צ'יפס. וביום יום בארץ הם מבשלים במסעדות מזרחיות, הודית ומזרח אירופית -ונותנים להם לבצע משימות ולהתחרות בטריטוריה זרה מכל בחינה שהיא. הטבחים/השפים הישראלים באו להראות לבריטים מהיכן "משתין החריימה "כך מצוטט ,"שבי זרעיה", מפיק התוכנית. הללו זה לא "לעג לרש" ולעשות מהם צחוק. ובנוסף-התיווך בין ה הישראלי הבריטי הופקדה המשימה על כתפיו של איל ברקוביץ', שבהחלטה ליהוקית בלתי מובנת מפתיעה מונה למנטור של המשתתפים ולמנחה התוכנית. הקונספט כולל אלמנטים שרק מכורים יכולים לעמוד בהם. התשת הצופה בתיאורים בלתי נגמרים, מריחת מונולוגים מטשטשת. התוכנית  "רויאל שף" לא באמת מכבדת את מי שהיא מתיימרת לייצג. זהו ז'אנר בידורי לא תוכנית בישול.

הכנת אוכל זה עיסוק באמנות, זה פיתוח רעיונות, זו תרפיה לגוף ולנפש, זו דאגה והזדמנות לתת ולהתנסות, ולגלות, שלל חומרי גלם ולטעום את מעשה ידיו של העוסק במקצוע. בני אדם אוהב יופי ושלמות בחיים ובמטבח בפרט. כמו שבחיי היום יום אנו לא סובלים בינוניות, והעיקרון המנחה הוא או הכל או כלום, כך גם באוכל אסור לאפשר על מאכל שהוא "בסדר", המַרְאֶה בצלחת ועל השולחן שהוא איננו "סביר". האובססיה לשלמות לא מפריע להפך, אדרבא, יש לעזר בה, להקשיב לה, ללכת בעקבותיה ולקבל תוצאות שמשמחות את הגוף והנפש. כל דבר עשוי לשמש השראה לבישול: מצב רוח, מזג האוויר, אפילו תיאור סעודות בספרים או בסרטים. לא פחות מטעם האוכל בצלחת או מכתיבת מתכון מדויק חשוב היופי של המנה. לדעתי, תמונה יפה וברורה של מזון חשובה לא פחות מהמאכל עצמו. יש לשאוף שהתמונה תעביר דרך המסך את הטעם ואת הריח, את הטקסטורה ואת הצבע ותחמיא לכל חומרי גלם מהם מורכבת המנה.

בכל תוכנית ריאלטי "הסכינים נשלפות" והרצון האדיר ואולי גם הבלתי מוסבר, במידה מסויימת של משתתפי התוכנית להראות כי הם הטובים מכולם, הן ברמה מקצועית גבוהה במיוחד אשר אמורה רק להשתפר ככל שחולף לו הזמן. ב-"מאסטר שף", המוטיב המרכזי הוא הסיפור האישי. מכיוון שעדיין אי אפשר לאכול אוכל מהטלוויזיה- אולי בטלוויזיות תלת מימד זה יהיה אפשרי מי יודע?, המוטיב המרכזי הוא הסיפור האישי.  הטלוויזיה, מעצם טבעה, ושוב ללא כל קשר לתוכן התוכניות הנצפים בה, מחנכת לפסיביות, לקיפאון וניוון פנימי. בטלוויזיה לא פוסחים על שום קלישאה אפשרית. הרי כל קלישאה כזו מתהפכת בדיוק לצד השני בבחינה יותר מעמיקה. ביג בן הגשם בא מנות פתיחה: כל קלישאה אפשרית ויש הרבה סיפורים אנושיים מרגשים. צריך להציב לזה גבולות , זה נכון שכולם כיום רוצים להיות בטלוויזיה - לא משנה איך ולמה. סביר להניח שגם העונה החדשה שתעלה למקרנים בקוב קהל הצופים יתרגש מול מנת צלי עגל שהוכנה על ידי מתמודד חריג מבחינת הכלל, יתכן אמו בכיסא גלגלים הכל לטובת הדרמה. כל חובב בישול שואף להיות מאסטר שף או טופ שף. כל אחד יכול להצליח גם בלי להיות בוגר "קורדון בלו".

יום שני, 2 בדצמבר 2013

ביג בן הגשם באה בכל הקשור לסלב


בעידן הפוסט מודרניסטי, עידן המדיה, הומצאה הטלוויזיה ונכנסה לכל סלון, והביאה עמה את הרייטינג שאופיין בסוג חדש של גיבורים ­ הסלבריטאים. לא ניתן לעקוב אחרי הכתבות בנושא מבלי לחטוף סחרחורת, כולם מפנטזים על פרסום, הצלחה, עושר ותהילה. בניגוד לימים עברו, שבהם גיבורי התרבות היו אלים או ממציאים דגולים, הגיבורים של היום הם אלה שהצליחו להתפרסם. באמת ובתמים שלא הצלחתי לרדת לעומקו של דברים . "העידן שלנו מאופיין בהתפוררות ערכים, ובהתפרקות מוסדות מרכזיים כמו מוסד המשפחה". המתח בין במה וטלוויזיה קיים תמיד, המדיה היא בועה שמתחזקת ומפמפמת את עצמה על ריק, כדי להעניק לבני האדם קצת משמעות. רבים הבריות בינינו שרוצים להיות מפורסמים בעתיד שלהם, להיות הסלבס של מחר. הם רוצים להופיע על מגזינים, להתארח בתכניות טלוויזיה ולהופיע בסרטים. הם כל כך נחושים במטרה הזאת להיות סלב, שהם שוכחים כמה מהמגרעות של העניין. הסלבס, חוץ מעצם היותם מפורסם אלה אנשים שנודדים מתוכנית טוק שואו אחת לשנייה. עצם היותה מפורסם  לא נותן לו/ה את הלגיטימציה להיות שחקן או שחקנית, והם לא בהכרח מוכשרים. כמעט כל אחד מאיתנו רוצה להיות סלב מפורסם. להופיע בטלוויזיה או בעיתון לקבל הרבה כסף והמון מעריצים. אבל לא כולם יכולים להיות מפורסמים ויש מחיר לכל דבר לפעמים אתה למעלה ולפעמים טעות אחת ואתה למטה. התפיסה שבה כל פלוני הוא בעל פוטנציאלי להיות כוכב עולה ורק צריך הזדמנות רווח במקומותינו המטאפורה רבת העוצמה עוברת כל פרופורציה - כל אחד רוצה להיות כוכב נולד לצפייה ישירה. בחלק מהתוכניות הראליטי יש הידרדרות מוסרית מייצרים תוכניות שמזנות את המסך וגורמות נזק - זה הערך העליון. הם עושים לנו עוד תחרויות ועוד תחרויות ועוד הערצה של עגל הזהב. זה כמו לראות אותו תסריט של סרט רק עם שחקנים אחרים. כך שזה רק מדגיש שבסופו של דבר מדובר בעוד גלגול של שף נולד. הרייטינג מוכיח רק דבר אחד: שהחברה הישראלית רק הולכת ומיטפשת. חברה שכמעט כל המשדרים הכי נצפים בה תוכניות ראליטי  היא חברה אבודה מבחינה רוחנית. חברה שבה "כל אחד רוצה להיות טבח, זמר, כוכב נולד" וחברה שבה כמעט אף אחד לא מעז להציע "מותג" שיש לו שם עברי, היא חברה שצריך לדאוג מאוד לסיכויי ההישרדות שלה. כולנו טבחים/זמרים וכ"ו שממתינים לגילויים, כולם פרפרים שמצפים לבקוע, וכולנו כוכבים פוטנציאליים. כמה כוכבים יש בעולם שעוד לא גילינו אותו. סלבים בגרוש שלא עשו שום דבר וייעלמו כלעומת שבאו ללא השארת שום חותם או יצירה ברת ערך. הרי ברור שאף אחד לא באמת משתתף סתם בשביל הספורט. לא צריך להיות גאון כדי לדעת שמי שמגיע לתכנית ריאליטי רוצה רק דבר אחד- פרסום!!! וזה כמובן לטוב ולרע. כי כשהם הולכים לשם - הרבה מהם לא מודעים להשלכות של הפרסום. החינוך שקיבלתי. לא יכול להיות שכל מי שיודע לדבר הופך שחקן. זה מופרך בעיניי. התופעה הזאת של השילוב לא יכול להיות שברגע שאתה מפורסם אתה יכול לעלות על במה, או להנחות תוכנית טלוויזיה היום, הפריים טיים כבר מתפקע מרוב ייצוג מדמויות אלה, זה מקצוע שלומדים. אתה חייב לצבור קילומטרז' וניסיון. נערים ונערות הופכים/ת למגיש/ות, שמביא/ות אית/ם איזה סוג של שטחיות ורדידות, וקהל הצופים בבית קונה הכל. הסלב הם בעצם גיבורים ללא גבורה. סוג הגבורה שלהם מתאים לעידן השטוח והעני שלנו. הסלאבים האמיתיים הם אלה שימשיכו לשדרג את עצמם כל הזמן, להמציא את עצמם בכל פעם מחדש, לרגש, לרתק. הבריות רעבים לכל פיסת מידע, ולכן נוצרו צלמי הפפארצי. יש כאן משהו דואלי, מעין יחסי סאדו­מאזו. מצד אחד הפרסום והפפארצי הופכים את חיי המפורסמים לגיהנום, אבל בתוך תוכם הסלבס יודעים שזה חלק מהמשחק, וללא הגיהנום הזה אין להם הצדקה, אין להם קיום. בעצם כל צד רוצה להתעלל בצד השני וזה בולט עוד יותר בתוכניות שבהן המנחה או השדרן מתעללים בקהל. הקהל מת והוא מזדהה עם הדמות .קרה כאן דבר מעניין ­ רמסים את החלש, לא את החזק, אבל זה מתאים לישראלים. הישראלים לא מזדהים עם הקורבן. הם מזדהים עם החזק והתוקפן, עם הדורס והרומס קהל שאוהב להרביץ לחלשים.

" משחקי השף" הולכת לתת פייט רציני


קשת ורשת זכייניות ערוץ 2 נמצאות זמן מה בעיצומו של מאבק על תואר התוכנית הנצפית ביותר בערוץ. בדרך לשם הן מוותרות על שיבוץ פרסומות ,ומוכנות לוותר על רווחים כדי לשבור שיאי רייטינג וכך לא מאפשרים לצופים לקום לרגע ולהתרענן. כשלא משובצת הפסקת פרסומות בתוכנית, פחות צופים מזפזפים - והרייטינג הגבוה נותר יציב. הפלטפורמה האיתנה של ערוץ 2 לעומת ערוץ 10, בימים אלה כמעט ולא מהווה אלטרנטיבה תחרותית. זירת הקרב העיקרית הבאה על התואר הזכיינית עם התוכנית הנצפית ביותר אי פעם בערוץ תתמקד ככל הנראה בין "מאסטר שף" "משחקי השף". שיאי הרייטינג יביאו לכך שבסיום העונה, אחת מהתוכניות תזכה בתואר הנכסף, שיחזק את יוקרת המותג של הזכיינית שמאחוריו, "מה שמעניין את הזכייניות זה יחסי הציבור" ברשת מוכנים לוותר על רווחים כדי לשבור שיאים ולחזק את המותג משחקי השף. זה קצת מזכיר את התחרויות בין משרדי הפרסום מי מדורג הכי גבוה, זה היה מאז ומעולם, אבל עכשיו המאבק מחריף. קרב רותח צפוי להתרחש החורף בין זכייניות ערוץ 2, כאשר רשת הוציא לדרך את הצילומים את "משחקי השף" שאמורה להיות אחת מהפקות הריאליטי המרכזיות של הזכיינית בחודשים הקרובים, ולתפוס 2 ימי שידור  בעוד שמנגד "מאסטר-שף" של 'קשת' כבר צולמה. בכל תוכנית ראליטי ובמיוחד שמדובר בבישול אנו רוצים למצוא את הטאלנטים המתאימים שישתתפו בתוכנית, שיהפכו בעתיד למורים מקצועיים. ומתמודדים השאפתניים יספקו הצצה ליומם העמוס וטיפים להמשך דרכם. יש להניח שעל פי תוכנית "משחקי השף" נמצאת בשלבי ביצוע מתקדמים, מול עיניהם הבוחנות של שפים ומומחי גסטרונומיה למיניהם.  דמיינו לכם פירמידה שאתם רוצים לטפס עליה ושואפים להגיע לשלב הגבוה ולקו הסיום. תוכנית הבישול החדשה "משחקי השף" הולכת לתת פייט רציני לתוכנית הבישול האהובה והמוכרת "מאסטר שף". על אף שגם כאן מדובר בתוכנית אשר עיקרה הוא בישול אך הקונספט שונה בתכלית. תאוות הרייטינג של תוכניות הבישול למיניהן היא לא עניין חדש על מסך הישראלי. מאז הפציעה לאוויר העולם תוכנית הבישול "מאסטר שף" לפני שלוש שנים והשיגה בתוכניות הסיום שלה אחוזי רייטינג של מדינה טוטאליטרית – היה ברור שכולם ירצו ביס מהעוגה. יש להניח שבנקודת הזמן מרתון האודישנים כבר מאחורינו, השפים/ מנטורים  בחנו וטעמו את מטעמיהם של המתמודדים, כל זה מבלי לדעת מי בישל איזו מנה. לאחר שבחרו את המנות הטעימות ביותר או לפחות אלו אשר יעידו באופן הטוב ביותר על הפוטנציאל הקולינארי של יוצריהן בנו הנבחרות אשר צוותו למנטורים (אסף גרנית, מאיר אדוני, מושיק רוט ), שיתחרו ביניהן עד לסוף ה'מר' שבו ינופו כל המתמודדים, אחד אחד, עד לבחירתו של המתמודד אשר יצליח להוכיח את יכולותיו הקולינאריות לכל אורכה של הדרך. בניגוד לתוכנית "מאסטר שף" הרעיון הוא להציב בפני אותם מתמודדים את האתגר בהנחייתם והדרכתם של המנטורים- ולהפוך אותם ללא פחות משפים מקצועיים. וכל זה בעזרת מפגשים עם חומרי שטרם זכו לפגוש, שיטות בישול מקצועיות, ולחץ בזמן אמת. המתמודדים ינסו להוכיח את יכולותיהם ולהראות לעולם כולו (ובעיקר לשופטים) כי הם, ורק הם, מתאימים לקטוף את המקום הראשון ולהוכיח את עליונותם על שאר מתמודדי התוכנית. יש להניח שהצופה בבית יוכל לצפות ולראות על המסך את הסכינים שנשלפות ואת הרצון האדיר ואולי גם הבלתי מוסבר, במידה מסויימת של המתמודדים(הנבחרת) ולהראות לצופה בבית כי הם מבשלים, מטגנים, אופים ומאדים ברמה מקצועית גבוהה במיוחד אשר אמורה רק להשתפר ככל שחולף לו הזמן. אין ספק כי עצם העובדה שהתחרות היא אנונימית ואף אחד מאותם שופטים מכובדים לא יכול באמת לדעת מיהו ה'שף' העומד מאחורי התבשיל שאותו הוא טועם מוסיפה מימד חדש ומעניין לתחרות וחשוב מכך מידה רבה של שוויון אשר מנטרל גורמים כמו העדפה למתמודד מסוים. המפגש בין המנטור למתמודד המגיעים מאותם עולמות שונים, מספקים לצופה הצצה נדירה למרכיבים השונים של העבודה הקשה והמעניינת של המתמודד מצד אחד, ומהצד השני חשוף את חלומותיו ושאיפותיו של הטבח המתחיל. בכל פרק מקבל המתמודד כלים שיוכלו לסייע לו בהמשך הדרך, וגם הצצה קטנה לתעשייה שחלק ממנה הוא חולם להיות. כל תוכניות הריאליטי שמסביב שבישול משתמשות בלהט לאוכל מצטלם היטב כמצע רך לקידום אינטרסים כלכליים. סביר להניח שלא תצאו עם אף מתכון שימושי מהתוכניות הללו, אבל תקבלו המלצה לסכין שף, עטופה בסיפור אנושי כואב. "בון אפטיט" בקיצור בתאבון.