ז'ואל רובושון Joel Robuchon-נולד ב-7 אפריל 1945 בעירה פואטייה-Poitiers צרפת
על רקע המשבר הכלכלי החמור שבו היתה שרויה משפחתו, נאלץ לסיים את לימודיו עקב הקשיים, והוא הולך "לעשות לביתו".
את דרכו הקולינארית החל- להתלמד במלון-מסעדה- Relais de Poitiersבעירת מגוריו.שם הקנה לעצמו את ידע הראשוני הבסיסי והמעשי בבישול.
האסכולה הצרפתית הותיקה - שואבת את הגישה שלה מהתפיסה, במידה והוא רוצה לשרוד כל בן/בת חייב להוליד עם הדם הנכון,ורק בעלי תכונות אלה יצליחו בעתיד, לזה יש להוסיף עוד פרמטרים שקובעים : שנולד למשפחה כפרית, התחיל במלאכה מגיל צעיר מאד- בין 13-15 שנים,
רוב רובם של השפים הצרפתים הוותיקים, עונים לתיאור הזה במדויק. האתוס של שף צרפתי הוא כשל אמן מיוסר: המסלול ארוך ומייגע קילוף ירקות, פס קר/חם, דגים, בשר, אפייה, פטיסרי, סו-שף.
והוא חייב לפתח מערכת יחסים מובנית ומוגדרת עם הסביבה שבה הוא עובד.
לכן גם השף ז'ואל רובושון עבר את המסלול המייסר שזה עתה הוזכר לעיל. בשנת 1963 החל רובושון לנדוד ברחבי צרפת ועבד עם שפים מכל חבלי צרפת.
במהלכה השנים השתתף בתחרויות קולינאריות רבות וזכה במדליות רבות של זהב, כסף וארד. בשנת 1976 זכה בתואר העובד המצטייןMeilleur Ouvrier de France המוענק לבכירי השפים הצרפתיים.באתה שנה יצא ללמוד בארץ השמש העולה יפן, לפי המלצתו חברו השף-פול בוקיז,זה הקנה לו מן הפשטות, הדיוק והאסטטיקה היפניים. ב-1978 הוא החל לנהל את המטבח במלון -Hotel Nikko Paris בפאריס.
סוף שנת 1981היא נחשבת לתחילת המסע בדרך לאושר/ ועושר, ההכרה והפריצה ותחילת התהילה של השף ז'ואל רובושון. דבר קולינארי נפל בפריס, מסעדה ראשונה נפתחה בלב לבה של העיר התוססת ברחוב Longchampמסעדת- Restaurant Jamin Paris תוך שלוש שנים זכה בהישג הגדול ביותר עבור שפים בצרפת - שלושה כוכבים במדריך מישלן כאן המקום לציין שהחשיפה הזאת זה דבר יוצא דופן הוא נחשב לאחד השפים , שהגיעו לניקוד כה גבוהה בתקופה כה קצרה. בשנת 1989 מדריך הגומיו שחגג עשרים שנה להיווסדו, הכתיר את השפים רובושון, פול בוקיז, ופרדי ז'ירארדה בתור השפים של המאה.בשנת 1994 פתח מסעדה חדשה הנושאת את שמו במלון לה פארק -את מקומו תפש השף אלן דוקאס וקרא לה על שמו. המסעדה ממשיכה להיות מהמסעדות הטובות בצרפת ולשמור על שלושה כוכבים עד היום. בחודש יוני 1996 השף זואל פרש בטענה כי חיי שף היא קשים במיוחד, מכאן והלאה החל השף רובושון להתעדכן בקולינאריה הבינלאומית והעכשווית, ולהעניק ייעוץ קולינארי ברחבי תבל.וכן הקדיש חלק ניכר לכתבת ספרי בישול ולהנחות בערוץ הטלוויזיה החשוב בצרפת TF1 בטלוויזיה תוכנית יומית על בישול " "Cook Like Great Chef השף רובושון ידוע כאחת הפיגורות הידועות ביותר בגסטרונומיה הצרפתית, בשיעורי בישול מיוחדים בהשתתפות שפים צרפתיים שיתארחו במטבחו זו חוויה מענגת לעיניים ולצלחת!
Joel Robuchon Cooking Book
Simply French: Pastrica Wells Presents the cuisine of Joel Robuchon. New York: Harper Collins, 1991
Joel Robuchon Cooking Through the Seasons. Rizzoli International Publications, September 1995
L'Atelier of Joel Robuchon. Wtitten with Patricia Wells. France: Van Nostrand Reinhold, 1998
Le Meilleur et le plus simple de Robuchon. Written with Patricia Wells. LGF June 1999
Les Dimanches de Joel Robuchon. Written with Herve Amiard. Le Chene, September 1999
La Cuisine De Joel Robuchon: A Seasonal Cookbook. Seven Dials, December 2001
אינני מחדש מאומה, ועל כך אין ויכוח גם בקרב השפים עצמם. מצבם העגום של מסעדות ושפים בפריז. הבשורה, נודה על האמת, לא ממש מפתיעה. כבר יותר מעשור מאבדת עיר האורות את מעמדה כבירת האוכל העולמית.
הגסטרונומיה הפריזאית ניצבת מאמצע שנות התשעים אל מול עולם קולינארי תוסס ודינאמי, מסעדות העילית של פריז נלחמות לשרוד ויותר מכך גם על קיומן. אותם שפים לוקחים את הידע הצרפתי ומתרגמים את המסורת הקולינארית המקודשת לרווח כספי גורף.
הכל חד משמעי ו"כל בר דעת" יסכים. והוא יאמר לנו שבצרפת המסורת של ה-Cuisine מכתיבה סדר היררכי של השפים בנחרצות שאינה משתמעת לשתי פנים. וכל שף צרפתי היה מעדיף לטפל במטופליו מתוך חיבור אל מקור כוח החיים ולהיות לו לצינור, תוך שהוא שואב את השראתם וחוכמתם של דורות המורים שקדמו לו, שהם מעין אבות מייסדים וממשיכיהם. גם הצעירים והחדשנים אינם מורדים במסורת, אלא שואבים מתוכה ומצטטים זה את זה, תוך יחס של כבוד ואהדה לדור הקודם בשושלת, ל”אב” הקולינארי שהדריך אותם.
השף האוטודידקט ז'ואל רובושון היה המלך הבלתי מעורר של שנות1985- 1996 להיכנס למסעדתו זה כמו לחזור במנהרת הזמן, העמידה בתור לשולחן המיוחל, הריחות התבשילים ועוד. לו בכדי הוכתר כשף הגדול של המאה העשרים. כל עוד הוא תאם את המודל של השף המיוסר. קהל לקוחותיו אהב וחבק וזה מובן מאליו, ,רבים מכלי התקשורת מיהרו לפרסם בהרחבה ובהבלטה את הצהרתו הדרמתית על סגירת מסעדתו ופרישתו לגימלאות. והסיר מרבים את הספק שכוונתו היתה כנה.הוא היה מודע לחשיבות דבריו בעיני ההמונים,
אך עניין לא הצליחו לשרוד את המסע. ובחלוף שנים מעטות, נוצר מצב וירטואלי חדש, שהדבק המחזיק אותו יחד הוא השף הממזרי שטרף את הקלפים, ובמקום לצאת לפנסיה מוקדמת ולהיכנס לפנתיאון בתור קדוש מעונה, הוא פתח את ה-Atelier. לעלומה הדרמתית שמתגלה במקצת בכל זאת נשארת תעלומה בסוף. ובטח שאין טעם או צורך או תועלת בכלל להילחץ או לדאוג. בקיצור אחרי כל ההקדמה הדרמתית הפרויקט נחשב לסיפור הצלחה.
העיתונות הצרפתית סיקרה את האירועים האלה בכותרות ענק, שגרמו סערת הרוחות.אחדים ציינו
שלא היה לפניו אירוע קולינארי שסוקר בהרחבה כזאת בעיתוני פריס כפי שאחדים מן העיתונים כתבו, והעלו בכותרות ענק השערות באשר למהפכה שלפנינו.
אחרי תקופת אבל בצרפת, השף ז'ואל, רובושון חזר לפריז עם L' Atelier Paris בר בסגנון ספרדי בפורמט של בר טאפאס מעוצב. האובססיה שלו לפרטים גורמת לשענים שוויצרים להיראות "חפיפניקים" לעומתו, השיק קונספט המודרני של מטבח את. ההשראה רכש יפן/מטוקיו. המהפכה הרובושונית הכתה הדים בצרפת המיוחד וגם בעולם הקולינארי הסגנון מנות קטנות במחירים נגישים. המקום הפך להצלחה מסחררת. "אבל רובושון כמו רובושון לא מפסיק להפתיע".זו לא הפעם האחרונה שהוא הודיע כי,הוא זונח את מסעדת העילית והופך אותה למסעדה מהזן הלא פורמאלי. במקביל נפתחה מסעדת אחות תאומה ,La Table כשמה כן היא: אותו אוכל, אותו תפריט, רק בחלל של מסעדה יש שולחנות וכיסאות והסועדים יושבים.
עם ההצלחה בא התיאבון לכן החליט לשכלל את המודל ולהוסיף מודל עסקי. משקיעים אשר הכירו את ההצלחה וההתמודדות חברו אל המותג המצליח. על מנת להצליח בשיווק רישתי, מערך ההפצה של החברה תלוי אך ורק בשיטת ההפצה. אולם בנוסף ליצירתיות, מכאן והלאה מתחיל להתגלגל סיפורו של מותג, ומסתבר בדיעבד שהשף הערמומי יודע היטב את המלאכה. שלך את מלתעותיו לכל קצוות תבל ובצורה אסטרטגית הקימו מערך העשיר. בין היתר בארה"ב והמזרח הרחוק, וכיום על הכוונת גם העיר ללא הפסקה תל- אביב.
העני חולם את עוניו, האדם המצליח חולם על הצלחה, לכן אימרו לכל מגלגלי העיניים הרוצים לחבק, האם כוונתו הראשונית היתה כנה או שהוא עושה זאת ממניעים זרים?
מסתבר בדיעבד שזאת היתה מלכודת דבש- בעקבות פניות אנשים בהצעות מפתות, הפריה הדדית זו מסמלת בין השאר את אופיו המיוחד ז'ואל רובושון, למרות טענותיו שהוא איננו מעוניין להיות במגדל השן. אך אל מול עינינו מתרחש חיזיון אפוקליפטי ללא זיקה ברורה למציאות. כאשר הוא מטעים את אופייה הביזארי של ההכרעה בהצעות מפתות.לכן קביעה המנסה להדחיק את הולדתה במחוזות הכוח, הוא מתאים לפרספקטיבה -אפוקליפטית ששמיט ומעלה באוב שוב ושוב.
כיום נפשנו משתעממת מהסברים, ההגמוניה שהיתה שייכת לפני שנים מספר לשף רובושון חלפה לה מן העולם,וטווח תשומת הלב הקולקטיבית מופנית לשפים "פראן אדריה, והסטון בלומנטל " ובמהרה הפכו למציאות של היום. דומני כי חילופים המשמרות האלה מעידים בעיקר על חיותה של הגסטרונומיה העולמית,ואת זאת רובושון לא אהב לשמוע תרתי משמע.יודעי דבר מצטטים לא לפרוטוקול שהיא רחבה להבנת שורשיה.ומוסיפים וטוענים שנוצרה יריבות חריפה, והיריבות ביניהם נמשכת עד היום.
היום הוא מודה בפה מלא: התחיל לעבוד בגיל 15 ואמר לעצמו שבגיל 50 אפסיק לעבוד ואצא לגימלאות, וזאת בעקבות מיקרים טרגיים של עמיתי למקצוע. כשעלה הרעיון להקים מסעדה מחדש הם ראו כאן שעת כושר לכיבוש ההגמוניה. היו ששאלו עם אהיה מוכן לעמוד בראשה, והיה לו קשה לומר לא!!! למזלי הם שאלו על נושא שאני יחסית מתמצא בו טוב.חלק מציבור הצרפתי והפריזאי מתייחס באופן סלחני וכמעט בהבנה לתופעה הזאת. אך יש רבים אחרים הטוענים:אכן נסיבותיו האישיות היו סבירות, והגיונית ומתיישבות עם הצהרתו זו. והחשוב מכך ההבטחות שניתנו היו בודאי לאחר הפעלת שיקול הדעת ומתיישבת בנסיבות הזמן. אך במהלך שנים מעטות הלכו הציפיות הללו והתבררו בחלקן הגדול כאשליות.הצהרתו לצאת לגימלאות הפכה במהרה לתרמית ולפח מוקשים אותם הוא הטמין במכוון - ודגל בסיסמה האומרת "בעל המאה הוא בעל הדעה". ההיבט מאוד דומיננטי במציאות. יש לכך תימוכין לגבי ההצהרה הזו, רבים ממבקריו הרביצו תוכחה בעיוורון, מתוך אמונה שזה מהפה לאוזן,ומכאן ההלכה והפכה לחלק מדוקטרינה הרובושונית, המתבססת על ההתמסחרות, במדרון החלקלק של השאיפה לעושר. ועד החזרת ההגמוניה בעולם הגסטרונומיה העולמית.
רובושון טוען שבחר בדרך אחרת. והוא מצוטט כאומר "אני לא פותח כאן מסעדה של "שלושה כוכבים בדירוג מישלן" כל הרעיון הוא לעשות מטבח פשוט המבוסס על רכיבים טריים מהאיכות הגבוהה ביותר, לא מתוחכם מדי, והאווירה צריכה להיות נינוחה. נמאס לאנשים ללכת למסעדה ברמה גבוהה לבושים כמו למיסה בכנסייה, מגונדרים בז'קט ועניבה. רבים ממבקריו של רוח הזמן אומרים שזה מידה של אירוניה , אמירה צינית, וביטוי למבוכה.ובכך הפך לשם דבר שנישא בלבבות הצרפתיים שקיבלוהו.
הוא יצר שיטת עבודה שפועלת היטב למענו. הוא אינו רוצה להיפגע, לכן הוא אינו מסתיר דבר. בכל אחת מהמסעדות שלו בפריס הוא נכנס לשותפות עם קבוצה של שפים, והוא משמש כשף על, בערים אחרות בתבל יש לו שותפים פיננסיים ושף בפועל, כאשר הוא משמש שף על וחולש על האימפריה ממקום מושבו בפריס עם דילוגים בעת הצורך.את השיטה הזאת למד מחברו הטוב השף אלן דוקאס.
אחד המאפיינים הבולטים בעיר האורות, הוא המגוון העצום והבלתי שגרתי של מסעדות. מגוון זה גורם ליצירת "דרך האוכל",וזאת בכדי לעזור למטיילים ולמקומיים למצוא את אשר חפץ לבם הקולינארי, כשנהרות של יוקרה ניתזים מהם. העין לא שבעה מלהכיל את העושר של הגוונים, שעושים מתקפה על כל החושים. הרמה כאן גבוהה בשתיים-שלוש דרגות מכל מקום אחר שאנו מכירים.
מסעדה/ ביסטרו מעוצב בצבעים של כחול ואפור, מעודן מאוד בפריז בעלת כוכב מישלן, מזה למעלה ממחצית השנה שאיננה יורדת מהכותרות על סדר היום אין רגיעה ולא מפסיקים לדבר עליה Gaya Restaurant- בכתובת 44, Rue du Bac Paris המסעדה בבעלות של המגה-שף. פייר גנייר למי שאינו מעורה בסצנת השפים הפריזאית: גנייר הוא מן האבות המייסדים של הגסטרונומיה הצרפתית החדשה, ושמו נהגה בנשימה אחת- עם פארן אדריה, והסטון בלומנטל.בשנים 2006-2007 הוכתר בין שלשת השפים הטובים בתבל. גנייר הוא החדשן האולטימטיבי. שף-אמן, פילוסוף, עם חזון שבמידה רבה מיושם היום על ידי שפים צעירים בעולם כולו. גנייר הוא גם מן ההוגים של הגסטרונומיה המולקולארית, המזוהה בעיקר עם פראן אדריה גישה מדעית יצירתית לאוכל.
למותר לציין כי תרבות שאיננה מסוגלת להגן על הנחות היסוד העובדתיות שלה נמצאת במצב מדאיג,
ביום בו כל מסעדה מהשנים נזכרות שיש להם משהו מיוחד, חזקה על כולנו לטעום קצת מהעוצמות שלה.מדובר ביריבות המשתוללת בחוצות פריס בין הביסטרו ""Gaya של השף פייר גנייר, לבין הבראסרי- L' Atelier של השף רובושון האימפריות נמצאות בסמיכות כל כך קרובה מעבר לדלת. כמובן שלא מדובר בבחירה גיאוגרפית מקרית, אלא בקריאת תיגר של ממש. לכן אין בכוונתי להיכנס כאן לנבכי התחרות, וההאשמות ההדדיות.
הטוב, הרע, והמכוער - כך נראה מצב העניינים ובהתאם לכך הוענקו להם הציונים. זה ממש כמו ב”סיפור הפרברים" משקף את המציאות המקומית, בין שני הפיגורות במירכאות כפולות, אינם מסוגלים לפתח פתיחות ביניהם. המפגש ביניהם יוצרת יריבות גדולה והתדר האנרגטי שלהם גדל לעוצמת כדור שלג מתגלגל. מכאן ואילך, נגררת התעלומה, ומנסים לפענח בעודה, ככל שמתגלים עוד ועוד פרטים, נחשפת כמובן התרמית של "סיפור הפרברים " המהוגנים. זה קצת עצוב לכן זה מרד נעורים פוטוגני.
כאן יש הבדל תהומי בין שתי הגישות, לתאר את הסגנונות הבישול וההבדלים בניהן טומן בתוכו הסבר מעמיק שייקח שעות לפחות לגבי המטבח של השף פייר גנייר מדובר בטעמים חדשניים טעמים ים תיכוניים, מדובר במשהו מקורי המתבסס על המטבח המולקולארי, ולצד זה חשוב להדגיש, שהגשת מנות בכמה צלחות היא חתימה גניירית - יש לו זכות יוצרים על הגשה בצלחות בגדלים ובצורות שונות והכלים המשגעים והמרהיבות ביופיין. לכן ישנו איש אחד שהצליח לשלב בין שני הסגנונות הללו בהצלחה והוא השף פייר גנייר, בשילוב ייחודי של התמדה במשימה, אורך ראיה ושל חוכמה קולינארית ובכל מה שקשור לגסטרונומיה.לעומת זאת המטבח של השף רובושון ברור לפחות לסועד הישראלי המתבסס על מנות קטנות. האוכל יהיה בעיקרו צרפתי, משופע בנגיעות איטלקיות וספרדיות. התואמים את טעמו האיש
אוכל פחות מסובך, שנותן את הבמה למרכיביו האיכותיים באווירה בטאפאס בר.המוטו שלו העיסוק בחוויית הסועד אף הוא אחד מסימני הזמן: אם פעם כל שנדרש ממסעדה היה בטן מלאה באוכל טוב, כיום כל מסעדה אמורה לספק ללקוחותיה שילוב של עיצוב, מוסיקה, אלכוהול ואותה אווירה חמקמקה, שתאפשר בילוי במסעדה גם לאחר תום הארוחה.לצד מנות אוכל שחייב להיות מרגש ולהגיע לנבכי נשמתם של הסועדים ולא רק לקיבה.
קיימת עוד קושיה במבט ראשון, ואני רוצה להבדיל בין שני גורמים דומים אך שיש ביניהם הבדל מהותי
ולכן אכן חייבים לתת תשומת לב, במחשבה וכוונה לעניין זה,לכן קל לנו מאד לשים לב לדברים שהם יוצא דופן. ביסטרו-Gaya מעוצב בצבעים מעודנים מאוד של כחול ואפור, הבר קטן ופונה למטבח מלבדו יש בעיקר שולחנות ישיבה,הביסטרו מכיל כ-30 מקומות לכל היותר. זוהי אחת הסיבות, שאי אפשר להשיג בה מקום אלא חודשים מראש.
לעומתו הבראסרי של השף רובושון-L'Atelier הבר ראוותני בצבע שחור מעורב בגוונים של שטני אדום, אשר מעניקים לו מראה יותר יוקרתי, פנטזייה נעורים, מן הזן האגדי הקטלני. הבראסרי- "האטלייה" מושתת על בסיס ישיבה סביב הבר בלבד, כסאות גבוהים, שמשקיף אל המטבח. קיימים עוד הבדלים מסוגים שונים, אך אינם חורגים מהעיקר, שהם ספציפיים לצרכים של כל אחד מהשנים.לצד מנהגים והלכות הקשורים באוכל. גם זו וגם זו מהוות מעין הצהרה על דגשים, כוונות ועדיפויות.הצוות לבושים בשחור וזאת מאחר שהגיעו למסקנה שדווקא התלבושת הלבנה של הטבחים יוצרת במטבח ניגוד לא נעים לעין. על הבר. מפנקים אותך הכי טוב, ואתה יכול לפתח שיחה פוגשים אנשים ומאזינים לסיפורים.יש בזה משהו חברתי - הבר דמוקרטי לחלוטין.
ברור, כי בנסיבות העניין מעת שהוכח התרמית, כללי המשחק השתנו.חלקם חדשים ומביכים, ולפעמים אפילו משפילים. ההתמודדות על ההגמוניה מצריכה להוריד את הכפפות, מתוך תובנה שהשחקנים ומיקומם בצמרת ומאזן הכוחות בתוך הקהילה הקולינארית, הם חלק מהאתגרים והבעיות עמם הם צריכים להתמודד.
אף אחד לא מכחיש ולכן אין להטיל ספק ואפילו עמדתם מתנגדיו מודים, שהשף רובושון בעל רגישות גסטרונומית מיוחדת ונפש של שף. זוהי דרגת עילוי שרבים נותנים את הכבוד לו היא ראויה.וזה נובע מתוך העוצמה הפראית והטבע האימתני שבאופיו.
אל מול מודל זה מתבהרת הבעיה והדילמות, קשה מאוד להשתחרר מהדימוי שהשף ז'ואל רובושון היא היתה והינה דמות דומיננטית וקובעי הדעה בעולם האוכל הצרפתי בפרט, ובעקיפין על עולם הגסטרונומיה בכלל.לתופעה זו יש השלכות מרחיקות לכת בכל הקשור בין המעשה להתרחשות התוצאה.
להצהרה שנאמרת בגלוי יש משמעות והיא לא נאמרה באקראי-אני לא פותח כאן מסעדה של "שלושה כוכבים בדירוג מישלן", ומוסיף נמאס לאנשים ללכת למסעדה ברמה גבוהה לבושים כמו למיסה בכנסייה, מגונדרים בז'קט ועניבה. יודעי דבר יאמרו לכם שהמוסיקה מאחרי דברים אלה מופנית למקבלי ההחלטות לדירקטוריון של מישלן, לכן הם אינם פטורים משיקול צעדיהם בעת הענקת כוכבי מישלן למסעדות בצרפת ובפריס בפרט. השף רובושון טרף את הקלפים שוב והבשורה לא איחרה לבוא ובגדול. מי שהיה שף עם 3 כוכבי מישלן במשך עשורים, קיבל את הדירוג השני שלו במדריך מאז פרישתו לפני כעשור. -La Table קיבלה שני כוכבים לפני שנתיים. ובתחילת חודש מרץ 2008 הבראסרי L'Atelier קיבל שני כוכבים במדריך, זוהי קפיצה מטאורית לכל בר דעת. לכאורה נדמה שמדובר במחווה נדיבה אבל השיח הפנימי של המדריך מלא בפוליטיקה פנימית ומשפעת משיקולים זרים. עבור רובושון שפרש במוצהר מעולם כוכבי המישלן כשייסד את מסעדותיו הנוכחיות, מעליב להיות מדורג עם כוכב או שניים. ומדריך המישלן מודע לכך ללא ספק.
רבים ממבקריו שואלים האם מדובר במחווה של ממש,בכדי שלא ירגיש מאוכזב או מרומה? המבקרים רוצים להרגיע את הקוראים לא מדובר במחווה אוונגארדית שתותיר ספק. קיימים השערות סבירים כי ידו במעל והרוח החיה שמשך בחוטים מאחורי הקלעים. אחרת אי אפשר להסביר את העובדה שמספקים האנליסטים השמרניים של מישלן. על הבעייתיות שבשיטת הענקת ציונים למסעדות. תוהים רבים עד כמה השיטה אמינה, "פעם מעניקים לך ופעם מורידים לך, כשהקריטריונים לא תמיד ברורים".
היום רובושון מנסה להגשים את הבלתי אפשרי להיות סלבריטי למרות שהוא יודע כבמקום מושבו בזים לקונספט הזה יותר מכל, ולזה יש להוסיף פריז העכשווית לדעת רבים איננה מסתגלת לעובדה לאכול אוכל נפלא על כיסא גבוה.כאשר אין שולחנות אלא רק שרפרפים גבוהים מול דלפק המציע מבחר גדול של מנות טעימות בסגנון טאפאס. במסעדה אפלולית ורק המנות מוארות באור חזק.
