כיום פניית העורף של המערב להמוני הנאבקים באיראן על חירות, דמוקרטיה, זכויות פוליטיות וחופש בסיסי, היא הבגידה הגדולה של המערב באבני-הדרך הפילוסופיות המרכזיות שכוננו את תרבותו, ואולי אף מציינת את שקיעתו.
יתרה מכך זוהי בגידה שעלולה לעלות לא רק במחיר חירותו של העם האיראני הנאנק תחת עול הדיכוי של משטר האייתוללות, כי אם עלולה לשאת תג מחיר כבד לאין ערוך בדמות איום על הציביליזציה המערבית מצד ציביליזציות-הנגד בהנהגת האיסלם הפאשיטי.
למרבה הצער המערב וראשיה אינם מכירים את המנטאליות הערבית, לא מכירים את המזרח והם הוזים וחולמים בשפה אחרת ובספירות פוליטיות אחרות.
בעבר המערב דגל בקונספציה שיש להביא דמוקרטיה, שוויון וחופש לאיראן. מהלך זה הוא שהביא בסופו של יום להדחת השאה הפרסי, שהיה פרו מערבי, ידיד המערב וישראל, וברבבות הימים הביא לעליית החומיניזם, ובמקום השאה הידידותי, קיבלנו "תוצרת הנקראת אחמדניג'אד" הדוגל תורת הגזע החדשה האיסלמית שהיא חיקוי לתורת הגזע של היטלר, עם אמצעים של כורים גרעיניים בדרך, וטילים ארוכי טווח, לביצוע והשגת מטרותיו נגד הציונות וישראל.
הכרזותיו של אחמדניג'אד על כוונתו להשמיד את ישראל הינן מאמץ הסחה רציונאלי בהחלט מצד איראן כאשר המאמץ העיקרי היא תוכניתה להשתלט על מקורות הנפט במפרץ הפרסי.הנרטיב התרבותי וההיסטורי של איראן, שלפיו עליה לשחזר את עברה המפואר ולתפוס שוב את מקומה כמעצמה משפיעה הוא חלק מהאסטרטגיה של משטר האיטולות.
מנהיגיה הנוכחיים של איראן אכן רוצים לפעול לחזרתו של פאר העבר, תוך ערעור המשטרים באזור בעזרת אוכלוסייה שיעית תומכת.
בד בבד עם מאמצי ההתחמשות הנמשכים של איראן, מהלכת המדינה השיעית אימים על שכנותיה הערביות. כשהיא בוחשת בצפון ומזרח אפריקה, במפרץ הפרסי ובצפונה ודרומה של ישראל, בכך היא מקוממת עליה לא רק את המערב, אלא גם את המדיניות הסוניות, ובראשן ערב הסעודית, מצרים ומרוקו. השאלה שעל הפרק האם תוכלנה לטהרן?
עד כמה תוכל טהראן להדק אחיזתה ברחבי העולם הערבי?
לדידה המטריה הגרעינית אמורה לשמש בשלב הבא את הבסיס למדיניות חוץ אקטיביסטית יותר שתשא את דגל המהפכה האסלאמית. החזון הדתי המניע את איראן הינו מצע לפעילות מדינית וצבאית ובמוקדו השאיפה להקים מחדש את הח'ליפות האסלאמית, אשר תוכל ליצור את התנאים להופעתו של המהדי, המשיח המוסלמי.
מעל כל החששות, עומד האיום האיראני על יציבות המשטרים הערביים. איראן, באמצעות הגרורה הלבנונית שלה, החיזבאללה, הוכיחה כי ביכולתה להשפיע ואף להכתיב אירועים פוליטיים בלבנון ובאזור כולו. וכן ברצועת עזה, באמצעות ארגון החמאס, הוכיחו האיראנים כי להם יכולת השפעה רבה יותר מכל ניסיונות התיווך המצרים והסעודים.
כך גם בעיראק, נראה כי מי שקובע את גובה הלהבות במידה רבה, זה היושב בטהרן ובקום.
היעלמותו של משטר הבעת' העיראקי בראשות סאדם חוסיין מעל פני המפה, הותיר את איראן כמעצמה הצבאית היחידה במפרץ הפרסי, וכמי שאף מדינה ערבית אינה יכולה ליצור מולה הרתעה צבאית אמיתית. תוכנית הגרעין האיראנית, אם תשיג את מטרתה הסופית שהיא השגת יכולת גרעינית-צבאית, תוסיף לשינויים שעובר המזרח התיכון, ותעמיד בסכנה את המשטרים הערביים השונים ואולי אף את ריבונותן של המדינות הערביות השונות. למרות שארה"ב, אירופה וישראל רואות באיראן איום על דרך החיים המערבית, ואף על קיומה של ישראל, מי שעומד כיום בפני הסכנה הגדולה ביותר הן מדינות ערב בכלל ונסיכויות הנפט הקטנות בפרט.
מנהיגי העולם הערבי המתון מדברים בגלוי על הסכנה שאורבת לעולם הערבי מצידו המזרחי של המפרץ. אם בעבר הצהרותיה של איראן בדבר גזילת שטחים במפרץ השייכים לה לא גובו ביכולות צבאיות אמיתיות, הרי שפרויקט הגרעין האיראני וניסוי הטילים מעמידים באור שונה לחלוטין הצהרות מסוג זה, גם אם לא נאמרו על-ידי דובר רשמי. ראוי לציין גם כי איראן “נפטרה” מאיומים מרכזיים על ביטחונה השלטונות הסונים באפגניסטן ועיראק נמחקו מהמפה המדינית לאחר סדרת פעולות צבאיות אמריקאיות, פעולות שכיום לא מאפשרות לאמריקאים לפתוח חזית צבאית נוספת הן מבחינת דעת הקהל האמריקאית והן בקהילה הבינלאומית.
ביחסים בין איראן לנסיכויות הנפט במפרץ הפרס שררה מאז ימימה עוינות חסרת תקדים,ובמיוחד לאחר רעידת האדמה אשר עוררה המהפכה האסלאמית נגד ממשלותיהן.
הם יודעים אל נכון, כי רעידת האדמה הנובעת מהדוגמה שמייצגת הרפובליקה האסלאמית של איראן תביא לקריסת משטריהם הבלתי חוקיים. הם מטיבים לדעת זאת והחלו לבטא עוינות לאיראן האסלאמית כמטרה אסטרטגית.
במקביל מדינות המפרץ מואשמות ע"י עמיהן וכמובן איראן ברשות האייטולות- בשיתוף פעולה עם הישות הציונית, או לפחות לא אכפת להן מהפשעים של הישות הזו נגד העם הפלשתיני העשוק.
הסימנים המעידים למדיניות חוץ איראנית התקפית הולכים ומתרבים והם משתקפים היטב בחששות העמוקים של מדינות המפרץ. מפקדי הצבא האיראני איימו לא אחת לתקוף צבאית את מדינות המפרץ ואת מתקני הנפט אם יסייעו לצבא ארה"ב במתקפה נגד איראן ועתה נוספו לאיומים אלה הצהרת מהן משתמעת כוונה איראנית להשתלט על אזור המפרץ ועל עתודות הנפט האדירות שבו, שישמשו מקור עוצמה כלכלית אדירה וככלי לפגוע אנושות בכלכלת המערב. העולם הסוני נטה לתמוך באיראן בעימות עם ארה"ב בסוגית הפיתוח הגרעיני. עתה משיצא המרצע מן השק קיים בסיס לשותפות אסטרטגית בין ארה"ב והעולם הסוני כדי לבלום את איראן. האיום למחוק את העולם הסוני מן המפה חמור יותר בעיניהם של המדינות הערביות מאשר ההבטחה האיראנית להשמיד את ישראל. באופן פרדוקסאלי ישראל והעולם הערבי נמצאים באותה סירה עם אינטרסים דומים, ויתירה מכך, דווקא ישראל היא זו שיכולה להוציא את הערמונים עבור הערבים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה