הטרגדיה שנקראת הסכמי אוסלו התרחשה לצער רבים בתככינו השבוע לפני 16 שנה, ב-13.9.93
כאשר שממשלת רבין -מר"ץ הגשימה את חלום "המזרח התיכון החדש" וחתמה על הסכם אוסלו כאשר המהלך זכה לכ-80% תמיכה בדעת הקהל. שטחי יהודה שומרון ועזה על תושביהן נתפסו בעיני השמאל הישראלי כגידול סרטני שיש להסירו ולהפטר ממנו מוקדם ככל האפשר.
זה היה תרגיל אינטלקטואלי של השמאל שרצה להוכיח לעם היושב בציון שיש פרטנר בצד הפלסטיני המחייב את ממשלת ישראל להוכיח שהיא גם מסוגלת להיות "פרטנר לשלום".
מאז ימים ימימה התקשורת הישראלית מלאה בחזונות אחרית הימים, בין היתר מעלה אסוציאציות כיצד נוכל לנסוע במכוניותינו לאירופה דרך לבנון, סוריה, וטורקיה ובדרך ננגב חומוס בדמשק ועוד כהנה וכהנה.
אלה הטוענים שאנו מדינה קולוניאלית טועים בהגדרה- ראשית שטחי יהודה שומרון וחבל עזה הם מורשת אבות.
יתרה מכך בהשוואה לאימפריות קולוניאליסטיות של ימים עברו, ישראל מצויה במצב ייחודי "הקולוניה" אותה מחזיקה תחת כיבוש איננה נמצאת במרחק אלפי ק"מ ממדינת האם הכובשת, אלה ממש בתוכה, עם גבול מתפתל לאורך מאות קילומטרים.
חלקו הגדול במרחק קצר ביותר ממרכזי אוכלוסיה שלה, זו המציאות הפיזית שלא ניתן לשנותה, ואת זה לא לקחו בחשבון בהסכמי אוסלו.
הסכמי אוסלו הגדיר את "הארגון לשחרור פלשתין" כפרטנר לגיטימי לשלום,לכן התקשורת והעיתונות הפכו את הקשרים איתו להגשמת אידיאל השלום.
השינוי בהגדרה נתן גושפנקא לכך שכמעט הכל היה חוקי,הצמרת המדינית ראתה באש"פ פרטנר,גם כשהרש"פ הפכו למעשה למעצמת טרור, ולתשלובת אדירה של פשע מאורגן, השולחת זרועותיה לעסקי סחר נשק, סמים, תעשיית זיוף וגניבות, שזכתה לטריטוריה והכרה בינלאומית באמצעות הסכמי אוסלו.
האחריות לטרגדיה של הסכמי אוסלו מוטלת לפתחו של הקודקודים בשמאל בישראל, האשליה שניתן לפתור את הסכסוך של מאה שנים במחי יד היתה טעות מרה, וגם שמה קץ לעשרות שנות ויכוח של שלום או שטחים.
הקו לפתרון בעיות כפי שהוא הותווה בהסכמי אוסלו קרסה כבר בתחילת הניסוי המעשי שלה, נוכח מעשי הזוועה של כנופיות ערפאת, וגלי הפיגועים חסרי התקדים שהתרחשו כתוצאה מכך,הכתובת היתה על הקיר לכן זה לא הפתיע אף אחד.
הסכמי אוסלו היווה מרחב פסיכולוגי,וירטואלי שהכל מותר בו.
בכך בעצם טמון האבסורד, ככל שהמצב החמיר והפגועים התגברו- ישראל בהנהגת השמאל דאגה הקפדה יתרה על ערפת והישות האש"פית שהגיע עימו מטוניס, ישראל התעלמה לחלוטין מהודאותיהם המפורשות- כי ההסכם שנחתם הוא משול לסוס הטרויאני מתוך המיתולוגיה היוונית, שבעתיד הקרוב ישתלט על כל פלשתין.
ככל שחלף הזמן ולמרות מצב ביטחוני רעוע, רבים לקחו חלק בחגיגת ההזדמנויות הכלכליות של הסכמי אוסלו. בהם : חלק מהחברות ישראליות, מתווכים למיניהם ,בעלי קשרים ואינטרסנטים, מנפנפים כבדים, בניהם אנשי מפתח ובכירים לשעבר במערכת הביטחון- שניצלו הזדמנות פז זו להקמת פרויקטים בשותפות שכללה מערכת קשרים אדירה, עם הטרוריסט ערפת, המיליארדר היהודי-אוסטרי מרטין שלאף, מוחמד ראשיד, ועוד הרשימה גדולה.
חיש מהר התברר שכסף המושקע בשותפות עם ערפת בפרויקטים המשותפים מנותב לטובת פעולות טרור נגד אזרחי ישראל.
הספר "בתוך הכיס של הראיס" מעניק הזדמנות נדירה להציץ לעולם מסועף של עסקים, שוחד, עמלות וטרור.
המושחתים בצמרת הנהנתנים למיניהם יחד עם ערפת עברו כל גבול אפשרי, ניצלו היטב את שכרון השלום, זרעו דיסאינפורמציה, והשפיען על הממשל בישראל.
כל אלה שהיו קרובים לצלחת נהנו ממסעות העולם,סועדות המסעדות צמרת ולינה במלונות המפוארים ברחבי העולם, חגיגת התעשרות היה נטולת ביקורת "בג"ץ ובצלם", ללא צורך במכרזים ומכשולי חוק ומשפט.
הלגיטימיות לכך ניזונה מקדושתו המדומה של השלום,והגדרת האויב כפרטנר בסופו של יום העניקה למעורבים הגנה מהאשמות בגידה, למרות שהקשרים הכלכליים הללו הכניסו מימד חמור של שיתוף פעולה עם האויב לתחום הבעייתי ממילא של הון-שלטון.
נשאלת השאלה הפתוחה- ומדהימה העובדה שלא הוקמה ועדת חקירה, כמעט ולא גילו התעניינות בפרשה, בניגוד הנהוג במקרים דומים,ההשערות שהתרוצצו באותם ימים היתה שיתכן שחששו שהחקירה תוביל היישר לצמרת השלטון דאז.
עם חלוף הזמן ישראל נכנסה לדרך אין מוצא, המצב הביטחוני הדרדר לשפל המדרגה- בין היתר התברר בדיעבד שצעדיה בעקבות הסכמי אוסלו תומכות בישות שקמה כדי לחסלה ולרשת את הארץ, ובעקיפין מממנת את הטרור בעל כורחה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה