המסתננים מהווים בעיה לישראל

מדינת ישראל יודעת להבדיל בין סודן העוינת, לבין אריתריאה – המדינה יחידה באזור המהווה יעד אסטרטגי חשוב, המתעקשת על פרגון לישראל. זוהי מדינה צעירה המורכבת מאזרחים המתאחדים יחד במעין "כור היתוך" ומוקפים במדינות אויב גדולות, ממש כמונו. השירות הצבאי בה חובה וזאת עקב המלחמה ארוכת השנים נגד אתיופיה השכנה-הוא מתחיל בגיל 16, השרות הצבאי נדרש מנערים ונערות כאחד, למשך 18 חודשים לפחות, אולם הרוב נאלצים בהוראת השלטון להמשיך ולשרת ללא תאריך יעד לשחרור. ישראל מקיימת עם אריתריאה שותפות אסטרטגית משמעותית ויחסים דיפלומטיים ענפים , עפ"י דווחים זרים איתרתיה משמשת  כיעד לאיסוף מודיעין במפרץ ים סוף בגלל מיקומה הגאוגרפי, וכל זה למרות שמדובר בדיקטטורה מושחתת. השלטון שכופה שרות צבאי ארוך על אזרחיו הוא הסיבה לעריקות מהצבא, והמפלט לכך הוא להסתנן לישראל. מכאן הסיבה לפחד לחזור, וכנראה פחות המלחמה המתנהלת בעצלתיים בין אתיופיה לאריתריאה העובדה שמרבית המסתננים הם עריקים היא הסיבה העיקרית שהם מפחדים לחזור למולדתם ומתעטפים באצטלת פליט. כל זמן שיהיה מי שנותן לאנשים האלה עבודה, הם ימשיכו להגיע למעסיקים זה משתלם. הענישה חייבת להיות מחמירה ראשית כלפי המעסיקים כיוון שהם מפרים ברגל גסה את חובתם לשמור על החוק. ועל החוק והעקרונות החוקתיים להעניק הגנה מלאה לחברה.

מרביתם של המסתננים מאריתריאה הנעמדים כיום בכמה עשרות אלפים שהחל משנת 2009 הם רוב המסתננים מבקשים מעמד של פליטים לפי האמנה בדבר מעמדם של פליטים של האו"ם. ישראל חתומה על האמנה לטיפול בפליטים עוד מראשיתה ובעבר מדינת ישראל קלטה פליטים ממספר אזורי עימות כמחווה הומניטרית- היום מתברר שלא ניתן לגרש מסתננים מאריתריאה בשל חוות דעת של נציבות הפליטים של האו"ם כי בארצם שורר מצב קשה, גיוס כפוי, והם מוגדרים כזכאים ל"הגנה קבוצתית הומניטרית זמנית" לכן מדינת ישראל, מכבדת את עקרון אי-ההחזרה (Non-refoulment) הניצב בבסיס האמנה, אכן אינה מגרשת אותם, נכון להיום. מנגד חוות דעת דומה אינה קיימת היום ביחס לאזרחי סודאן לאחר שהדרום קיבל עצמאות ואותם יש להחזיר למולדתם. בעיה נוספת היא מול השלטונות במצרים- למרות שהמסתננים נכנסים לישראל ממצרים ולא ישירות מארצותיהם, ישראל נמנעת מלהחזירם למצרים, משום שהמצרים מסרבים להתחייב שלא להחזירם לארץ מוצאם. הטיפול במסתננים אמור להיות מוסדר במסגרת החוק למניעת הסתננות, אלא שהחוק לא מותאם לטיפול עם מסתננים שהם מבקשי מקלט הזכאים להגנה זמנית.

זרם המסתננים הולך וגובר, משנה את פניהן של "שכונות שלמות בערים בישראל. המצוקה של התושבים היא כאן ועכשיו ואיננו יכולה עוד להמתין למימוש כמו בניית גדר שתארכנה שנים. יש לנקוט פעולות חירום מיידיות לשמירה על גבולות המדינה מפני הסתננות והגירה בלתי חוקית כפי שמצופה מכל מדינה ריבונית. על המדינה להכריע ולקחת אחת ולתמיד את האחריות במצוקה הקשה הנגרמת לתושבי השכונות שנאלצים להתמודד עם המטרד החברתי שמהווים המסתננים בערינו. עפ"י דווח של משטרת ישראל קיים קושי לטפל במקרי פשיעה בהם מעורבים פליטים ומהגרי עבודה מאפריקה והסיבות הם מרובות. קיימת עלייה דרמטית בעבירות פליליות בקרב המסתננים, מעשי הפשע הם בתחומי הסדר הציבורי, אלימות ורכוש" ואף אונס ועוד.40% ממקרי הפשיעה החמורה שנחקרו במחוז תל אביב היו מעורבים מסתננים. מהפן הרפואי מן הצד הרפואי, המסתננים האפריקאית מפיצה שחפת, איידס ומחלות זיהומיות אחרות. יש לקחת בחשבון שמבחינה ביטחונית המסתננים עלולים לשמש כמודיעים או כפעילים של אירגוני טרור כגון: "אל קעידה" או סוכנים של איראן.

צריך לעשות הפרדה בין פליטים לבין מסתננים. כל מי שהוא פליט מדינת ישראל תקלוט  ובמקביל הוא יקבל את כל הזכויות המגיעות לו על פי האמנה, וכל מי שהוא מסתנן יוחזר לארץ מוצאו מאחר וזה מהווה "טרור דמוגרפי". ליפי הנפש "קרטל ארגוני הזכויות למיניהם"  יש לומר בקול צלול וללא גמגומים  "ביקשו מקלט, יקבלו כלא" עד שהנושא הכאוב יבוא על פתרונו בדרכים דיפלומטיות בין ישראל ואריתריאה. יש לשלול מהיסוד את הקריאות הגוברות במערכת הפוליטית ובמסדרונות השלטון  שיש לאפשר למסתננים מארצות אפריקה לעבוד בישראל באופן חוקי, זאת על מנת לצמצם תופעות של פשיעה בקרבם. קשה להבין מה גורם לשני אנשים, שעומדים בראש פירמידת פיקוד, שאחראית על ביטחון הנפש והרכוש להתבטא באופן שכזה. זהו פתרון משטרתי קלאסי התנערות מאחריות, מתעלמים מהבעיה הבוערת והייתה כלא הייתה. לפני שמתבטאים בנושא יש להפעיל שיקול דעת! מחשבה! שהרי אם זה מאפיין את דרך חשיבתם אוי לנו!

אין חדש תחת השמש

דעת קהל ניתנת לשינוי, כי בסופו של דבר לציבור יש זיכרון קצר מאוד. כאשר מתפרסמת כתבה שלילית במדיה האלקטרונית או בעיתונות המודפסת בגנות איש ציבור כולם נרעשים. אבל, לאחר ימים הסערה דועכת והאירוע נשכח. באופן טבעי, הקשר ברור, לכן יש להודות שלא מעט פעמים הציבור חש את הכעס/זעם/איבה/הוקעה של פוליטיקאים אך לזמן קצוב בלבד. יש כל כך הרבה אי אמינות אצל כל כך הרבה פוליטיקאים בכל הקשת הפוליטית בעבר ובהווה שמשתבש לנו סדר העדיפויות וסדרי הגודל ההולכים ותופחים תרתי משמע. הציבור למוד אכזבות, הציפיות שלו נמוכות מאוד ולכן הוא מוכן לקבל פוליטיקאים כאלה. הציבור כבר לא מבחין בפרטים, לא מבדיל בין הפרשיות, לא מבחין בשאלה מהי פרשה רצינית ומה לא . ישראל, היא ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות. בניגוד אולי למדינות נאורות במערב קיימת פחות הנורמה שאומרת נכשלת, לך הביתה. אין פה תרבות של הטלת אחריות אישית כבדה וסילוק מהמערכת הפוליטית של מי שנתפס כנכשל. הציבור סבור שהפוליטיקאים לא אמינים, אין בפוליטיקה מקרה אבוד, משום שמימים ימימה אין יושרה לפוליטיקאים וכך יש להתייחס אליה. אפילו העיתונאים הציניקנים, שכבר מורגלים בסיקור המציאות הישראלית הבלתי שגרתית הופתעו מהמהלך "כלב השמירה של הדמוקרטיה" קרי התקשורת נרדמת בשמירה, לכן לאחר מסיבת העיתונאים מאמש אני מציע לכל הכתבים מטעם, ולכל אלו שזלזלו  בדברים שנאמרו לאכול את הכובע,  עד עתה הם אינם יודעים "לברר את המוץ מן התבן".

הפוליטיקה הישראלית מכל זווית רוויה בהכפשות הדדיות וזה דבר בשגרה, אם נסה להעלות מעברו כל מיני אירועים מודחקים, למרבית הפוליטיקאים יש תיק מלא שרצים. בחלוף השנים קהה כנראה הזיכרון אצל כמה עיתונאים ציניקנים סיבוב הפרסה שעשה שרון בין "דין נצרים כדין ת"א" תהיה זאת תמימות או טיפשות מופלגת שלא הייתה כאן הטייה בדרך שהוצגה המידע באמצעי התקשורת, שהובילה לכך שהמציאות לא הוצגה באופן אובייקטיבי. היה כאן שימוש בטרמינולוגיה "מוטית פוליטית, ערכית" באופן שגרם להעצמת תפיסת עולם מסוימת והחדרתה לשומעים. שימוש במה שקרוי "מכבסת מילים", בקיצור אריאל שרון שיקר לבוחריו. הוא לא הראשון ולא יהיה האחרון עננה כבדה מרחפת מל לראש כולנו כאשר מדובר בפוליטיקה הפנים ישראלית מימים ימימה. יש להודות שליו"ר קדימה היו מורים טובים מהם למד, וכעת הוא משמש המשך לשושלת.

בזמן שכלי התקשורת מתחרים ביניהם על תפקיד שוטר התנועה שמזהה חציית קווים אדומים, את לב לבה של העשייה העיתונאית לא הצליחו לעשות. המבוגרים שבינינו עם שערות שיבה נזכרים "כי אין חדש תחת השמש". ככל שמתקרבים לצמרת הפירמידה כך נשרפים משמש הפוליטיקה. אלה החיים תככים ומאוויים קיימים בכל תחומי החיים. ההבדל המרכזי בין מה שהיה בעבר למה שקורה היום הוא שאם בעבר התככנים והבוחשים היו גלויים לעין המתבונן המעמיק, הרי שהיום מונח על שולחן.

השכילו לעשות מספר עיתונאים ציניקנים בלתי מבוטל ואחריהם עדר של עיתונאים במדיה האלקטרונית ומעל גלי האתר שמאמצים קו אופנתי אחד לחפור כמה שיותר עמוק על מנת למצוא כמה שיותר דברים שיוכלו להכפיש ולהביך, הוציא קיטור ושחררו זעם וכעס. חלקם לא השכיל לשים את הרסן בזמן- לא בררו מילים בבואם לסכם. הם השתמשו בכל המילים  הבוטות שמצויות במילון העברי. בו בזמן כאשר הדרישות מהעיתונאי ההוגן לשאוף לאובייקטיביות מקסימלית בייחוד כאשר מדובר בסיקור,  לכן קשה להבין למתבונן מהצד את המתקפה שלווה בשצף קצף גועש, לצד ספינים בלתי אמינים ולעתים אף בתיאורים פנטסטיים שאין להם אחיזה במציאות. הם לא להוציא את הערמונים מן האש, חזון תעתועים הוא  דמיון שווא, מראה שאין לו יסוד. העיתונאים צריכים להפנים "אין להם להלין אלא על עצמם בלבד" או יותר נכון על המהלכים האפסיים מציידם בפרשה שלפנינו. לא ירחק הזמן והם יכו על חטא על דברים שאמרו.

כל האשמות המגוחכות על רה"מ המכהן מצד אנשי התקשורת לא מחזיקים מים! וגם הצטרפותו של יו"ר קדימה לממשלה לא מדובר כאן בסוגיה ש צריכה להרעיד את אמות הספים. האמת הבסיסית נותרה כשהייתה: התקשורת מביטה עכשיו בברומטר בחשש גובר, שמא שוב מתקרבת סערה יחידה במינה, בדיוק ברגע הכי פחות מתאים. 

הפרשה רחוקה מסיומה

כאן המקום לומר שקיימת דיסאינפורמציה והפצה מכוונת של מידע שקרי ומטעה על ידי  כל צד הקשור לפרשה, לכן קשה לציבור לחוות דעה למי להאמין יותר או פחות בכל הפרשה הכואבת שלפנינו. הציבור עד כה קיבל דיווחים מקוטעים שמציגים תמונה עגומה של האירועים במטכ"ל - קשר אינטנסיבי של מסרונים, מעורבות לכאורה באיסוף מידע על עבירות הבנייה של האלוף יואב גלנט שבחלקן של הדיווחים התפרש כניסיון לתיאום עמדות לאחר התפוצצות הפרשה. פרשת זיוף המסמך מסתעפת -התפוח הלוהט שנקראת "פרשת הרפז" עוד רחוקה מסיום וחשוב שהסיום שלה יהיה בחשיפת האמת. זכות הציבור לדעת הינה החירות הבסיסית של כל אדם ואדם כחלק מציבור במיוחד בפרשה עגומה זו. סדרת הגילויים של כתבת / עיתונאית "איילה חסון בפרשה מחזקת את הספקות ביחס לטיב החקירה שניהלה המשטרה בפרשה בעת שפרצה לאוויר העולם בקיץ 2010. בעיני רבים תמוהה מדוע היועמ"ש הגביל בזמנו את החקירה המשטרתית רק לשאלה: מי האחראי למסמך המפוברק ובד-בבד עם-כך מנע מהמשטרה לחקור חשדות לעבירות חמורות אחרות??? היום מתברר מעל לכל ספק ש"מסמך הרפז" אינו מסמך מזויף. הוא מסמך אמיתי מאין כמוהו, תוכנית פעולה שהתממשה במציאות כולה. למרות שהרפז הודה במשטרה בזיוף המסמך, שאמור היה להיראות כניסיון להמליך את גלנט לרמטכ"ל.

כגון: מדוע לא ניתן למשטרה מנדט לחקור חשדות לעבירות מצד שורה של אישים, הן בעסקות כלכליות והן בעניינים הנוגעים למינוי וקידום מקורבים באופן בלתי תקין ו/או בלתי חוקי? מדוע לא ניתן למשטרה מנדט לחקור חשד לפיו בכירים בצה"ל, ובהם אשכנזי, חתרו תחת שר הביטחון אהוד ברק, במטרה ברורה ובלתי חוקית: למנוע ממנו מלמנות את אלוף (במיל.) יואב גלנט לתפקיד ראש המטה הכללי של צה"ל? מדוע לא ניתן למשטרה מנדט לחקור: מי האחראי לנגישותו של הרפז למידע מוכמן ביותר - הן בלשכת הרמטכ"ל והן באתרים ביטחוניים אחרים - שעצם הימצאותו בידו, קל וחומר חשיפתם, עלולים לסכן חיי אדם? היום ניתן לומר שהמשטרה לא חקרה אותה בהיקף הנדרש ולא מיצתה אותה בעומק הראוי.

טיוטת דוח המבקר שהוגשה לפני כמה שבועות למבוקרים הודלפה לתקשורת באופן חלקי ומגמתי למי היה עניין בדליפה זו?

קיימת מחלוקת בקרב התקשורת שהספין הנוכחי, שנולד אצל המבקר והמריא לשחקים בימים האחרונים בידיעה על "חידוש החקירה הפלילית" נובע מכך התעקשותו של עוזר הרמטכ"ל  אלוף-משנה וינר לא מוכן להתנדב להיות השעיר לעזאזל של הפרשה, יתרה מכך פנייתו לבג"ץ והעובדה שהפרקליטות צידדה בעמדת מעמידה את המבקר במבוי סתום ולכן החליט להעביר ואת הטיפול בתפוח האדמה הלוהט ובכך מסנדל את היועמ"ש להחלטה שתגרור את המעורבים לחדרי החקירות. לכן היום נדמה שהסיכוי שלא יתפרסם דו"ח מטעם מבקר המדינה הוא גדול מאד. נדמה שהמשטרה בגיבוי היועץ המשפטי לממשלה, הזדרזה מדי להגיע למסקנה שהרפז פעל לגמרי לבדו, גם מתוך רצון לסכם את החקירה ולהיפטר מתפוח האדמה הלוהט. נדמה שאותה גישה מדריכה את הפרקליטות גם היום להגיע לעסקת טיעון עם הרפז המשקפים רצון של המערכת המשפטית לסכם את הנושא הבוער שלפנינו בשקט מבלי שבכירים ייקראו לענות על שאלות מביכות על דוכן העדים. בפרשה הסבוכה שלפנינו אין מנוס אלה להצטרף לקריאתו המעניינת של עו"ד עודד סבוראי, המייצג את אלוף משנה וינר לבלוע את הגאווה ולתת להרפז מעמד עד מדינה. שיספר את האמת, במלואה. מא' ועד ת'. רק כך אפשר יהיה לטהר את האווירה.  

האזרח עומד מול שוקת שבורה

רצח הנתעב והמחריד  בבירת הנגב אינו נקודתי. נגע האלימות הוא איום קיומי על האזרח הפשוט שדורש טיפול דחוף ורב מערכתי. הביטחון האישי של האזרח במדינת ישראל נמצא מזה זמן רב בשפל המדרגה. ישראל הפכה להיות חברה אלימה. אלימות בכביש, אלימות ברחוב, אלימות בבית ילדים מגיעים לבית הספר עם סכינים בילקוטים. מורה שתעז להעיר הערה לתלמיד, תזכה לקיתונות של צעקות וקללות מצד ההורה שמיד התייצב לימין ילדיו. מדי יום  ביומי אנו מתבשרים בחדשות שבני נוער משתכרים ומרעישים: "הכתובת הייתה ועדיין קיימת ונושמת על הקיר" הבעיה בשורשים : הדור הצעיר שגדל בארץ מביע תחושה פסימית לגבי עתיד החברה הישראלית. אי אפשר לטאטא את המחיר שהחברה שלנו משלמת על הקדמה!!! הסמכות ההורית, הולכת ונחלשת, ומערכת החינוך, למרות שהיא מלמדת ופחות מחנכת. ומנגד המדיה ממשיכה לשקף מציאות אלימה ודורסנית. במציאות הזו, אנחנו מקבלים בכל שבוע סיפור טרגי נוסף.

בשעה שהשלטון התרכז להבטיח את שלומנו מפני פעילות חבלנית עוינת, הופקר האזרח לפשע, לעבריינות לגורמים פלילים לבריונות. אוזלת היד של המשטרה הביאה מספר רשויות מקומיות להקים יחידות שיטור עירוניות יחידות השיטור הללו התבררו כאימפוטנטיות לחלוטין וזה מתוך ניסיון אישי. ולכן הביקורת על התנהלות הרשויות הן צודקות הורים לא צריכים לתגבר ההתארגנות אזרחית על הסדר הציבורי, משימה זו נועדה לפעילות השוטפת של המשטרה בלבד. לעיתים קרובות מדי האזרח מוצא את עצמו עומד מול שוקת שבורה. אכיפת החוק בשפל המדרגה, הוונדליזם חוגג. צעירים עם בקבוקי משקאות חריפים ביד הם חזיון נפוץ באזורי הבילוי בישראל. עורכי הדין חוגגים, בתי המשפט רחמנים בני רחמנים, והאזרח ניצב חסר אונים מול הפשע הגואה זה הוא חלק מכרוניקה של מעשי אלימות קשים שמתרחשים בשנים האחרונות במדינתנו.  

יחידות השיטור המקומיות למרבה הצער פשטו את הרגל הם אינם יכולים לסייע למשטרה במלחמה בפשיעה הקלה, ולהשיב את הביטחון האישי של כל אחד מאיתנו, לשמור על הסדר בערים ולאפשר למשטרה להתמקד במשימות הליבה. הטיפול בתופעות האלה חייב לבוא ראשית כל מטעם המשטרה הוא מחייב את ראשיה לחשיבה מחודשת, לשינוי תפיסתי, בכל הנוגע לביטחון האישי. המשאבים העצומים שמשקיעה המשטרה במאבקה המוצלח בטרור ובארגוני הפשיעה באים על חשבון הטיפול בבעיות קשות כגון אלה שלפנינו. כאשר יש איום קיומי וממשי על האזרח. לא ייתכן שיזלזלו בתלונה על חבורת צעירים שמקיימת מין קבוצתי על חוף הים, או יתעלמו מקריאה נואשת של אישה שבעלה מותקף ע"י קבוצת נערים מטורפת. הון עתק בוזבזו על מצלמות המהירות החדשות- אך מנגד מוקד החירום של המשטרה ממשיך להיות מוזנח ובלתי רלוונטי. על ממונים  על אכיפת החוק ובראשם המשטרה לדאוג לתגובה מיידית ונחושה לכל מקרה ומקרה. על רשויות אכיפת החוק ובראשם המשטרה ולנקוט ביד קשה בדרך שתיתן לצעירים תחושת הרתעה ותחזיר לאזרחים את תחושת הביטחון. הגיעה העת שכל המערכות ישלבו ידיים כדי לבער את נגע האלימות.

הבחירות לא ישנו את המפה הפוליטית בישראל

הבחירות מתקרבות והקמפיינים על דעת הקהל יוצאים לדרך. הגוש הכולל הנקרא "שמאל מרכז" נשאר קבוע, כאשר מתבוננים בחלוקה המהירה ביניהם היא באה לענות על דבר אחד והיא על אובדן, יתרה מכך מצביעי מרכז-שמאל אינו יכול לשנות את מה שנראה כמו גורל שאין ממנו מפלט.. חוסר היכולת של מפלגות המרכז והשמאל להתאחד לגוש פוליטי מהותי מבטיח הוא שורש הבעיה. לכן זו הסיבה שגוש הימין ימשיכו לאחוז במושכות גם בממשלה הבאה. גם הביטוי האומלל של יו"ר מפלגת העבודה שיש לצאת "מהקיבעון שנתניהו הוא ראש הממשלה הבא", ושהדרך שלה היא החלופה לשלטון לא תועיל. מפלגת "יש עתיד שבראשה עומד יאיר לפיד לא מתמודדת על קולות מצביעי הליכוד. הוא גם ממש לא שמאל מוחלט ולכן הוא גם הוא מתמודד על קולות העבודה, קדימה ושמאלה. לפיד מתמודד ממש על המשבצת מרכז שמאל, לכן תמוהה כיצד קדימה ברשותה של יו"ר  לשעבר ליבני בחוסר טאקט פוליטי חיבקה אותו לליבה ברגע שהוא הודיע שהוא הולך לפוליטיקה.  המפלגה הכי מעוטרת מנדטים בכנסת הנוכחית שהחלה כהבטחה גדולה ומסתיים בקול ענות חלושה- לא נעים לומר הקדמת הבחירות והמצב אליה נקלעה מפלגת קדימה מצבעים שקדימה סיימה את תפקידה ההיסטורי הקצר מאחר שאל מול הגלריה המסתערת בגוש "שמאל מרכז" ליו"ר החדש אין שפנים שאפשר לשלוף מהשרוול למפלגה הזו אין מה להציע. ועדין לא דנו ביריב הנוסף שמתמודד על אותה משבצת "עו"ד אלדד יניב" שהוא מבקש לעצמו תיקון של ממש ושעל רצונו הנחוש לפעול לתיקון העוולות, והיכן בכל הסיפור הזה "הרב אריה דרעי" והיכן מר"צ והמפלגות במגזר הערבי שהם חלק אינטגרלי מהגוש הזה שעדין לא אמרו את מילתם האחרונה, והכל באזור הצפוף כל כך של המרכז-שמאל.

באופן פרדוקסלי במצב הנתון הזה עשרות הפעילים חדורי המוטיבציה אינם מסוגלים לחבור למפלגה חדשה שמנסים בכוחות משולבים להביא לשינוי במבנה הקואליציה. נכון לעכשיו אין מה לעשות עם העובדה הזו. הבחירות הקרובות יקבעו במידה רבה את ההוויה בישראל. כך הולך ופוחת הסיכוי של הגוש להשפיע על החברה הישראלית בארבע השנים הבאות. גם בבחירות הקרובות מה שהיה הוא שיהיה. לפנינו מצטיירת התמונה הידועה מראש של עוד אחד מני רבים שנבלעים ונעלמים בתוך כורסאות העור הגדולות ממידותיהם.   

ראש הממשלה למעשה הולך לבחירות כדי לבצר את שרידותו הפוליטית, בתקופה שבה יידרש להחלטות קשות בכל התחומים. כיום הוא נהנה מרוח גבית לא רק בזירה הישראלית - גם התנאים בזירה האזורית והעולמית נוחים. סביר להעריך שעצם ההחלטה על הקדמת הבחירות בישראל לא תייצר איומים ביטחוניים או מדיניים חדשים וגם לא תתגבר איומים קיימים. הקדמת הבחירות לא רק שלא תמנע תקיפה באיראן, אלא במובנים מסוימים עשויה דווקא לקדם את המאבק בגרעין האיראני. טועה מי שחושב שראש הממשלה בנימין נתניהו הולך לבחירות הללו בגלל חולשה. להפך הרכבה של הקואליציה הבאת תאפשר להתמודד עם האתגרים שיוצבו לה בעתיד הקרוב. מה שחשוב באמת הן ההשלכות שיהיו לתוצאות הבחירות על הביטחון הבינלאומי של ישראל ועל מעמדה הבינלאומי. ולכן יש לשלול מן היסוד את דבריה של יושבת ראש מר"צ, "ח״כ זהבה גלאון" שלממשלת מעבר אין את סמכות המוסרית ולגיטימציה ציבורית לצאת למבצע שכזה.

הבחירות בפתח

הכנסת ה-18, כנראה תמלא גם היא את ימיה מוקדם מאורכה הקבוע בחוק. לכן הבחירות הבאות ייערכו על בסיס ההנחה הסבירה מאוד שראש הממשלה המכהן יהיה גם ראש הממשלה הבאה. שום אלטרנטיבה שלטונית אינה נראית באופק. יתרונו האלקטורלי גדול, בלתי ניתן למחיקה.- לעומתו שני הנאומים שנישאו אתמול, מטעם יריביו, היו זהים למדי בתכניה. והם היו דומים במובן נוסף: היעדר מידת הצניעות. שנים הינו רגילים להגיגיך באופן תיאורטי לחלוטין אמש נחשפת לראשונה פרצופו האמיתי של הטוען לכתר "יאיר לפיד". לאחר מאות טורים שלא אילצו אותו לתת דין וחשבון לאף אחד, אמש עמד מול הציבור הישראלי, על שלל זרמיו ודעותיו, ועשה את המעשה המטופש ביותר עבור פוליטיקאי. קשה מאד להבין די הצורך- להיכן הוא חותר עם תוכנית השירות לכולם שהציע, יתרה מכך אינני בטוח שהפרוגרמה שהוצגה נותנת מענה לכל הבעיות בנושא השירות הצבאי לחרדים ולערבים גם יחד. ההצהרה ''גיוס לכולם'' נועדה לספק את הרעב הפופוליסטי של לפיד, אך אין בה מענה אמיתי, כיוון שכמוה כהכרזת מלחמה על החרדים וערבים גם יחד.

למרות הניסיון של יו"ר קדימה לשעבר לשבור את תקרת הזכוכית הגבוהה והקשיחה ביותר, ולהגיע לרשות הממשלה לא עלה בידיה בלשון המעטה ,פוליטיקה היא משחק קשה קשוח. כעת שהפסידה במרוץ לרשות קדימה בחרה לא להישאר במשחק, והיא עוזבת את הכנסת, אך מבטיחה להישאר בעשייה הציבורית. לבני, עשתה טעויות קשות לכן היא עושה אחורה פנה ומרימה לעת הזאת דגל לבן אך לזמן קצר ביותר. למרות האמירות שהיא מנתה בנאום הפרידה- לא חלפה יממה ושומעים קולות של חברי כנסת בקדימה הבודקים אפשרות לחבור ללבני, שפרשה מהכנסת, ולהקים מפלגה חדשה. מנגד בשל שיכרון הכוח עקב ניצחונו המוחץ של יו"ר קדימה כיום-בעצת יועציו הוא אינו חדל מלהציג עצמו כמועמד היחיד לראשות הממשלה זה די פתטי ומאוד יומרני. המילים "ואני אנצח אותו" נדבקות אצלו כבר כמעט אוטומטית לשמו של נתניהו בכל פעם שהוא מזכיר אותו בהקשר של הבחירות. קדימה של היום ברשות מופז עדיין לא הצליח לשבור את תקרת 13-11 המנדטים שמעניקים לו הסקרים. ואמש נוספה לו בעיה חדשה - מה תעשה לבני לאחר פרישתה מהכנסת, ואילו השלכות יהיו למהלכיה על סיכויי קדימה בבחירות? אף אחד אינו מונע בעדו להאמין שאם יחזור יום-יום על המנטרה "אני אנצח", היא תיקלט והציבור ישנה את דעתו. וכך שחרר השבוע, בלי להניד עפעף, גם את ההצהרה הבאה: "קדימה היא האלטרנטיבה השלטונית היחידה לממשלה הנוכחית. . . באף מפלגה אחרת אין מועמד לראשות הממשלה". הציבור , על פי הסקרים, אינו חושב כך. אבל אני איני חושב כך. מעבר להצהרותיו היומרניות הוא עדיין אינו מוכן להתמודדות, לא על ראשות הממשלה ואפילו לא על מעמד המפלגה השנייה בגודלה בכנסת. אנו כבר בעיצומה של המערכה. והנה נקודה למחשבה: האם יציאתו הבוטה של ראש השב"כ לשעבר נגד ראש הממשלה ושר הביטחון , דווקא בעיתוי זה , אינה קשורה לבחירות הממשמשות ובאות?

מוסף סוף שבוע מעריב 27/4/2012

ציטוט: הם מחזיקים במשרות הכי נשחקות בתחומם, אחראים להמצאות וחידושים חסרי תקדים –רגע לפני שאתם מקפלים את הדגלים של יום העצמאות: תכירו את חוד החניית שלנו בהיי-טק, במוזיקה, ברפואה, במסעדנות, באקדמיה, בטלוויזיה ובחיי הלילה. גאווה ישראלית הגרסה הבינלאומית.

אלכס דורון, צח יוקד, רותי רוסו.

ציטוט הכתבת רותי רוסו: בעיירה קטנה בשם אוברביין, בפאתי אמסטרדם, בתוך מבנה ישן ששימש פעם כבית פנקייק, מסתתרת מעבדה, על המעבדה הזו חולש שף אקסטרים מייד אין איזראל. מושיק רוט, אחד המומחים העולמיים בבישול מולקולארי הוא השף הישראלי המצליח בכל הזמנים והיחיד שזכה אי פעם "בשני כוכבי מישלן" הוא מבשל עם חנקן נוזלי, מצלחת בפינצטה ומצליח להפיל את כל הסועדים שלו מהכיסא: קלח תירס נראה קשה, אבל כשנוגעים בו הוא מתגלה כמשחה. כדור הפואה גרא מתפוצץ כשהוא נכנס לפה, ואת הבצק שמסביב לדים סאם הוא הכין מקמח ארטישוק ירושלמי הם מייד. הכל בזכות ההבנה המעמיקה שרכש רוט בכימיה ובפיזיקה של חומרי הגלם, עם זאת, ולמרות ששני כוכבי מישלן נחשבים למדליית זהב אולימפית לכל דבר, מעולם לא התקשרו לרוט נשיא או שרת תרבות וניסו לנכס לעצמם את ההצלחה, או סתם להגיד "מזל טוב, אנחנו פה גאים בכך"

קשה להאמין כששומעים את רוט מדבר הולנדית קולחת או עברית במבטא הולנדי שהוא בכלל חיפאי שגדל באילת. רק כשעבר להולנד בעקבות אשתו, אלס, שמשמשת גם כסומלייה של המסעדה. הוא החל את דרכו הקולינארית, בהתחלה בפיצרייה ובבית, אחר כך בסטאז' במסעדות שלושה כוכבי מישלן במדינתו החדשה, ולבסוף בגיל 31, הוא פתח מסעדה משלו באוברביין, סמוך לאמסטרדם. ב-2005 זכתה המסעדה בכוכב ראשון וב-2008 בשני. בראיון ל "סופשבוע" סיפר כי בלילה ההוא ב- 2008, לפני פרסום הכוכבים של מישלן, הוא לא ישן, ב- 9:22 בדיוק הודיע הקרין שגם מסעדה קטנה  באוברביין זכתה בכוכב נוסף ורוט נפל על הרצפה וצרח מהתרגשות במשך שעתיים רצופות. המסעדה הקטנה עומדת להיסגר עוד בפחות מחודש ולעבור לאמסטרדם עצמה, מספר המקומות יוכפל מ- 20 ל-40 ובמקום בצריף משופץ  היא תתמקם במבנה חדש בעל שתי קומות ולאונג'.

שאלה: ומה עם הכוכבים? הם הולכים אתך?

תשובה: "מותר לי לקחת כי הם על שמי, זה נהוג כשהשף הוא בעל המקום, אבל ברור שיבדקו אותי שוב"

שאלה: מה היעד הבא?

תשובה: " לפתוח בשנתיים הקרובות עוד שני מסעדות, בקולה לפור(מאלזיה) ובשנחאי (סין), ולהתרחב למוסקבה, ז/נבה, וריו דה ז'נרו (ברזיל)

 שאלה: ואז תדע שאתה בשל גם לתל-אביב?

תשובה:" אין ספק שמסעדה בתל-אביב תסב להורים שלי הרבה נחת"

סוף ציטוט- רותי רוסו

 ואני מוסיף :אין כמו זכייה בכוכב מישלן בחו"ל ובעיקר במדינות  אירופה, ששם התחרות קשה . לכן קשה להבין מדוע מתעלמים כמעט לחלוטין משף ישראלי שעושה חייל מחוץ לישראל? התשובה כפי הנראה נעוצה בחוסר הפרגון הישראלי שהפך לשם נרדף לעם היושב בציון וחבל!! השף מושיק בין השפים המעטים המביאים כבוד רב למדינת ישראל מעבר לים, בשנה האחרונה כתבו מעט על הצלחתו בחו"ל ולא תוך פרגון גדול. רק לאחר שהפך לשף באמת מצליח מעבר לים נתנו לו את הבמה גם כאן בישראל, רק אז נזכרו לדבר עליו בישראל וישנן עוד דוגמאות רבות. למען גילוי נאות כותב שורות אלה מכיר היטב באופן אישי מאז היוולדו, אבל אני מניח שרובכם מסכימים איתי, שאי אפשר, אסור ופשוט מגעיל, להתעלם מהצלחה ישראליים שכזו בתחום הקולינאריה העולמית. אני מאחל לדדי שימשיך להצליח וכן מקווה לגלות על עוד הרבה שפים ישראלים שמצליחים מעבר לים. רק הייתי רוצה שבפעם הבאה אגלה זאת באמצעות התקשורת הישראלית ולא באמצעים זרים. אם אפשר לכתוב על חברות היי טק שעושות אקזיטים מדהימים ועל הקולנוע הישראלי בחו'ל ועל שחקנים ישראלים שמצליחים בחו'ל, אז מדוע להפלות לרעה את שף ישראלי שמצליח?. אין סיבה ואני מקווה שהמסר יועבר. יש לנו במה להתגאות.