אין חדש תחת השמש

דעת קהל ניתנת לשינוי, כי בסופו של דבר לציבור יש זיכרון קצר מאוד. כאשר מתפרסמת כתבה שלילית במדיה האלקטרונית או בעיתונות המודפסת בגנות איש ציבור כולם נרעשים. אבל, לאחר ימים הסערה דועכת והאירוע נשכח. באופן טבעי, הקשר ברור, לכן יש להודות שלא מעט פעמים הציבור חש את הכעס/זעם/איבה/הוקעה של פוליטיקאים אך לזמן קצוב בלבד. יש כל כך הרבה אי אמינות אצל כל כך הרבה פוליטיקאים בכל הקשת הפוליטית בעבר ובהווה שמשתבש לנו סדר העדיפויות וסדרי הגודל ההולכים ותופחים תרתי משמע. הציבור למוד אכזבות, הציפיות שלו נמוכות מאוד ולכן הוא מוכן לקבל פוליטיקאים כאלה. הציבור כבר לא מבחין בפרטים, לא מבדיל בין הפרשיות, לא מבחין בשאלה מהי פרשה רצינית ומה לא . ישראל, היא ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות. בניגוד אולי למדינות נאורות במערב קיימת פחות הנורמה שאומרת נכשלת, לך הביתה. אין פה תרבות של הטלת אחריות אישית כבדה וסילוק מהמערכת הפוליטית של מי שנתפס כנכשל. הציבור סבור שהפוליטיקאים לא אמינים, אין בפוליטיקה מקרה אבוד, משום שמימים ימימה אין יושרה לפוליטיקאים וכך יש להתייחס אליה. אפילו העיתונאים הציניקנים, שכבר מורגלים בסיקור המציאות הישראלית הבלתי שגרתית הופתעו מהמהלך "כלב השמירה של הדמוקרטיה" קרי התקשורת נרדמת בשמירה, לכן לאחר מסיבת העיתונאים מאמש אני מציע לכל הכתבים מטעם, ולכל אלו שזלזלו  בדברים שנאמרו לאכול את הכובע,  עד עתה הם אינם יודעים "לברר את המוץ מן התבן".

הפוליטיקה הישראלית מכל זווית רוויה בהכפשות הדדיות וזה דבר בשגרה, אם נסה להעלות מעברו כל מיני אירועים מודחקים, למרבית הפוליטיקאים יש תיק מלא שרצים. בחלוף השנים קהה כנראה הזיכרון אצל כמה עיתונאים ציניקנים סיבוב הפרסה שעשה שרון בין "דין נצרים כדין ת"א" תהיה זאת תמימות או טיפשות מופלגת שלא הייתה כאן הטייה בדרך שהוצגה המידע באמצעי התקשורת, שהובילה לכך שהמציאות לא הוצגה באופן אובייקטיבי. היה כאן שימוש בטרמינולוגיה "מוטית פוליטית, ערכית" באופן שגרם להעצמת תפיסת עולם מסוימת והחדרתה לשומעים. שימוש במה שקרוי "מכבסת מילים", בקיצור אריאל שרון שיקר לבוחריו. הוא לא הראשון ולא יהיה האחרון עננה כבדה מרחפת מל לראש כולנו כאשר מדובר בפוליטיקה הפנים ישראלית מימים ימימה. יש להודות שליו"ר קדימה היו מורים טובים מהם למד, וכעת הוא משמש המשך לשושלת.

בזמן שכלי התקשורת מתחרים ביניהם על תפקיד שוטר התנועה שמזהה חציית קווים אדומים, את לב לבה של העשייה העיתונאית לא הצליחו לעשות. המבוגרים שבינינו עם שערות שיבה נזכרים "כי אין חדש תחת השמש". ככל שמתקרבים לצמרת הפירמידה כך נשרפים משמש הפוליטיקה. אלה החיים תככים ומאוויים קיימים בכל תחומי החיים. ההבדל המרכזי בין מה שהיה בעבר למה שקורה היום הוא שאם בעבר התככנים והבוחשים היו גלויים לעין המתבונן המעמיק, הרי שהיום מונח על שולחן.

השכילו לעשות מספר עיתונאים ציניקנים בלתי מבוטל ואחריהם עדר של עיתונאים במדיה האלקטרונית ומעל גלי האתר שמאמצים קו אופנתי אחד לחפור כמה שיותר עמוק על מנת למצוא כמה שיותר דברים שיוכלו להכפיש ולהביך, הוציא קיטור ושחררו זעם וכעס. חלקם לא השכיל לשים את הרסן בזמן- לא בררו מילים בבואם לסכם. הם השתמשו בכל המילים  הבוטות שמצויות במילון העברי. בו בזמן כאשר הדרישות מהעיתונאי ההוגן לשאוף לאובייקטיביות מקסימלית בייחוד כאשר מדובר בסיקור,  לכן קשה להבין למתבונן מהצד את המתקפה שלווה בשצף קצף גועש, לצד ספינים בלתי אמינים ולעתים אף בתיאורים פנטסטיים שאין להם אחיזה במציאות. הם לא להוציא את הערמונים מן האש, חזון תעתועים הוא  דמיון שווא, מראה שאין לו יסוד. העיתונאים צריכים להפנים "אין להם להלין אלא על עצמם בלבד" או יותר נכון על המהלכים האפסיים מציידם בפרשה שלפנינו. לא ירחק הזמן והם יכו על חטא על דברים שאמרו.

כל האשמות המגוחכות על רה"מ המכהן מצד אנשי התקשורת לא מחזיקים מים! וגם הצטרפותו של יו"ר קדימה לממשלה לא מדובר כאן בסוגיה ש צריכה להרעיד את אמות הספים. האמת הבסיסית נותרה כשהייתה: התקשורת מביטה עכשיו בברומטר בחשש גובר, שמא שוב מתקרבת סערה יחידה במינה, בדיוק ברגע הכי פחות מתאים.