קציר המלח בים המוות

למעלה משש עשורים מדברים על הבעיה ולצערנו הרב לא קרה כלום. הגיע הזמן שמדינת ישראל תפסיק לדבר ולקיים דיונים ותתחיל לעשות הירידה של המים התחילה ב-1954 עם הגבהת סכר דגניה. מאז עברו את הסכר מים רק פעמיים בחורפים גשומים במיוחד. הירידה נעשתה מובהקת בשנות השבעים של המאה העשרים. זו היתה נקודת המפנה. אבל מפעלי ים המלח לא רק לוקחים מים אלא לוקחים שלוש מאות וחמישים מיליון מטרים מעוקבים מים מסוג אחד ומחזירים מאתיים וחמישים מיליון מטרים מעוקבים מים מסוג אחר - וזה נזק סביבתי שנוסף לירידת המפלס. ים המלח נמצא בתהליך של הצטמקות מתמשכת במאה הנוכחית משתי סיבות עיקריות: ניצול מקורות המים של הים, וכן ניצול מי נהר הירדן ושל הנחלים הזורמים אליו ממורדות ההרים, והפעילות התעשייתית של מפעלי ים המלח בחלקו הדרומי. בריכות האידוי של מפעלי ים המלח, הביאו לירידה נוספת במפלס המים של הים ולמעשה הפכו את האגן הדרומי של ים המלח לרצף בריכות. בבריכות אלה שוקעים חומרי גלם כמו מלח בישול וסידן כלורי, והתמיסות הללו מוזרמות, לאחר שאיבדו מחצית מנפחן, לאידוי נוסף. אחרי אידוי זה שוקע קרלניט, חומר גלם ממנו מופק אשלגן, ובתום שנה הוא נאסף ומוזרם למפעלי האשלג.

הבעיה מתברר רחוקה מלהיות רק של הים עצמו, מעבר לתופעת הבולעניים המטרידה והמסוכנת, נסיגתו המהירה של הים השפיעה באופן ישיר על מיקומם של נביעת המעיינות מסביב לים המלח, אם בעבר הנביעות היו במקום מסוים, עכשיו הן נדדו יחד עם קו החוף, מה שגורם לכך שהמקומות שהיו בעבר ירוקים ומלאי חיים מתייבשים ,המקום הבולט ביותר שבו ניתן להבחין בתופעה המכאיבה הוא שמורת "עינות צוקים". האגם המצטמק בשמורה החבויה של עינות  צוקים הוא רק חלק קטן מערכי הטבע החשובים שהולכים ונמוגים בקצב מהיר יחסית לשעון הטבע במקום הכי נמוך בעולם. בנוסף: תופעת הבולעניים באזור ים המלח הם תופעה ידועה– בורות הנפערים במפתיע, בשל ירידת מפלס מי הים, שגורמת להתמוטטות שכבות האדמה התחתונות ומאיימת על כביש ים המלח. "כביש ים המלח" מהווה פצצה מתקתקת, ובכל רגע נתון עלול להיפער בכביש בולען ולגרום לקריסת הכביש ולסכנת נפשות לנוהגים בו.

גורלו של ים המלח בכי רעה העיקרון בתחילת המאבק הדגיש "המזהם משלם" כלומר מפעלי ים המלח צריכים לשאת במימון קציר המלח כולו, וכן יש לבחון הטלת מס חדש על רווחיהם של מפעלי ים המלח מעל רף מסוים כדי להגדיל את חלקו של הציבור ברווחים המופקים ממשאב השייך לו, ההיגיון העומד מאחורי המס החדש דומה לזה שהוטל לא מזמן על מפיקי הגז והנפט, בעקבות ועדת ששינסקי.  חוות הדעת המשפטית  הזו הייתה מונחת כאקדח טעון על שולחנו של האוצר כאשר דן בנושא כאוב זה. שטר הזיכיון מיושן ואינו כולל בתוכו התייחסות לבעיות הסביבתיות שנוצרו במשך השנים. לכן יש מקום לפרש אותו בצורה תכליתית ומעודכנת. מלבד זאת, אם פירוש מילולי של שטר הזיכיון גורם לפגיעה בציבור - יש לשנות ולעדכן אותו. גם על הזכיין וגם על המדינה מוטלת חובה להתחשב באינטרסים נוספים פרט לאינטרס שבהפקת תועלת כלכלית ממימי ים המלח, כגון אינטרסים סביבתיים, בריאותיים ותיירותיים. אחריות המדינה לוודא שלא ייווצר מצב שבו אדם או חברה מרוויחים מאוצרות הטבע של מדינת ישראל מבלי לתת לציבור תמורה הולמת. מפעלי ים המלח מפיקים זה שנים רווחי עתק ממשאבי ים המלח השייכים לכולם, ומשלמים תמורתם תמלוגים זעומים למדינה.  הפתרון שנבחר כדי למנוע את הצפת המלונות בים המלח, הוא: לבצע במהירות האפשרית קציר מלח מתחתית הים במילים אחרות: לגרד את שכבות המלח מקרקעית ים המלח – אותן שכבות המצטברות וגורמות לעליית המפלס כדי לאפשר בניה ופיתוח של אזור ים המלח "היתרון הגדול של הקציר הוא שמחירו ומשך הזמן שהוא דורש ידועים. במקביל תוקם קרן לפיתוח של אטרקציות תיירותיות באזור, וחלק מהמימון יגיע גם ממפעלי ים המלח. תפקידו של המהלך - גם לשמור על הסביבה האקולוגית בסמוך לפיתוח הכלכלי התיירותי. בנוסף לכך יש לבחון צמצום פעילות מפעלי ים המלח וכן את ההשפעות של מפעלי ים המלח גם על האגן הצפוני. יש להשתמש בכספים לטובת שיקום סביבתי לנזק האדיר שנגרם לאורך השנים כתוצאה מהפעילות התעשייתית של מפעלי ים המלח. "לנוכח הנזקים הסביבתיים כבדי המשקל שגורמת פעילותם של מפעלי ים המלח לים המלח ולאזור, על הקרן להיות ממומנת ברובה מכספי התמלוגים שיפרישו המפעלים לקופת המדינה .

את הזעקה להצלתו של הים אסור לעצור כאן. מוכרחים, בכוחות משותפים, יחד עם ארגוני הסביבה השונים, עם אנשים שאכפת להם ועם הציבור כולו שלא מוכן לוותר על המקום הנפלא הזה - להמשיך ולדרוש מהמדינה לעשות הכול כדי להציל את הים שלנו.

גם בימים אלה ממשיכים ארגוני איכות הסביבה והטבע במאבקם הסיזיפי להצלת ערכי הטבע הייחודיים שהולכים ונעלמים בסביבתו של ים המלח, בשל ירידת מפלסו בקצב מסחרר. ובמקביל אנו מתבשרים למרות שהממשלה אישרה את ההסכם עם כיל ע"פ הצעת משרד האוצר ובהתנגדות חריפה של שר התיירות ואיכות הסביבה הסכם רצוף בטעיות שנרקח במחשכים- הוגשה עתירה לביטול ההסכם "קציר המלח" לטענת העותרים: החישובים שמשרד האוצר התבסס עליהם בהסכם שגויים.