במרוצת השנה שחלפה2011 אנו רואים התהוות פוליטית
היסטורית לאורך חופיו המוסלמיים של הים התיכון, ממיצר גיברלטר ועד מיצרי הבוספרוס
המכונה : ''האביב הערבי'' . שנת
2011 תיזכר בכל הקשור למזרח התיכון כשנה שדור שלם של מנהיגים ערבים שירדו מהמפה
העולמית, ולעת עתה אין להם יורשים באופק, שורה שלמה של מנהיגים שהאמינו כבלתי
מנוצחים נפלו שאולה כפטריות אחרי הגשם. לאור מצב זה הזירה המזרח תיכונית
עומדת בסימן חשש לבאות.
אחד הגורמים המרכזים ואולי החשוב מכולם נובע מדיניות החוץ שנקט הנשיא
אובאמה עם כניסתו לבית הלבן בכל
הקשור למזרח התיכון, אובאמה שהתרחק מכל דבר שהזכיר את מדיניות
הנשיא בוש כמו מאש, הפגין ניכור כלפי בנות הברית הקרובות ביותר של ארה"ב ובה בעת
הפגין חמימות והבנה כלפי יריבותיה-אויבותיה מקרוב, וכן נאומו ההיסטורי בקהיר לעולם הערבי לא הביא למפנה
לו ציפה. ממרחק הזמן, ניתן
בהחלט להצביע שמדניות זו הביאה בסופו של דבר להקשחת עמדותיהם של הפלשתינים בכל הקשור למשא ומתן בינינו לבינם. הפלשתינים מהרו וקפצו על העגלה-ויישרו קו עם דרישות
הממשל האמריקני. הצבת הקפאת הבנייה ביהודה ושומרון כתנאי לחידוש המו"מ מזה, והתנאי
של ממשלת נתניהו על הכרה פלשתינית בישראל כמדינת העם היהודי, תנאי שהפלשתינים אינם
מוכנים לו, ביטלו כל סיכוי להידברות בין הצדדים.
הזירה המזרח תיכונית עמדה כאמור בסימן החשש מהבאות,
החלה סערה גועשת ששטפה את העולם הערבי, לאו דווקא מהמקומות המועדים לפורענות כדוגמת טוניס ומצרים. הנשיא מובארק שנחשב למנהיג החזק בזירה הכלל
ערבית, ושנחשבה במשך שלושה עשורים ליציבה במדינות האזור – למרבה האירוניה לא חשש למנות את בני משפחתו לתפקידים בכירים
ולהכתיר את בניו ליורשים אחריו- ובכך שכחך את אלה של גבם נסמך שלטונו כגון: גורמי
צבא ובעלי ברית פוליטיים. זו היתה האות לבאות ברגע שנקרתה ההזדמנות איש לא עמד
לצידם, ההמונים יצאו לרחובות וביקשו את ראשו של המנהיג הוותיק
העומד בראש שלטון שהפך מזמן למושחת, חלק מהסיבות למשבר המהפכה
בעולם העריצות הערבי, כלומר בכל הארצות הערביות, בין שהן רפובליקות ובין שהן ממלכות, מקורן ב"משכיל המהפכני הערבי. כיום אנו עדים שקיימת ערבוביה בין ישן לחדש בחלק במדינות שהאביב
הערבי התרחש מככבים היום אלמנטים מהשלטון הקודם במסגרת סדר פוליטי מעודכן.
2011 סימנה את יציאתם של כוחות אסלאמיים
מהמחתרת, המאבק לשינוי מדיני ודמוקרטי כלומר בדרכי "המהפכה" עלול להישחת
על ידי קנאותן הסקטוריאלית של הקבוצות הלא-לאומיות,
כגון העדות הדתיות והשבטים וקבוצות השבטים ומאבק זה עלול לרדת מהפסים ולהשליך את החברה
או את העם אל מאבק שידמה למלחמות האחים לכל דבר.
במצרים מציירים תמונה קודרת ביחס לנתק הצפוי עם התייצבות ממשל אסלאמיסטי חדש המוטו הוא: "המסגדים הם בסיסינו, הכיפות הן
קסדותינו, צריחי המסגדים הם כידונינו והמאמינים הם חיילינו". השריעה היא חוקת המדינה, המאמינים בחזרה למצוות מהמאה השביעית
לספירה. התגברות השיח הפוליטי האסלאמי במצרים, טוניס,
ולוב, המתמודדת עתה עם עליה מסחררת בכוחם של האחים המוסלמים והסלפיסטיים והמתמודדים
על השליטה בשלטון שמתנהלות עתה
איננה מבשרת טובות. התנועות והזרמים הדתיים פועלים כאיש אחד
כנגד חברה שלמה שעדין סובלת מהעדר תודעה פוליטית ותרבות, ומדורסנות פוליטית.
החלל שהותיר
המנהגים הישנים שלכל הדעות שלטו בעריצות בעמם נותר ריק ללא מנהיגות משמעותית- הניא המודח מובארק איננו עוד כך גם במדינות
האחרות "שהאביב הערבי" יתרחש בתחומם, אין דמות מרכזית שאפשר להצבעה עליה
שיכול למלא את החלל שנותר. אתו דין גם לגבי סוריה, מדינה זו שהנהיגה במשך שנים
רבות בתחומה את הגורמים הקיצוניים שרויה בימים אלה במלחמת אזרחים עקובה מדם, לעת עתה אסד נשאר
בשלטון וממשיך לטבוח בבני עמו. למגינת לבם של הסורים-דומה שמרחץ הדמים בסוריה ימשיך. מארצות הברית, שבדיוק
קיפלה את הדגל בעירק, אפשר כנראה לשכוח לעת עתה. זהו כנראה גורלה של מדינה חסרת משאבי
טבע ובעלת חשיבות אסטרטגית זניחה: אף מנהיג לא רוצה לשלוח את חייליו להרג בשבילה. וזאת למרות שע"פ הערכות
ימיו של השליט הסורי תלוי בספק, וטרם ידוע מי יהיה הכוח ביבוא במקומו ואיזו
מדיניות יוביל.
אינני שותף לדעה בכדי להתמודד עם
התפתחות זו על ירושלים ליזום מהלך מדיני נועז ומרחיק לכת. הצהרה מפורשת על דבקותנו
בסיום הכיבוש, במסגרת מו''מ לפתרון במתווה ''שתי מדינות לשני העמים'', מאחר
ושישראל הצהירה זאת מעל כל במה אפשרית ואילו הפלשתינים דוחים אותה על הסף, לטנגו
צריך שני אנשים וברגע זה אין. יתר
מכך יו"ר הרשות מעוניין לפרוש מתפקידו כשמעמדה של הרשות משודרג באו"ם,
ושני התנועות חמאס ופת"ח יושבים תחת קורת גג אחת. האם מיליון וחצי
פלסטינים יעשו מה שעשו 80 מיליון מצרים ויגרשו את משטר הדיכוי של חמאס? האם ניתן להתעלם מיעדיה של חמאס ומהתמיכה הדו-כיוונית
שלה היא זוכה – הן מבית, על-ידי תנועת "האחים", והן מבחוץ על ידי איראן?
האליטות במדינות ערב המייחלות לכך שמדינותיהן תינתקנה
מיבשותיהן ותיסחפנה בהדרגה לעבר מערב אירופה מוזמנות לארוז את חפציהן כבר עתה. שאר
החילונים-ליברלים יעשו בחכמה אם ישלימו עם הפסדם במערכה. כיום אנו עדים לתמונה עגומה שעולה אל מול פנינו שאותם אנשים פשוטים
שגמרו אומר והתייצבו בכיכרות הערים ללא כל קשר לזרם, מפלגה או נקמה היסטורית. הם
אלה שהקריבו את נפשם על מזבח המהפכה, מי שנהרגו מידם של הבריונים וביניהם קצינים ואנשי
כוחות הביטחון, מעולם לא ביקשו לעצמם מלחמה שהדלק שלה יהיו בניהם וילדיהם. הם מחו על
מנת לזכות בחיים בכבוד ושלווה, שאותם יחיו בזכות ולא בחסד ,הם נוצלו להשגת יעדים ותרחישים
של מדינת-קודש שלא תועיל לאיש זולת ספסרי הדם והטרור.
האם ה"שד האסלאמי" שהשתחרר מהבקבוק יגבר
במבחן הקשה אל מול אתגר החופש? 
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה