משבר במוצרי מזון בסיסי

משבר הולך וגובר- במוצרי מזון בסיסי, בעבר אנו הינו עדים התקוממות אזרחית במדינות נזקקות בלבד.

כיום המשבר הגדול הבא-זינוק מחירי במוצרי מזון בסיסים כגון: האורז, החיטה והתירס.מנהיגי העולם המתועש הם מאד מודאגים מאוד מהעלייה המהירה במחיריהם של מוצרי בסיס במדינות רבות, בעיקר בעולם השלישי, וציינו שיש לבחון דרכים להגשת סיוע. ועל המדינות המפותחות מוטלת האחריות.

המשבר והחשש ממחסור, והזינוק גורמים לצרכנים במערב לרוקן את המדפים. כיום לא רק בעולם השלישי מודאגים ממחירי המזון. זו פעם ראשונה מזה עשרות שנים שהמשבר הגיע גם לצפון אמריקה והתושבים הגבלו בכמות האורז הניתן לרכישה. לאור מצב זה יצא נשיא ארה"ב ונתן הוראה ליועציו לבחון את הדרכים בהם יכולה וושינגטון לסייע להתמודדות עם הבעיה. בין השאר יש לבחון דרכים כיצד לספק למדינות מסוימות מזון מעבר למה שמסופק להן כיום.מנתונים שהתפרסמו ארה"ב סיפקה בשנת 2007 מזון למדינות שונות ברחבי העולם בעלות של 2.1 מיליארד דולרים.

המשבר הנוכחי גרם להתפרצויות אלימות בארצות כגון: האיטי, סינגל, מצרים, ובפיליפינים אשר מסכן את יציבות הממשל במדינותיהם.הכתובת היתה על הקיר-מומחים הזהירו מפני התקוממות אזרחית במדינות נזקקות אם לא ירוסנו במהירות מחיריהם של מוצרי בסיס

הידרדרות המהירה הגיעה למימדים המצריכים פעולות חירום. איננו זקוקים רק לצעדי חירום לטווח הקצר, שיענו על הצרכים המידיים וימנעו רעב באזורים רבים בעולם. אנו זקוקים להגדלת ייצור המזון בטווח הארוך. הקהילה הבינלאומית צריכה לנקוט בצעדי חירום כדי למנוע את ההרחבות המשבר. מאחר ונסיקת מחירי המזון עלולה להביא לכך ש-100 מיליון בני אדם במדינות עניות ישקעו בעוני עמוק עוד יותר.

מצד אחד אי אפשר להצמיד את המחירים רק למדינות מסוימות. הן תמיד תוכלנה לרכוש מוצרים דרך צד שלישי, אך זה יהווה קושי מסוים, ובמחירים גבוהים מעל המשוער .

אירן למשל: ספציפית מנועה כבר היום מלרכוש מוצרים אמריקניים באופן ישיר, העם זה טוב ליהודים?

על כל המדינות אשר מייצרות מזון (כגון:ארה"ב ) להתאים את מחירי המזון ומחירי התרופות ומכשיר תעשיה. למחירי הדלק היום יומיים. כך שמדינה כמו אירן לא ישתלם ליקר את הדלק משום שהם ייקרו את מחירי המזון והתרופות בכל פעם של העלאת מחירי הדלק. הרעיון הוא להצמיד את המחירים רק למדינות אשר מייצרות דלק.

כיום נבחנת האפשרות שארה"ב תגדיל את היקף המזון שהיא קונה מספקים, על מנת להוזיל את מחירי ההובלה ובכך להביא להוזלת מחירים. עם זאת, מנגד קיימת התנגדות מגורמים מרכזיים בענף החקלאות האמריקני השוללים את הרעיון.

למרות ההסתערות על מדפי המזון בצפון אמריקה, התמונה איננה אובייקטיבית. כלכלנים בארה"ב גורסים ומבהירים שהמצב השורר בצפון אמריקה אינו דומה למצב בעולם השלישי,לכן אין סיבה ממש לדאגה.

המצב העכשיו נובע בעצם מספקולציה שאין לה מקום, וכן מקניות מבהלות של צרכנים שחושבים אחרת. רוב רוכשי האורז הם אזרחים המושפעים יתר על המידה מהדיווחים בתקשורת, ועל מחסור, וחוששים מעלית המחירים.

המשבר משולב בין היתר בעלייה במחירי הדלק,ו גידול חד בצריכת מזון מהחי. במדינות מתפתחות כדוגמת סין.

שימוש ביבולים לצורך הפקת ביו-דלק, ומשקיעים ספקולנטים בשוק הסחורות, הם גם סיבה אשר הזניקו באחרונה את מחירי המזון לשיאים חדשים.ובנוסף שינויים אקלימיים, ובכלל זה שיטפונות ובצורות אשר גרמו לפגיעה ביבולים ותרמו אף הם לעליות המחירים.

הגורמים המקשים כעת על ממשלות להתמודד על נסיקת מחירי המזון, הוא מדיניותם של ארגונים אלה להתנות הלוואות למדינות עניות בכך שאלו יורידו מכסי מגן על יבוא ויצוא, ויפתחו את שוקיהן לסחר בין לאומי. אנו עדים באחרונה מדינות מתפתחות ברחבי העולם הגבילו את הייצוא של אורז וסחורות חקלאיות אחרות בניסיון לבלום את עליות המחירים בשוק המקומי. כך למשל, יצואניות מובילות דוגמת סין, הודו, מצרים ווייטנאם, אסרו על יצוא אורז מתחומן או הגבילו אותו.

עלית מחירי האורז הביאה בעקבותיה למלחמת האור בחושך ובמיוחד בפיליפינים.סוחרים המפקיעים במחיר מסתכנים במאסר עולם.

המדינות הצורכות את הכמות הגדולה של אורז הם סין והודו, ולהן אין בעיה הם תחת השפעה של אזור הטרופי הלח שמגדלים אורז, והן מגדלים מספיק אורז לצריכה מקומית. במשך השנים היבולים גדלו, אולם לעליה ביבולים היתה השפעה הפוכה. ממשלות הפסיקו להשקיע במחקר שנעדו לשפר את היבולים- כתוצאה מכך אנו עדים למצב שנוצר, זה 15 שנה שלא הוגדל התקציב למשימה זו.

היצואניות הגדולות באורז הן תאילנד, קמבודיה וויטנאם השוכנות ונהנות מדלתות נהרות פוריות, ומאדמה ומזג אוויר מושלמים לגידול אורז. בקצה השני נמצאות מדינות כגון: אינדונזיה, פיליפינים מלזיה, עם שטחי גידול מוגבלים. בעיות תחבורה, פגעי מזג אוויר ועוד. לכן חקלאי האיזור אינם מספקים את התצרוכת המקומית.