חג המימונה נחוג זה כמאתיים שנה ויותר, אולם שורשיו רחוקים יותר יש הסבורים עד למאה השתים עשרה לספירה. במשך הדורת שחלפו קמו ליהודי מרוקו מנהיגים וגדולי בתורה. אשר כתבו ספרים רבים לצד פיוטים והלכה, ספרי סוד הקבלה, פרשניות המקרא והתלמוד. בכל המצבים שמרו יהודי מרקו על מנהגי אבותיהם וחיו חיי תורה ומצות.
חג המימונה היא מורשת של יהודי מרוקו, ומקורו לפני מספר דורות- למימונה, לחג ולכינויו, מקורות רבים והשערות שונות לגבי שמו, אולם אף אחד מאותם מקורות, אינו מוסכם על כולם, כך שניתן לראות בחג שמחה הנובעת ממקורות אקלקטיים. מכל מקום, כל קהילה מעניקה לחג ממנהגיה ובכל סביבה
נפוצו אמונות ומסורות שונות לגבי משמעותו של החג, סיבותיו וסמליו.
להלן כמה דוגמאות: מקור אחד בא על מן המילה "מימון " כל הנראה ע"ש "רבי משה בן מימון- והיום נקבע לפי יום הולדתו או פטירתו של ר' מימון, יש הסבורים כי השם נגזר בערבית מהמלה מימון שפרושה מזל, יש כאלה הטוענים כי המימונה היא חגו של מימון, דמות המופיעה כמלך השדים באגדות היהודיות. אחד ההסברים לקיום החג הוא בניסיון לפייס את מלך השדים בתחילתה של השנה החדשה על מנת שלא יזיק ליבולים או יפגע בבריות. אולם הסבר זה נתקל בקושי אחד והוא אופיו העליז של החג. בחג אין כל תחושה של פחד מפני שדים סמויים. ויש עוד גירסאות נוספות למקור השם ומנהגיו.
הקשר המוסלמי שניתן לחג המימונה-למשמעויותיו נועדו על מנת לטשטש את הקשר הברור בין החג היהודי לבין הסביבה התרבותית מוסלמית. כלומר על מנת לייהד את החג. עד כה הצליחו החוקרים למצוא את המונח מימונה בשני הקשרים בקרב המוסלמים המרוקאים. וכן החג הגדול שניתן לראות כבן זוגו המוסלמי הקרוב ביותר של חג הפסח היהודי "עיד אל כביר ". האירוע המרכזי בחג הוא זבח של בהמה אשר נרכשת ונאכלת על ידי המשפחה המורחבת. ביום קודם לחג עוברים הילדים מבית לבית ומבקשים מזון או כסף בעודם שרים את השיר:
הו לאלא מימונה
הוי בעלת האוהל תני לי ביצה
ביצה בה אוכל לצבוע את לוח הכתיבה שלי
לוח הכתיבה נמצא אצל המלמד
החג נחגוג ביום האחרון של מוצאי חג הפסח, יהודי מרוקו מאמנים שבלילה זה נפתחים השמים וכל בקשה ותפילה מתקבלת. קהילות יהדות המגרב מרוקו, אלג'יריה, טוניסיה ציינו את סופו של חג הפסח בחגיגות המימונה. לחגיגה זו אין כל בסיס הילכתי או דתי. אולם למרות זאת היא עומדת בשורה אחת עם החגים המקודשים ביותר. המימונה היא חגיגה של ההתחדשות והברכה שבאביב. אולם מקורותיו של החג מעורפלים. את חג המימונה יש לראות בשני הקשרים
הקשר ראשון הוא ההסבר לחג מבחינה יהודית.
ההסבר לחג מבחינת הקשר שבין היהודים לבין המוסלמים בסביבה בה חיו. יחדיו זה לצד זה לכן זה מפגש בין תרבויות. ניתן למצוא אם כן הקבלה, קירבה ודמיון בין החגים המוסלמיים לבין החג היהודי. עדות לכך שחיים משותפים באותו חברה של שתי תרבויות שונות יוצרים השפעה הדדית במנהגים , מסורות ואמונות.
היהודים חיו בארצות המגרב כמיעוט בקרב התרבות המוסלמית. החג המימונה בא לידי ביטוי עמוק בקשר שבין שתי התרבויות. אחד ממרכיבי החג המרכזיים במרוקו היה ביחסים בין יהודים לבין מוסלמים. כאשר המוסלמים מופיעים כשותפים בחגיגה. הם מספקים את הירק והלחם לחגיגות המימונה ונותנים אותם כמתנה או בתשלום. בארץ ישראל היה נהוג שיהודים נותנים למוסלמים מצה תמורת לחם שהביאו להם המוסלמים במוצאי הפסח.
החג במרוקו היה שונה מעיר לעיר,אך למרות זאת אך קיימים מספר יסודות משותפים לכולם. ראשית החג נחוג בבית הכנסת של הקהילה אליו מגיעים בליל המימונה כדי לקבל את ברכת הרב. למרות שתפילת ערבית של המימונה היא תפילת חול, היא נשאה אופי חגיגי ביותר עם הרבה פיוטים. בסיום התפילה הקהל היה נושא את הרב אל ביתו בליווי שירים ומחיאות כפיים. שם חיכה לו קהל רב לקבל את ברכתו בברכת הכוהנים.. בד"כ נעשו לפי סדר קבוע מדורי דורות, בליל המימונה נהגו לבקר אצל מספר רבנים, בהתאם לחשיבותם. לאחר מכן מתפנים לבקר את הקרובים, הידידים ואת השכנים. כל אחד נכנס לשכנו מבלי להמתין להזמנה, מברך את המארח בברכת "תרבחו ותסעדו".
מנגד ערכו הנשים את שולחן המימונה בבית. שני צבעים עולים בצורה חזקה בערב החג: הירוק והלבן. הירוק מסמל שמחה בבית במשך השנה, והצבע הלבן בא לידי ביטוי בצבעים בהירים של קמח וחלב כסמל לשנה חדשה, לבנה וטהורה. השולחן מכוסה במפה לבנה, מקושט בירק ובשיבולים ובמרכזו נרות דולקים, קערה גדולה מלאה קמח ובה תקועים נרתיקי פול ירוק כסימן ברכה לשנה ירוקה. כמו כן הניחו צלחות מלאות בדברי מתיקה: פירות יבשים, תמרים, צימוקים, שקדים, אגוזים ועוגיות. חג המימונה מסמל גם את המעבר מחג כשר –ליום חמץ, את החזרה לשימוש בלחם שהיווה את המזון העיקרי של יהודי מרוקו. לשם כך הכינו מאכל מיוחד לערב המימונה הנקרא "מופלטא". זהו מאפה מבצק דק מטוגן על מחבת בשמן, אשר טובלים בחמאה טרייה ובדבש, כדי שתהיה שנה מתוקה. מאכל נוסף הוא הקוסקוס. מאכלים אלה אופייניים לערב המימונה, שכן מקבלים את פני האורחים. כך מתחילים באכילת החמץ מסמלים את יציאת חג הפסח וחזרה לחיים שגרתיים. בשר וקפה לא יעלו על השולחן בערב זה. הבשר בגלל הדם שנשפך, והקפה בגלל צבעו. גם מלח, פלפל וזיתים לא יונחו על השולחן ובמקומם יונח דג טרי כסימן לשנה פורייה ורבייה. חג המימונה מסמל גם את היחסים הטובים בין אדם לאדם, בין היהודי למוסלמי השכן. יחסי הקירבה בין היהודים לבין המוסלמים בולט בחג זה. היהודי דאג לשמור על היחסים הטובים, והחג ביטא וסימל את היחסים שהיו צריכים לשרור משך כל השנה, בין היהודי למוסלמי.
עם עליתם של רוב הקהילה המרוקאית לארץ בסוף שנות החמישים, בתחילה החג היה נחלת יוצאי מרוקו בלבד ובהמשך השתתפו יוצאי מדינות צפון אפריקה נוספות. הניסיון הראשון לחידוש חגיגות המימונה בישראל נערך בשנת 1966, יוזמתו נולדה על רקע רצונם של יהודי מרוקו להתבטא, להילחם בממסד שדרש מהם להתבטל בפניו ולשנות את זהותם, ולהילחם בפערים ובאפליות שהיו מנת חלקם.
האירוח המשפחתי הוא הפך לחג המוני שבו מצטופפים אזרחים רבים מכל העדות בפארקים ועורכים את המנגל הישראלי המוכר. במקורו היה-הנחלת מורשת יהדות מרוקו, כחלק ממורשת עם ישראל.וכן מסורת עתיקה של: "הדלת הפתוחה" –"הכנסת אורחים", וברכת הרב. ובכך איבדו חלק מהמנהגים והערכים שליוו את החג במקור. הרי שמעצם הפיכתה לחג בעל אופי לאומי יותר, מאבדת המסורת חלק ניכר ממאפייניה השורשיים, הנגזרים מהמקורות שהובילו לחג זה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה