השף מושיק רוט עוזב מרצונו את מסעדת טוטו

לכל מטבע יש שני צדדים. אין להסתפק ולראות רק את צד אחד של הדברים, לכל סיפור יש שתי עלילות, בייחוד כשמדובר בכמה בני אנוש. יש היבטים שונים למעשה, ולכן צריך לבדוק מדוע נעשה צעד זה מצד השף מושיק רוט. מי שרוצה חשיבה ניטרלית ואובייקטיבית, עליו לנסות לראות תמיד את שני הצדדים.

חצי שנה האחרונה של השף מושיק לא הייתה סוגה בשושנים הגרוע מכל התרחש שאמו ז"ל נפטרה בטרם עת וההשלכות לכך, בו בעת שמונה לתפקיד שף הראשי של מסעדת טוטו, ואם לא דאי בכך פורצת המלחמה ברצועת עזה. ובכל זאת הוא לוקח את האחריות ומצטרף לטוטו כדי לעזור לחבר מאוד יקר ולמסעדה שנקלעה לקשיים. הוא ניסה בכל מרצו וניסיונו לעשות את מה שבאמת הוא יודע. אני כאביו יכול להעיד שזה היה נאיבי מציידו. עפ"י הכרותיי שאף אחד לא יכול לערער עליה בני מחפש שקט ויצירה קולינארית סוף.

שאלתם את עצמכם פעם איך זה שף ישראלי בעל שני כוכבי מישלן לא מקבל מספיק הכרה בישראל? שווה להעמיק !!! פשוט זה עובר במחוזותינו מתחת לרדאר. לדאונינו חלק מהעיתונאים ובמיוחד במדורי האוכל והביקורת הם יוצרים ויוזמים תככים. שאלתם פעם את עצמכם מדוע. התשובה!!!  כי מכך הם מתפרנסים. התעשייה הזאת מפרנסת את טורי הרכילויות של העיתונות כממלכת תככים ותחרות. חלק מהעיתונאים, מתקשים לשמור על שלוותם מול המערבולות הגועה. לכן דווקא בארצנו על העיתונות לשמש אי של שפיות בים התככים והרגשות, כנווט קר מזג של ספינה חובה חשיבה ניטרלית ואובייקטיבית. וזאת מכיוון שאי אפשר מבלי להשחיל תככים, הם מוצאים לנכון להכפיש את הצד החלש.

פני עיתונאי במדורי אוכל או  מבקר מסעדות כפניה של העיתונות שבתוכה הוא פועל כיסו ריק, ידיו פשוטות, נאחז בעקביהם של יחצנים וצופה בייאוש בקולגות האנונימיים מהאינטרנט. גורמי יח"צ שעוסקים בענף המסעדות והאוכל מודים כי לעיתונאים היום יש מקום נכבד בסיקור הענף והם בעלי המון השפעה. למרבה האירוניה הרכב קהל העיתונאים, נראית גדולה בהרבה מכמות מדורי האוכל בעיתונים. המקטרגים טוענים בצדק  כי לא חסרים עיתונאים אך כל רצונם הוא ארוחות חינם ואין זה חדש במקומותינו זה היה נחלת העבר גם במסעדת טוטו "המבין יבין" (השנוררים) חיו מזה נגע זה לא פסח על מסעדת טוטו. בתקופתו הקצרה של מושיק תופעה זו נעלמה לחלוטין. זה מצביע על יושרו וכנו למקצוע. אין קונים סועדים וכתבים בארוחות חינם. פה ושם מספרים לנו במדורי האוכל על תפריט מרנין אך זה כרוך בתשלום מצד בעלי המסעדות והכוונה היא לארוחות חינם. הם יודעים שההמלצות נובעות ברובן מארוחות חינם.

 ממידע אישי וניסיוני ומשיחות עם מבקרי מסעדות בעבר ובהווה ועם אנשי יחסי-ציבור הפועלים בתחום ביקורת המסעדות מצטיירת תמונה עגומה מאד. ביקורות אמיתית, שבהן המבקר הוא מי שמגיע לאכול במסעדה כאלמוני ועל חשבון העיתון, כדי לכתוב אחר-כך את דעתו המקצועית ללא כחל ושרק, הן נחלת העבר .אלה העוסקים  בתחום הביקורת והאוכל לא אוטוריטה לתת ציונים. הם למרבה הצער אינם מחויבים לכללים מקצועיים או אתיים. אין היום עיתונים שיכולים להקצות תקציב ולמנות אדם שזו תהיה משרתו, לכן לוקחים כתב אחד ואומרים לו, תעשה את זה וכך נראית הכתבה. באינטרנט כל אחד הוא מבקר והמבקר הוא כל אחד. הכוח כאן עובר לדילים שנסגרים עם מסעדות. צריך לציין שההתנהלות הזו אינה סוד-ניתן למצוא הצהרות כגון אלה באינטרנט ברורות בזו הלשון: תוכן האתר ניתן ללא אחריות, והוא אינו מהווה עצה ו/או עצת מומחה ו/או חוות דעת

מבקר המסעדות המאוס על כולנו

‪

"זה לא חוכמה לקטול כשמסעדה" שגיא כהן,
מבקר המסעדות של ”הארץ”, פותח את הפה גדול שלו בכל הזדמנות הוא איש מאוס וממאיס. המסעדנים,
סופגים ביקורת קשה מאדם שאיננו מבין באוכל.  הוא מעלה נגדם טענות קשות, שאין להם ראיה
במציאות. "זו רשעות, ציניות וחוסר הגינות מקצועית". לאורך הביקורת הוא מתאר
המקומות שהוא מבקר בלעג כמקומות יומרניים ולא מקצועיים. "איזו הגינות מקצועית
יש בלכתוב ביקורת כל כך ארסית על מסעדה שאין לה אחיזה במציאות והדוגמאות הן רבות. קהל
הסועדים רוצים שמסעדות ייפתחו וישרדו אז אנו הקהל הרחב צריכים לעזור להן ולא לנזוף
בהן "כבר בראשית הדרך".  מו
הראוי "מי שרוצה מקצוענות ללא פשרות שידרוש גם מהמבקר "לבוא שלוש פעמים ולא
פעם אחת" ולקטול אותה בפעם הראשונה. עיתון הארץ ובמיוחד הכתב שיפסיק את
הביקורת הארסית ,ומנגד אנו הסועדים הגיע הזמן שנפסיק לבלוע ונתחיל לפעול הוא פוגע
בענף ובפרנסה של המסעדנים, חובתנו  הציבור להזדעק
ולשנות את זה. אדון נעבד  אתה האחרון שיכול
לתת ביקורת על השף מושיק רוט. ראשית הוא שף מעורך בכל העולם, ושנית לא אתה תיתן  לו ציוני דרך מעליו לעשות, השף יחליט בעצמו
ואיננו זקוק לעצתך האיוולת. באירופה המבקר המאוס מזמן היה עף מהתפקיד.

‏

הדוקרטינה של הנשיא ולדימיר פוטין

בכדי להבין את הדברים לעומקם עלינו להתבונן ולפשפש בעברו של האיש. יש לציין כי נשיא רוסיה ולדימר פוטין היה בעברו איש ביון מקצועי. בשנות ה-80 הוא שירת חמש שנים במזרח גרמניה מטעם ה-ק.ג.ב והיה אחראי בין היתר על גיוס סוכנים והפעלתם. התכונות שרכש בעברו ובעיקר כאיש ביון  באו לידי ביטוי כבר בעבודתו עם הנשיא ילצין כשהאיש שעבד במנגנון של הקרמלין - ואפשר להקדים ולומר הם תתגלינה בבירור בעת  כהונתו כנשיא בעתיד. תכונות אלה כללו יכולת לעורר סימפטיה כוח רצון, איפוק והימנעות מחשיפת רגשות; דיוק וסדר  וכושר ארגון, ונכונות ליטול סיכון מחושב. תחת הנהגתו של הנשיא ילצין פוטין  מונה לראש "שירות הביטחון הפדראלי" FSB)מעין המקביל הרוסי של  FBI). באוגוסט 1999 מינה הנשיא ילצין את פוטין לראש ממשלה, עם מינויו ציפו מעטים שהיה כמעט פקיד אלמוני, ולא היה מוכר בציבור הרחב או בעולם, יצליח במקום בו נכשלו קודמיו. יש הסבורים, כי המדובר היה בהפיכת חצר בעלת מספר שלבים בה הצליחו בכירים שחששו מאי הסדר והאנרכיה אליה הידרדרה הפדרציה הרוסית, להדיח את ילצין ולמנות את פוטין במקומו, על מנת שימנע את התפוררות המדינה, שנראתה איום ממשי בסוף ימי ילצין.‏‏‏ בחודשי כהונתו הראשונים כראש ממשלה הצליח פוטין ליצור רושם של אדם הדואג לחוק ולסדר במדינה שהפכה לחסרת חוק. בתור ראש ממשלה נישא על גלי ההצלחה של מדיניותו בצ'צ'ניה, עוטה הילה של מנהיג חזק המסוגל להבטיח ביטחון אישי וסדר במדינה, ומכאן נסללה הדרך והעלאת האפשרות כי פוטין יירש את ילצין בתור נשיא הבא של רוסיה. ב-31 בדצמבר 1999 התפטר ילצין במפתיע, ועל פי חוקת הפדרציה הרוסית הפך פוטין לנשיא בפועל. וב-7 במאי 2000 מונה ולדימיר פוטין רשמית לנשיא רוסיה. ולדימיר פוטין, בשנתיים הראשונות לכהונתו הראשונה כנשיא רוסיה נוצרה לו תדמית של נשיא חזק. בה בעת עורר ביקורת על התנהלותו כנשיא, הן מצד מבקרים מבית והן מצד ממשלות זרות וארגוני זכויות אדם. יחסיו עם המדינות שהיו בעבר בברית המועצות, ויחסיו עם אנשי העסקים המכונים "אוליגרכים", שנהנו מהשפעה, עושר וכוח פוליטי וכלכלי בתקופת ילצין, עמדו אף הם במוקד הביקורת. הוא רדף, כלא, והגלה את מתנגדיו והתייחס לביקורת נגדו כאל תעמולה אנטי רוסית .נעשו צעדים מבית להשתקת הביקורת, ויש הטוענים כי רוסיה תחת שלטון פוטין הפכה ל"דמוקרטיה מנוהלת" בה מרוכז הכוח הפוליטי אצל אדם אחד, ושלטת בה מפלגה אחת‏‏. עקרונות מדיניותו הכלכלית היא שיטה בה שמור מקום חשוב לקפיטליזם של המדינה, תוך השארת מרחב לקפיטליזם הפרטי. נמתחה ביקורת על  "הליברליזם הדוגמטי", שנועד באמצעים דרסטיים (מעין ריפוי בהלם) לבנות ברוסיה שיטה כלכלית בנוסח מערב אירופה וארה"ב. בטענה שרוסיה אינה יכולה ואינה צריכה להעתיק את השיטה הכלכלית של ארצות המערב המפותחות ועליה להשאיר מקום חשוב לפעילותה של המדינה בתחום הכלכלה –   במיוחד בענפים חיוניים של הכלכלה בהם ניתן להשיג רווחים לטווח ארוך בלבד, ולכן יזמים פרטיים  יירתעו מלהשקיע בהם. עיקר הכנסותיה של רוסיה מקורן בייצוא חומרי גלם ובראש וראשונה נפט וגז. ירידה במחירי הנפט  הביאה לטפיחה בחוב החיצוני שהלך וטפח. עם חלוף המשבר בשוק האנרגיה העולמי בזכות העלייה  במחירי האנרגיה בשוק והיציבות הפוליטית ברוסיה שהשפיעה לחיוב גם על כלכלתה, חובה  החיצוני  החל לקטון .

אחד מלקחי המלחמה בצ'צ'ניה הוא חיזוק הממשל המרכזי על חשבון הסובייקטים הפדרליים. לשם כך יזם הקמת גוף מרכזי בשם "הלשכה הציבורית של רוסיה" שיפקח על פעולות החקיקה ופעולות הממשלות המקומיות בגופים המרכיבים את הפדרציה הרוסית. כן הציע כי מושלי ונשיאי הסובייקטים הפדרליים לא ייבחרו באופן ישיר, אלא הוא יהיה זה שיציע אותם, והצעתו תוכל להתקבל או להידחות על ידי בתי המחוקקים המקומיים, ופעל למיזוגם של כמה מהסובייקטים הפדרליים. במדיניות החוץ של  פוטין ניכרו מגמות של המשכיות, אקטיביזציה ושינוי. בדומה לקודמו, אך ביתר שאת הוא ניסה לפתח קשרים עם המדינות החשובות במערב אירופה, עם זאת, לא רק התרחק מניהול מדיניות פרו-אמריקאית, אלא טיפח קשרים עם המעצמה המתחרה באמריקה, סין, וגם עם מדינות  עוינות לארה"ב. הוא ייסד ארגון אזורי – "פורום שנחאי" –  שכלל בנוסף לרוסיה וסין רפובליקות מוסלמיות סובייטיות לשעבר .השכיל לעשות כאשר ביקר בצפון קוריאה –  ארץ שבה ראשי  המדינות של בריה"מ ורוסיה מעולם לא ביקרו. וכן ביקר בקובה, בהצהירו כי ניתוק הקשרים ההדוקים מצד רוסיה עם מדינה זו בעידן הפוסט-סובייטי היה "טעות היסטורית" הפגנת מדיניות חוץ עצמאית ובוטחת התאפשרה הודות לשיפור במצבה הכלכלי של רוסיה, שהושג בזכות העלייה במחירי הנפט בשוק העולמי. שיפור הקשרים עם  המערב בכלל וארה"ב במיוחד, ניכר במדיניותה של רוסיה, בעקבות פיגועי  הארגון  האסלאמי הקיצוני "אל-קאעידה"  ב-11 בספטמבר 2001 במגדלי התאומים בניו יורק.  הוא מיהר להביע סולידאריות עם ארה"ב  ולהציע את שיתופה של רוסיה במלחמה הבינלאומית נגד הטרור. גם בזירה האפגאנית בתחילת המערכה שכוונו למיגור שלטון הטליבאן על שנתן מקלט ל"אל-קאעידה" – הגדילה רוסיה את סיועה ל"ברית הצפונית". וזכה שהתבטאה באספקת דלק, תחמושת, ועוד. רוסיה תחת שלטונו של הנשיא פוטין נתנה למעשה את הסכמתה למתן בסיסים צבאיים לאמריקאים ברפובליקות סובייטיות לשעבר, הסמוכות לאפגניסטן כדי לאפשר לארה"ב לפעול נגד הטליבאן. וזאת כנראה למודת הלקח מניסיונה המר ממעורבותה הצבאית באפגניסטן בשנות ה-80. למרות שרוסיה לא שלחה צבא לכוח הרב לאומי שהוקם באפגניסטן בשלהי 2001. הסולידאריות של פוטין עם ארה"ב וסיועו במלחמה נגד הטליבאן נבעו מרגישותו לטרור האסלאמי – אותו חוותה רוסיה בדמות הטרור הצ'צ'ני – ורצונו להרחיק את האיום האסלאמי הקיצוני הן מרוסיה והן מגבולותיה הדרומיים של בנות בריתה הרפובליקות הסובייטיות לשעבר. הרצון להצבת טילים אנטי בליסטיים בדצמבר2001  ע"י ארה"ב בעת שלטונו של הנשיא בוש הבן לא התקבלה בעין יפה במוסקבה. בוש הדגיש כי אין צעדו מכוון כלפי רוסיה- אלא: מערכות נגד טילים המכוונות  נגד מדינות "הסוררות" של איראן. נושא הצבת מערכת אמריקאית  נגד טילים במזרח אירופה העיב על הקשרים הרוסים-אמריקאים. עוד אפשר להוסיף, מתוך פרספקטיבה היסטורית, כי ההתחממות ביחסים בין רוסיה לארה"ב בעקבות פיגועי ספטמבר הייתה קצרה, ורוסיה של פוטין חזרה בהדרגה לנהל מדיניות חוץ שכוונה להאדיר את מעמדה כמעצמה גדולה. – מדיניות שלא תאמה ואף נגדה את האינטרסים של וושינגטון.

מהשקפת עולמו של פוטין, ומתוך פרספקטיבה היסטורית –  ניתן להגיע, להערכה הבאה. קודמו בתפקיד הנשיא, ילצין, ניסה לנהל את מדיניותה של רוסיה כאנטיתזה  לזו של בריה"מ (על אף שלא נטש לגמרי את המסורת הסובייטית.  הדבר התבטא בתחום הפנים, בהשעיה זמנית של פעילות המפלגה הקומוניסטית, בכלי תקשורת חופשיים, במעבר מהיר להפרטה ולכלכלת שוק – ובתחום החוץ בניהול מדיניות ידידותית כלפי ארה"ב, עד כדי לפעמים הליכה בתלם אחריה. לעומת זאת, פוטין, גיבש את מדיניותו כסינתזה בין התקופה הפוסט סובייטית של ילצין לבין התקופה הסובייטית – וכל זה בלי לזנוח את המסורת הצארית.

ציד המכשפות ההומופובי שמוביל פוטין הוא ברר היטב את היסודות החיוביים לדעתו, ואשר תאמו את אמביציות השלטון האישי  שלו.  בתחום הפנים בדיעבד חזר פוטין לשיטת הדיקטטורה  הטוטליטארית  ופולחן האישיות של המנהיג  שאפיינה את בריה"מ הסובייטית –בהשוואה לתקופת ילצין, הוא צמצם  למעשה את חופש  כלי  התקשורת, במיוחד הטלוויזיה,   פגע בחופש ההתארגנות המפלגתית, והפך למנהיג אוטוריטארי-כריזמטי  בעל נטיות דיקטטוריות. ובכך חזור לשיטת הכלכלה הסובייטית,  מתוך מודעות להשלכותיה ההרסניות   – אך משיקולים של יעילות כלכלית וחיזוק כוחה של המדינה, הטיל פוטין הגבלות על כלכלת שוק. בתחום החוץ בחר פוטין לנהל מדיניות שכוונה להחזיר לארצו את היוקרה כמעצמה גדולה ואף שוות ערך לארה"ב, לפי מיטב המסורת הסובייטית –למרות פתיחות  למערב ולארה"ב בפרט. לאחר הזעזועים וחוסר הבהירות של תקופת ילצין,  מצטיירת תקופת פוטין כעידן של יציבות שלטונית בראשות מנהיג חזק, לפי מיטב המסורת הצארית/סובייטית. ובכך הנשיא אובמה איננו ידיד, הרוסים והסינים הם בהכרח "הרעים", ופוטין עת עת הופך אויב. יש לו יותר אמביציות אידיאולוגיות להיות מעצמת עולם כפי שהייתה ברה"מ לשעבר.

הסנונית הראשונה התבטאה בהכרזות לחוד ומציאות לחוד. ההסכמות בין מוסקבה  לוושינגטון לא קידמו בדבר את סיום הסבל והמצוקה של ההמונים בסוריה. כמו כן סביר להניח  שחומרי לחימה כימיים בכמויות מסוימות יוחבאו, יועברו לידי שותפים של המשטר כמו חיזבאללה, או שכבר זלגו לידי חלק ממיליציות האופוזיציה. שנית, 98% מהרוגי המלחמה לא נהרגו כתוצאה משימוש בנשק כימי. על אף ההסכמות ביניהן, רוסיה תמשיך לחמש ולממן את המשטר בהתאמה. בינתיים סופה של מלחמת האזרחים עוד לא נראה באופק – לא נראה שהצדדים הלוחמים המרכזיים קרובים להתשה או להכרעה. פוטין, מעוניין בהישרדותו של משטר אסד כדי להגן על ההשפעה והאינטרסים האימפריאליסטיים של רוסיה באזור. בעין אחת היא עושה עצמה דומעת לנוכח פשעי אסד ובעין שנייה קורצת בממזריות שמביעה שביעות רצון מהמצב. רוסיה בהנהגתו של הנשיא פוטין מודעת לכך שמבחינת האירניים הם לא ממהרים לפצצה. מראות השקפתם העכשווית אין שום יתרון בחצייה מהירה של הסף הגרעיני, מפני שיש לזה מחיר. אם תהיה לאיראן פצצה, תהיה גם פצצה סעודית שתגיע לפקיסטן. גם מצרים חידשה את תוכנית הגרעין שלה, שסאדאת קבר, למרות שהיא בפשיטת רגל. הם יודעים שלא תהיה רק פצצה שיעית, אלא גם ערבית-סונית. תהיה גם תגובה מערבית קשה אם הם יעשו ניסוי גרעיני. הם רוצים טכנולוגיה בחזית רחבה, קרובה לנקודת השבירה, אבל לא בוער להם להגיע אליה. השאלה היא אם אובמה ופוטין יסכימו למצב כזה??? העולם עלה על איראן כי זו סכנה לעולם. הוא לא עושה לנו טובה, אלא טובה לעצמו. הוא רואה באיראן קומבינציה מאוד מסוכנת של אמביציה אימפריאלית, להיות ההגמון של המזרח התיכון. חלק מהדוקטרינה של פוטין להחזיר לעצמה את ההכרה המעצמתי- היא לקרוץ לכוון מצרים לכן הביקור רמת הדרג הרוסית במצרים התקיימה על רקע הפסקת הסיוע האמריקני, ורוסיה קופצת על ההזדמנות, רוסיה נוקטת בקו פייסני ומחבק.

ולדימיר פוטין הפך את רוסיה לדמוקרטיה של איש אחד ועזר להציל אותה מאבדון כלכלי ודאי.  במקביל לקח אותה לכיוון לא ברור, שבינתיים לא רואים ממנה מוצא. הנשיא ולדימיר פוטין שואב השראה מסטוליפין, מתברר שיש לו אמביציות מרחיקות-לכת. הצטרפותן של שלושת המדינות הבלטיות ושל מרבית מדינות "הגוש המזרחי" לאיחוד האירופי, והמהפכות הצבעוניות שהתרחשו בשלוש רפובליקות סובייטיות לשעבר, פגעו ביכולת ההשפעה הרוסית באזורים בהם השתרעה בעבר הלא רחוק ברית המועצות. ולדימיר פוטין, שהקדיש את הקדנציה הראשונה שלו לשיקומה של רוסיה, יצא עם תחילת הקדנציה השנייה שלו לקרב בלימה, במטרה למנוע את המשך התפשטות ההשפעה המערבית מזרחה. חשוב מכך – בקרמלין סבורים כי המערכת העולמית החדשה עתידה להקשות על מדינות לקיים קשרים הדוקים עם מעצמות משני הגושים, בפרט כשנוגעים הדברים למדינה הנמצאת בחצר האחורית של רוסיה.  ועכשיו ולדימיר פוטין הנחוש באוקראינה, ובמיוחד בחצי-האי קרים, עושה לו בית-ספר של הפעלת כוח. הגורם הכי פחות יציב במשוואה היא כמובן אוקראינה, שם השתעשעו ברעיון ההצטרפות לאיחוד האירופי ולנאט"ו, אך בה בעת הם נאלצו להתמודד עם החתירה הבלתי פוסקת של הקרמלין נגדם. לחץ מתמשך של ארה"ב והאיחוד האירופי הביאו את אוקראינה לחתום על פרוטוקול לאכיפת תקני מכס קפדניים בינה ובין מולדובה, למגינת ליבו שלנשיא רוסיה פוטין. אל מול ההתקרבות הברורה לארה"ב, מנסות מדינות ברה"מ לשעבר לרקוד על כל החתונות – לצד שמירה על יחסים טובים עם רוסיה. בתוך המאבק הבין-גושי המאפיין את המלחמה הקרה השנייה, יש להניח שיימצאו פתרונות של פשרה בין ארה"ב ואירופה ובין רוסיה וסין. בתווך, יקבלו העמים המקומיים תכתיבים שונים מן המעצמה הפטרונית שלהם, ויצטרכו להכריע בין קבלת הגזרה לבין התקוממות כנגדה. בכל אחד מחבלי המריבה פוטנציאל האלימות הוא גדול ולצדדים בשטח אין כמעט אפשרות למצוא פתרון טוב. אם כך יימשכו הדברים יובילו לשפיכות דמים ועשויים להיות זהים לדיווחים שהגיעו מהאזור בתחילת שנות ה-90 העקובות מדם. התנהלותו של הנשיא ולדימיר פוטין במשבר באוקראינה שצבאו פלש לאוקראינה. וכלי תקשורת רבים, אלה הנחשבים למקורבים אליו, תיארו את הפעולה הצבאית הרוסית כמבצע "שחרור" של האוכלוסייה הרוסית בקרים ולא כמבצע כיבוש הם לא המציאות בשטח בלשון המעטה. העם האוקראיני לכוד כעת כחיילים במשחק שחמט גלובלי, הם המפסידים האמיתיים. במקביל מוסקבה יוצאת בגלוי נגד המתקפה של ארצות הברית על "צביעותה", בטענה כי היא נוקטת מוסר כפול ובעודה מגנה את הגרעין האיראני, היא מעלימה עין מהצהרות הפרובוקטיביות שמגיעות מקייב באותו הנושא. פלישת הרוסים לאוקראינה "היא לא סממן לכוח, אלא אות אזהרה למדינות הסובבות. מוסקבה מפרה ברגל גסה את החוק הבינלאומי, לעומת זאת כנראה הנשיא פוטין נעזר בצוות פרקליטים, שמפרשים עבורו את החוק הבינלאומי, בצורה שונה מהדרך שבה המערב מפרש. השכילה מוסקבה לעשות כאשר היא מאשימה כי באוקראינה יש "השתוללות של נאו-נאצים ואנטישמים", וכי הם פעילים במיוחד בקייב. התושבים באוקראינה מודאגים, ושומרים לעצמם את הזכות להשתמש בכל האמצעים האפשריים כדי להגן על מולדתם. הדוקטרינה של נשיא רוסיה מביכה בפשטותה הוא שואף לשמר ולפתח את מרכיבי העוצמה הרוסית, ומוכן להשתמש לצורך כך במנופי כוח מגוונים, כולל אלימות. פוטין משדק נרטיבים מגוחכים אך גם ריאליסטיים, שילוב נדיר בין פרופגנדה בסגנון סובייטי. פוטין הוא שחזור של ברז'נייב, ומדמיין לעצמו שרוסיה תהיה בקרוב חזקה כמו ברית המועצות לשעבר.

בעוד שבאירופה נוטים להימנע מהטלת סנקציות על מוסקבה, בוושינגטון נוטים להשעות את הסכמי הסחר וההשקעות עם רוסיה. בין היתר מתכוננים להשעות את שיתופי הפעולה עם ממשלת רוסיה, שהיו חלק מתהליך לקראת קשרי מסחר וכלכלה עמוקים יותר. הסנקציות המתוכננות נגד רוסיה כוללות: תרגילים משותפים, וכן דיונים בוועידות משותפות. כעת זה ברור שהמערב יחרים את ועידת ה-G8 שצפויה להתקיים בסוצ'י ביוני הקרוב. לאור ההתחממות בחצי האי קרים והמתיחות המתחדשת בין ארה"ב לרוסיה-המלחמה הקרה שוב כאן, וכולנו יודעים שבמלחמה קרה נלחמים קודם כל על התודעה. אנו עדים לכך מפרשיות העבר העכשוויות -שיש מקרים שבהם הרוסים חוזרים לחשיבה ולמנטליות של המלחמה הקרה וזו שלפנינו היא אחד מהן. "דיפלומטיה צריכה להתנהל בצורה של אריה בעור של כבש ולא להיפך"." דיפלומטיה צריכה להתנהל בצורה של אריה בעור של כבש ולא להיפך. אני סבור שרוסיה חוזרת למעמדה הצבאי-מעצמתי הקודם, כפי שהיה בתקופת המלחמה הקרה ולראיה: רוסיה הודיע שהיא מפסיקה את הפיקוח הבינלאומי על הטילים והמאגרים הגרעיניים. פורשת מטריה צבאית מעל חצי האי קרים. במילים אחרות, מוסקבה רואה עתה את עצמה חופשית מכל ההתחייבויות הבינלאומית שהיא הסכימה עליהן עם ארה''ב. פירוש הצעד הרוסי, הוא ביטולו של הסכם "סטארט" שנחתם בין מוסקבה וושינגטון ב-1991, ואשר הגביל את מספר את מספר ראשי החץ הגרעיניים, הטילים הגרעיניים, והטילים הגרעיניים המותקנים בצוללות, שמותר לצבאות רוסיה וארה''ב להחזיק. חתימת ההסכם לפני 23 שנה, היה האות לסיום המלחמה הקרה, והתחלת התפוררותה של האימפריה הסובייטית. הסיכוי להתערבות צבאית של המערב באוקראינה לא קיים, וזה רק מדרבן את פוטין, שמנצל את הפלישה כדי "לבחון גבולות" ולחזק את השליטה. בקרמלין לא מתרגשים מהעקיצות האמריקניות. הפגיעה במוניטין לא מדאיגה את נשיא רוסיה ולדימיר פוטין, שממילא חושב שהמערב הדו-פרצופי לא באמת חושב על טובת ארצו. כך שעוד שבוושינגטון בעיקר מדברים, הרוסים קובעים עובדות בשטח. המעבד הדגיש אם סבב הסנקציות הראשון נגד רוסיה ונגד בכירים באוקראינה לא יעזור לפתור את המשבר במדינה ולא תהיה השפעה מידית, ישקלו להטיל סנקציות נוספות על אנשי עסקים רוסים ועל מקורבים לנשיא רוסיה פוטין. מנגד סין הודיע והדגישה כי הטלת סנקציות אינן הדרך הטובה ביותר כדי להביא לפתרון המשבר. "סין מתנגדת לקלות בה מוטלות סנקציות בינלאומיות ובשימוש שנעשה בהן כדי לאיים מפני "נקיטת פעולות". קוראת לכל הצדדים באוקראינה לפתור את הסכסוך דרך משא ומתן שקט ולהשיב את הסדר לאזור בהקדם האפשרי.

השף ואומן האוכל מושיק רוט

לאחר שנים בהן "מאסטר שף" הייתה בת יחידה במשפחת תכניות הריאליטי בתחום הבישול בישראל, זה היה רק עניין של זמן עד שתגיח לעולם ילדה חדשה במטרה לתפוס את מקומה של הבת הבכורה במשפחה. התוכנית "משחקי השף", שבשמה הראשון נקראה "מנטור שף", היא פורמט מקורי של הזכיינית יחד עם חברת המדיה ITV, שבמסגרתו יתמודדו המשתתפים במשימות בישול, והשפים ישפטו על פי טעימה עיוורת טעימות אנונימיות  - כלומר מבלי לדעת מי הכין את המנה. השפים שנבחרו נחשבים למוכרים בברנז'ה המסעדות: מאיר אדוני, הבעלים של מסעדת כתית בתל אביב אסף גרניט, הבעלים של מסעדת מחניודה בירושלים, ומושיק רוט, השף שהובא במיוחד מהולנד לתוכנית - הישראלי היחיד שמחזיק במסעדה שזכתה בשני כוכבי מישלן.  זהו פורמט טלוויזיוני חדשני. מקורי של "רשת" ושלושת השפים שנבחרו בקפידה רבה יעניקו לצופה חוויה טלוויזיונית וקולינרית יוצאת דופן. "משחקי השף" מתמקדת באהבה ובתשוקה לאוכל וברצון של השפים לפתח את המתמודדים לרמת שפים מקצועיים. מושיק רוט עשה דרך ארוכה מאז עזב את ישראל לפני 20 שנה: ממנהל פיצרייה הפך רוט לאחד השפים המובילים באירופה, גם על פי מדריך מישלן. עכשיו הוא חוזר לארץ  לתוכנית הבישול/ריאלטי.  השף ואומן האוכל "מושיק רוט", כבש את אירופה ומהשפים הישראלים המוכרים והמצליחים בעולם , רוט, שמסעדתו ממוקמת באמסטרדם שבהולנד מתמחה בסגנון בישול מולקולארי המשלב באוכל חומרים כימיים, המשנים את המרקם והצורה של האוכל. סגנונו של רוט המשלב בישול מסורתי מוקפד עם טכניקות מולקולריות משוכללות וחדשניות הפך אותו לשף הישראלי היחיד בעולם הזכה לניקוד כוכבי מישלן. "ניוקי של שף מושיק" במסעדת שני כוכבי מישלן כבר טעמתם? הסטאר הקולינרי הוא יוצר אמנות מאוכל. הכי גדול בתחום האוכל שהוציאה ישראל לגולה (לפחות אם סופרים את חותמת כוכבי המישלן שקיבל). הוא עושה שימוש בבישול מולקולרי שהעניק לו את 2 הכוכבים. הוא ממשיך לעבוד על הכוכב השלישי ולנו לא נותר אלא להמשיך ולפנטז על בועות שוקולד וצלחות צבעוניות מלאות בטעמים וניחוחות. כל מה שהיו צריכים במנת האודישנים. איזו מנה תצליח להרשים אותם? במקביל ממשיכים השפים מתווכחים מי היא המנה הראויה לעבור את המשוחה. מי לדעתכם הייתה המנה המושלמת מי בישל את המנה שהפילה את השפים מהרגליים? שוברים את החוקים האודישנים ממשיכים ומנה אחת ייחודית גורמת לשפים לשנות את חוקי המשחק!!!! מבחן הטעימה העיוורת הוכיחה את עצמה, לכן מנה  שצליחה להרשים את השפים עברה לשלב הבא. מרוץ החימוש הזה לכיבוש בלוטות הדמעה שלנו נמשך כמעט כל ערב בתוכניות הראליטי על המסך הקטן. נפשי השתוקקה למראה המגרה של מנות האוכל וחיכיתי להזיל דמעה יחד עם אלו שעולים למחנה האימונים האקסקלוסיבי. אך כגודל הציפייה. רגע, למה להתחיל מהסוף?

לכל המגיבים אני קורא את הדברים שלכם ואני מתחבר. לדעתי זו תכנית האוכל היחידה שמביאה אותנטיות. לצד הסיפורים האישיים של המועמדים, חלק באמת מרגשים מאוד היכנו אוכל ששייך למסורת ולבית ממנו הם באו. התכנית לא מתחכמת כמו מאסטר שף ועוד. את המנות טעמו השפים מבלי להכיר את הרקע של המתמודד ונאלצו להסתמך על טעם המנה בלבד". אחת משורות המפתח בריאליטי החדש "משחקי השף". כנראה שלא רק "קשת" יודעת לעקוץ, אבל לזה עוד נגיע בהמשך. הבייבי החדשה של "רשת" עולה על הגריל ומנסה להוכיח למתחרה ממול שהיא הרבה יותר לוהטת. והאמת? סחטיין הליהוק!!! בניגוד למחשבה הראשונית שילוהקו שפים שהם הגרסה המקבילה לתכנית מאסטר שף, גם אם החליטו ללהק שני שפים שהם סוג של חיים כהן (אבל לא נופלים ממנו) השלישי הוא פשוט השף הישראלי הטוב בעולם, נקודה! כל מילה נוספת מיותרת.. בדיוק כמו עם "X פקטור" מחליטה "רשת" להסתכל בתוך האדום של הלהבה של "קשת". בשורה

התחתונה: ככל שיתקדמו השלבים ותהיה החלוקה לנבחרות בראשות השפים שיהפכו למנטורים, יהיה הרבה יותר עניין שנראה לי יגרום לכך שהשחקן ילמד את המאסטר דבר אחד או שניים. מחנה האימונים נפתח המתמודדים עושים הכל כדי להצליח במשימות ולעבור לשלב הבא. השפים יאמנו את המתמודדים בנבחרות שלהם וילוו אותם כמנטורים אישיים לאורך כל התכנית. שלושת השפים יאתגרו את המתמודדים במשימות , יפגישו אותם עם חומרי גלם ושיטות שטרם פגשו, וכל זאת כאשר השפים לא יודעים של מי המנה אותם הם טועמים ומהי זהותו של המתמודד שיישלח הביתה.

הרייטינג הורס כל חלקה טובה

הפה הגדול שייך כמובן לשף המדופלם יונתן רושפלד- והוא כמובן אחראי ליריית הפתיחה נגד תוכנית האוכל "משחקי השף" הפעם, החליט השף השחצן לקחת על עצמו גם את תפקיד מבקר הטלוויזיה. זו לא חוכמה להעביר ביקורת על תוכנית מתחרה. את זה יש להשאיר למבקרים האמיתיים. לא יזיק לו ללמוד לפרגן מהשפים בתוכנית המתחרה מאחר והם טובים ממנו בעשר מונים. תזכיר לי שף מדופלם למי בדיוק יש 2 כוכבי משלן ?? לפרגן לא יזיק לצערי זה לא קיים בלקסיקון הפרטי שלו!!! שף מדופלם תן לעם להכריע ועשה עבודתך נאמנה כלפי צופיך הרבים. אין זה ראוי כשופט להביע דעה על תוכנית מתחרה ולכן נכון היה לשמור על דעותייך לעצמך ולא להיכנס לביצה טובענית. דבריו בנאליות והיא מאפיינת את האופי שלו ומזלזלת באינטליגנציה של הצופה הממוצע למיטב ידיעתי והבנתי מושיק רוט הצליח ועשה חיל היכן שאתה נכשלת. נכון אמנם עבדת ותפקדת כסו שף במסעדות בעולם אך לא היית הבעלים הגאה! "מאסטר שף" מביאים אנשים עם סיפור חיים עצוב, "משחקי השף" זאת פשוט תוכנית על אוכל ולא לשכת הסעד.

הביקורת: "אדם המתבייש במעשיו, חושף זאת בהתנהגותו" -במהלך קריאת הכתבה בוואלה, וכן בשידור חי בטלוויזיה ערוץ 10 גיא פינס הזדעזעתי מהניסיון הנואל של השף המכובד. שוב מראה לכולם שבדרך אל הרייטינג הוא יהיה מוכן לשחוט את כל ערכי המוסר. מעבר לכותרת השקרית והמתעה השף, כנראה לא ממש אוהב את העובדה שצצה תכנית חדשה ומתחרה,  וכתגובה מכוערת העלה לחשבון לאינסטגרם שלו תמונה עם הלוגו של "משחקי השף", שמשודרת בזכיינית המתחרה "רשת" והכל בכדי לעקוץ, גם השקר "באתר וואלה" לא נשמע טוב. האמת הוא ששכח את כישלון הצורב והיקר המהדהדת עד היום לגבי מסעדת "רושפלד" במשכן לאמנויות הבמה בתל אביב שאומרת הכל.

חוסר הנחת של השף משדר תחושה של חוסר ביטחון עצמי לא האמנתי שמסעדה "הרברט סמואל" יכולה להיות כל כך מאכזבת. אתם תוהים בוודאי, מה השף המכובד עצמו מביא לחבילה הזאת? עושה הרושם שאבד לו הביטחון עכשיו אפילו את המניירות הוא מעתיק משפים זרים. "זהו משחק ניחושים" אני מנסה לזכור, מאיפה הוא העתיק את תערובת שהגיש לשולחן. אני נמצא בתחושת דז'ה-וו. היכן סעדתי את המנה הזאת, באוריינטציה דומה מאד, והתשובה לכך: במספר בלתי מבוטל של  "נובל ביסטרו" פאריסאיים. לא מגישים ניוקי תפוחי אדמה על בסיס שמן כמהין!!! נכון פטריות כמהין הן סיפור יקר, לארץ מגיעים היום מוצרי כמהין במחירים זולים, ולמרבה הצער הם אינם מצליחים לשחזר את הטעם הנכסף והארומה הנהדרת של המוצר האמיתי, והכל בעד שבריר מחיר יחסית לדבר האמיתי. הוא כל כך להוט להסתיר את האמת מלקוחותיו-זה קצת עלוב לעשות תרגיל כזה דווקא למי שבא לסעוד ארוחה טובה. האמונה שהוא כמארח יוצר לכל אחד מאורחיו חווית אירוח אישית הנוגעת בכל חושיו נדפה לאוויר. האינטראקציה בינו לבין אורחיו, והרצון להעניק להם את הריגוש, האהבה היצירתיות והמקוריות הם אינם יוצרים את אותו הקסם שברצוננו לחולל.

הרייטינג הוא "סל תרבות ארסי " בעידן הפוסט מודרניסטי, עידן המדיה, הומצאה הטלוויזיה ונכנסה לכל סלון, והביאה עמה את הרייטינג שאופיין בסוג חדש של גיבורים -ככה זה בעידן הרייטינג. כולם מפנטזים על פרסום, הצלחה, עושר ותהילה, כל אחד יכול להיות מפורסם לפחות לחמש דקות, ויש כאלה שיעשו הכל כדי לגנוב את הזרקור לעוד כמה שניות. אם נעצור לרגע כדי להבין מי הוא בעצם??? בעידן הפוסט­מודרניסטי אתה לא צריך להיות מפורסם בהקשרים חיוביים. המדיה דולקת אחרי גיבורים חדשים, מחפשת ריגושים חדשים. הנקודה היא שהסלב חוצה גבולות מעבר לטוב ולרע, ולשאלה אם זה מוסרי או לא. אנחנו חיים בחברה חסרת אבחנות מוסריות. כל מי שמפורסם מצית את הדמיון, אין אלוהים פה בכלל. החברה התרוקנה מערכים בצורה כל כך מזעזעת שהיא מוכנה לקלוט כל דבר כדי שיהיה פה קצת מעניין.

הכינו את המחבתים

ברור לי שיהיו כאלו שיראו בפוסט מין של "חפירה" ויהיו  גם אלו שיאשימו אותי ביוהרה, או התנשאות, או וואט אבר. מאחורי כל הפסיאודו נוצץ הזה מי שרוצה מוזמן לקרוא. ביקורת בונה מהווה חלק יעיל בהתפתחות וקידום. הכלל היחידי  הינו לשמור על טוהר הלשון ולכבד את הצד השני.   

שלוש תוכניות ריאליטי בישול ישתלטו על המסך בקרוב. "רויאל שף" "מאסטר שף" והאם והפורמט האנין של "משחקי השף". המסך הקטן בכל בית בישראל יוצף בתוכניות ריאליטי-מזון בהן עשרות מתמודדים יתעקשו על זכותם לקצוץ, לבשל ולערבל מול עיניהם הבוחנות של שפים ומומחי גסטרונומיה למיניהם. מספיק לעבור בשווקים הפתוחים ברחבי הארץ ולראות את עם-ישראל מרחרח ירקות טריים למיניהם, כדי להבין שאנחנו בעיצומה של מהפכה. "חב' קוסטנטין" שהפיקה עבור 'רשת' את The voice. וגרף רייטינג גבוהה, במצב כזה 'קשת' חייבת פצצת רייטינג משלה באותה עת. תאוות הרייטינג היא לא עניין חדש על מסך הישראלי. תוכניות הריאליטי הקשורות לבישול שיעלו בקרוב משתמשות בלהט לאוכל מצטלם היטב כמצע רך לקידום אינטרסים כלכליים. סביר להניח שלא תמצאו אף מתכון שימושי מהתוכניות הללו, אבל תקבלו המלצה לפרסומת לסכין שף, עטופה בסיפור אנושי כואב כפי שהצופים היו עדים בתוכניות שחלפו. תמונת הפרומו לעונה החדשה של מאסטר שף מוקרנת בימים אלה על המסך בכל בית בישראל. העונה החדשה של מאסטר של עולה לאקרנים בקרוב לפחות עפ'י הפרסומים. הזכיינית קשת לא מתכוונים להפקיר את השטח למתחרים, ומתכוונים להציב באותה עת את מאסטר-שף VIP שכבר צולמה לפני כמעט שנה, והמתינה על המדף ורק צריך להחליט לשדרו. כאמור, עונת ה-VIP של 'מאסטר שף', כבר צולמה עם השופטים הקבועים השפים חיים כהן, אייל שני, יונתן רושפלד, ועם הגסטרונומית מיכל אנסקי. הסלבס שהשתתפו בתכנית הם שלמה שרף, אבי נוסבאום, נורמן עיסא, פנינה טורנה, אתי לוי, שלומי אדלר, בטי רוקאווי, נועם טור, איה קרמרמן, עדן הראל, שי אביבי ודורית רביניאן. משתתפי העונה החדשה של "מאסטר שף" יידרשו להפנים שהתהילה עלולה להיות קצרה מכפי שחשבו תחילה.

התסריט "משחקי השף" יהיה מוכן רק בעוד חודשים לפחות, נכון שלא מדובר על תכניות שישודרו זו מול זו מה שאומר שאפשר לשכוח מיציאה לאקרנים במקביל לעונה החדשה של "מאסטר שף". ולמרות זאת צפויה להיות לוהטת, לפחות כמו משטח פלנצ'ה. בניגוד לתוכנית "מאסטר שף" שהיא כבר מושרשת בתודעתנו, מפיק התוכנית "משחקי השף" הציב אתגר לשפים/מנטורים לצופים בבית-מטרה שיש להתאמץ כדי להשיגה. הזמנה להתמודדות או להוכחת היכולת של המתמודדים ולהפוך אותם ללא פחות משפים מקצועיים- בהנחיה והדרכה של השפים בעזרת מפגשים עם חומרי גלם שאותם טרם זכו לפגוש, שיטות בישול מקצועיות ולחץ זמן. על מתמודדי התוכנית להוכיח את יכולותיהם ולהראות לעולם כולו (ובעיקר לשופטים) כי הם, ורק הם, מתאימים לקטוף את המקום הראשון ולהוכיח את עליונותם על שאר מתמודדי התוכנית.

 הצצה אל מאחורי הקלעים איש המהדרין במרכאות כפולות, פייטן גסטרונומי על תקן משורר העגבניות וחושף המלפפונים. הרי הוא: השף אייל שני כוכב אמיתי בפני עצמו, אך הצד הפיוטי באייל שני צורם, "הוא הרי מדבר על אוכל כמו משורר", "המילים הפשטניות " המילים הלא איכותיות", קשה להקשיב להם". פקדנו את המקום "מסעדת הסלון, מספר פעמים, אווירה מחייבת ונעימה, הקומפוזיציה של המנה המוגשת מרשימה ביופייה ומוקפדת, ומצליחה לעורר תאבון, אך כגודל יופייה כך גודלו  האכזבה. אין קו מקשר במנה שהוגשה, ולא התגלתה כשילוב שמקורו בגאונות. לכן לא השאיר אותנו אם פיות פתוחים. תחושת המהדרין אשר כל תיאור המילולי חטא למטרה זה אומר דרשני. 

בנוף הקונצנזוס הישראלי הדביק והמזויף, אין, לטעמי, הרבה אנשים אמינים כמו השף חיים כהן, שנוגעים, בצדק, בכולנו. מדובר באיש שנעים, מאד, לפרגן לו ולשמוח בהצלחה שלו. מדובר בשף עילוי שהצליח ליצור, בשעתו, מטבח מקומי עילי עם קו אישי מרשים ומובחן. זה קרה כשתרבות ההסעדה כאן הייתה בקושי בחיתוליה ונמשך לאורך שנים. השף חיים כהן  הידוע בטאץ' העממי במנות שהוא מציע לאורחיו, ומי שאתגר בעבר את התחום הקולינרי ואת החייך התל-אביבי בעבר, עם מסעדת "קרן" שנעלמה מהאופק ומסעדת "דיקסי" שעדין קיימת ושרירה תבדל"א, מנחה ומסעדן בהווה. דמויות קולינאריות רבים מרצדים על המסכים בשנים האחרונות, ברמות הצלחה משתנות. כשדמות כה מוערכת וכה אהודה עומדת מאחורי מסעדה חדשה, הציפיות בהתאם. הבה נעמיד דברים על דיוקם: לא ציפיתי לקבל במסעדה החדשה זיקוקי הדינור העיליים המוכרים לי מהעבר ולמה מסוגל השף. הוא הבהיר שאת הפרק הזה בחייו סיים מזמן. אך למרות זאת מצער לראות איך ההבטחה הכי גדולה של השנים האחרונות במסעדנות הישראלית, מפקששת קולינרית ומספקת אכזבה במידה מה.

יונתן רושפלד - שף ומסעדן ובעל מסעדות הרברט סמואל, טאפאס אחד העם ועוד. השף יונתן רושפלד הוא אחד השפים המחוננים ביותר שצמחו כאן. מבחינת הכישורים והכישרון, הוא יכול היה להיזכר כאחד מחצי תריסר השפים הישראלים הגדולים של כל הזמנים. הנסיבות ובעיקר הכישלון היקר והמהדהד של מסעדת "רושפלד" במשכן לאמנויות הבמה בתל אביב, גרמו לכך שבשנים האחרונות הוא מבזבז את המתנה שלו. מגיש אוכל שגורם להרגיש אופנתי ואלגנטי. שמבוצעת בווירטואוזיות הטכנית שתמיד אפיינה את יונתן. כמו המניירה "א-לה רמזי" - ליתוגרפיה, לא ציורי שמן. ליתוגרפיה מדויקת. אתם תוהים בוודאי, מה יונתן עצמו מביא לחבילה הזאת- מה מביא את השף הנכבד להצטרף לפאנל השופטים של הריאליטי "מאסטר שף"??? האם יונתן נדבק מעמיתיו ולקה במחלה הידועה של משתתפי תוכניות ריאליטי, אשר גורמת להם לומר דבר והיפוכו באותו משפט.

מיכל אנסקי - מי שיזמה את שוק האיכרים בנמל תל אביב ומציגה את עצמה כגסטרונומית-המאמי הלאומית החדשה מקרבת לבבות בין המחנות, וכמי שמרפא פצעים. בסך הכל היא מחפשת שהמתמודדים לא יגנבו לה את ההצגה, ובטח שלא ידרכו על האגו שלה. היא עובדת חזק על פוזת היריבים, על האיש שבא מן האדמה והלך בשדות לבין האקדמאית הקרירה שכל מה שהיא יודעת היא למדה באוניברסיטה. הסוף ידוע לכולם הדרמה לא תבוא אל ההר, ההר יבוא אל הדרמה. כל שעה של דרמה סבירה יכולה להציף בצופה ים של רגשות ומחשבות מורכבים ומנוגדים. אין סיכוי שזה יקרה כאן, "מאסטר שף", התוכנית מרדימה ומרגיעה את הצופה ומזכירה לו שאצלו הכל בסדר, אין תלונות הכל בסדר.  נמשיך לעקוב אחרי "מאסטר שף" בתקווה שהתוכנית תהיה יותר טובה ממה שמציגים אותה בפרומואים.

אין ספק שלפני הצופים תעמוד בחירה קשה ויתלבטו למי להעניק את הרייטינג הגבוהה!!! בניגוד להרבה פורמטים המרצדים על המסך הטלוויזיה באו ותעשו הכרות "משחקי השף" התוכנית מבוססת על פורמט שכל כולו פיתוח ישראלי מקורי של רשת בשיתוף תאגיד המדיה הבינלאומי ITV שיופק על ידי קונסנטין הפקות. התהילה לא עלתה להם לראש והם  לא שכחו מאיפה באו, ואין להם אגו מנופח. לפחות עפ"י ערך קומוניקט -תחום פעילות בתקשורת המונים, אשר מטרתו להשפיע על הציבור או לפחות על חלקו, כך בנו את הפורמט שהדגש: שיפוט אמין ונטול פניות של המנות נטו. הדגש העיקרי ביטוי ביכולות ובמיומנויות מקצועיות ברמת איכות גבוהה, הסופגים השפעות מכל העולם. להיות הכי טוב ולהקפיד על חומרי גלם טריים ומשובחים, גם כשמדובר באוכל הרחוב הפשוט והזול ביותר. זו הזדמנות נהדרת לצפות בהכנה אותנטית של המתמודדים וגם לצאת להרפתקה אל הבלתי נודע מבלי להתמודד -אז בואו ונצא למסע הקולינרי!!! עוד בטרם עלתה התוכנית למקרנים לפנינו שלשה טאלנטים בתחום הקולינארי: השף אסף גרנית ממסעדת "מחניודה" ירושלים, השף מאיר אדוני מסעדות: כתית, מזללה, בלו סקאי, ת"א. והטלנט מתוצרת חוץ אך עם שורשים מהארץ השף מושיק רוט המתגורר באמסטרדם ובעל מסעדת "samhoud places &" שמתהדרת בשני כוכבי מישלן. טרם החלה להתבשל המנה הראשונה במטבח אחד ולהרתיח, מעניין מאד החיבור של שלשת השפים שלפנינו. יש להניח שאקט זה שעלול להוביל לכמה התנגשויות ואף הקרבה מלבבות למדי שאולי יוציאו מנה חדשה ומוצלחת שתפרנס את מדורי הרכילות והברנז'ה יש להמתין בסבלנות. זה לא סוד שמאחורי הקלעים בתוכניות ריאלטי נרקמים "דילים נכלוליים". בניסיון לקדם את המטאפורה שטבעה מפיקי התוכנית. ולא מקמצים באנקדוטות אנושיות דרמטיות הכל כשר!!! בתוכנית שלפנינו לא ניתן לעשות קומבינות-התוכנית מתבססת על מתמודדים שיציגו בצורה אנונימית את תבשיליהם, אותם יטעמו המנטורים /השפים בצורה עיוורת. כאלו שילחצו חזק על כפתור התיאבון הקולקטיבי, יש להניח שבמהלך הסדרה נראה מתכונים מדהימים, מנות מסקרנות ומאתגרות שסה"כ נקראות כטעימות. ולא נראה ברושור פרסומי שעבר פוטושופ. לא מדובר על מריבה בין קולגות למקצוע על רקע סכסוך כלשהו. אין עדויות חותכות בנוגע לנכונותן, כפי שהתקשורת מציירת זאת שיש טעם מר בין השפים המכבים בתוכנית "מאסטר שף" ובין השפים "משחקי השף". אין ספק שכמעט לכל אדם בישראל ואולי אף בעולם, יש את החלום להיות טאלנט טלוויזיוני. הדבר הזה יוצר קונפליקט ולפעמים אפילו מציק כפי שנשמע השף מאיר אדוני. לעומת זאת אסף גרנית הוכיח שליטה טלוויזיונית בתוכנית "קרב סכינים" שהוקרנה בערוץ 10 לפני כ שלש שנים, אך המסקרן ביותר כיום לראות איך מושיק רוט המאופק ישתלב בין השניים.

הדוקו-ריאליטי "רויאל שף," מאיים לשטוף בקרוב את המדינה-האם הקונספט "רויאל שף" עלה לאוויר שיגרום לצופה לשכוח כל מה שידע על תוכניות בישול? המרחק בין בירת הנגב לבירת אנגליה והמתח התרבותי בין שתי הערים הם הבסיס לתוכנית הדוקו-ריאליטי, שעליה חתומים היוצרים של "חי בלה-לה לנד."המתמודדים נדרשו לעמוד במשימות בישול שונות, שכולן כוונו לחך הבריטי, המורגל בפיש אנד צ'יפס. וביום יום בארץ הם מבשלים במסעדות מזרחיות, הודית ומזרח אירופית -ונותנים להם לבצע משימות ולהתחרות בטריטוריה זרה מכל בחינה שהיא. הטבחים/השפים הישראלים באו להראות לבריטים מהיכן "משתין החריימה "כך מצוטט ,"שבי זרעיה", מפיק התוכנית. הללו זה לא "לעג לרש" ולעשות מהם צחוק. ובנוסף-התיווך בין ה הישראלי הבריטי הופקדה המשימה על כתפיו של איל ברקוביץ', שבהחלטה ליהוקית בלתי מובנת מפתיעה מונה למנטור של המשתתפים ולמנחה התוכנית. הקונספט כולל אלמנטים שרק מכורים יכולים לעמוד בהם. התשת הצופה בתיאורים בלתי נגמרים, מריחת מונולוגים מטשטשת. התוכנית  "רויאל שף" לא באמת מכבדת את מי שהיא מתיימרת לייצג. זהו ז'אנר בידורי לא תוכנית בישול.

הכנת אוכל זה עיסוק באמנות, זה פיתוח רעיונות, זו תרפיה לגוף ולנפש, זו דאגה והזדמנות לתת ולהתנסות, ולגלות, שלל חומרי גלם ולטעום את מעשה ידיו של העוסק במקצוע. בני אדם אוהב יופי ושלמות בחיים ובמטבח בפרט. כמו שבחיי היום יום אנו לא סובלים בינוניות, והעיקרון המנחה הוא או הכל או כלום, כך גם באוכל אסור לאפשר על מאכל שהוא "בסדר", המַרְאֶה בצלחת ועל השולחן שהוא איננו "סביר". האובססיה לשלמות לא מפריע להפך, אדרבא, יש לעזר בה, להקשיב לה, ללכת בעקבותיה ולקבל תוצאות שמשמחות את הגוף והנפש. כל דבר עשוי לשמש השראה לבישול: מצב רוח, מזג האוויר, אפילו תיאור סעודות בספרים או בסרטים. לא פחות מטעם האוכל בצלחת או מכתיבת מתכון מדויק חשוב היופי של המנה. לדעתי, תמונה יפה וברורה של מזון חשובה לא פחות מהמאכל עצמו. יש לשאוף שהתמונה תעביר דרך המסך את הטעם ואת הריח, את הטקסטורה ואת הצבע ותחמיא לכל חומרי גלם מהם מורכבת המנה.

בכל תוכנית ריאלטי "הסכינים נשלפות" והרצון האדיר ואולי גם הבלתי מוסבר, במידה מסויימת של משתתפי התוכנית להראות כי הם הטובים מכולם, הן ברמה מקצועית גבוהה במיוחד אשר אמורה רק להשתפר ככל שחולף לו הזמן. ב-"מאסטר שף", המוטיב המרכזי הוא הסיפור האישי. מכיוון שעדיין אי אפשר לאכול אוכל מהטלוויזיה- אולי בטלוויזיות תלת מימד זה יהיה אפשרי מי יודע?, המוטיב המרכזי הוא הסיפור האישי.  הטלוויזיה, מעצם טבעה, ושוב ללא כל קשר לתוכן התוכניות הנצפים בה, מחנכת לפסיביות, לקיפאון וניוון פנימי. בטלוויזיה לא פוסחים על שום קלישאה אפשרית. הרי כל קלישאה כזו מתהפכת בדיוק לצד השני בבחינה יותר מעמיקה. ביג בן הגשם בא מנות פתיחה: כל קלישאה אפשרית ויש הרבה סיפורים אנושיים מרגשים. צריך להציב לזה גבולות , זה נכון שכולם כיום רוצים להיות בטלוויזיה - לא משנה איך ולמה. סביר להניח שגם העונה החדשה שתעלה למקרנים בקוב קהל הצופים יתרגש מול מנת צלי עגל שהוכנה על ידי מתמודד חריג מבחינת הכלל, יתכן אמו בכיסא גלגלים הכל לטובת הדרמה. כל חובב בישול שואף להיות מאסטר שף או טופ שף. כל אחד יכול להצליח גם בלי להיות בוגר "קורדון בלו".