הויכוח בציבור לגבי החייל גלעד שליט

היחידים שאי אפשר לבוא אליהם בטענות הם בני משפחת שליט עצמם - משפחת שליט רואה רק את הזווית הצרה שלה ולא ניתן לשפוט אותה על כך, משפחת שליט היא היחידה שמתנהגת בינתיים, כפי שהיא אמורה לנהוג. נלחמת על חיי הבן, משיקה קמפיין ציבורי, מגייסת את כל המשאבים כדי להחזיר את גלעד הביתה. זה בדיוק מה שמשפחה אמורה לעשות. לעומת זאת ההטפה להיכנע לחמאס ללא קשר מה יהיו התוצאות היא טעות ביסודה והיא נמצאת מעבר לאיוולת ולעיוורון.

גם מי שנוטה לעמדה אחת בקשר לאופן הטיפול בשחרורו מתקשה להתעלם לחלוטין מהעמדה שמנגד. הרגש והשכל נאבקים זה בזה. דומה שגם מי שמציג עמדה נחרצת, הספק מנקר בתוכו.

אף אחד אינו מסוגל לעמוד מול מצוקתה של המשפחה האצילית והמאופקת. אף אחד אינו יכול להתעלם מאחריות המדינה לגורל חייליה וממחויבותה לחלצם כשהם נקלעים לצרה ולהחזירם בשלום הביתה. ואף אחד גם אינו מסוגל לדחוק מלבו את המחשבה כיצד היה נוהג אילו היה מדובר בבנו. מהצד האחר, קשה להתעלם מטיעונים של מתנגדי העסקה שיש בהם היגיון, למשל בדבר הסכנה הצפויה משחרור אסירים רוצחים, שיחזרו להפיל בנו קורבנות.

גם הקשר הגורדי שניסו לקשור בין הסגר על הרצועה, לבין גלעד שליט היתה טעות מלכתחילה, ולכן היה שגוי לאורך כל הדרך ביום שיצא לאוויר העולם, ומבחן התוצאה הוכיחה זאת.

לכן תמוהה לשמוע את נועם שליט יוצא בפומבי נגד ההחלטה להסיר את הסגר על הרצועה.

הסגר אינו ולא היה קלף מיקוח כי הוא לא היה חלק מן המשא ומתן. הוא לא היה קלף מיקוח כלפי חוץ, כי הקהילייה הבינלאומית לא קיבלה את הסגר במתכונתו הרחבה, ולכן בדיעבד הסגר החליש את העמדה הישראלית בעניין שליט.

לעומת זאת בעזה הסגר לא יצר את תגובת השרשרת שהייתה אמורה להביא ללחץ על החמאס לשחרור שליט, כי תגובת שרשרת כזו אינה חלק מן הדינאמיקה של יחסי האזרחים והשלטון ברצועה וכאן טמונה הטעות.

במסגרת הסגר על עזה, אסור היה להכניס לשם כוסברה. נו, כן, התבלין הירוק הזה עם הטעם האופייני כל כך. או מרווה, הל, כמון, ג'ינג'ר, ריבה, חלבה, חומץ, אגוז מוסקט, שוקולד, פירות משומרים.

יש מישהו שיכול לעצור לרגע ולהסביר?יש לזה איזושהי תכלית?

בין האופציות העומדות לממשלת ישראל בכל הסוגיה בעניין גלעד שליט הווה ויהיה עד שחרורו בתחום חילופי אסירים. כל פריצה מתחום הדיון הזה היווה בעבר ובהווה בומרנג כלפי ישראל ראשית ע"י החמאס ובמיוחד ע"י הקהילה הין לאומית.

מראשית הפרשה ועד היום ברור שתהיה עסקה כואבת, שישוחררו אסירים קשים זה איננו קל לאף ראש ממשלה. יתרה מכך כולם מבינים שהזמן במשא ומתן הזה אינו פועל לטובתה של ישראל.

ומנגד יש להדגיש שברור מעל כל ספק שחמאס יפיק מכל עסקה כזאת את רווחים פוליטיים. פרשת גלעד שליט תמשיך לערער ממשלות, להדיר שינה מעיני ראשי ממשלות, וליצור אילוצים ושיקולים לא רלוונטיים בעניינים שונים. הסגר היה דוגמה אחת לכך.

אם יש חדש בדבריו של ראש הממשלה אתמול, הוא טמון באישורן של הידיעות הלא רשמיות על מה שחל בעניין גלעד שליט מאז נכנס לתפקידו: ישראל זזה עוד צעד לכיוון תביעות חמאס, אבל זה עדיין אינו מקבל את עמדתה. קשה לדעת מה המרחק האמיתי בין הצדדים, אבל ברור שהוא כבר נע בגבולות שאזרחי ישראל, במקרה שתהיה עסקה, יתקשו להבחין בהבדל ביניהם.

יש לומר שבתוצאת הזמן נכשלנו בניהול המהלך להשבת גלעד שליט - המשא ומתן עם חמאס אמור להיות אמצעי בתוך המהלך הזה, ולא האלטרנטיבה היחידה למבצע צבאי.

נכשלנו ביצירת אמצעי לחץ ומנופים לריכוך הצד השני, נכשלנו בבזבוז זמן, בבחירת מתווכים לא מתאימים, במודיעין.

נכשלנו, בראש וראשונה, בכך שאחרי ארבע שנים נשאר על כנו אותו מצב התחלתי, שבו קיימות שתי אפשרויות בלבד: לשחרר את גלעד בכוח או לקבל בסופו של דבר את הרשימה שיכתיב חמאס.

התביעה להצר את זכויות האסירים בכלא הישראלי רלוונטית, אף ספק אם תעזור מול ההיגיון המעוות של החמאס.

מסע בכל-מחיר עושה את דרכו לירושלים, ובדרך הוא משנה את פני התקשורת הישראלית. מרבית כלי התקשורת נטשו בימים אלה את התפקיד המקובל של המעצמה השביעית והתגייסו בכל כוחם לקמפיין של משפחת שליט, הדורש מהממשלה ומהעם להיכנע ללא תנאי לדרישות לארגון הטרור חמאס.ובכך נטשו אפילו במראית עין אמות מידה עיתונאיות.

למרות שלדעת רבים היא מערערת את יסודות החברה הדמוקרטית- אל מי יכול מול כוח אדיר שכזה. מול שטיפת המוח המאסיבית הבוקעת מכל דיווח וניתוח, מכל פרשנות או תחקיר זהו כוח שהיה נתון רק בידי משטרים טוטליטאריים בעידן של טרום האינטרנט.ת העלבונות שהחברה בישראל סופגת מאלו המכנים אותה "אדישה" ו"מושחתת", נשארת החברה הישראלית חסונה ובוטחת. והיא אינה רוצה להעניק פרסים לטרור ולעוול.

באופן אירוני, האדישים כאן הם הפעילים למען שחרור גלעד שליט "בכל מחיר". אלו שבאופן מקומם ממשיכים להאשים את

ישראל בכך שגלעד עדיין לא בבית, אלו שמזלזלים בשיקולי הביטחון האלמנטאריים של ישראל, הם האדישים. אדישים לגורלנו.

יש צדק רב בדבריהם של מי שטוענים שבהתגייסות הציבורית לתמיכה במשפחת שליט יש אלמנטים של התבכיינות, פופוליזם וילדותיות, המסוכנים לישראל בהרבה מהישארותו של חייל אחד בשבי.כמה צביעות אחזה בתקשורת- הסלוגן "אל תתנו לאדישות להרוג אותו" ממתג את שחרור גלעד כעניין של מודעות ואכפתיות חברתית. יש ביננו המנסים להעלים את המחיר הכבד של השחרור ובין היתר טוענים שאין ברירה שהגיע זמן להחלטה קשה.

ההחלטה לרתום את התקשורת הכתובה למסע הצעדה למען שחרורו של גלעד שליט ובכך תיאלץ הממשלה לשחרר את העסקה ותצא אל הפועל היא טעות. יתרה מכך הטענה שעל גלעד שליט צריך לשלם "כל מחיר" היא טענה בלתי הגיונית. עם כל הכבוד האהבה והדאגה לגורלו - ויש כאלה בלי גבול - יש מחירים שמדינה לא יכולה להרשות לעצמה לשלם, ומי שלוקח חלק פעיל בקמפיין הזה, ואין דרך עדינה יותר לומר את זה, מסייע באופן ישיר לחמאס להמשיך ולעלות את רף הדרישות כלפי מדינת ישראל.

מה שמעיב על המחלוקת המכובדת והרצינית הזאת הוא טונים צורמים, פופוליסטיים, לא הגונים, המשתרבבים לוויכוח בתקשורת,אך מכיוון שזה סיפור שיכול לייצר רייטינג-סיפור שיש בו לא מעט יצרים, אז מלבים יצרים.

התקשורת מבוהלת מדיון שמתרחש מחוץ לגבולות הקונצנזוס- יש לזכור שעמדת הציבור בישראל מתעתעת ובעלת חיי מדף קצרצרים.

רצון טוב, ערבות הדדית ולב יהודי חם עומדים בבסיס הרצון להשתתף במסע למען שחרור גלעד שליט ולתלות סרט צהוב לתמיכה במאבק. הבעיה שהדרך לגיהינום רצופה כוונות טובות. ברור שכולנו בעד שחרור גלעד שליט. יש מישהו שיכול להיות נגד ?גם מטעמי מוסר יהודי, וגם מטעמים פרגמאטיים, הנושא לא ירד מסדר היום כל עוד שליט ימשיך להיות בשבי.

זו לא הפעם הראשונה שבה התקשורת מועלת בתפקידה. כך היה למשל סביב הסכמי אוסלו וסביב ההתנתקות, כאשר צמרת העיתונות העניקה שירותי תעמולה לשלטון תוך עיוות המציאות והסתרת פניה. התוצאות ידועות.

ואם כך הדבר - אין מנוס מהטלת אחריות. מי שהופך במו ידיו ממדווח ומבקר לשחקן המרכזי בזירה, זה שמפעיל את מלוא היכולות שלו כדי להניע את התודעה הציבורית נגד השלטון.

ישראל היתה כל הזמנים מופת לעולם בכל מה שקשור לאי כניעה לטרור. אנחנו המצאנו את זה שאסור בכלל להיכנס איתם למשא ומתן. מאיתנו כולם למדו את זה,כנראה שהזמנים השתנו והיחס של מדינת ישראל כלפי אויביה הוא רך מדי, עדין מדי ורחמני. זו בדיוק הבעיה. דו"חות מערכת הביטחון על המשוחררים מעסקאות קודמות שחזרו לזרוע מוות ברחובות ישראל מדברות בעד עצמן.

יש כאן ארגון טרור שמנסה לסחוט מדינה ולהפעיל עליה מנוף לחצים כדי לקפל אותה, להוריד אותה על הברכיים, לזכות בניצחון אסטרטגי מהדהד, להתעצם באיזור.

האדישות בסיפור הזה היא לא מנת חלקה של החברה הישראלית,למרות תותחי התעמולה של התקשורת הכתובה על שלל כתביה, וכל זה למרות כפי שקשה להסתכל בעיניהם של אביבה ונועם שליט, כך קשה שבעתיים בעיניהם של משפחות הנרצחים שאת רוצחיהם רוצים לשחרר לחופשי. יש להיבט בפניהם של עשרות הקרבנות הבאים, יתכן השכן ממול ואולי החברה לעבודה, לכן אל לנו לעשות שקר בנפשנו. הסטטיסטיקה מלמדת שלפחות מחצית המשוחררים חוזרים לטרור.

רוצים למחות על ארבע שנים של גלעד בשבי? לכו לשגרירויות של אומות העולם שמקיימות קשרים עם הפלסטינים ולא נוקפות אצבע, הפנו את זעמכם אל חמאס ולא אל ממשלת ישראל.

גלעד שליט מוחזק על ידי כנופיית אנשים אכזרית ולא על ידי ישות של מדינה עם אחריות הכנופיות האלה סוחרות בבני אדם כמו בחפצים, ללא לב, ללא מצפון, אחרת כבר מזמן היו מאפשרים שם לפחות ביקורים של נציגי הצלב האדום.

האם המצעד למען שחרורו של גלעד שליט מגביר את הלחץ על ממשלת חמאס? סביר להניח שההיפך הוא הנכון. לכן יש לפתח כלים טכנולוגיים שיגבירו את הלחץ על מטרה ראויה לא פחות מאשר ממשלת ישראל והרי היא ממשלת חמאס. מטרת הפעולה היא להגביר את הלחץ בקרב דעת הקהל הבינלאומית, כדי שזו תשפיע על תנועת חמאס. יש להעביר את הלחץ למגרש של חמאס. כדי להשפיע, יש לרתום את דעת הקהל הבינלאומי ולצורך העניין ניתן בהחלט להגביר את השימוש בכלי המדיה החדשה, הרשתות החברתיות ועוד.

המשט ותוצאותיו

המילים מסירות נפש, גאווה לאומית ויהודית – זוהמו זה מכבר בשיח הציבורי, והפכו מקונסנזוס - למילים פוליטיות מסומנות לשלילה.

אנחנו מדינה ריבונית ,ולא אסקופה נדרסת-אסור לנו לבקש סליחה שהצלחנו.

הטרוריסטים על סיפונה של מרמרה באו במגמה לבצע פיגוע מיקוח, ולנהל משא ומתן איתנו כשהם מגעים לחופי עזה כמנצחים לכן אנשי הדממה מנעו לזה לקרות. כשיש אמצעי לחימה על ספינה הופכת אוטומטית לספינת טרור ואין בילתה, ולכן יש לנו לגיטימציה לעצור אותה בכל האמצעים העומדים לרשותנו.

מה שמטריף הרבה אנשים במצעי קומנדו הנועזים. העניין של לוחמים משתלתלים באמצע הלילה ממסוקים אל סיפונן של ספינות השטות בלב -ים זה קסום. אך האמת חייבת להיאמר אין דרך אחרת להשתלת על אוניה בלב ים כדוגמת האוניה מרמרה.

יש להדגיש שהזחיחות הייתה כל כך מופחת שאף אחד לא חשב שכמה אנרכיסטים יכולים לשבש את השליטה על הספינה מרמרה.

גם לגישתו של שר הביטחון שלנו מבצעים כגון אלה הוא פעלתן ונועז, מבצעים אור קוליים לא מסובכים כמו עצירת ספינה בלב ים עבורו זו אובססיה, זה גורם לו לעונג רב.

מנקודת מבטאו זה מוסיף לו נקודות זכות לפי ראות עיניו- ובמיוחד עם כל הפירוטכניקה המצטלמת במיוחד במצב הפוליטי שהוא שרוי.

האצבע המאשימה המופנת כלפי ישראל והטוענת ומתייגת את ישראל כמדינת טרור איננה במקומה.

אך אלה הטוענים כך שוכחים במזיד להציג את התמונה השלמה- בעזה אין מחסור באוכל, וגם לא חסר כסף לעומת זאת יש די ויותר פעילי טרור פראקסלאנס.

יש הטוענים חלקים בחברה הישראלית שמר ביטחון איבד את השכפ"ץ העיקרי שהותיר אותו במגרש הפוליטי עד עכשיו.

ההילה של זה היודע הכל בנושא ביטחון- כעת דורשים את ראשו, ובמיוחד מקרב מפלגתו. הם טוענים "האש מלחכת את הרגלים והפירוטכניקה החביבה עליו מסנוורת את העיניים"

האיש הרע האולטימטיבי בפרשה הזו הוא לא אחר מאשר שר הביטחון ע"פ מביני דבר ואין ביילתו וכך חושב גם השר יעלון.

בימים אלה הוא מעדיף חזית אחידה, למרות שיש לו טענות קשות ומבעבע הזעם כלפי שר הביטחון, הוא פעל לבדו, לא עדכן, לא התייעץ, ולא דיווח בזמן אמת על מבצע ההשתלטות , וגם לא אחריו.

טענותיו שהוא בנה מערכת של מידור ומיסוך שלא נותנת לאף אחד להתקרב לתהילה,התעלמות מוחלטת מצד אחד, והליכה עם הראש בקיק מן העבר השני.

יתרה מכך טענתו של יעלון- כשמשהו משתבש זה הופך פתאום בחשאי "לאנחנו" אילו זה היה מצליח נפוליון שלנו היה חוגג עד כלות- אך כולנו יודעים כיצד זה הסתיים- עכשיו נפוליון גורר את כולנו ביחד איתו למצולות.

הספינה מרמרה היתה מלכודת שהונחה ע"י ממשלת טורקיה, ברשותו של מחרחר המדנים הראשי במזרח התיכון מר ארדואן שזקוק לארגן לעצמו התאוששות בדעת הקהל הטורקית ועושה זאת על גבנו. לכן אין לפשפש ולבדוק כמה היתה עמוקה מעורבותו- צודק המערב שסבור ובמיוחד ארה"ב כי על טורקיה להוכיח את מחויבותה למערב לאחר התבטאותיו של ראש ממשלת טורקיה רג'יפ טייפ ארדואן על המשט לעזה וכן תמיכתה של טורקיה באיראן. כאן קבור הכלב האם אדם כארדואן מסוגל "לקדם את ההבנה ואת השלום"?

כל הערכים הנשגבים האלה – ההבנה, השלום, האהבה, הסובלנות והפתיחות – נבחנו בכור המצרף של פרשת המשט והשייטת

המכנה המשותף של האלה הקוראים לעצמם פעילי שלום- הם אלה המצדדים בקול רם וברור בתקשורת "בזכות השיבה", טיפוח עלילת השווא שישראל היא מדינת אפרטהייד, ומעודדים את שונאינו בעולם להתמיד בחרם על ישראל.

אסור ליצור הפרדה מלאכותית בין האיסלמיסטים הטרוריסטים הקיצוניים, ובין האחרים המכנים את עצמם פעילי שלום- מדובר באותה חזית ובאותה מטרה, עבדקנים איסלמיסטים, ופמיניסטיות רדיקאליות צעדים ביד שלובה ובאותה קואליציה בהפגנות במערב אירופה ובעולם כולו.

למרבה הצער כך מתנהל הקרב על בחזית- והיא עבורנו הקשה מכולן, ולמרות הכל יחסית לתהומות הללו, הדו-קיום בין יהודים וערבים במדינת ישראל הוא נסבל. מי ששופט כך את המצב, לא יתאכזב מפני שהוא לא ציפה לשום דבר אחר. מיואשים הם אנשי השמאל, בעלי החלומות, המסרבים לראות את המציאות או מנסים לכופף אותה כדי שתתאים לדוגמות ההזויות שלהם.

הפייסנות המזויפת והאהבה הכוזבת הולידו את צירוף המלים האבסורדי "קורבנות-שלום". איזו סתירה פנימית! שהרי מה היא מהותו של שלום? העדר קורבנות! לא אצלנו. יתר על כן, גם מה שנראה כלפי חוץ כקורבן-מלחמה מובהק, הוא בעצם קורבן-שלום, מפני שיוזמות השלום, שיחות השלום ותהליכי השלום הם אבות המלחמות.

אין פלא שהחזון נפרץ במחוזותינו כאשר קוראים ומשווים נואלת בין לוחמי המחתרות שלנו למחבלי הטרור החמאסי והג'יהדיסטי.

חלשי-הדעת שבינינו אף משווים בין הרוגי המלכות שלנו - לטרוריסטים המתאבדים שלהם.

פסילת הדעות והוקעת נעשתה בראש ובראשונה באמצעות כלי בולשביקי ידוע: דה-לגיטימציה של היריב ופסילתו. אנחנו סובלים מכך כיום בארץ ובעולם.

יש לזכור"מסביבנו אימה וצלמוות", ומדינת ישראל מוסיפה להילחם על חייה לעתים בדרכים דומות לעבר ולעתים בדרכים שונות ואחרות. מה שבטוח הוא ש"כולנו גויסנו לכל החיים ו"משורה משחרר רק המוות.

בין גרוע לרע מאד

יכול להיות שלישראל לא תהיה ברירה וכל מה שתוכל לעשות נוכח הלחץ הוא להתמקח על התנאים. יכול להיות שתיאלץ להסכים לוועדת חקירה כזאת או אחרת לעניין המשט, ועדה שיש לה ניחוח בינלאומי או שיושב בה נציג בינלאומי, או שבראשה עומדת פיגורה בינלאומית. יכול להיות שהברירה הניצבת כעת בפני ישראל היא בין רע לנורא, ושמוטב יהיה לבחור ברע.

על ישראל להבהיר שבכל מקרה היקף המנדט, הרכב המשתתפים, ישראל לא תאפשר בכל סיטואציה שתעלה שחיילי השייטת לא יצטרכו להתחמש בעורך דין ולהיחקר, ומאידך לא תעסוק בשאלה המדינית של המצור על עזה.

גם אם ייענו כל הדרישות האלה, גם אם יוזמי הוועדה יקבלו על עצמם את כל המגבלות שבהן ישראל מעוניינת, בודאי נציגיה לא יתגלו כחובבי ציון מושבעים.
סיכוייה של ישראל פחותים לא בגלל שנאת ישראל,גם משום שדעת הקהל העולמית הוא צבוע.

ישראל חלשה יותר מבחינה פוליטית- לעומת מי שעומד מולה במיוחד כאשר מדובר בקול האיסלמי.

נכון ניתן ואפשר לוודא שבוועדה יישבו אישים שאין שנאתם אומנותם-ולמרות זאת כל ועדת חקירה בינלאומית בהנחה שיהיה לו רצון כזה, לרדת לחקר האמת, יהיה אינטרס מובהק לא להעליב, או להכעיס את ארדואן וגם ע"ח ישראל.

במקרה הסביר היא תצא רע עד גרוע. נכון: יש לא מעט טיעונים חזקים שיעמדו לה ביום המבחן, יש הוכחות, יש מידע, יש משפטנים ערמומיים שיוכלו להציג את הנמקותיה. אלא שוועדות חקירה אינן גופים "משפטיים". לא באמת. הן גופים המתחזים למשפטיים. כלומר, כאלה העושים שימוש בז'רגון משפטי, כאלה המעלים מחזה כאילו משפטי, בשעה שמדובר למעשה במוסדות פוליטיים. ובהליך פוליטי לישראל יש פחות סיכוי להצליח.
ממילא אין סיכוי שוועדה בינלאומית תקבל החלטה שתקבל את הגרסה הישראלית ותטיל את האחריות להידרדרות פרשת המשט על טורקיה. נכון, הטורקים לא עשו דבר כדי למנוע את הטרגדיה, הם לא שעו לבקשותיה של ישראל, הם לא גילו שמץ של עניין להרגיע את הרוחות, הם אפשרו, במישרין למשט לצאת לדרך ובכך הם אחראיים לפרובוקציה. בבית משפט הוגן זה יכול להספיק להרשעה. אבל לא כדאי להתבלבל: ועדה בינלאומית היא יצור פוליטי, ובמצב הענייניים הקיים לישראל אין סיכוי לזיכוי.

נכון טורקיה קרובה למוקדי חיכוך ועימות פוטנציאליים- במצב העניינים שלפנינו כנראה לא ניתן להחזיר את הגלגל אחורה, וקיים סיכוי סביר שהיא דילגה סופית למחנה היריב,.

אחד הסיבות לכך אירופה הפנה לטורקיה כתף קרה כאשר גררו רגליים וסירבו למעשה לצרפה לאיחוד האירופי.
לאמריקאים יש כעת קושי גדול עם ממשלת אנקרה, הם מזהים בדאגה את שינוי הטון ושינוי הגישה של הטורקים - כן, כלפי ישראל כמובן, אך במשתמע ובמובהק גם כלפי ארצות הברית. הטורקים מובילים כעת את החזית המנסה לבלום סנקציות בינלאומיות בהובלה אמריקאית נגד איראן.

אחריותה של ממשלה בישראל היא לדאוג לאזרחיה, הסגר נועד למנוע התקפות נוספות, זו אשמתה של התקשורת הפנימית והעולמית שהיא מעוותת את המציאות, אסור להסיט את הסיקור התקשורתי מהאלימות הפלסטינית אל התגובה הישראלית.

בואו ולא נטמון את הראש בחול ,החמאס השתלט באלימות על עזה ושיגר בלי הפסקה טילים לעבר ישראל. בסופו, באה התגובה המאסיבית מצד ישראל.

ישראל בצדק ועם הסכמה של הקהילה הבינלאומית סגרה לחלוטין את עזה בניסיון למנוע מהחמאס לצבור נשק. זה שקר לטעון שקיים שבר ההומניטארי אשר מחמיר מדי יום ברצועת עזה, ישראל מפסידה את הקרב על הלגיטימציה בגלל הצביעות של העולם.

מדינות רבות בעולמנו שוגות לפעמים וזו דוגמה טובה לכך.מדינת ישראל מסתמכת על עוצמתה הצבאית, ועל רטוריקה עיקשת בדבר הגנה על העם ובצדק- ומנגד היא פתוחה בנרטיב של נשיאה בתוצאות המדיניות שלה.

לכן ישראל איננה זקוקה להתנצל בפני מישהו , ובודאי לא בפני קנוניה טרוריסטית- נכון עושה ישראל שמסתמכת על עוצמתה הצבאית, ובמקביל גם על דיפלומטיה וערכים כמו הבנה ואמפתיה במקומות שזה ראוי.

אחרי הפיאסקו של רדואן, לא הטקטיקות הצבאיות של ישראל ולא הסגר על עזה הן שזקוקות לבחינה מחדש. הנראטיב של ישראל איננו זקוק לבחינה שכזו. מנה קטן של אמפתיה וסיום הצביעות המשוועת יהיה מקום לא רע להתחיל בו.

באמצעות עוצמה צבאית אנו הגענו עד הלום , עד היום ברטוריקה בלבד ישראל לא הצליחה לשבור את המוסר הכפול שבו העולם שופט אותה.

ניסנו בעבר לרכך את העוצמה באמצעות דיפלומטיה לא בהצלחה יתרה.

ישראל לו רק מנסה היא גם יוזמת ודואגת למצוקה ההומניטארית בקרב הפלסטינים, כפי שהוא יודעת לעשות במקרים של מצוקה הומניטארית ברחבי העולם. לא צריך ליצור סיפור חדש, ישראל מתנהגת ומיישמת בהתאם לאמות המידה המוסריות המקובלות.

מאז מלחמת הקוממיות ולפניה ישראל עמדה בפני איומים חוזרים ונשנים על ביטחונה ועצם קיומה. זאת בקרב חלקים מהאוכלוסייה הלך והשתלט נראטיב שבמרכזו התנחלות בכל ארץ ישראל ובהסכמה של כל ממשלות ישראל לדורותיהם. התנאים אפשרו לנראטיב החדש להעמיק את שורשיו וטוב שכך, אף שגם זה השתנה עם החלטת אש"ף ב-1988 לתמוך רשמית שהובילה בהמשך בפתרון שתי מדינות לשני עמים.מציאות שמשתקפת היטב בעיקרון הנראטיב הישראלי המדינה כדוד שמתעמת עם גולית הערבי
האינתיפאדה השנייה של הפלסטינים בלמה את כל ההתפתחויות המדיניות ודחפה אלימות. הפלסטינים לא תקפו רק חיילים ומתנחלים בשטחים הכבושים, אלא גם אזרחים בערים ישראליות. הסיפור הישראלי של שנות החמישים - דוד מול גולית –רקם עור וגידים.

האם מדובר בסיוע הומנטרי?

השאלה שכל אזרח צריך לשאול עצמו היא מהן האלטרנטיבות, ואם נכון היה להעדיפן על פני זאת שננקטה. אבל האלטרנטיבה קשה לא פחות, כי הטורקים כבר הבהירו שהם מתכוננים לפתוח קו ספינות קבוע לעזה, וברור כי מהלך כזה יהפוך בסופו של דבר לנתיב אספקת אמצעי הלחימה העיקרי לרצועה.

"אם סיוע הומניטארי היה מטרתם - הם יכלו להיענות להצעתנו להעביר את הסיוע בדרכים המקובלות". כיום ניתן לומר בבירור שהמשט נועד ליצור פרובוקציה לשמה ביוזמת גורמים אנטי ישראליים - שאין להם ולו חצי דבר עם סיוע הומניטארי.

למען הסר ספק, האחראים לאירוע הם בראש ובראשונה משתתפי המשט לוחמי השייטת לא ציפו על ספינת ה"מרמרה" ארבו להם מאות "פעילי שלום" מוכנים לקרב, מי שדיברו שלום ועשו מלחמה. בוודאי אסור להטיל שום אחריות על לוחמי השייטת, שהתכוננו למטר גידופים ויריקות ונאלצו להתמודד עם אלימות קשה, מבחינתם זו היתה סכנת חיים, ובסיטואציה כזאת הם היו חייבים להגן על עצמם.

ברור שהחלטה לעצור היא החלטה להשתמש בכוח, כי אין דרך אחרת לעשות זאת מול מי שמחליט שלא להיענות לבקשות חוזרות ונשנות להעביר את הסיוע בדרכי שלום.

הכוחות הגיעו לפזר הפגנה - אך הותקפו באלות, סכינים ורוגטקות מהרגע הראשון נתקלו הלוחמים בהתנגדות קשה. הם עוד ניסו לשמור על קור רוח, לדבוק בתכנון, אבל האלימות הקשה והפחד שינו את הכל, איש מהם לא היה מוכן לקבלת הפנים שציפתה להם. "רצו לבצע בנו לינץ' - וכמעט הצליחו.

באו נזכור המצור על עזה הוטל לאחר שהתברר כי חמאס מונע מהחייל גלעד שליט את הזכויות המוקנות לכל שבוי על פי החוק הבינלאומי בניגוד לתעמולה של חמאס. על העולם להבין שפעילי זכויות האדם שהיו על הספינות במשט הנוכחי רצו לשבור מצור על ארגון טרור שקורא להשמדתנו ולכך ישראל לא נוכל לתת יד- ישראל חייבת להגן על עצמה גם עם מדובר בכוח.

"חמאס" הוא ארגון טרור קיצוני-דתי שאינו מוכן לקבל את זכות הקיום של ישראל, שמשתמש בטרור נגד אזרחים ושאינו מוכן לקבל הסכמים קודמים בין ישראל והפלסטינים, הסגר על עזה מתחייב בכדי לעצור את חמאס ותומכיו.

מדינת ישראל היא מדינה ריבונית ולא יכולה להסכים לפגיעה בריבונותה, זכותה של כל מדינה לבדוק אוניות המגיעות לשטחן, הפעולה במים בינלאומיים היתה בהתאם לכל כללי החוק הבינלאומי המקובלים.

ישראל לא תיכנע לאותן קבוצות אנרכיסטיות, בוודאי לא לחבורת טרוריסטים הרוצים לקדם את הטרור ולשתף פעולה עם הטרור ולגרום לשפיכות דמים, האירוע הזה הוא תוצאה של פרובוקציה מכוונת של גורמים שתומכים באיראן ובמובלעת הטרור שלה, החמאס ברצועת עזה.

תגובתה החריפה והקולנית של טורקיה לנוכח האירועים בעת השתלטות צה"ל על ספינות המשט ההומניטארי כביכול לעזה ממחישה את המוסר הכפול הטורקי.

השאלה המרכזית היא כיום על הפרק היא:כיצד היתה טורקיה מגיבה לו ארגונים זרים היו מנסים להעביר אספקה לארגון המחתרת הכורדי PKK, או אף מסייעים לו לפעול בכורדיסטן?

מה היו במקרה כזה הוראות הפתיחה באש שהיו מועברות לחיילים הטורקים? מה היה קורה לו פעילים זרים היו מנסים לחטוף את נשקו של חייל טורקי, או לתקוף חייל טורקי? נדמה לי שהתשובה ברורה.

בכלל, כמעט בכל תחום שבו טורקיה מאשימה את ישראל, היא עצמה - על פי מדדים כמותיים אובייקטיביים - עולה בכמה מדרגות על התגובות של ישראל למצבים דומים.

טורקיה צריכה ליטול קורה מבין עיניה, ולהחליט אם היא ממשיכה במסורתו של "כמאל אטאטורק", או פונה לדרכם של אחמדינג'אד ואיסמעיל הנייה. התנהלות כלי השיט הטורקיים קרובה מאוד לביצוע אקט מלחמתי, וניתן רק לדמיין את התגובה הטורקית לו פעולה כזו היתה מבוצעת בכורדיסטן או בצפון קפריסין.

קשה להעריך כמה גדולים יהיו גלי ההדף המדיניים והביטחוניים של האירוע הקשה שהיה אתמול על סיפונה של ה"מרמרה"

ניתן כבר עתה לקבוע כי הימים הקרובים יעמידו למבחן את ההרתעה והנחישות הישראלית. לא רק מול מי שינסו לנצל את האירוע להישג מדיני או חלילה לפיגוע, אלא ברמה הכי פשוטה ומיידית - מול הספינה הבאה, "רייצ'ל קורי", זו שעקב תקלות טכניות לא הצטרפה למשט- ועושה כעת את דרכה עצמאית לעזה.

חייב להיות ברור הקונספציה לא השתנתה והתשובה ברורה: מה שהיה הוא שיהיה הסגר על רצועת עזה ימשיך וכל משט בעתיד תיעצר. באותן השיטות, על ידי אותם הלוחמים, פשוט כי אין דרך אחרת לפעול בים.

החוק הבינלאומי אוסר על כלי שיט או כלי טיס להיכנס למים הטריטוריאליים או לאוויר הטריטוריאלי של מדינה ריבונית, והתגובה החוקית לכניסה שכזו היא התראה ואזהרה ומיד לאחר מכן הפצצה של הכלי.

האם קיימת מדינה בעולם המאפשרת כניסה של כלי שיט עוין למים הטריטוריאליים שלה ללא תגובה הולמת?

תוצאות המבצע לעצירת המשט של השמאל הבינלאומי, בהנהגת טורקיה של ארדואן, קשות לישראל מבחינה הסברתית.

אנו עדים שברחבי העולם המדינה היהודית מוקעת כמי שאחראית לרצח אזרחים תמימים על ידי חוליות קומנדו חמושות. קשה מאוד לשנות את התדמית הזאת. ולמרות זאת לכל העולם אנו חייבים להבהיר אירועי אתמול לא יבקיעו את חומת המצור שסוגרת על הרצועה.

בשבוע האחרון הכריזו מארגני המשט ורבים מהאנשים שהיו על הספינות באופן הברור ביותר, שעל הספינות אין כלל נשק. יתרה מכך מארגני המשט הצהירו שהם לא באים עם נשק ותחמושת אלא עם מסר של תמיכה ושלום, וברוח זז התבטאה גם ח"כ זעובי. לאור התוצאות הטרגיות אסור לפעילת טרור שכמוה לשוב בחזרה למשכן הכנסת.

מדינת ישראל חייבת לחשוף את כל הקשרים הכלכלים, פלילים וטרוריסטים של מארגניי המשט ובוודאי להעמיד לדין כל אזרח ישראלי כולל חברי כנסת.

החכי"ם הערבים הם מעין ארסנל ראשי נפץ נגד מדינת ישראל לכן יש לנטרל אותם בהקדם ולא הדמוקרטיה תהיה כסות לשודדי ים הפועלים לחיסולה של מדינת ישראל.

לאורך הימים האחרונים שמענו דיווחים משמאל בישראל שהתבטא מעל כל במה אפשרית שמדובר באנשים רודפי שלום וצדק, אנשי דת ורוח, ואפילו חברת כנסת אחת. איך יכול להיות שאנשים כאלה אוחזים בידיהם נשק קר ותוקפים כהמון פראי וזועם?

אף אחד מאיתנו אינו יכול לתאר לעצמו מה הרגשה ברגע שבו מכת האלה הראשונה נוחתת עליו, אולי את הכאב הפיזי אפשר לשאת, אבל כאב ההפתעה וההלם קשים הרבה יותר.

מרגע שחיילים בודדים נותקו מהכוח, נלקח מהם נשק והופעלו נגדם אמצעים קרים כמו סכינים, מוטות ברזל ודוקרנים - לא היתה להם ברירה. כדי להציל את חייהם הם נאלצו להשתמש בתחמושת חיה. התוצאה המצערת היא בבחינת הכרח לא יגונה מנקודת המבט של החיילים על הספינה.

בסופו של יום יש להדגיש כי למרות הכל המשימה הושלמה הוסגה המטרה ברור לכולם שהלוחמים רצו והעדיפו שזה יהיה אחרת - אבל לא הם בחרנו באלימות, איש מאיתנו לא מוכן לשאת את המחשבה שחלילה המצב היה הפוך, ואנחנו היינו סופרים את מתינו.

יש להניח שדברים ייראו אחרת וילמדו הלקחים, האפשרות של קרב אלים לא תילקח עוד כ"תרחיש קיצון", אלא כמשהו שסבירותו גבוהה בהרבה ומחייבת פתרונות שימנעו תוצאה דומה.

יש להימנע ממחול השדים המוכר במחוזותינו - האשמות והטלת רפש במי שפיקד ומי שביצע- יש להמתין

לתחקירים שיעלו בוודאי תהיות נקודתיות, אבל עיקרם צריך להתמקד לא במה שעשה הלוחם הבודד אלא במערכת הרחבה ההכפשות מבפנים זה בוודאי לא מה שיחלץ את ישראל מהתסבוכת המדינית, וזה גם לא יסייע בעמידה מול מה שעלול להתרגש מבית ומחוץ: מהאו"ם לגליל, מאנקרה לעזה, מאחר והנזק הקל יהיה הברחת אמצעי לחימה לעזה, אך הנזק הכבד והמסוכן בהרבה יהיה בהכרה שניתן לא רק לפגוע בחיילי צ.ה.ל. אלא גם לכופף את מדינת ישראל.

כל השאלות לגיטימיות בהקשר להחלטת הדרג המדיני ובאשר לתוכנית הפעולה. אך אין מה לעסוק בתגובה של החיילים: הפקודות שלהם היו ברורות, והם הפעילו כוח רק כמוצא אחרון.

ישנן עוד כמה שאלות מחריפות ומתחדדות בעיקר לנוכח ההחלטה הישראלית המוזרה להטיס על חשבון ישראל את פעילי המשט לארצות מוצאם.

המדיניות של מדינת ישראל תמשיך כמובן להיות מדיניות שאומרת דבר פשוט: אין לנו ויכוח ואין לנו מאבק עם האוכלוסייה בעזה. אנו מעוניינים לאפשר להם חיים סדירים, אנחנו רוצים למנוע כל משבר הומניטארי בעזה, אבל גם יש לנו מאבק עם ארגון החמאס, שמאיים על אזרחי ישראל, שיורה טילים על יישובים ישראליים. מחובתנו להגן על אזרחי ישראל, על יישובי ישראל, לשמור על הביטחון של מדינת ישראל - וכך נמשיך לעשות.

זה השמאל השפוי?

אפשר כמובן לפטור את כל הנושא בחיוך עקמומי ומתנשא, זה קשה ולפעמים גם לשמוע, ובודאי מרגיז- וברוב המקרים בלתי אפשרי להאזין לדברי הבלה-אך יותר קשה להאמין שזה קורה שוב ושוב.

מתי השמאל הסהרורי יבין שמה שקורה פה במזרח התיכון זאת מלחמה אתנית אכזרית!

חבורת ישראלים סהרורים ששנאתם לישראל כה גדולה, עד שהם תומכים נלהבים בחרם תרבותי, כלכלי ואפילו אקדמי על ישראל, הם בעלי גישה עלובה המתבטאת בנכות מחשבתית בפני עצמה, וצביעות והעמדת פנים לא קטנה.

החבורה הזאת משתמשת במושג הרוע בין השאר כסוג של תווית של ריקבון מוסרי- יתרה מכך: זה לא טוב-לב ונדיבות אנושית, זה אובדן ערכים וכל שאר החומרים הקלאסיים שחברה בנויה מהם.

הראשון הוא דמות מוכרת "ד"ר אילן פפה" שעומד מאחורי החרם האקדמי על מוסדות ישראלים.

"דניאל מחובר" בוגד, מוסר, תימהוני ושמאלני סהרורי- בעל האזרחות הישראלית-בריטית העומד מאחורי צו המעצר שהוצא לאלוף דורון אלמוג כשהגיע בטיסת אל-על לשדה התעופה היתרו.

" פרופ' חיים בראשית" ממובילי החרם האקדמי הבריטי, בטוח שרק לחץ בינלאומי יוכל להביא לנסיגה ישראלית מהשטחים-כינה את רמטכ"ל צבא הגנה לישראל לשעבר, רה"מ לשעבר- אהוד ברק "פושע מלחמה" .

"דרור פיילר" מוזיקאי ואמן ישראלי לשעבר מתגורר בשבדיה קרא-בכינוס במכון הטכנולוגי המלכותי בשטוקהולם, תחת הכותרת "מדוע צריך להחרים את ישראל"

ואחרון ברשימה "הבמאי אודי אלוני" בנה של שולמית אלוני מראשי מר"צ לשעבר.

כל החבורה הסהרורית הזאת עושה מעבר לים ככל יכולתם להכפיש את מדינת ישראל, הם אינם מסתגרים בתוך מגדל השן שלהם, ומרהיבים עוז להיאבק בגלוי נגד הממסד הישראלי כל אחד בדרך הקלוקלת שלו, וכמיטב יכולתם ההרסנית.

פועלים במרץ להטלת סנקציות, וחרמות, על מדינת ישראל, למעצרים בחו"ל של ישראלים, והיום אנו מתבשרים שחלקם עומד גם אחרי המשט למען מדינת המחבלים בעזה.

אני מניח שאפשר למצוא עוד רבות שבמתכוון מוציאים אל הפועל אמירות מסולפות המשרתות את מאווייהם האידולוגית, ובאמצעות חופש הביטוי מזניחים בכוונה תחילה את הזהירות ואת בדיקת העובדות בהן משתמשים.

אין להם בעיה עם השלטון הגזעני בטהרן- מצידם הם " אור לגויים" סוריה "הנאורה באומות" החיזבאללה " הזכים והטהורים" החמאס " שומרי זכויות אדם"- אך מנגד יש להם בעיה עם מדינת ישראל, המתגוננת מול כוחות הרשע והאופל של האיסלם הרדיקלי, הקמים עלינו להשמידנו 65 שנה אחרי שואת אירופה.

במשך שנים ארוכות האמנו כולנו ש"אין מה לעשות- אין עם מי לדבר". אחר כך נולדו יוזמות אחדות שהראו שיש מה לעשות יש עם מי לדבר, ועם רצון עמוק אפשר להגיע רחוק. היוזמות הללו קרסו אחת אחרי השנייה מסיבות שונות.

התדמית של חבורה זו מעוררת פלצות בקרב מרבית תושבי ישראל, ישראלים הזויים אלה הטובלים אוזניהם בשנאה עצמית, הם בושה למדינת ישראל, לעם היהודי באשר הוא, ולכל שוחר צדק אמיתי בעולם, הם צדיקי הדור השמאל הסהרורי.

ניתן לגלות שרוב רובו של השמאל הסהרורי הוא בעד מדינה דו לאומית,זה צביעות או טמטום?

האם עלינו להאזין לאנשים כגון אלה שמטיפים לנו מוסר וטוענים ששורשי הבעיה היא מערכת הערכים הריקנית והנהנתנית של הממסד הישראלי?

אסור לנו לתמוך בקומץ יהודים חולי רוח שכל עניינם להכפיש את מדינת ישראל, הם רודפי שנאה שיורידו את כולנו לתהום.

זו איננה המשמעות של הציונות, יש מי שהחליטו לשעבד את חייהם ועצמאות מחשבתם לטירוף הזה ויש מי שמדברים באומץ על ביקורת ואלטרנטיבה. יש להתנגד לאידיאולוגיה המרכזית המנחה קבוצה זו ולכן אנחנו בוויכוח הזה לא נרפה.

מאז שיש פה ימין ושמאל "האידיאולוגיה של הימין מושתתת על שנאת האחר" כך מנסה השמאל לנפנף כלפי הגוש הימין, בין היתר משתדלים השמאלנים לתת לימין ציונים נמוכים- תנועת הביטול כלפי מתבסס על שטנה. החטא הוא התעלמות מרעשי המנוע הענק שמפעיל את השמאל, מנוע שפועל על דלק השנאה.

הם נוהגים לאנפף ומיד אחר כך לאיים שכל עוד הימין הישראלי מתעסק בשנאת ערבים, גזענות, והתנשאות, שהן לכאורה חלק ממצע המחנה הלאומי - אין לו חלק ונחלה בשיח הישראלי.

יש כאן חטא כפול. ראשית, הימין לא שונא ערבים. גם מתנחלים לא שונאים ערבים-והראיה לכך לפני ההתנתקות רבים מתושבי עזה עבדו אצל המתנחלים מגוש קטיף.

הימין מתנגד להפרדה על בסיס גזעי, כפי שנעשה למשל ברצועת עזה; המתנחלים גרים בעצמם בתוך אוכלוסייה ערבית שזה חורה מאד לגוש השמאל לראות זאת.

גם כיום בהיו"ש בשטח עצמו יש לא מעט יוזמות מוצלחות של שיתופי פעולה אמיתיים בין מתנחלים לפלשתינים- וזאת בניגוד להפרחות השווא שמפיץ השמאל.

מקטרגיה של ישראל מנסים להתמקד בהיו"ש ובעזה. אך גם כאן הטיעונים שלהם חלשים ביותר. רוב הישראלים אינם מעוניינים בסיפוח מלא של כל הגדה המערבית אלא מעוניינים ב"גבולות בני הגנה" בהתאם להחלטת מועצת הביטחון של האו"ם 242. לא מדובר כאן בייסוד מערכות חוק נפרדות עבור קבוצות אתניות או קבוצות גזע, אלא על סכסוך סביב שטחים וגבולות.

ביטויים ופרסומי שטנה כלפי הימין הם "מעשים של יום יום" וזה משקף דעה רווחת בשמאל כלפי הימין. הדברים שאנחנו שומעים ברדיו ורואים בטלוויזיה מצטלצלים ואינם שוככים.

השמאל מנסה לפרום את הלגיטימיות של הימין בטענה שהתמקצע בעוינות כלפי האחר, הם מלכלכים על הימין בכל הכוח. בתיעוב יוקד, באיבה נוטפת.

"המוחות השטופים" האלה הולידו פרץ של יצירה בתחום המוסיקה, האמנות והספרות. הנערים הללו מחרפים נפשם בקרב על הארץ. ובארבעת העשורים האחרונים היו דווקא אלה שיותר מכל מגזר אחר קבר קשישים וילדים שנהרגו בפעולות איבה. וזה עוד אחרי שהתריעו "אל תיתנו להם רובים".

כאשר השמאל נוכח ששום טיעון אינו עובד, אי אפשר להתנחם הארס והשנאה עדין במקומותינו.

עיתונאי בכיר ירק לאחרונה את נאום "הגידולים המצחינים" או סגן עורך מוסף הארץ כינה את משפחתו של רב סרן אלירז פרץ ז"ל שנהרג בהיתקלות – "פשיסטים ג'יהאדיסטים" לא רוצה לחיות במדינה של אלירז פרץ ולא של אמא שלו, ועוד פרסום כותרת מגמתית של העיתון נגד הימין שאינה תואמת את המציאות בשטח.

המלחמה הכי קשה שלנו זה נגד שונאנו מבית !!! כן, אותם יהודים/אנטישמים שכורתים עוד ועוד את הענף שכולנו יושבים עליו ! אותם אלה שמכים את עצמם ואותנו יחד איתם. אירגון כגון "בצלם" יעשה הכל כולל לפברק על מנת להאשים ולגנות את ישראל ונציגיה -עד מתי ניתן להם להשמיץ את ישראל בכל העולם ! לזה יש תוצאות ! יהודים נהרגים על רקע לאומני בכל פינה בעולם ! על רקע ההסתות הפרועות הללו.

זכויות אדם הן עניין חשוב מכדי להשאירו בידי ארגוני זכויות אדם והשמאל. זו לא פעם ראשונה שהדברים הללו נכתבים. אלא שהעניין הזה הופך ליותר ויותר משמעותי. הפעם מדובר "הפציפיסט ארגון אמנסטי" זה אירגון חסר לב ונוטה פוליטית מובהק לאירגון יש מטרה להכפיש את מדינת ישראל!!! ומנגד מעניק הכשר לטרור ולג'יהאד.

השמאל המאובן עדין חושב שאי-דיווח והיעדר התייחסות משמעו איון של אירועי השעה מתודעת המוני העם. לשמאל הישראלי יש מסורת של התנגדות לתנועות שחרור שאינן נמנות על מחנה אומרי ההן של אש"ף 1968.

לפי אמות המידה של אמנסטי, הקובעת שכל פעולה צבאית המסתיימת בהריגה גם של אזרחים היא פשע מלחמה, המסקנה שכל מדינה בעולם כולל המערב ה"נאור" היא פושעת מלחמה. ארה"ב ובריטניה הרגו אלפי אזרחים חפים מפשע בעיראק ואפגניסטן.

הצביעות הזאת היא בלתי נסבלת מול טרור רצחני כזה מה אמורה ישראל לעשות ?

יש לזכור שישראל בתור מדינה שומרת ככל האפשר על זכויותיהם- אנחנו דמוקרטיה! נשבר מהגישה האוניברסאלית שיהודי הוא לא אדם וכל הדוחות האלו מתעלמים תמיד מהסבל של היהודים! מה עם זכויות החטוף שנמצא בשבי של אירגון טרור! איפה הזכויות שלו?

בסוף כשיגיע הטרור לארצות אירופה נראה את יפי הנפש!!!

זוהי חבורה של אנרכיסטים מודרניים, המצקצקת בלשונה, ובכל הזדמנות מאשימה את ישראל.

ולעומת זאת העולם שהיה רגיל לרמוס את היהודים במשך שנים, לא יכול לעכל שמדינת היהודים חזקה שיודעת להגיב על התגרויות שותקת לאור השקרים שארגון זה מפיץ.

כל הסתה כזו - מן הראוי להשמיד בעודה באיבה ! בכל מדיה אפשרית ומיד !

אי הכרה ביהודים "וזכות השיבה" – זוהי התביעה האולטימטיבית הפלשתינית להשבת פליטים לתוך ישראל על מנת להרוס אותה מבחינה דמוגרפית.

מכך עולה שמה שעומד בבסיס הקמפיין איננו פרשנות קשוחה של החוק הבינלאומי, אלא פרשנות מוטה פוליטית של ההיסטוריה של ישראל. פרשנות שאיננה רואה בעם היהודי את התובעים האותנטיים לריבונות במולדתם ההיסטורית אלא תנועה קולוניאליסטית שבאה מאירופה על מנת לגזול אדמות מהאוכלוסייה הילידית הפלשתינית.

כבר לפני שנים זהינו המגמות הללו, כאשר נטען שההיסטוריה הפלשתינית מגיעה עד לכנענים והיבוסים. על פי הנרטיב הזה היהודים הגיעו רק במאה ה־19 על כנפי האימפריאליזם האירופי.

מסיבה זו מסרבים בעולם המוסלמי להכיר בקיומו של בית המקדש על הר הבית. כיוון שהכרה זו היתה סותרת את הצגת העם היהודי כמקבילה של האפריקניים שהגיעו לאפריקה מאירופה בעת החדשה.

גם כאן הטיעונים הפלשתיניים מתנפצים אל מול האמת ההיסטורית.

הפתרון של הסכסוך הערבי ישראלי לא יבוא כתוצאה מהתנצחויות היסטוריות אלא על ידי הכרה הדדית ונכונות להתגמש.

כל הכינויים שמודבקים אנשי השמאל למדינת ישראל איננו נובע מכבוד לזכויות אדם אלא מיוזמה צבועה של עורכי ישראל.

השמאל כמנהגו גולש במדרון חלקלק- ובמילים בוטות ומסרים קשים,הזכאים להגנת חופש הביטוי, מסרים של הסתה אלימה, שנאה שאיננה זכאית להגנה.

לא ניתן להתעלם מהקריאה לאלימות החבויה במסר הנוטף שנאה- ברור שמול תופעות נלוזות כאלה יש לפעול לפי הכלל "אי סובלנות כלפי אי סובלנות" הדמוקרטיה חייבת להתגונן גם מפני אויביה מבית.

הגיע הזמן שכל אלה שהדמוקרטיה הישראלית יקרה ללבם ייאבקו נגד אלה ההופכים את כל מי שאינו חושב כמותם לקורבנות של חוסר סבלנות, ובכך מחרבים את הדמוקרטיה בישראל.

קבוצה זו לא שמה לה למטרה להביא שלום- אל שמה לה למטרה לשלול את זכויותיהם ההיסטוריות של העם היהודי בארץ ישראל. המענה לאתגר הזה הוא לחשוף את מניעיהם האמיתיים של מי שעומדים מאחורי המזימה זו.שללא ספק שמו להם למטרה לפרק את מדינת ישראל ולשלול מאזרחיה את זכותם הבסיסית להגדרה מדינה יהודית ודמוקרטית .

לשמאל נדמה שהתפקיד שלו במקרה שלפנינו להוציא את מדינת ישראל מהשטחים- אך במבט היסטורי מסתבר כי הוא דבקה עזר לבלוע את השטחים.

מול תעשיית השקרים והדמוניזציה, הימין הישראלי אינו יכול לפתוח את הפה. משום שמי שידבר בזכות המאחזים, או שליטה נצחית בערבים, או על נפלאות המשך הכיבוש - יתקבל דווקא בברכה. מבחינת כוחות הקדמה, מדובר בהוכחה לצדקת דבריהם. תנו להם את מתפרעי יצהר, והם יזכו למופע חי להצדקת כל טענה שלהם. החרם על ישראל יתפשט כמו אש בשדה קוצים.

כך שנותרנו עם קבוצה אחת בלבד שמסוגלת להחזיר מלחמה. פעם קראו לזה שמאל ציוני משום שהמילה "שמאל" כבר הפכה למאוסה.

יש ציבור שהוא גם ציוני, וגם שמאל, לפי הקודים המיושנים- זה שמאל שמעדיף מדינה יהודית קטנה, על פני מדינה אחת או דו-לאומית גדולה. זה שמאל שמבחין בין ביקורת לגיטימית על ישראל לבין דמוניזציה פתולוגית של ישראל. זה שמאל שסולד מנישול ערבים וממפעל ההתנחלויות, או לפחות מחלקו, משום שהוא מחסל את המפעל הציוני, ולא תורם לו.

והשמאל הזה, אם אפשר לקרוא לו שמאל, הוא השחקן היחידי שיכול להיאבק באנטי-ציונים. וכאשר הוחלט על החרמת ישראל, גויסו דווקא התותחים של השמאל הציוני - כדי להיאבק בעוכרי ישראל, ואפילו ג'יי סטריט, הגוף היהודי שהוקם כמשקל נגד לאיפא"ק - הצטרף למאבק נגד החרם.

כל עוד יתנהל הדיון בין ימין ציוני לשמאל פוסט-ציוני, יעמיק הפער החברתי בישראל, אשר עתידה ימשיך להתרחק מעברה.

השחיתות פוגעת בכל

עד המדינה שעליו מתבססת חקירת המשטרה ב"פרשת הולילנד" מסר למשטרה לפני שנתיים גרסה הפוכה בדיוק. לאיזו גרסה להאמין? שפטו בעצמכם,שוחד או לא שוחד? - תלוי מתי שואלים. כיום מתברר ששני צדדים למטבע, בעת שעד המדינה נחקר בשנת 2007 במסגרת חקירת פרשת מרכז ההשקעות, בה חשדו החוקרים בהעברת כספים מעו"ד מסר לאולמרט שכיהן כשר התמ"ת בפרשת "צוק מנרה" -מסר גרסה הפוכה לחלוטין מהגרסה שמסר עתה לחוקרי המשטרה בעניין פרשת הולילנד.

מה שעולה מהדברים הוא המסקנה, כי אחת מהגרסאות – שקרית. השאלה שתובא מן הסתם להכרעת בית המשפט היא – למי להאמין?

חשיפת פרשת הולילנד רק מגבירה את החשק לבדוק מה בדיוק אירע במקומות האחרים והאם הולילנד הייתה תאונה חד פעמית או דרך פעולה נפוצה.הגם בארזים נפלה שלהבת?

השחיתות המתגלה בפרשת הולילנד היא כנראה רק קצה הקרחון – וזאת אנו למדים מהפרסומים בעיתונים ,מחוקרי המשטרה הרצים בצדק לחפש עוד ראיות ועוד חשודים ועוד שחיתויות בין היתר קיים חשד שעניינו הסוואת כספי שוחד בחשבונות פרטיים בחו"ל באמצעות חברות קש. וכן שמסלול הכסף טושטש על מנת שלא לזהות את מקורו.

אבל מה שחשוב בעיני זה לא רק ללכוד את כל הקומבינאטורים והמושחתים. מה שמדאיג זו השיטה המאפשרת לערימת השחיתות הזו להיערם עלינו, מתחתינו ומצידינו. כאשר אנו מתבוננים ורואים את הקלילות בה אושרה הרפורמה במינהל מקרקעי ישראל יש פעימה של חרדה בלב.

הקשר הבלתי אמצעי בין הנבחר או הפקיד ובין התושבים יוצר, כידוע, פרצה הקוראת למעשה שחיתות. היבחרותו של ראש העיר בבחירה אישית ותלותו בבעלי הון, שמשקיעים בו כדי שייבחר, מהווים פרצה נוספת לשחיתות.
שחיתות שלטונית ברשויות מקומיות בכל הנוגע לזכויות בנייה זועקת לשמים, תרתי משמע.

אין ארזים ואין שלהבת,לא בישוב קטן או גדול אין הבדל השחיתות זועקת לשמים. היא בולטת במיוחד: בבנייה חריגה, בזכויות בנייה מפליגות- לצד כסף רב, זכויות נדל"ן וכיוצ"ב.

כאזרחים אנו עדים לכך שפקידים ממלאים את רצון ראש העירייה לעתים תוך כיפוף דעותיהם המקצועיות. הם יודעים מי הבוס ושומרים על מקום פרנסתם. מסתבר שדווקא חברי מועצת העיר הם הם שומרי הסף האמתיים, הם הפועלים להוקעת מעשים לא ראויים, והם מהווים הלכה למעשה את שומרי הסף הטובים יותר במערכת השלטון המקומי, שבה ראש העירייה הוא השריף הכמעט כל-יכול של העיירה.

אפשר לסתום פרצות אלו על ידי פישוט הליכים בירוקרטים למניעת הצורך במאכערים ומקורבים.לצד

תגבור מערכת הבקרה המקצועית של מבקר הרשות המקומית, מבקר המדינה ומשרד הפנים- והטלת אחריות אישית והחמרה משמעותית של הענישה לאלו שנתפסו במעילה.
יש לעמוד על שקיפות מלאה של החלטות ואופן קבלתן- בעולם העיפו האזרחים את הפוליטיקאים שמעלו באמונם בהפיכה, כאן בישראל ההפיכה עוד לא התרחשה, אבל השחיתות כבר משתוללת ומחסלת כל חלקה טובה.

אנו אוהבים לשנוא את הפוליטיקאים, זה מכבר מזמן הפך להיות הבון-טון של הישראליות. אנחנו שוכחים כי האחריות היא גם שלנו - אנחנו בוחרים אותם ,לכן לכולנו יש חלק בפרשת הולילנד להרשאה הרשלנית הזו יש מרכיבים רבים.
יש הטוענים בדיעבד שהחולי החל בעסקה הפוליטית השקופה שנעשתה לקראת הבחירות המקומיות בהן ניצח אהוד אולמרט את טדי קולק והפך לראש עיריית ירושלים.

הציבור הירושלמי החילוני התייחס באדישות לבחירות הללו-וכשנבחר גובה על ידי בעלי טורים נלהבים ואילי הון,ומנגד הציבור בחר להתעלם מסימני השאלה סביב אישיותו ויושרתו, שהלכו והתרבו.
הוא הלך והתקדם במערכת הפוליטית והגיע עד הלום. נכון, לרגע זה הוא נהנה בחזקת החפות "אדם הינו בגדר זכאי כל עוד לא הוכחה אשמתו מעבר לספק סביר" ולמרות זאת המשפט "אין עשן בלי אש" עושה עוול גדול לכל חשוד, גם למר אולמרט. האם ייתכן שפטריית עשן אדירה, פחות או יותר בגודל של הולילנד, מרחפת מעל ראשו של ראש הממשלה לשעבר, אפשר להניח בנוחות שלפחות מדורה קטנה ובה אש מתפצחת נמצאת מתחתיה, אם לא שריפה גדולה?
זו רק דוגמה ראשונית-גם עלינו רובצת אשמה משום שלא ניקינו ואנחנו עדיין לא מנקים את המערכת הפוליטית שלנו מכל אלה שדבקים בהם חשדות ובוחרים אותם לכהונה נוספת. אנחנו מחכים וסובלניים, ובכלל זה התקשורת להרשעתם ע"י בתי המשפט, וכל זה מתוך הנחה שמי שלא הורשע בדין, זכאי, ומי שזכאי לפי החוק צריך להיות זכאי בעינינו.

בכך אנו כציבור מכתיבים למערכת הפוליטית סטנדרט נמוך ואין צורך להרחיב..... המערכת מסואבת.
גם ברגעים אלה בכתיבת הפוסט מותנעים טרקטורים ברחבי הארץ באתרי בנייה שעצם קיומם גוזל את חופי הארץ מהציבור,משמיד שטחים פתוחים שהוגדרו מראש- שומעים את הביקורת ומתעלים, הם אומרים לעצמם " הכלבים נובחים והשיירה עוברת" הכלבים, אם לא הבנתם, זה אנחנו- והשיירה היא השחיתות.

לכולנו יש חלק משום שהצטרפנו ולא בלמנו את ההתבהמות של החברה הישראלית- וממש לא אכפת לנו המחיר.

אסור להסיק מסקנות מרחיקי לכת ולטוען שהממשלה מושחתת ושהשרים התומכים ברפורמות כגון אלה הם חבורת תאבי בצע. אלא מה? אחדים שבויים בכמה אתוסים קבועים, והם מקובעים בכמה מחשבות פשטניות. למשל שהבירוקרטיה זה תמיד רע. למשל, שהשוק החופשי זה תמיד טוב.

פרשות נוספות שאינן נגועות דווקא בשחיתות פלילית, מצביעה על ההיפך הגמור. במקומות רבים מאוד טוב שיש בירוקרטיה. טוב מאוד ששטחים ירוקים לא ניתנים בקלות למרמס דחפוריהם של יזמים ואנשי נדל"ן. עדיף ששינוי ייעוד קרקע ייעשה לאט ובזהירות, עם כל האישורים הדרושים וללא מאכרעים ומתווכים למניהם.

גם לירוקים יש מה לעשות- זכותם הלגיטימית להלחם על כל גבעה שהולכים להרוס אותה בשביל פרויקט נדל"ני, בשוק החופשי המהולל אין חסמים כשמדובר במיקסום רווחים.

מה קורה אצל אילי ההון האדירים כשהוא עומד להפסיד כסף או הזדמנות? כשהמדינה אורת לוא, או שאי אפשר? .או אז מתחילים הלחצים והרמזים והקריצות והפיתויים והשליחים והמאכרים נכנסים לפעולה.
כמובן אז קוראים לזה ללחצים כגון אלה "לחצים לגיטימיים",ובפקידות מכנים זאת "פתיחת חסמים בירוקראטיים", והשד יודע אלו עוד מילים חיוביות נשמע מבית המדרש היחצ"ני של לוביסטי.

כולנו מודעים שיש שוחד ושחיתות- שמור לי ואשמור זה דבר מקובל במקומותינו כמו שתוק לי ואשתוק לך בין אילי הון לאילי-כוח.

כולנו מודעים שיש הרבה בעיות וחסמים ובירוקרטיה וכל זה צריך לתקן את הראוי לתיקון.

הגיע הזמן להשקיע מאמץ בהגנה על האינטרסים של הציבור שאינם רק אינטרסים של בניה ופיתוח, אלא גם של נוף ואוויר נקי ושטחים פתוחים ומרחב ובעלות על רכוש ציבורי. לא הכל יעילות, יש גם יושר והגינות, מתינות וחוש מידה לפני שהורסים את פני הארץ ומשחיתים לעד את אדמתה ואת דמותה.

בפרשת הולילנד השוחד חדר לשלטון, זה כבר אינו חדש. הבעיה היא דווקא בהפוך על הפוך. מסתבר גם לתמימים ביותר מבינינו שהשחיתות היא בכלל נורמה. ככה עושים כולם. הנורמה הזו הייתה ידועה לבכירים בערים ,במועצות מקומיות, בוועדות תכנון, לקבלנים, לעורכי דין מסוימים, ולעוד שורה ארוכה של גוזרי קופונים בדרך אל הכסף.

הציבור הרחב לא ממש הכיר את השיטה. כמובן שלא היה מודע לממדים המפלצתיים שהיא תפסה בקרב ממלאי תפקידים, שבהינף חתימה יכולים לגרוף לכיסם ולהזרים לכיסי אחרים מיליונים של שקלים.

נכון שהכל עדיין בגדר חשדות, וכמובן המשטרה - שלפחות כרגע חושפת שיניים מקצועיות ראויות לשבח,ובזכות התקשורת מגלים לכלל הציבור בישראל את נתיבי השחיתות, את שביליה הנעלמים, את שרשרת הרשע.

כיום ברור אפילו להדיוטות, שעד עכשיו סירבו להאמין לסיפורים מסמרי השיער שנשמעו מכל עבר על שחיתויות בשלטון המקומי.

שנים ארוכות התנהל לו העניין הזה בשקט, ככל הנראה ללא חשש מצד המעורבים בו, שהמשיכו את חייהם הטובים כאילו דבר לא יכול לקרות להם. הם ידעו את שרובנו לא ידענו: שמתן ונטילת שוחד הם לא דבר מסוכן, גם אם מדובר במיליונים, וגם אם עשרות אנשים נהנו מכך.
פרשת הולילנד מלמדת אותנו שמדובר על מערכת סדורה וידועה, עם שפה משלה, שמי שצריך לדעת מכיר אותה היטב, ושהכללים שלה ברורים לרבים.

מעצם החקירות ומה שדלף לתקשורות אנו מבינים שכל השרשרת הארוכה של מקבלי ונותני השוחד בפרשה ידעה בדיוק מה הסכומים שיש להעביר, למי יש לתת יותר ולמי פחות, מי יידע להגיע אל לשכתו של מי כדי להוציא מאות חוזי בנייה שלא כחוק.
בדיעבד שחלק מהעניינים התגלה לציבור נכון לומר שזו הבנאליות של ההתנהלות הציבורית שלנו. במקביל למערכת הגלויה והחוקית מתנהלת לה מערכת סמויה מן העין, שככל הנראה היא הרבה יותר מסודרת מהמערכת הגלויה.

לדידם והנחת היסוד של המעורבים סברו שאין שום סיכוי ששלטונות החוק תעלנה על העניין, העבודה היתה המוחלטת, ויתכן עודנה מתנהלת באותו מתכון במקום אחר בארצנו. החקירות והמעצרים בפרשה הם המתנה הטובה ביותר ששלטון החוק בישראל יכול להעניק לאזרחיה -האורוות, הביבים, דירי החזירים, מתחילים להתנקות והרפש יוצא החוצה.

הלך הרוח הציבורי המאפיין את הימים האחרונים הוא שבישראל של 2010 לא ניתן להסתדר ללא מאכערים. האם היזקקות לשירותיו של מאכער ב- 2010 או כל שם אחר שתבחרו בו, היא לגיטימית?

מדינת ישראל רצופה במפלצות נדל"ן דוממות חלקן שזורות לאורך חופי המדינה שהסיבות לאישור הקמתן תמוהות. כיצד ניתן להסיר את החרפה הזאת מעלינו?