יום שבת, 26 ביוני 2010

המשט ותוצאותיו

המילים מסירות נפש, גאווה לאומית ויהודיתזוהמו זה מכבר בשיח הציבורי, והפכו מקונסנזוס - למילים פוליטיות מסומנות לשלילה.

אנחנו מדינה ריבונית ,ולא אסקופה נדרסת-אסור לנו לבקש סליחה שהצלחנו.

הטרוריסטים על סיפונה של מרמרה באו במגמה לבצע פיגוע מיקוח, ולנהל משא ומתן איתנו כשהם מגעים לחופי עזה כמנצחים לכן אנשי הדממה מנעו לזה לקרות. כשיש אמצעי לחימה על ספינה הופכת אוטומטית לספינת טרור ואין בילתה, ולכן יש לנו לגיטימציה לעצור אותה בכל האמצעים העומדים לרשותנו.

מה שמטריף הרבה אנשים במצעי קומנדו הנועזים. העניין של לוחמים משתלתלים באמצע הלילה ממסוקים אל סיפונן של ספינות השטות בלב -ים זה קסום. אך האמת חייבת להיאמר אין דרך אחרת להשתלת על אוניה בלב ים כדוגמת האוניה מרמרה.

יש להדגיש שהזחיחות הייתה כל כך מופחת שאף אחד לא חשב שכמה אנרכיסטים יכולים לשבש את השליטה על הספינה מרמרה.

גם לגישתו של שר הביטחון שלנו מבצעים כגון אלה הוא פעלתן ונועז, מבצעים אור קוליים לא מסובכים כמו עצירת ספינה בלב ים עבורו זו אובססיה, זה גורם לו לעונג רב.

מנקודת מבטאו זה מוסיף לו נקודות זכות לפי ראות עיניו- ובמיוחד עם כל הפירוטכניקה המצטלמת במיוחד במצב הפוליטי שהוא שרוי.

האצבע המאשימה המופנת כלפי ישראל והטוענת ומתייגת את ישראל כמדינת טרור איננה במקומה.

אך אלה הטוענים כך שוכחים במזיד להציג את התמונה השלמה- בעזה אין מחסור באוכל, וגם לא חסר כסף לעומת זאת יש די ויותר פעילי טרור פראקסלאנס.

יש הטוענים חלקים בחברה הישראלית שמר ביטחון איבד את השכפ"ץ העיקרי שהותיר אותו במגרש הפוליטי עד עכשיו.

ההילה של זה היודע הכל בנושא ביטחון- כעת דורשים את ראשו, ובמיוחד מקרב מפלגתו. הם טוענים "האש מלחכת את הרגלים והפירוטכניקה החביבה עליו מסנוורת את העיניים"

האיש הרע האולטימטיבי בפרשה הזו הוא לא אחר מאשר שר הביטחון ע"פ מביני דבר ואין ביילתו וכך חושב גם השר יעלון.

בימים אלה הוא מעדיף חזית אחידה, למרות שיש לו טענות קשות ומבעבע הזעם כלפי שר הביטחון, הוא פעל לבדו, לא עדכן, לא התייעץ, ולא דיווח בזמן אמת על מבצע ההשתלטות , וגם לא אחריו.

טענותיו שהוא בנה מערכת של מידור ומיסוך שלא נותנת לאף אחד להתקרב לתהילה,התעלמות מוחלטת מצד אחד, והליכה עם הראש בקיק מן העבר השני.

יתרה מכך טענתו של יעלון- כשמשהו משתבש זה הופך פתאום בחשאי "לאנחנו" אילו זה היה מצליח נפוליון שלנו היה חוגג עד כלות- אך כולנו יודעים כיצד זה הסתיים- עכשיו נפוליון גורר את כולנו ביחד איתו למצולות.

הספינה מרמרה היתה מלכודת שהונחה ע"י ממשלת טורקיה, ברשותו של מחרחר המדנים הראשי במזרח התיכון מר ארדואן שזקוק לארגן לעצמו התאוששות בדעת הקהל הטורקית ועושה זאת על גבנו. לכן אין לפשפש ולבדוק כמה היתה עמוקה מעורבותו- צודק המערב שסבור ובמיוחד ארה"ב כי על טורקיה להוכיח את מחויבותה למערב לאחר התבטאותיו של ראש ממשלת טורקיה רג'יפ טייפ ארדואן על המשט לעזה וכן תמיכתה של טורקיה באיראן. כאן קבור הכלב האם אדם כארדואן מסוגל "לקדם את ההבנה ואת השלום"?

כל הערכים הנשגבים האלהההבנה, השלום, האהבה, הסובלנות והפתיחותנבחנו בכור המצרף של פרשת המשט והשייטת

המכנה המשותף של האלה הקוראים לעצמם פעילי שלום- הם אלה המצדדים בקול רם וברור בתקשורת "בזכות השיבה", טיפוח עלילת השווא שישראל היא מדינת אפרטהייד, ומעודדים את שונאינו בעולם להתמיד בחרם על ישראל.

אסור ליצור הפרדה מלאכותית בין האיסלמיסטים הטרוריסטים הקיצוניים, ובין האחרים המכנים את עצמם פעילי שלום- מדובר באותה חזית ובאותה מטרה, עבדקנים איסלמיסטים, ופמיניסטיות רדיקאליות צעדים ביד שלובה ובאותה קואליציה בהפגנות במערב אירופה ובעולם כולו.

למרבה הצער כך מתנהל הקרב על בחזית- והיא עבורנו הקשה מכולן, ולמרות הכל יחסית לתהומות הללו, הדו-קיום בין יהודים וערבים במדינת ישראל הוא נסבל. מי ששופט כך את המצב, לא יתאכזב מפני שהוא לא ציפה לשום דבר אחר. מיואשים הם אנשי השמאל, בעלי החלומות, המסרבים לראות את המציאות או מנסים לכופף אותה כדי שתתאים לדוגמות ההזויות שלהם.

הפייסנות המזויפת והאהבה הכוזבת הולידו את צירוף המלים האבסורדי "קורבנות-שלום". איזו סתירה פנימית! שהרי מה היא מהותו של שלום? העדר קורבנות! לא אצלנו. יתר על כן, גם מה שנראה כלפי חוץ כקורבן-מלחמה מובהק, הוא בעצם קורבן-שלום, מפני שיוזמות השלום, שיחות השלום ותהליכי השלום הם אבות המלחמות.

אין פלא שהחזון נפרץ במחוזותינו כאשר קוראים ומשווים נואלת בין לוחמי המחתרות שלנו למחבלי הטרור החמאסי והג'יהדיסטי.

חלשי-הדעת שבינינו אף משווים בין הרוגי המלכות שלנו - לטרוריסטים המתאבדים שלהם.

פסילת הדעות והוקעת נעשתה בראש ובראשונה באמצעות כלי בולשביקי ידוע: דה-לגיטימציה של היריב ופסילתו. אנחנו סובלים מכך כיום בארץ ובעולם.

יש לזכור"מסביבנו אימה וצלמוות", ומדינת ישראל מוסיפה להילחם על חייה לעתים בדרכים דומות לעבר ולעתים בדרכים שונות ואחרות. מה שבטוח הוא ש"כולנו גויסנו לכל החיים ו"משורה משחרר רק המוות.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה