היחידים שאי אפשר לבוא אליהם בטענות הם בני משפחת שליט עצמם - משפחת שליט רואה רק את הזווית הצרה שלה ולא ניתן לשפוט אותה על כך, משפחת שליט היא היחידה שמתנהגת בינתיים, כפי שהיא אמורה לנהוג. נלחמת על חיי הבן, משיקה קמפיין ציבורי, מגייסת את כל המשאבים כדי להחזיר את גלעד הביתה. זה בדיוק מה שמשפחה אמורה לעשות. לעומת זאת ההטפה להיכנע לחמאס ללא קשר מה יהיו התוצאות היא טעות ביסודה והיא נמצאת מעבר לאיוולת ולעיוורון.
גם מי שנוטה לעמדה אחת בקשר לאופן הטיפול בשחרורו מתקשה להתעלם לחלוטין מהעמדה שמנגד. הרגש והשכל נאבקים זה בזה. דומה שגם מי שמציג עמדה נחרצת, הספק מנקר בתוכו.
אף אחד אינו מסוגל לעמוד מול מצוקתה של המשפחה האצילית והמאופקת. אף אחד אינו יכול להתעלם מאחריות המדינה לגורל חייליה וממחויבותה לחלצם כשהם נקלעים לצרה ולהחזירם בשלום הביתה. ואף אחד גם אינו מסוגל לדחוק מלבו את המחשבה כיצד היה נוהג אילו היה מדובר בבנו. מהצד האחר, קשה להתעלם מטיעונים של מתנגדי העסקה שיש בהם היגיון, למשל בדבר הסכנה הצפויה משחרור אסירים רוצחים, שיחזרו להפיל בנו קורבנות.
גם הקשר הגורדי שניסו לקשור בין הסגר על הרצועה, לבין גלעד שליט היתה טעות מלכתחילה, ולכן היה שגוי לאורך כל הדרך ביום שיצא לאוויר העולם, ומבחן התוצאה הוכיחה זאת.
לכן תמוהה לשמוע את נועם שליט יוצא בפומבי נגד ההחלטה להסיר את הסגר על הרצועה.
הסגר אינו ולא היה קלף מיקוח כי הוא לא היה חלק מן המשא ומתן. הוא לא היה קלף מיקוח כלפי חוץ, כי הקהילייה הבינלאומית לא קיבלה את הסגר במתכונתו הרחבה, ולכן בדיעבד הסגר החליש את העמדה הישראלית בעניין שליט.
לעומת זאת בעזה הסגר לא יצר את תגובת השרשרת שהייתה אמורה להביא ללחץ על החמאס לשחרור שליט, כי תגובת שרשרת כזו אינה חלק מן הדינאמיקה של יחסי האזרחים והשלטון ברצועה וכאן טמונה הטעות.
במסגרת הסגר על עזה, אסור היה להכניס לשם כוסברה. נו, כן, התבלין הירוק הזה עם הטעם האופייני כל כך. או מרווה, הל, כמון, ג'ינג'ר, ריבה, חלבה, חומץ, אגוז מוסקט, שוקולד, פירות משומרים.
יש מישהו שיכול לעצור לרגע ולהסביר?יש לזה איזושהי תכלית?
בין האופציות העומדות לממשלת ישראל בכל הסוגיה בעניין גלעד שליט הווה ויהיה עד שחרורו בתחום חילופי אסירים. כל פריצה מתחום הדיון הזה היווה בעבר ובהווה בומרנג כלפי ישראל ראשית ע"י החמאס ובמיוחד ע"י הקהילה הין לאומית.
מראשית הפרשה ועד היום ברור שתהיה עסקה כואבת, שישוחררו אסירים קשים זה איננו קל לאף ראש ממשלה. יתרה מכך כולם מבינים שהזמן במשא ומתן הזה אינו פועל לטובתה של ישראל.
ומנגד יש להדגיש שברור מעל כל ספק שחמאס יפיק מכל עסקה כזאת את רווחים פוליטיים. פרשת גלעד שליט תמשיך לערער ממשלות, להדיר שינה מעיני ראשי ממשלות, וליצור אילוצים ושיקולים לא רלוונטיים בעניינים שונים. הסגר היה דוגמה אחת לכך.
אם יש חדש בדבריו של ראש הממשלה אתמול, הוא טמון באישורן של הידיעות הלא רשמיות על מה שחל בעניין גלעד שליט מאז נכנס לתפקידו: ישראל זזה עוד צעד לכיוון תביעות חמאס, אבל זה עדיין אינו מקבל את עמדתה. קשה לדעת מה המרחק האמיתי בין הצדדים, אבל ברור שהוא כבר נע בגבולות שאזרחי ישראל, במקרה שתהיה עסקה, יתקשו להבחין בהבדל ביניהם.
יש לומר שבתוצאת הזמן נכשלנו בניהול המהלך להשבת גלעד שליט - המשא ומתן עם חמאס אמור להיות אמצעי בתוך המהלך הזה, ולא האלטרנטיבה היחידה למבצע צבאי.
נכשלנו ביצירת אמצעי לחץ ומנופים לריכוך הצד השני, נכשלנו בבזבוז זמן, בבחירת מתווכים לא מתאימים, במודיעין.
נכשלנו, בראש וראשונה, בכך שאחרי ארבע שנים נשאר על כנו אותו מצב התחלתי, שבו קיימות שתי אפשרויות בלבד: לשחרר את גלעד בכוח או לקבל בסופו של דבר את הרשימה שיכתיב חמאס.
התביעה להצר את זכויות האסירים בכלא הישראלי רלוונטית, אף ספק אם תעזור מול ההיגיון המעוות של החמאס.
מסע בכל-מחיר עושה את דרכו לירושלים, ובדרך הוא משנה את פני התקשורת הישראלית. מרבית כלי התקשורת נטשו בימים אלה את התפקיד המקובל של המעצמה השביעית והתגייסו בכל כוחם לקמפיין של משפחת שליט, הדורש מהממשלה ומהעם להיכנע ללא תנאי לדרישות לארגון הטרור חמאס.ובכך נטשו אפילו במראית עין אמות מידה עיתונאיות.
למרות שלדעת רבים היא מערערת את יסודות החברה הדמוקרטית- אל מי יכול מול כוח אדיר שכזה. מול שטיפת המוח המאסיבית הבוקעת מכל דיווח וניתוח, מכל פרשנות או תחקיר זהו כוח שהיה נתון רק בידי משטרים טוטליטאריים בעידן של טרום האינטרנט.ת העלבונות שהחברה בישראל סופגת מאלו המכנים אותה "אדישה" ו"מושחתת", נשארת החברה הישראלית חסונה ובוטחת. והיא אינה רוצה להעניק פרסים לטרור ולעוול.
באופן אירוני, האדישים כאן הם הפעילים למען שחרור גלעד שליט "בכל מחיר". אלו שבאופן מקומם ממשיכים להאשים את
ישראל בכך שגלעד עדיין לא בבית, אלו שמזלזלים בשיקולי הביטחון האלמנטאריים של ישראל, הם האדישים. אדישים לגורלנו.
יש צדק רב בדבריהם של מי שטוענים שבהתגייסות הציבורית לתמיכה במשפחת שליט יש אלמנטים של התבכיינות, פופוליזם וילדותיות, המסוכנים לישראל בהרבה מהישארותו של חייל אחד בשבי.כמה צביעות אחזה בתקשורת- הסלוגן "אל תתנו לאדישות להרוג אותו" ממתג את שחרור גלעד כעניין של מודעות ואכפתיות חברתית. יש ביננו המנסים להעלים את המחיר הכבד של השחרור ובין היתר טוענים שאין ברירה שהגיע זמן להחלטה קשה.
ההחלטה לרתום את התקשורת הכתובה למסע הצעדה למען שחרורו של גלעד שליט ובכך תיאלץ הממשלה לשחרר את העסקה ותצא אל הפועל היא טעות. יתרה מכך הטענה שעל גלעד שליט צריך לשלם "כל מחיר" היא טענה בלתי הגיונית. עם כל הכבוד האהבה והדאגה לגורלו - ויש כאלה בלי גבול - יש מחירים שמדינה לא יכולה להרשות לעצמה לשלם, ומי שלוקח חלק פעיל בקמפיין הזה, ואין דרך עדינה יותר לומר את זה, מסייע באופן ישיר לחמאס להמשיך ולעלות את רף הדרישות כלפי מדינת ישראל.
מה שמעיב על המחלוקת המכובדת והרצינית הזאת הוא טונים צורמים, פופוליסטיים, לא הגונים, המשתרבבים לוויכוח בתקשורת,אך מכיוון שזה סיפור שיכול לייצר רייטינג-סיפור שיש בו לא מעט יצרים, אז מלבים יצרים.
התקשורת מבוהלת מדיון שמתרחש מחוץ לגבולות הקונצנזוס- יש לזכור שעמדת הציבור בישראל מתעתעת ובעלת חיי מדף קצרצרים.
רצון טוב, ערבות הדדית ולב יהודי חם עומדים בבסיס הרצון להשתתף במסע למען שחרור גלעד שליט ולתלות סרט צהוב לתמיכה במאבק. הבעיה שהדרך לגיהינום רצופה כוונות טובות. ברור שכולנו בעד שחרור גלעד שליט. יש מישהו שיכול להיות נגד ?גם מטעמי מוסר יהודי, וגם מטעמים פרגמאטיים, הנושא לא ירד מסדר היום כל עוד שליט ימשיך להיות בשבי.
זו לא הפעם הראשונה שבה התקשורת מועלת בתפקידה. כך היה למשל סביב הסכמי אוסלו וסביב ההתנתקות, כאשר צמרת העיתונות העניקה שירותי תעמולה לשלטון תוך עיוות המציאות והסתרת פניה. התוצאות ידועות.
ואם כך הדבר - אין מנוס מהטלת אחריות. מי שהופך במו ידיו ממדווח ומבקר לשחקן המרכזי בזירה, זה שמפעיל את מלוא היכולות שלו כדי להניע את התודעה הציבורית נגד השלטון.
ישראל היתה כל הזמנים מופת לעולם בכל מה שקשור לאי כניעה לטרור. אנחנו המצאנו את זה שאסור בכלל להיכנס איתם למשא ומתן. מאיתנו כולם למדו את זה,כנראה שהזמנים השתנו והיחס של מדינת ישראל כלפי אויביה הוא רך מדי, עדין מדי ורחמני. זו בדיוק הבעיה. דו"חות מערכת הביטחון על המשוחררים מעסקאות קודמות שחזרו לזרוע מוות ברחובות ישראל מדברות בעד עצמן.
יש כאן ארגון טרור שמנסה לסחוט מדינה ולהפעיל עליה מנוף לחצים כדי לקפל אותה, להוריד אותה על הברכיים, לזכות בניצחון אסטרטגי מהדהד, להתעצם באיזור.
האדישות בסיפור הזה היא לא מנת חלקה של החברה הישראלית,למרות תותחי התעמולה של התקשורת הכתובה על שלל כתביה, וכל זה למרות כפי שקשה להסתכל בעיניהם של אביבה ונועם שליט, כך קשה שבעתיים בעיניהם של משפחות הנרצחים שאת רוצחיהם רוצים לשחרר לחופשי. יש להיבט בפניהם של עשרות הקרבנות הבאים, יתכן השכן ממול ואולי החברה לעבודה, לכן אל לנו לעשות שקר בנפשנו. הסטטיסטיקה מלמדת שלפחות מחצית המשוחררים חוזרים לטרור.
רוצים למחות על ארבע שנים של גלעד בשבי? לכו לשגרירויות של אומות העולם שמקיימות קשרים עם הפלסטינים ולא נוקפות אצבע, הפנו את זעמכם אל חמאס ולא אל ממשלת ישראל.
גלעד שליט מוחזק על ידי כנופיית אנשים אכזרית ולא על ידי ישות של מדינה עם אחריות הכנופיות האלה סוחרות בבני אדם כמו בחפצים, ללא לב, ללא מצפון, אחרת כבר מזמן היו מאפשרים שם לפחות ביקורים של נציגי הצלב האדום.
האם המצעד למען שחרורו של גלעד שליט מגביר את הלחץ על ממשלת חמאס? סביר להניח שההיפך הוא הנכון. לכן יש לפתח כלים טכנולוגיים שיגבירו את הלחץ על מטרה ראויה לא פחות מאשר ממשלת ישראל והרי היא ממשלת חמאס. מטרת הפעולה היא להגביר את הלחץ בקרב דעת הקהל הבינלאומית, כדי שזו תשפיע על תנועת חמאס. יש להעביר את הלחץ למגרש של חמאס. כדי להשפיע, יש לרתום את דעת הקהל הבינלאומי ולצורך העניין ניתן בהחלט להגביר את השימוש בכלי המדיה החדשה, הרשתות החברתיות ועוד.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה