זה השמאל השפוי?

אפשר כמובן לפטור את כל הנושא בחיוך עקמומי ומתנשא, זה קשה ולפעמים גם לשמוע, ובודאי מרגיז- וברוב המקרים בלתי אפשרי להאזין לדברי הבלה-אך יותר קשה להאמין שזה קורה שוב ושוב.

מתי השמאל הסהרורי יבין שמה שקורה פה במזרח התיכון זאת מלחמה אתנית אכזרית!

חבורת ישראלים סהרורים ששנאתם לישראל כה גדולה, עד שהם תומכים נלהבים בחרם תרבותי, כלכלי ואפילו אקדמי על ישראל, הם בעלי גישה עלובה המתבטאת בנכות מחשבתית בפני עצמה, וצביעות והעמדת פנים לא קטנה.

החבורה הזאת משתמשת במושג הרוע בין השאר כסוג של תווית של ריקבון מוסרי- יתרה מכך: זה לא טוב-לב ונדיבות אנושית, זה אובדן ערכים וכל שאר החומרים הקלאסיים שחברה בנויה מהם.

הראשון הוא דמות מוכרת "ד"ר אילן פפה" שעומד מאחורי החרם האקדמי על מוסדות ישראלים.

"דניאל מחובר" בוגד, מוסר, תימהוני ושמאלני סהרורי- בעל האזרחות הישראלית-בריטית העומד מאחורי צו המעצר שהוצא לאלוף דורון אלמוג כשהגיע בטיסת אל-על לשדה התעופה היתרו.

" פרופ' חיים בראשית" ממובילי החרם האקדמי הבריטי, בטוח שרק לחץ בינלאומי יוכל להביא לנסיגה ישראלית מהשטחים-כינה את רמטכ"ל צבא הגנה לישראל לשעבר, רה"מ לשעבר- אהוד ברק "פושע מלחמה" .

"דרור פיילר" מוזיקאי ואמן ישראלי לשעבר מתגורר בשבדיה קרא-בכינוס במכון הטכנולוגי המלכותי בשטוקהולם, תחת הכותרת "מדוע צריך להחרים את ישראל"

ואחרון ברשימה "הבמאי אודי אלוני" בנה של שולמית אלוני מראשי מר"צ לשעבר.

כל החבורה הסהרורית הזאת עושה מעבר לים ככל יכולתם להכפיש את מדינת ישראל, הם אינם מסתגרים בתוך מגדל השן שלהם, ומרהיבים עוז להיאבק בגלוי נגד הממסד הישראלי כל אחד בדרך הקלוקלת שלו, וכמיטב יכולתם ההרסנית.

פועלים במרץ להטלת סנקציות, וחרמות, על מדינת ישראל, למעצרים בחו"ל של ישראלים, והיום אנו מתבשרים שחלקם עומד גם אחרי המשט למען מדינת המחבלים בעזה.

אני מניח שאפשר למצוא עוד רבות שבמתכוון מוציאים אל הפועל אמירות מסולפות המשרתות את מאווייהם האידולוגית, ובאמצעות חופש הביטוי מזניחים בכוונה תחילה את הזהירות ואת בדיקת העובדות בהן משתמשים.

אין להם בעיה עם השלטון הגזעני בטהרן- מצידם הם " אור לגויים" סוריה "הנאורה באומות" החיזבאללה " הזכים והטהורים" החמאס " שומרי זכויות אדם"- אך מנגד יש להם בעיה עם מדינת ישראל, המתגוננת מול כוחות הרשע והאופל של האיסלם הרדיקלי, הקמים עלינו להשמידנו 65 שנה אחרי שואת אירופה.

במשך שנים ארוכות האמנו כולנו ש"אין מה לעשות- אין עם מי לדבר". אחר כך נולדו יוזמות אחדות שהראו שיש מה לעשות יש עם מי לדבר, ועם רצון עמוק אפשר להגיע רחוק. היוזמות הללו קרסו אחת אחרי השנייה מסיבות שונות.

התדמית של חבורה זו מעוררת פלצות בקרב מרבית תושבי ישראל, ישראלים הזויים אלה הטובלים אוזניהם בשנאה עצמית, הם בושה למדינת ישראל, לעם היהודי באשר הוא, ולכל שוחר צדק אמיתי בעולם, הם צדיקי הדור השמאל הסהרורי.

ניתן לגלות שרוב רובו של השמאל הסהרורי הוא בעד מדינה דו לאומית,זה צביעות או טמטום?

האם עלינו להאזין לאנשים כגון אלה שמטיפים לנו מוסר וטוענים ששורשי הבעיה היא מערכת הערכים הריקנית והנהנתנית של הממסד הישראלי?

אסור לנו לתמוך בקומץ יהודים חולי רוח שכל עניינם להכפיש את מדינת ישראל, הם רודפי שנאה שיורידו את כולנו לתהום.

זו איננה המשמעות של הציונות, יש מי שהחליטו לשעבד את חייהם ועצמאות מחשבתם לטירוף הזה ויש מי שמדברים באומץ על ביקורת ואלטרנטיבה. יש להתנגד לאידיאולוגיה המרכזית המנחה קבוצה זו ולכן אנחנו בוויכוח הזה לא נרפה.

מאז שיש פה ימין ושמאל "האידיאולוגיה של הימין מושתתת על שנאת האחר" כך מנסה השמאל לנפנף כלפי הגוש הימין, בין היתר משתדלים השמאלנים לתת לימין ציונים נמוכים- תנועת הביטול כלפי מתבסס על שטנה. החטא הוא התעלמות מרעשי המנוע הענק שמפעיל את השמאל, מנוע שפועל על דלק השנאה.

הם נוהגים לאנפף ומיד אחר כך לאיים שכל עוד הימין הישראלי מתעסק בשנאת ערבים, גזענות, והתנשאות, שהן לכאורה חלק ממצע המחנה הלאומי - אין לו חלק ונחלה בשיח הישראלי.

יש כאן חטא כפול. ראשית, הימין לא שונא ערבים. גם מתנחלים לא שונאים ערבים-והראיה לכך לפני ההתנתקות רבים מתושבי עזה עבדו אצל המתנחלים מגוש קטיף.

הימין מתנגד להפרדה על בסיס גזעי, כפי שנעשה למשל ברצועת עזה; המתנחלים גרים בעצמם בתוך אוכלוסייה ערבית שזה חורה מאד לגוש השמאל לראות זאת.

גם כיום בהיו"ש בשטח עצמו יש לא מעט יוזמות מוצלחות של שיתופי פעולה אמיתיים בין מתנחלים לפלשתינים- וזאת בניגוד להפרחות השווא שמפיץ השמאל.

מקטרגיה של ישראל מנסים להתמקד בהיו"ש ובעזה. אך גם כאן הטיעונים שלהם חלשים ביותר. רוב הישראלים אינם מעוניינים בסיפוח מלא של כל הגדה המערבית אלא מעוניינים ב"גבולות בני הגנה" בהתאם להחלטת מועצת הביטחון של האו"ם 242. לא מדובר כאן בייסוד מערכות חוק נפרדות עבור קבוצות אתניות או קבוצות גזע, אלא על סכסוך סביב שטחים וגבולות.

ביטויים ופרסומי שטנה כלפי הימין הם "מעשים של יום יום" וזה משקף דעה רווחת בשמאל כלפי הימין. הדברים שאנחנו שומעים ברדיו ורואים בטלוויזיה מצטלצלים ואינם שוככים.

השמאל מנסה לפרום את הלגיטימיות של הימין בטענה שהתמקצע בעוינות כלפי האחר, הם מלכלכים על הימין בכל הכוח. בתיעוב יוקד, באיבה נוטפת.

"המוחות השטופים" האלה הולידו פרץ של יצירה בתחום המוסיקה, האמנות והספרות. הנערים הללו מחרפים נפשם בקרב על הארץ. ובארבעת העשורים האחרונים היו דווקא אלה שיותר מכל מגזר אחר קבר קשישים וילדים שנהרגו בפעולות איבה. וזה עוד אחרי שהתריעו "אל תיתנו להם רובים".

כאשר השמאל נוכח ששום טיעון אינו עובד, אי אפשר להתנחם הארס והשנאה עדין במקומותינו.

עיתונאי בכיר ירק לאחרונה את נאום "הגידולים המצחינים" או סגן עורך מוסף הארץ כינה את משפחתו של רב סרן אלירז פרץ ז"ל שנהרג בהיתקלות – "פשיסטים ג'יהאדיסטים" לא רוצה לחיות במדינה של אלירז פרץ ולא של אמא שלו, ועוד פרסום כותרת מגמתית של העיתון נגד הימין שאינה תואמת את המציאות בשטח.

המלחמה הכי קשה שלנו זה נגד שונאנו מבית !!! כן, אותם יהודים/אנטישמים שכורתים עוד ועוד את הענף שכולנו יושבים עליו ! אותם אלה שמכים את עצמם ואותנו יחד איתם. אירגון כגון "בצלם" יעשה הכל כולל לפברק על מנת להאשים ולגנות את ישראל ונציגיה -עד מתי ניתן להם להשמיץ את ישראל בכל העולם ! לזה יש תוצאות ! יהודים נהרגים על רקע לאומני בכל פינה בעולם ! על רקע ההסתות הפרועות הללו.

זכויות אדם הן עניין חשוב מכדי להשאירו בידי ארגוני זכויות אדם והשמאל. זו לא פעם ראשונה שהדברים הללו נכתבים. אלא שהעניין הזה הופך ליותר ויותר משמעותי. הפעם מדובר "הפציפיסט ארגון אמנסטי" זה אירגון חסר לב ונוטה פוליטית מובהק לאירגון יש מטרה להכפיש את מדינת ישראל!!! ומנגד מעניק הכשר לטרור ולג'יהאד.

השמאל המאובן עדין חושב שאי-דיווח והיעדר התייחסות משמעו איון של אירועי השעה מתודעת המוני העם. לשמאל הישראלי יש מסורת של התנגדות לתנועות שחרור שאינן נמנות על מחנה אומרי ההן של אש"ף 1968.

לפי אמות המידה של אמנסטי, הקובעת שכל פעולה צבאית המסתיימת בהריגה גם של אזרחים היא פשע מלחמה, המסקנה שכל מדינה בעולם כולל המערב ה"נאור" היא פושעת מלחמה. ארה"ב ובריטניה הרגו אלפי אזרחים חפים מפשע בעיראק ואפגניסטן.

הצביעות הזאת היא בלתי נסבלת מול טרור רצחני כזה מה אמורה ישראל לעשות ?

יש לזכור שישראל בתור מדינה שומרת ככל האפשר על זכויותיהם- אנחנו דמוקרטיה! נשבר מהגישה האוניברסאלית שיהודי הוא לא אדם וכל הדוחות האלו מתעלמים תמיד מהסבל של היהודים! מה עם זכויות החטוף שנמצא בשבי של אירגון טרור! איפה הזכויות שלו?

בסוף כשיגיע הטרור לארצות אירופה נראה את יפי הנפש!!!

זוהי חבורה של אנרכיסטים מודרניים, המצקצקת בלשונה, ובכל הזדמנות מאשימה את ישראל.

ולעומת זאת העולם שהיה רגיל לרמוס את היהודים במשך שנים, לא יכול לעכל שמדינת היהודים חזקה שיודעת להגיב על התגרויות שותקת לאור השקרים שארגון זה מפיץ.

כל הסתה כזו - מן הראוי להשמיד בעודה באיבה ! בכל מדיה אפשרית ומיד !

אי הכרה ביהודים "וזכות השיבה" – זוהי התביעה האולטימטיבית הפלשתינית להשבת פליטים לתוך ישראל על מנת להרוס אותה מבחינה דמוגרפית.

מכך עולה שמה שעומד בבסיס הקמפיין איננו פרשנות קשוחה של החוק הבינלאומי, אלא פרשנות מוטה פוליטית של ההיסטוריה של ישראל. פרשנות שאיננה רואה בעם היהודי את התובעים האותנטיים לריבונות במולדתם ההיסטורית אלא תנועה קולוניאליסטית שבאה מאירופה על מנת לגזול אדמות מהאוכלוסייה הילידית הפלשתינית.

כבר לפני שנים זהינו המגמות הללו, כאשר נטען שההיסטוריה הפלשתינית מגיעה עד לכנענים והיבוסים. על פי הנרטיב הזה היהודים הגיעו רק במאה ה־19 על כנפי האימפריאליזם האירופי.

מסיבה זו מסרבים בעולם המוסלמי להכיר בקיומו של בית המקדש על הר הבית. כיוון שהכרה זו היתה סותרת את הצגת העם היהודי כמקבילה של האפריקניים שהגיעו לאפריקה מאירופה בעת החדשה.

גם כאן הטיעונים הפלשתיניים מתנפצים אל מול האמת ההיסטורית.

הפתרון של הסכסוך הערבי ישראלי לא יבוא כתוצאה מהתנצחויות היסטוריות אלא על ידי הכרה הדדית ונכונות להתגמש.

כל הכינויים שמודבקים אנשי השמאל למדינת ישראל איננו נובע מכבוד לזכויות אדם אלא מיוזמה צבועה של עורכי ישראל.

השמאל כמנהגו גולש במדרון חלקלק- ובמילים בוטות ומסרים קשים,הזכאים להגנת חופש הביטוי, מסרים של הסתה אלימה, שנאה שאיננה זכאית להגנה.

לא ניתן להתעלם מהקריאה לאלימות החבויה במסר הנוטף שנאה- ברור שמול תופעות נלוזות כאלה יש לפעול לפי הכלל "אי סובלנות כלפי אי סובלנות" הדמוקרטיה חייבת להתגונן גם מפני אויביה מבית.

הגיע הזמן שכל אלה שהדמוקרטיה הישראלית יקרה ללבם ייאבקו נגד אלה ההופכים את כל מי שאינו חושב כמותם לקורבנות של חוסר סבלנות, ובכך מחרבים את הדמוקרטיה בישראל.

קבוצה זו לא שמה לה למטרה להביא שלום- אל שמה לה למטרה לשלול את זכויותיהם ההיסטוריות של העם היהודי בארץ ישראל. המענה לאתגר הזה הוא לחשוף את מניעיהם האמיתיים של מי שעומדים מאחורי המזימה זו.שללא ספק שמו להם למטרה לפרק את מדינת ישראל ולשלול מאזרחיה את זכותם הבסיסית להגדרה מדינה יהודית ודמוקרטית .

לשמאל נדמה שהתפקיד שלו במקרה שלפנינו להוציא את מדינת ישראל מהשטחים- אך במבט היסטורי מסתבר כי הוא דבקה עזר לבלוע את השטחים.

מול תעשיית השקרים והדמוניזציה, הימין הישראלי אינו יכול לפתוח את הפה. משום שמי שידבר בזכות המאחזים, או שליטה נצחית בערבים, או על נפלאות המשך הכיבוש - יתקבל דווקא בברכה. מבחינת כוחות הקדמה, מדובר בהוכחה לצדקת דבריהם. תנו להם את מתפרעי יצהר, והם יזכו למופע חי להצדקת כל טענה שלהם. החרם על ישראל יתפשט כמו אש בשדה קוצים.

כך שנותרנו עם קבוצה אחת בלבד שמסוגלת להחזיר מלחמה. פעם קראו לזה שמאל ציוני משום שהמילה "שמאל" כבר הפכה למאוסה.

יש ציבור שהוא גם ציוני, וגם שמאל, לפי הקודים המיושנים- זה שמאל שמעדיף מדינה יהודית קטנה, על פני מדינה אחת או דו-לאומית גדולה. זה שמאל שמבחין בין ביקורת לגיטימית על ישראל לבין דמוניזציה פתולוגית של ישראל. זה שמאל שסולד מנישול ערבים וממפעל ההתנחלויות, או לפחות מחלקו, משום שהוא מחסל את המפעל הציוני, ולא תורם לו.

והשמאל הזה, אם אפשר לקרוא לו שמאל, הוא השחקן היחידי שיכול להיאבק באנטי-ציונים. וכאשר הוחלט על החרמת ישראל, גויסו דווקא התותחים של השמאל הציוני - כדי להיאבק בעוכרי ישראל, ואפילו ג'יי סטריט, הגוף היהודי שהוקם כמשקל נגד לאיפא"ק - הצטרף למאבק נגד החרם.

כל עוד יתנהל הדיון בין ימין ציוני לשמאל פוסט-ציוני, יעמיק הפער החברתי בישראל, אשר עתידה ימשיך להתרחק מעברה.

השחיתות פוגעת בכל

עד המדינה שעליו מתבססת חקירת המשטרה ב"פרשת הולילנד" מסר למשטרה לפני שנתיים גרסה הפוכה בדיוק. לאיזו גרסה להאמין? שפטו בעצמכם,שוחד או לא שוחד? - תלוי מתי שואלים. כיום מתברר ששני צדדים למטבע, בעת שעד המדינה נחקר בשנת 2007 במסגרת חקירת פרשת מרכז ההשקעות, בה חשדו החוקרים בהעברת כספים מעו"ד מסר לאולמרט שכיהן כשר התמ"ת בפרשת "צוק מנרה" -מסר גרסה הפוכה לחלוטין מהגרסה שמסר עתה לחוקרי המשטרה בעניין פרשת הולילנד.

מה שעולה מהדברים הוא המסקנה, כי אחת מהגרסאות – שקרית. השאלה שתובא מן הסתם להכרעת בית המשפט היא – למי להאמין?

חשיפת פרשת הולילנד רק מגבירה את החשק לבדוק מה בדיוק אירע במקומות האחרים והאם הולילנד הייתה תאונה חד פעמית או דרך פעולה נפוצה.הגם בארזים נפלה שלהבת?

השחיתות המתגלה בפרשת הולילנד היא כנראה רק קצה הקרחון – וזאת אנו למדים מהפרסומים בעיתונים ,מחוקרי המשטרה הרצים בצדק לחפש עוד ראיות ועוד חשודים ועוד שחיתויות בין היתר קיים חשד שעניינו הסוואת כספי שוחד בחשבונות פרטיים בחו"ל באמצעות חברות קש. וכן שמסלול הכסף טושטש על מנת שלא לזהות את מקורו.

אבל מה שחשוב בעיני זה לא רק ללכוד את כל הקומבינאטורים והמושחתים. מה שמדאיג זו השיטה המאפשרת לערימת השחיתות הזו להיערם עלינו, מתחתינו ומצידינו. כאשר אנו מתבוננים ורואים את הקלילות בה אושרה הרפורמה במינהל מקרקעי ישראל יש פעימה של חרדה בלב.

הקשר הבלתי אמצעי בין הנבחר או הפקיד ובין התושבים יוצר, כידוע, פרצה הקוראת למעשה שחיתות. היבחרותו של ראש העיר בבחירה אישית ותלותו בבעלי הון, שמשקיעים בו כדי שייבחר, מהווים פרצה נוספת לשחיתות.
שחיתות שלטונית ברשויות מקומיות בכל הנוגע לזכויות בנייה זועקת לשמים, תרתי משמע.

אין ארזים ואין שלהבת,לא בישוב קטן או גדול אין הבדל השחיתות זועקת לשמים. היא בולטת במיוחד: בבנייה חריגה, בזכויות בנייה מפליגות- לצד כסף רב, זכויות נדל"ן וכיוצ"ב.

כאזרחים אנו עדים לכך שפקידים ממלאים את רצון ראש העירייה לעתים תוך כיפוף דעותיהם המקצועיות. הם יודעים מי הבוס ושומרים על מקום פרנסתם. מסתבר שדווקא חברי מועצת העיר הם הם שומרי הסף האמתיים, הם הפועלים להוקעת מעשים לא ראויים, והם מהווים הלכה למעשה את שומרי הסף הטובים יותר במערכת השלטון המקומי, שבה ראש העירייה הוא השריף הכמעט כל-יכול של העיירה.

אפשר לסתום פרצות אלו על ידי פישוט הליכים בירוקרטים למניעת הצורך במאכערים ומקורבים.לצד

תגבור מערכת הבקרה המקצועית של מבקר הרשות המקומית, מבקר המדינה ומשרד הפנים- והטלת אחריות אישית והחמרה משמעותית של הענישה לאלו שנתפסו במעילה.
יש לעמוד על שקיפות מלאה של החלטות ואופן קבלתן- בעולם העיפו האזרחים את הפוליטיקאים שמעלו באמונם בהפיכה, כאן בישראל ההפיכה עוד לא התרחשה, אבל השחיתות כבר משתוללת ומחסלת כל חלקה טובה.

אנו אוהבים לשנוא את הפוליטיקאים, זה מכבר מזמן הפך להיות הבון-טון של הישראליות. אנחנו שוכחים כי האחריות היא גם שלנו - אנחנו בוחרים אותם ,לכן לכולנו יש חלק בפרשת הולילנד להרשאה הרשלנית הזו יש מרכיבים רבים.
יש הטוענים בדיעבד שהחולי החל בעסקה הפוליטית השקופה שנעשתה לקראת הבחירות המקומיות בהן ניצח אהוד אולמרט את טדי קולק והפך לראש עיריית ירושלים.

הציבור הירושלמי החילוני התייחס באדישות לבחירות הללו-וכשנבחר גובה על ידי בעלי טורים נלהבים ואילי הון,ומנגד הציבור בחר להתעלם מסימני השאלה סביב אישיותו ויושרתו, שהלכו והתרבו.
הוא הלך והתקדם במערכת הפוליטית והגיע עד הלום. נכון, לרגע זה הוא נהנה בחזקת החפות "אדם הינו בגדר זכאי כל עוד לא הוכחה אשמתו מעבר לספק סביר" ולמרות זאת המשפט "אין עשן בלי אש" עושה עוול גדול לכל חשוד, גם למר אולמרט. האם ייתכן שפטריית עשן אדירה, פחות או יותר בגודל של הולילנד, מרחפת מעל ראשו של ראש הממשלה לשעבר, אפשר להניח בנוחות שלפחות מדורה קטנה ובה אש מתפצחת נמצאת מתחתיה, אם לא שריפה גדולה?
זו רק דוגמה ראשונית-גם עלינו רובצת אשמה משום שלא ניקינו ואנחנו עדיין לא מנקים את המערכת הפוליטית שלנו מכל אלה שדבקים בהם חשדות ובוחרים אותם לכהונה נוספת. אנחנו מחכים וסובלניים, ובכלל זה התקשורת להרשעתם ע"י בתי המשפט, וכל זה מתוך הנחה שמי שלא הורשע בדין, זכאי, ומי שזכאי לפי החוק צריך להיות זכאי בעינינו.

בכך אנו כציבור מכתיבים למערכת הפוליטית סטנדרט נמוך ואין צורך להרחיב..... המערכת מסואבת.
גם ברגעים אלה בכתיבת הפוסט מותנעים טרקטורים ברחבי הארץ באתרי בנייה שעצם קיומם גוזל את חופי הארץ מהציבור,משמיד שטחים פתוחים שהוגדרו מראש- שומעים את הביקורת ומתעלים, הם אומרים לעצמם " הכלבים נובחים והשיירה עוברת" הכלבים, אם לא הבנתם, זה אנחנו- והשיירה היא השחיתות.

לכולנו יש חלק משום שהצטרפנו ולא בלמנו את ההתבהמות של החברה הישראלית- וממש לא אכפת לנו המחיר.

אסור להסיק מסקנות מרחיקי לכת ולטוען שהממשלה מושחתת ושהשרים התומכים ברפורמות כגון אלה הם חבורת תאבי בצע. אלא מה? אחדים שבויים בכמה אתוסים קבועים, והם מקובעים בכמה מחשבות פשטניות. למשל שהבירוקרטיה זה תמיד רע. למשל, שהשוק החופשי זה תמיד טוב.

פרשות נוספות שאינן נגועות דווקא בשחיתות פלילית, מצביעה על ההיפך הגמור. במקומות רבים מאוד טוב שיש בירוקרטיה. טוב מאוד ששטחים ירוקים לא ניתנים בקלות למרמס דחפוריהם של יזמים ואנשי נדל"ן. עדיף ששינוי ייעוד קרקע ייעשה לאט ובזהירות, עם כל האישורים הדרושים וללא מאכרעים ומתווכים למניהם.

גם לירוקים יש מה לעשות- זכותם הלגיטימית להלחם על כל גבעה שהולכים להרוס אותה בשביל פרויקט נדל"ני, בשוק החופשי המהולל אין חסמים כשמדובר במיקסום רווחים.

מה קורה אצל אילי ההון האדירים כשהוא עומד להפסיד כסף או הזדמנות? כשהמדינה אורת לוא, או שאי אפשר? .או אז מתחילים הלחצים והרמזים והקריצות והפיתויים והשליחים והמאכרים נכנסים לפעולה.
כמובן אז קוראים לזה ללחצים כגון אלה "לחצים לגיטימיים",ובפקידות מכנים זאת "פתיחת חסמים בירוקראטיים", והשד יודע אלו עוד מילים חיוביות נשמע מבית המדרש היחצ"ני של לוביסטי.

כולנו מודעים שיש שוחד ושחיתות- שמור לי ואשמור זה דבר מקובל במקומותינו כמו שתוק לי ואשתוק לך בין אילי הון לאילי-כוח.

כולנו מודעים שיש הרבה בעיות וחסמים ובירוקרטיה וכל זה צריך לתקן את הראוי לתיקון.

הגיע הזמן להשקיע מאמץ בהגנה על האינטרסים של הציבור שאינם רק אינטרסים של בניה ופיתוח, אלא גם של נוף ואוויר נקי ושטחים פתוחים ומרחב ובעלות על רכוש ציבורי. לא הכל יעילות, יש גם יושר והגינות, מתינות וחוש מידה לפני שהורסים את פני הארץ ומשחיתים לעד את אדמתה ואת דמותה.

בפרשת הולילנד השוחד חדר לשלטון, זה כבר אינו חדש. הבעיה היא דווקא בהפוך על הפוך. מסתבר גם לתמימים ביותר מבינינו שהשחיתות היא בכלל נורמה. ככה עושים כולם. הנורמה הזו הייתה ידועה לבכירים בערים ,במועצות מקומיות, בוועדות תכנון, לקבלנים, לעורכי דין מסוימים, ולעוד שורה ארוכה של גוזרי קופונים בדרך אל הכסף.

הציבור הרחב לא ממש הכיר את השיטה. כמובן שלא היה מודע לממדים המפלצתיים שהיא תפסה בקרב ממלאי תפקידים, שבהינף חתימה יכולים לגרוף לכיסם ולהזרים לכיסי אחרים מיליונים של שקלים.

נכון שהכל עדיין בגדר חשדות, וכמובן המשטרה - שלפחות כרגע חושפת שיניים מקצועיות ראויות לשבח,ובזכות התקשורת מגלים לכלל הציבור בישראל את נתיבי השחיתות, את שביליה הנעלמים, את שרשרת הרשע.

כיום ברור אפילו להדיוטות, שעד עכשיו סירבו להאמין לסיפורים מסמרי השיער שנשמעו מכל עבר על שחיתויות בשלטון המקומי.

שנים ארוכות התנהל לו העניין הזה בשקט, ככל הנראה ללא חשש מצד המעורבים בו, שהמשיכו את חייהם הטובים כאילו דבר לא יכול לקרות להם. הם ידעו את שרובנו לא ידענו: שמתן ונטילת שוחד הם לא דבר מסוכן, גם אם מדובר במיליונים, וגם אם עשרות אנשים נהנו מכך.
פרשת הולילנד מלמדת אותנו שמדובר על מערכת סדורה וידועה, עם שפה משלה, שמי שצריך לדעת מכיר אותה היטב, ושהכללים שלה ברורים לרבים.

מעצם החקירות ומה שדלף לתקשורות אנו מבינים שכל השרשרת הארוכה של מקבלי ונותני השוחד בפרשה ידעה בדיוק מה הסכומים שיש להעביר, למי יש לתת יותר ולמי פחות, מי יידע להגיע אל לשכתו של מי כדי להוציא מאות חוזי בנייה שלא כחוק.
בדיעבד שחלק מהעניינים התגלה לציבור נכון לומר שזו הבנאליות של ההתנהלות הציבורית שלנו. במקביל למערכת הגלויה והחוקית מתנהלת לה מערכת סמויה מן העין, שככל הנראה היא הרבה יותר מסודרת מהמערכת הגלויה.

לדידם והנחת היסוד של המעורבים סברו שאין שום סיכוי ששלטונות החוק תעלנה על העניין, העבודה היתה המוחלטת, ויתכן עודנה מתנהלת באותו מתכון במקום אחר בארצנו. החקירות והמעצרים בפרשה הם המתנה הטובה ביותר ששלטון החוק בישראל יכול להעניק לאזרחיה -האורוות, הביבים, דירי החזירים, מתחילים להתנקות והרפש יוצא החוצה.

הלך הרוח הציבורי המאפיין את הימים האחרונים הוא שבישראל של 2010 לא ניתן להסתדר ללא מאכערים. האם היזקקות לשירותיו של מאכער ב- 2010 או כל שם אחר שתבחרו בו, היא לגיטימית?

מדינת ישראל רצופה במפלצות נדל"ן דוממות חלקן שזורות לאורך חופי המדינה שהסיבות לאישור הקמתן תמוהות. כיצד ניתן להסיר את החרפה הזאת מעלינו?

ענת קם

אינני מחדש מאומה- רבים בין העיתונאים שבמהלך עבודתם שזפו עיניהם לחומר סודי, ולמרות זאת לא קמה מהומה בנושא כפי שאנו עדים בפרשת ענת קם. מעצרה של קם, תחת מעטה סודיות, נועד לספק את יצר הנקמה כפי שטועני מקורביה.

נכון הדבר למעשייה של ענת קם אין שום קשר לריגול- מה שעומד מול עינינו הוא חומרתו של הסיפור

" החזקת 2,000 מסמכים בניגוד לחוק" לכן המעשה אינו קשור בשום פנים ואופן " לחופש העיתונאות" וזו הסיבה שראוי לעונש . מדבריה עלה בבירור שלא "משובת נעורים" ולא "קלות דעת" הניעו אותה לגנוב אלפי מסמכים, כפי שכמה אנשי תקשורת ניסו לטעון בביטחון מופלג, אלא אידיאולוגיה. מה היא האידיאולוגיה הזאת?

גם הסבירה המלומדים שרצתה להוכיח כי מדינת ישראל מבצעת פשעי מלחמה הם לעג לשכל הישר.

את השאלה כיצד היא מצדיקה את הגניבה ואת העברת המסמכים לעיתונות, היא הסבירה כי האמינה שבמשפט ההיסטוריה, מי שהתנגד לפשעי מלחמה ייצא זכאי.

פרשת ענת קם הנאשמת בגנבת מסמכים מצה"ל חידדה את האיום הפנימי על הרקמה הלאומית של המדינה, הקיים בתוכנו לצד איומים אחרים. הסוגיה שלפנינו היא "החלום הרטוב של מודיעין האויב".

ענת קם עצמה פחות חשובה אל מול התופעה רחבת ההיקף העולה משורה של גילויים אחרים המככבים בשנים האחרונות כגון: כאלה שמסיתים להטלת חרמות ונידויים בחו"ל, ישראלים שהעבירו האשמות כזב לוועדת גולדסטון, כאלה שמטיפים ולוקחים חלק בהוצאת צווי מעצר בחו"ל נגד מנהיגים וחיילים ישראלים, ישראלים שהאשימו ומאשימים את מדינת ישראל בחו"ל בביצוע פשעי מלחמה.

קיימת שורה של ארגונים עיתונאים ואנשי ציבור ישראלים, הפועלת ברוח זו וזוכה ללגיטימציה בטרקליני החברה.
דינם של אלו חייב להיות זהה לדין- אלה ששרכו בעבירות נגד בטחון המדינה, זהו הדין שיש לגזור על כל מי שקודח חור בקרקעית הספינה המשותפת שלנו, בתואנה של הגנה על ערכים אוניברסאליים מקודשים.

התקשורת אמנם עסוקה בעיקר בעצמה בפרשת קם-בלאו-הארץ, אבל הדאגה המטרידה יותר סביב הפרשה הזו נעוצה בשאלת הלגיטימציה למעשים של גיבורי הסיפור. והלגיטימציה הזו חורגת בהרבה מהעובדות החמורות של הפרשה הנוכחית: במסגרתה חלקים מהשמאל הישראלי, ובתוכו ענת קם, בלאו והארץ, מספקים לעצמם הצדקה לפגיעה שלהם במדינת ישראל, בחוקיה ובביטחונה.

לפנינו ביטויים לאידיאולוגיה שניתן לקרוא לה שמאלנית, דומני שגם הכינוי פוסט-ציוני או אנטי-ציוני הולם אותה. יתרה מכך הייתי קורא לה אידיאולוגיה של שנאת מדינת ישראל וצה"ל.

בואו ונבחן כמה דוגמאות: דעותיו של סגן עורך מוסף "הארץ",לא רוצה לחיות במדינה של אלירז פרץ ולא של אמא שלו משפחה של פשיסטים ג'יהאדיסטים.

דעותיה של מי שהייתה עד לפני ימים ספורים מנהלת אגף המידע של ארגון ב"צלם": "יום הזיכרון לחללי צה"ל הינו קרקס פורנוגרפי של הכתרת השכול וסתימת פיות.

איך אנחנו מעזים להדליק משואה לתפארת מדינת ישראל ביום העצמאות? בשם מה התפארת?.

ישראל המציאה את האנטישמיות כדי לחמוק מאחריות לפשעי מלחמה.

מורה לאזרחות בתיכון חדש בתל אביב הטיחה באחד מתלמידיה שהוא "אנטישמי" וסילקה אותו משיעוריה עד סוף השנה- וזה למה? התלמיד העז לכנות את ענת קם "שונאת ישראל"

משעזב את הכיתה, קינחה המורה באמירה: "בכל אחד מאיתנו מסתתר נאצי קטן".

ראש החוג להיסטוריה כללית באוניברסיטת תל אביב וראש החוג לספרות עברית באוניברסיטה העברית, שפנו פומבית למפלגה הקומוניסטית הגרמנית, בתוכחה ובבקשה- לחדול להביע עמדה פרו-ישראליות כלפי ישראל הפשיסטית- ועליהם להצטרף לקריאות החרם והסנקציות על ישראל ושתתמוך בכל הארגונים הנאבקים במעשיה.

פשוט ככה, בלי כחל וסרק ובלי ללכת לאיבוד עם ההגדרות הסובבות סביב המילה "שמאל" עם אנשים כאלה החברה בישראל צריכה להתמודד מדי יום ביומו.המצדדים אותם שבינינו יבואו ויאמרו:מדובר במעטים, לא צריך להתרגש אך גם כמות קטנה ביותר של רעל בגוף מסוכנת!!!
זהו רעל המצוי במוקדי התרבות והחינוך שלנו, השאלה העולה מאיזה מעיין הם שתו את תורתם?
זהו רעל שזוכה לחיבוק ואהדה בחלקים לא קטנים של התקשורת שלנו. יותר מכך, זהו רעל שמזין בעת הנוכחית את אחד האיומים החיצוניים החמורים ביותר על מדינת ישראל, בצד האיומים הצבאיים: שלילת הלגיטימיות של קיומה של מדינת ישראל ושלילת זכותו של העם היהודי להגדרה עצמית, כאשר הדמוניזציה של ישראל היא אחד הכלים לכך.

גורלה של ענת קם עצמה צריך להיגזר משאלה פשוטה: האם באמת פעלה בשל טיפשות נעורים, כפי שמנסים מקורביה ועורכי דינה לטעון או שכפי שהודלף מחקירתה, היא הונעה ממוטיבציות אידיאולוגיות המכתירות את מדינת ישראל וצבאה כמי שמבצעים פשעי מלחמה שיטתיים?

באשר לעיתונאי בלאו, אין ספק שמדובר בדג שמן- זה עיתונאי שהצליח להביך כל כך את צה"ל ומערכת הביטחון, פעם אחר פעם, באמצעות הדלפות ועדויות מבפנים.

באשר לקם, מקורביה מפזרים כל מיני רמזים כאילו לא רק חשיפת האמת ועשיית צדק עמדו לנגד עיניה. בין אם יש ממש בדברים או לא, בדבר אחד אין ספק: "פרשת ענת קם" תעסיק את טובי הפרשנים והמלומדים בהיבט הצר של בטחון השדה ויחסי הצבא עם התקשורת; על כך יישפכו נהרות של דיו.

מהפרשה הזו עולה מסר חשוב לפרקליטות והעומד בראשה ולאלה המטפלים בתיק ולאחרים. עליהם לחשוב גם על הנזק שנגרם לשמה הטוב של ישראל כשהם שוקלים שיקולים של ביטחון המדינה. גם דימוי ושם טוב תורמים לביטחונה ושגשוגה של ישראל.

ואולי מעז יצא מתוק ומישהו במערכת המשפט יבין את חוכמת חז"ל על "גזירה שהצבור אינו יכול לעמוד בה", וישקול בעתיד את עמדתו כשיידרש לבחון ולאזן בין סוגיות של חופש העיתונות, חופש הפרסום וחופש הביטוי מול נושאים שעניינם ביטחון המדינה בין אם אמיתי או מדומה.

על הפרק מדינה זמנית

ממשל אובאמה ניכנס למורכבות המזרח תיכונית כפיל בחנות חרסינה תוך שהוא מנפץ הרבה מהכלים השבריריים בחנות. הצהרתו הנמהרת שיש קשר שליל בין תהליך השלום להמשך הבניה בהתנחלויות ודרישתו האולטימטיבית להקפיא את כל הבניה, כולל במזרח ירושלים, כתנאי ראשוני להמשך המו"מ עם הפלשתינים הציבה רף שאילץ את כל העולם הערבי להתיישר לפיו. הוא הגביר את הדה-לגיטימציה של מדינת ישראל וגרם לכולם לטפס על עצים גבוהים במקום לחפש את המכנה המשותף. אובאמה בא לברך ונמצא מקלל, בא לחזק ונמצא מחליש, בא לזרז ונמצא מעכב., בא לגשר ונמצא מפלגת בה לייצב את המזה"ת ונמצא מערער.

אי אפשר להתעלם משני תהליכים מקבילים ומזינים זה את זה בסכסוך בינינו לפלשתינים.

רוח החמאס קונה לה אחיזה בכל שדרות החברה הפלשתינאית,ומחדדת אצלם את מהות הסכסוך.

הרעיון למדינה זמנית פלשתינית איננו חדש המדינה הזמנית מהווה חלק מ"מפת הדרכים" אמנם כאופציה בלבד.

מדינה זמנית היא דבר שניתן ליצור אותו, ואפשר לכנותו מדינה שבדרך, ויתאפשר לעם הפלשתיני לראות זאת כצעד בדרך להסדר כולל, משהו שיתלו בו את תקוותיהם וחלומותיהם.

התקשורת מדווחת בימים האחרונים על הצעה ישראלית לפלשתינים - מדינה זמנית על 60 אחוזים מן הגדה המערבית.

האילוצים והנסיבות הם אלה המכתיבים לבחור בדרך הזאת, ולא כפי שאחדים מאיתנו מציגים זאת: שהרעיון הזה הוא באי הצורך להכריע עכשיו ומוסיפים: שלמנהיג שאין לו האומץ או הנכונות להגיע להסדר קבע בתקופת הכהונה שלו, ולכן הוא דוחה זאת ליום שבו העניין לא יהיה באחריותו.

היתרון מבחינתנו, הוא שלא נקבל, בתמורה הסכם הביניים, ובסוף הדרך נקבל הסדר הקבע, בהם סיום התביעות, הכרה בישראל כביתו הלאומי של העם היהודי, הכרה בירושלים כבירת ישראל, כולל השכונות היהודיות במזרחה, וירושלים לא תחולק,והסרת נושא זכות השיבה מסדר היום.

אם התנאים יבשילו לכך, ואם אכן תוקם מדינה זמנית,מדינת ישראל והעומד בראשה יצטרך לעמוד על כך שכל השלבים שהוזכרו לעיל יתממשו הלכה למעשה.

ששלב מסוים מתוך היוזמה הערבית יתממש וכן במקביל יתממשו: הסרת החרם על ישראל, שליחת משלחות מסחריות ערביות לישראל ומשלחות מסחריות של ישראל למדינות ערב, מתן אישור לטיסה מעל המרחבים האוויריים של העולם הערבי ועוד.

הפלשתינים, מצידם, יצטרכו לקבל מחויבות לכך שההסדר הזמני הזה לא יונצח, ושבתוך הזמן שיוקצב, אם לא יימצא פתרון קבע, יקרה משהו שיפצה אותם.

ולמרות זאת הפחד מן הצד הפלשתיני, טמון בכך שמרגע שההסכם יעמוד בפני עצמו, יהפוך הסכסוך הישראלי פלשתיני לסכסוך גבולות שגרתי והם "ייתקעו" עם מדינה "זמנית" לכן הניסיונות לשכנע את הנשיא עבאס לקבל את הרעיון. ניסיונות אלה לא עלו יפה בינתיים.

יש לציין שבהקשר היותר רחב של המזה"ת ממשל אובאמה הוא אכן " בלתי הוגן". כאשר אובאמה נבחר לנשיאות ב 11/2008 היו מגעים מתמשכים על בסיס שבועי עם הפלשתינים. ישראל קיימה מגעים גלויים וחשאיים עם הרבה ממדינות ערב הסוניות המאוחדות בחששם מאיראן. במקביל נמשכה, לדעת רבים לאסונה של ישראל, בניה נרחבת בהתנחלויות בדיוק כמו בכל המגעים הקודמים בין ישראל לערבים.
יש לארה"ב הכוח, העוצמה וההשפעה לעצב תהליכים אבל זה לא אומר שיש לה גם את החוכמה. היתרון של ארה"ב שאת מחיר השטויות שלה משלמים בדרך כלל אחרים.

גם הקהילה הבינלאומית תפיק תועלת מכינון מדינה שכזו: "אבל כדי שתיווצר מדינה זמנית, היא צריכה להיות בעלת משטר דמוקרטי ושקיפות, ללא שחיתות, והמנגנונים הביטחוניים יפעלו בה בצורה טובה",
האם משמעות הדבר היא שההצעה הזו חסרת כל סיכוי?

האם כטובע הנאחז בכל קנה קש- היתה מוכנה בייאושה הרשות הפלשתינאית לקנות כל רעיון שמישהו מהצדדים זרק לעברה?

גניבת המסמכים

עיתון הארץ היה ועודו שנוי במחלוקת. לפחות מבחינת אופן הכיסוי של ענייני ביטחון ופוליטיקה. כך בעבר, וכך גם בתקופה זו. חלק מכתבי העיתון, הנותנים את הטון בעיתון הארץ, מסקרים את נושא הביטחון באופן "המושך אש", ולא פחות ביקורת כנגד בעלי השליטה בעיתון - אפילו עד כדי הטלת ספק בדבר נאמנותם לעם היהודי בכלל ולמדינת ישראל בפרט.

הקו הפוליטי של עיתון הארץ היה מאז ומתמיד מגובש ואחיד. מצד צמרת כתבי העיתון, לכיוון אחד: שמאל וללא עצירה באדום בענייני ביטחון.

בעקבות גל הביקורת שנשמעה לאחרונה נגד עיתון הארץ, על הקצנת העמדות השמאלניות בהן נוקט עיתון זה, נאלץ המו"ל עמוס שוקן לצאת ולהתגונן, ויותר מזה, לנסות ולשכנע בדבר המובן מאליו בפרשה הביטחונית שנחשפה שהצמרת בעיתון הארץ צודקת ואילו השב"כ טועה.

ביטאון התעמולה האנטי-ציוני המכונה עיתון הארץ גמר אומר לקדם את האג'נדה האנטי-ציונית שלו על-חשבון מערכת הביטחון

עיתון הארץ החליט לצאת למתקפה אגרסיבית כנגד זרועות הביטחון של מדינת ישראל- וכנגד השב"כ במיוחד. וזאת לעומת הרצון הטוב של השב"כ לשמור על חופש העיתונות, ובמטרה לכבד את חיסיון המקורות העיתונאיים לכן זו הסיבה שנוהל בצעד חריג, משא ומתן בין באי כוחו של אורי בלאו לבין השב"כ שבמסגרתו גובש הסדר מסירת כל המסמכים, המסמכים לא יהוו ראיה כנגד החשוד והפרשה מאחורינו. הובהר והוסכם כי אין באמור לעיל כדי להתיר לבלאו להחזיק ברשותו או בשליטתו מסמכים סודיים כלשהם. אם ירצה להסתמך בעתיד על המסמכים, תקוים התייעצות בין עו"ד העיתונאי ליועץ המשפטי של השב"כ.

מכאן עולים כמה עניינים, שמקוממים ואינני יודע לומר מה מקומם יותר: האם הטיעון הבסיסי העולה מרוח הכתבה לפיו העיתונאי פועל ע"פ רוח זכות הציבור לדעת

או שמא הדרך הנלוזה ל"הוכחת" טיעון שכזה הבאה לידי ביטוי בהשלכת דברי בלה במערכת הביטחון וגיבוי מלא לעיתונאי ששרך.

נכון להיום אם הוא ימשיך להסתתר בלונדון צריך להביא אותו משם כמו שהביאו את וענונו, הוא לא יותר טוב ממנו ואפילו גרוע ממנו, לפחות וענונו עומד מאחורי מעשיו המנוולים, ובלאו ברח מהארץ ולא רוצה להתייצב, אם הוא חף מפשע לפי דבריו ומעבדיו אין סיבה שלא ירצה להתייצב.

חופש הביטוי הוא ציפור נפשה של הדמוקרטיה, אך לא ייתכן שעיתון הארץ מודיע כי העיתון יממן את אורי בלאו, וביוזמת העיתון בלאו לא שב לארץ .

אי אפשר להפר את החוק ולפגוע בביטחון הלאומי ובאותה עת להתכסות תחת עלי תאנה של "חופש ביטוי וזכות הציבור לדעת".

פרשת גניבת המסמכים הצבאיים, על ידי ענת קם, אינה עבירת ריגול, אלא עבירת בגידה שהעונש עליה חמור יותר.

יש כאן באופן ברור הדגמה קבל עם ועולם כיצד האידיאולוגיה השמאלית /הפוסט ציונית והבוגדנית מביאה גם למעשי בגידה ממש שנועדו לשרת את האידיאולוגיה הבוגדנית של השמאל, הגברת הנאלחת מודה שהיא עשתה זאת ממניעים אידיאולוגיים.

מאחורי האידיאולוגיה הסתתר המניע והוא למנוע מצה"ל לפעול נגד הטרור. הדלפת ומסירת החומר הזה בא באופן מפורש בכדי לפגוע בצ.ה.ל ושאר מערכות הביטחון.

צל המונופול המחשבתי, והחוטים הנמשכים מאחורי הקלעים, והנסתרים מעין הקורא או הצופה. הם הסיבות האמיתיות שגורמות לכלי תקשורת לתקוף או לא לתקוף, לרומם או להשפיל, להבליט או להצניע, להדפיס או להשליך לפח. הנטייה השמאלית בתקשורת הישראלית היא שהביאה אותה לניתוק מהעם ואת כיצד הפכו העיתונאים לכלי משחק בידי מו"לים ואינטרסנטים. ודוגמה בולטת לכך הוא הראיון שנתן המו"ל לערוצי הטלוויזיה- והין השאר אמר: אם לא יינתן חיסיון לענת קם ולאורי בלאו, אזי המסכמים הסודיים יופקרו. במדינת חוק היה האיש הזה, נעצר תוך שעה מהופעתו הפומבית בטלוויזיה ועומד לדין בגין סחטנות ובגידה.

סגן עורך מוסף הארץ, כתב בפייסבוק, כי משפחתו של אלירז פרץ הי"ד, ששלחה 4 בנים לסיירת גולני ושניים מהם נפלו בקרב, היא משפחה של "פאשיסיטים ג'יאדיסטים". הוא הוסיף "שאינו רוצה לחיות במדינה של אלירז פרץ ולא של אמא שלו". ההתנצלות היא איננה רלוונטית הדעה הקיצונית נכתבה, וזה פניה של עיתון הארץ.

מי שאוהב את הארץ, אינו קורא את עיתון "הארץ".

הקרו החדשה

לאור פרשת הביטחונית ניתן לומר שעדיף לפתוח את הדיון הזה זה ממש תיבת פנדורה-אני מודע לזה שמי שפותח את תיבת פנדורה משחרר שדים ופורענויות לעולם. השמאל האידיאולוגי שוב חצה קווים וזה לא בפעם הראשונה, ופעל לפגוע בביטחון המדינה. כך גם "הקרן החדשה" המיטבה עם אויבינו.

"הקרן החדשה" איננה רק דו"ח גולדסטון, במאי 99' היה מחנה השמאל באופוריה יו"ר מפלגת העבודה דאז אהוד ברק, בעזרת קואליציית תנועות השמאל, הביס את הימין והכריז על "שחר של יום חדש".

האופוריה היתה גם נחלת "הקרן" היו"ר בימים ההם מר יערי הוציא מנשר לחברי ההנהלה והצוות: ובין היתר נאמר בו "אתמול בלילה קרה דבר גדול בישראל. החברה הישראלית, במפגן מדהים של דמוקרטיה, הצליחה הן לסלק מהשלטון קואליציה ביזארית ששילבה קיבעון פוליטי, הידרדרות אתית וקלריקליזם דתי וחברתי והן להעניק לחברה הישראלית סיכוי נוסף. אנחנו היום יכולים לחוש סיפוק מהערכים שהומחשו בתוצאות הבחירות ומהדרך שבה הושגו. זה בלתי אפשרי להביט במה שקרה מבלי לראות את טביעות האצבעות הברורות והאמיצות של הקרן החדשה לישראל ושל שתי"ל הזרוע הביצועית של הקרן.

מטרותיה הסמויות של הקרן הן פוליטיות לכל דבר ועניין. לא בכדי נמנעת הקרן מלחשוף את סדר היום הפוליטי שלה, שכן אז תאבד חלק ניכר מיכולת השפעתה. אבל זה לב העניין: התהדרות בנוצות ניטרליות, בעוד שמבחינה מעשית כיוון התמיכה הוא שמאלי למהדרין.

הקרן תומכת במה שהיא מכנה "זכויות הפלשתינים אזרחי מדינת ישראל" הקרן נמנעת מלהשתמש במונח "ערביי ישראל". מובן שהבסיס לתמיכה נשען על מונחים כמו "זכויות אדם", "דמוקרטיה" וכדומה, ובחסותו פועלת הזרוע הביצועית שלה להעברת אדמות לאום לערבים, באמצעות ייעוץ, הכוונה, מימון עמותות, ארגון קואליציות ועוד.

הרציונל מאחורי הפעילות האסטרטגית הזאת עשוי להתברר באמצעות הצצה אל "החוקה הדמוקרטית" שחיבר "ארגון עדאללה" הנתמך על ידי הקרן, ושעיקרה הוא מחיקת צביונה היהודי של ישראל. להכיר בזכות השיבה של הפליטים הפלשתיני, המטרות הסמויות של הקרן, אם נבחן זאת לפי זהות נציגיה ואוהדיה ולפי קֶשת התמיכות בארגונים המזוהים פוליטית, הן הקמת מדינה פלשתינית בגבולות 67' והפיכת ישראל ל"מדינת כל אזרחיה".

16 עמותות הנתמכות ע"י הקרן החדשה לישראל תרמו חומרים מרשיעים נגד צה"ל ונגד הממשלה בפרשת "עופרת יצוקה" ועוד.

כבר מעל מדור "שהקרן החדשה" מסובבת את כולנו על האצבע. הולכת עם ומרגישה בלי. כמו פעם אחר פעם אפשר להיווכח בסובלנות־על־תנאי של אינספור הארגונים הללו, המסתווים מאחורי שמות בעלי ארומה ערכית אוניברסאלית. אבל האם הם פתוחים לביקורת? שאלה רטורית. יש דמויות הציבור בישראל החוששים לבקר את הקרן פן יבולע להם. לא לחינם; ההשפעה האדירה של המיעוט הפוסט ציוני על הרוב הציוני קשורה, בין היתר, בהטלת הפחד מפני התעמתות עם אנשיו. הקמפיין שניסו בקרן החדשה לנקוט היא טקטיקות ההפחדה וההשתקה המוכרות, ואף אימו בתביעת דיבה.

על עובדות מוצקות ונתונים אמפיריים אין להתווכח, האסטרטגיה של הקרן בנויה על הולכה בכחש, הטעיה, פעילות מאחורי הקלעים תוך הפעלת מאות ארגונים מזיקים. וכמובן, איך אפשר בלי סיסמת הקסמים העומדת מאחורי ההונאה: "זכויות אדם" - שם קוד לפעילות אנטי ישראלית שמטרתה לשלול מהעם היהודי את הזכות הבסיסית ביותר - הזכות לחיים.הקרן החדשה מפעילה עשרות ארגונים אנטי-ישראליים וזוכה לשיתופי פעולה עם משרדי ממשלה. מממנת גופים אנטי-ציוניים כמו עדאלה, וגם רוצה למתג את עצמה כפטריוטית. מחזיקה ארגונים שמפיצים שקרים על חיילי צה"ל ומנסה להשתיק את חופש הביטוי של יריביה, מממנת הסתה אנטי ישראלית ומגייסת כספים מאוהבי ישראל.

ב"קרן לישראל חדשה" היו בטוחים שאפשר לעבוד על כולם, כל הזמן. בדיוק כפי שמחר בבוקר תזרח השמש, כך ברור היה לעומד בראשה ולחבריה שאזרחי ישראל הם כל כך אדישים וחדלי אישים שהם יוכלו להמשיך ולעבוד על כולנו עוד דור.לא יתכן שתאגיד ענק המגלגל מאות מיליוני דולרים מסובב את אזרחי ישראל על האצבע והופך את הדמוקרטיה הישראלית לבדיחה וכי למה שלא יחשבו כך?

האם יש צדק שמיעוט זניח שמתוקצב בכבדות על ידי קרנות עוינות ומדינות זרות מצליח לרמוס את רצון העם ולכפות עליו מדיניות הנוגדת את השקפת עולמו?

אי אפשר להבין מה אנחנו רוצים ממדינות העולם שכולן תומכות ב"דוח" גולדסטון השִקרי ומה יכולה לעזור הסברה ודיפלומטיה ישראלית מול העולם הגדול כשלנגד עיניו ואוזניו מופיעים ישראלים וטוענים שהצבא שלנו רוצח ילדים ושיש להם הוכחות שהצבא הישראלי אשם בכך. מה חשבנו, שמישהו בעולם מוכן להיות טוב יותר מהישראלים עצמם?

ולא זו בלבד, אלא שישראלים, תושבי הארץ, הולכים והופכים את אלה הפוגעים באינטרסים הלאומיים הבסיסיים שלנו לנרדפים מסכנים, רחמנא לצלן, וכל מי שיוצא נגד קרן חדשה "לישראל!הנתמכת ומופעלת על ידי אויבי ישראל בעולם הוא ממש לא דמוקרטי.

לומר שהמערכה נגד "הקרן לישראל החדשה" היא מערכה של דוד נגד גולית תהיה הפרזה אדירה , ולמרות זאת הבלוף נחשף מתברר שקיים קשר הדוק בין 16 מארגוני הקרן לדוח גולדסטון הנבזי והמכוער.

היום יודעים אזרחי ישראל מי היא הקרן החדשה ומה טיבה, וחבריה לא יוכלו עוד להטעות, להפיץ עלילות ולחשוב שעולם כמנהגו נוהג. דו"ח גולדסטון הוא מאוד בעייתי גם מבחינתנו מצהירה יו"ר הקרן וכל זה אחרי שהסבירה שהדוח מאוזן מכיוון שהוא מבקר גם את החמאס. "עשינו שם דברים רעים", פוסקת ומוסיפה כי "השתמשנו בכוח עודף", מכך עולה שגם על הדוח היא סומכת את שתי ידיה, לכן זה קצת בעייתי לומר שהקרן לא תומכת בדוח, ובאותה נשימה לספר שהדוח מוכיח שביצענו דברים רעים זה לא הולך ביחד.

נחשפה ערוותו של הקשר ההדוק בין הקרן החדשה ובין אותם ארגונים ועמותות שלחשו על אוזנו של גולדסטון.
כמה קל להפוך את הדוח של תנועת "אם תרצו" לכתב תביעה אישי נגד יו"ר ולהסיט את הוויכוח מהעניין עצמו – הדיון אודות פעילותה של הקרן החדשה לישראל, והנזק או התועלת שהיא מביאה לישראל.
עם כספים שעוברים בחדווה לכל דורש, בהנחה כמובן שהוא זוכר את סיסמת הכניסה "זכויות אדם" נוח להתעסק כך השמאל פועל, ולעומת זאת עם הדוח עצמו כנראה שיש בעיה להתמודד.

הדיון במליאת הכנסת נגד הקרן החדשה לישראל והעומדת בראשה והעליהום על ארגוני זכויות אדם והנימוקים המקארתיסטיים היו במקומם. כל אלה חושפים את כישלון המדינה והכנסת ואת חוסר יכולתה לבצר ולהגן על צביונה הדמוקרטי של המדינה.

נכון עושים חברי הכנסת המתייצבים להגן על זכויות האדם ולא רק כאשר הדבר תואם את מטרתם הפוליטית.

ארגוני זכויות אדם שממומנים על ידי הקרן החדשה לישראל מעלה תמונה עגומה שבמסווה הזה של פעולות חברתיות למען זכויות אדם פועלים בעצם במסע אנטישמי כדי למנוע את זכות ההגדרה העצמית מהעם היהודי". לקרוא ולא להאמין, דברים שמזכירים מקומות אחרים ומשטרים אחרים.

זו איננה רדיפת הארגונים - שעושים את עבודתם נאמנה ומעזים להשמיע ביקורת לגיטימית על פעילות הדרג המדיני והצבאי, כפי שהדבר מתרחש בכל מדינה דמוקרטית מתוקנת, זה מסע הד הלגיטימציה נגד מדינת ישראל וערכיה, לארגונים אלה ובראשם לקרן החדשה יש לומר בברור- אתם לא תפחידו אף אחד, וכן לא תשתיקו אף אחד הכנסת והמדינה תמנע ממכם פעילות בהמשך.

הדבר מעיד על כך שאין בשמאל הפנמה אמיתית של מהות הדמוקרטיה,קיים מושג "דמוקרטיה מתגוננת" ובעיקר הגנה על זכויות מפני עריצותו של אותו שמאל. במרבית המקרים הביקורת של השמאל ועיסוק בהן מתפרש כאיום וכפגיעה בביטחון המדינה, דוח גולדסטון היא דוגמה מובהקת לכך..

ישראל ניהלה את מבצע " עופרת יצוקה " במסגרת כללי הלחימה באופן חוקי ומוסרי, לכן נכון עשתה ממשלת ישראל בסירובה לשתף פעולה עם ועדת בדיקה שקיבלה מנדט ממועצת הביטחון של האו"ם שמסקנותיה היו ידעות מראש.

השמאל בישראל מנהל קרב מאסף, ומשחקים בכללי משחק שאבד עליהם הכלח. הם טומנים את הראש בחול ומסרבים להתאים את עצמם למציאות, יש להדגיש ישראל לא פגעה בזכויות האדם, ולכן זה איננה עניינה של הקהילה הבינלאומית להתערב בכך.

התערבות השמאל בעניינה של המדינה בכל הקשור לדוח גולדסטון מניפה את הגרזן על הדמוקרטיה הישראלית.

אני מבין שיש ישראלים התומכים ברעיונות האלה,זכותם גם להפיצם ולשכנע את הציבור ביופי שבהתאבדות הקולקטיבית, אבל הבה נשחק את המשחק בקלפים גלויים. חקירת הקרן ושלוחותיה היא צו השעה לחברה שואפת חיים.

צריך לשאול למה נבהלו פתאום אנשי הקרן הזו כשהעליתי תביעה לחקור מי שולח לה מימון ומהו מקור פעולותיה. מה יותר דמוקרטי מחקירת פעולות שלמעשה חותרות תחת אותה דמוקרטיה. ואם נכון הדבר שאין הם נהפכים לגייס חמישי, למה הפחד

מה יותר דמוקרטי מחקירת פעולות שלמעשה חותרות תחת אותה דמוקרטיה
מחקירה?
בסתר ליבם הם מודים שיש בעיה רצינית בכך שמדינות עוינות לישראל יממנו פעולות פוליטיות בשמאל הישראלי, שכן יש כאן חשש להתערבות של מדינות זרות ושל גושי מדינות כמו האיחוד האירופי בפוליטיקה הישראלית הפנימית

חקירה לבדיקת מקורות מימון מגורמים עוינים זרים לא רק שאיננה הסתה ורדיפה, אלא היא חיונית כדי להבטיח שלא תהא חתירה תחת אושיות הדמוקרטיה שלנו בטיעונים דמוקראטיים לכאורה.

נכון עשתה מליאת הכנסת כאשר אישרה בקריאה טרומית, את הצעת החוק המחייבת שקיפות וגילוי לגבי ארגונים פוליטיים הנתמכים מימונית על ידי ישות מדינית זרה. ולייצר איזון בין זכותם של ארגונים פוליטיים במדינה דמוקרטית לפעול בחופשיות, לבין זכותו של הציבור בישראל לדעת מי מממן את קידומן של עמדות פוליטיות כאלו ואחרות.
החוק ימנע בעתיד שהתופעות שנגלו בדוח גולדסטון, כאשר מדינות אירופה מימנו דרך ארגונים פוליטיים ישראלים הצגת נתונים מוטעים ומגמתיים כנגד צה"ל ובהמשך טענו שמדובר בנתונים אובייקטיביים שנאספו על ידי גורמים ישראליים רשמיים לא יחזור על עצמו. זכותה של מדינה דמוקרטית להגן על עצמה לפחות על ידי חומת השקיפות.

עד היום הקרן החדשה עוד לא פרסמה התייחסות רצינית לפרסומים הרבים בתקשורת נגדה. במקום זאת זכינו לשמוע רפש והכפשות.

נחשפו לקמפיין הנגדי של אוהדי "הקרן החדשה לישראל" ונציגיה. הקינה והצדקנות שמורות רק לצד אחד, הדאגה לזכויות הפרט, חופש הביטוי והאחיזה בזקנו של שר ההיסטוריה נראים כמו היו מאז ומעולם נחלתו של הצד השמאלי במפה הפוליטית, רק לו מותר לבקר, להתקיף, לצקצק בלשונו, לתבוע בדיקה ושקיפות, בעוד מבקריו "סותמים פיות" ו"פוגעים בחופש הביטוי.

כן זכינו למצעד מרואיינים ומכפישים מצד שורת ארגוני הקרן שנרתמו מיד להגן על היד החותמת .

"כל מי שמעז לפגוע בביטחון המדינה ולהוציא דיבתה רעה, צריך לשלם על כך"