ענת קם

אינני מחדש מאומה- רבים בין העיתונאים שבמהלך עבודתם שזפו עיניהם לחומר סודי, ולמרות זאת לא קמה מהומה בנושא כפי שאנו עדים בפרשת ענת קם. מעצרה של קם, תחת מעטה סודיות, נועד לספק את יצר הנקמה כפי שטועני מקורביה.

נכון הדבר למעשייה של ענת קם אין שום קשר לריגול- מה שעומד מול עינינו הוא חומרתו של הסיפור

" החזקת 2,000 מסמכים בניגוד לחוק" לכן המעשה אינו קשור בשום פנים ואופן " לחופש העיתונאות" וזו הסיבה שראוי לעונש . מדבריה עלה בבירור שלא "משובת נעורים" ולא "קלות דעת" הניעו אותה לגנוב אלפי מסמכים, כפי שכמה אנשי תקשורת ניסו לטעון בביטחון מופלג, אלא אידיאולוגיה. מה היא האידיאולוגיה הזאת?

גם הסבירה המלומדים שרצתה להוכיח כי מדינת ישראל מבצעת פשעי מלחמה הם לעג לשכל הישר.

את השאלה כיצד היא מצדיקה את הגניבה ואת העברת המסמכים לעיתונות, היא הסבירה כי האמינה שבמשפט ההיסטוריה, מי שהתנגד לפשעי מלחמה ייצא זכאי.

פרשת ענת קם הנאשמת בגנבת מסמכים מצה"ל חידדה את האיום הפנימי על הרקמה הלאומית של המדינה, הקיים בתוכנו לצד איומים אחרים. הסוגיה שלפנינו היא "החלום הרטוב של מודיעין האויב".

ענת קם עצמה פחות חשובה אל מול התופעה רחבת ההיקף העולה משורה של גילויים אחרים המככבים בשנים האחרונות כגון: כאלה שמסיתים להטלת חרמות ונידויים בחו"ל, ישראלים שהעבירו האשמות כזב לוועדת גולדסטון, כאלה שמטיפים ולוקחים חלק בהוצאת צווי מעצר בחו"ל נגד מנהיגים וחיילים ישראלים, ישראלים שהאשימו ומאשימים את מדינת ישראל בחו"ל בביצוע פשעי מלחמה.

קיימת שורה של ארגונים עיתונאים ואנשי ציבור ישראלים, הפועלת ברוח זו וזוכה ללגיטימציה בטרקליני החברה.
דינם של אלו חייב להיות זהה לדין- אלה ששרכו בעבירות נגד בטחון המדינה, זהו הדין שיש לגזור על כל מי שקודח חור בקרקעית הספינה המשותפת שלנו, בתואנה של הגנה על ערכים אוניברסאליים מקודשים.

התקשורת אמנם עסוקה בעיקר בעצמה בפרשת קם-בלאו-הארץ, אבל הדאגה המטרידה יותר סביב הפרשה הזו נעוצה בשאלת הלגיטימציה למעשים של גיבורי הסיפור. והלגיטימציה הזו חורגת בהרבה מהעובדות החמורות של הפרשה הנוכחית: במסגרתה חלקים מהשמאל הישראלי, ובתוכו ענת קם, בלאו והארץ, מספקים לעצמם הצדקה לפגיעה שלהם במדינת ישראל, בחוקיה ובביטחונה.

לפנינו ביטויים לאידיאולוגיה שניתן לקרוא לה שמאלנית, דומני שגם הכינוי פוסט-ציוני או אנטי-ציוני הולם אותה. יתרה מכך הייתי קורא לה אידיאולוגיה של שנאת מדינת ישראל וצה"ל.

בואו ונבחן כמה דוגמאות: דעותיו של סגן עורך מוסף "הארץ",לא רוצה לחיות במדינה של אלירז פרץ ולא של אמא שלו משפחה של פשיסטים ג'יהאדיסטים.

דעותיה של מי שהייתה עד לפני ימים ספורים מנהלת אגף המידע של ארגון ב"צלם": "יום הזיכרון לחללי צה"ל הינו קרקס פורנוגרפי של הכתרת השכול וסתימת פיות.

איך אנחנו מעזים להדליק משואה לתפארת מדינת ישראל ביום העצמאות? בשם מה התפארת?.

ישראל המציאה את האנטישמיות כדי לחמוק מאחריות לפשעי מלחמה.

מורה לאזרחות בתיכון חדש בתל אביב הטיחה באחד מתלמידיה שהוא "אנטישמי" וסילקה אותו משיעוריה עד סוף השנה- וזה למה? התלמיד העז לכנות את ענת קם "שונאת ישראל"

משעזב את הכיתה, קינחה המורה באמירה: "בכל אחד מאיתנו מסתתר נאצי קטן".

ראש החוג להיסטוריה כללית באוניברסיטת תל אביב וראש החוג לספרות עברית באוניברסיטה העברית, שפנו פומבית למפלגה הקומוניסטית הגרמנית, בתוכחה ובבקשה- לחדול להביע עמדה פרו-ישראליות כלפי ישראל הפשיסטית- ועליהם להצטרף לקריאות החרם והסנקציות על ישראל ושתתמוך בכל הארגונים הנאבקים במעשיה.

פשוט ככה, בלי כחל וסרק ובלי ללכת לאיבוד עם ההגדרות הסובבות סביב המילה "שמאל" עם אנשים כאלה החברה בישראל צריכה להתמודד מדי יום ביומו.המצדדים אותם שבינינו יבואו ויאמרו:מדובר במעטים, לא צריך להתרגש אך גם כמות קטנה ביותר של רעל בגוף מסוכנת!!!
זהו רעל המצוי במוקדי התרבות והחינוך שלנו, השאלה העולה מאיזה מעיין הם שתו את תורתם?
זהו רעל שזוכה לחיבוק ואהדה בחלקים לא קטנים של התקשורת שלנו. יותר מכך, זהו רעל שמזין בעת הנוכחית את אחד האיומים החיצוניים החמורים ביותר על מדינת ישראל, בצד האיומים הצבאיים: שלילת הלגיטימיות של קיומה של מדינת ישראל ושלילת זכותו של העם היהודי להגדרה עצמית, כאשר הדמוניזציה של ישראל היא אחד הכלים לכך.

גורלה של ענת קם עצמה צריך להיגזר משאלה פשוטה: האם באמת פעלה בשל טיפשות נעורים, כפי שמנסים מקורביה ועורכי דינה לטעון או שכפי שהודלף מחקירתה, היא הונעה ממוטיבציות אידיאולוגיות המכתירות את מדינת ישראל וצבאה כמי שמבצעים פשעי מלחמה שיטתיים?

באשר לעיתונאי בלאו, אין ספק שמדובר בדג שמן- זה עיתונאי שהצליח להביך כל כך את צה"ל ומערכת הביטחון, פעם אחר פעם, באמצעות הדלפות ועדויות מבפנים.

באשר לקם, מקורביה מפזרים כל מיני רמזים כאילו לא רק חשיפת האמת ועשיית צדק עמדו לנגד עיניה. בין אם יש ממש בדברים או לא, בדבר אחד אין ספק: "פרשת ענת קם" תעסיק את טובי הפרשנים והמלומדים בהיבט הצר של בטחון השדה ויחסי הצבא עם התקשורת; על כך יישפכו נהרות של דיו.

מהפרשה הזו עולה מסר חשוב לפרקליטות והעומד בראשה ולאלה המטפלים בתיק ולאחרים. עליהם לחשוב גם על הנזק שנגרם לשמה הטוב של ישראל כשהם שוקלים שיקולים של ביטחון המדינה. גם דימוי ושם טוב תורמים לביטחונה ושגשוגה של ישראל.

ואולי מעז יצא מתוק ומישהו במערכת המשפט יבין את חוכמת חז"ל על "גזירה שהצבור אינו יכול לעמוד בה", וישקול בעתיד את עמדתו כשיידרש לבחון ולאזן בין סוגיות של חופש העיתונות, חופש הפרסום וחופש הביטוי מול נושאים שעניינם ביטחון המדינה בין אם אמיתי או מדומה.