ממשל אובאמה ניכנס למורכבות המזרח תיכונית כפיל בחנות חרסינה תוך שהוא מנפץ הרבה מהכלים השבריריים בחנות. הצהרתו הנמהרת שיש קשר שליל בין תהליך השלום להמשך הבניה בהתנחלויות ודרישתו האולטימטיבית להקפיא את כל הבניה, כולל במזרח ירושלים, כתנאי ראשוני להמשך המו"מ עם הפלשתינים הציבה רף שאילץ את כל העולם הערבי להתיישר לפיו. הוא הגביר את הדה-לגיטימציה של מדינת ישראל וגרם לכולם לטפס על עצים גבוהים במקום לחפש את המכנה המשותף. אובאמה בא לברך ונמצא מקלל, בא לחזק ונמצא מחליש, בא לזרז ונמצא מעכב., בא לגשר ונמצא מפלגת בה לייצב את המזה"ת ונמצא מערער.
אי אפשר להתעלם משני תהליכים מקבילים ומזינים זה את זה בסכסוך בינינו לפלשתינים.
רוח החמאס קונה לה אחיזה בכל שדרות החברה הפלשתינאית,ומחדדת אצלם את מהות הסכסוך.
הרעיון למדינה זמנית פלשתינית איננו חדש המדינה הזמנית מהווה חלק מ"מפת הדרכים" אמנם כאופציה בלבד.
מדינה זמנית היא דבר שניתן ליצור אותו, ואפשר לכנותו מדינה שבדרך, ויתאפשר לעם הפלשתיני לראות זאת כצעד בדרך להסדר כולל, משהו שיתלו בו את תקוותיהם וחלומותיהם.
התקשורת מדווחת בימים האחרונים על הצעה ישראלית לפלשתינים - מדינה זמנית על 60 אחוזים מן הגדה המערבית.
האילוצים והנסיבות הם אלה המכתיבים לבחור בדרך הזאת, ולא כפי שאחדים מאיתנו מציגים זאת: שהרעיון הזה הוא באי הצורך להכריע עכשיו ומוסיפים: שלמנהיג שאין לו האומץ או הנכונות להגיע להסדר קבע בתקופת הכהונה שלו, ולכן הוא דוחה זאת ליום שבו העניין לא יהיה באחריותו.
היתרון מבחינתנו, הוא שלא נקבל, בתמורה הסכם הביניים, ובסוף הדרך נקבל הסדר הקבע, בהם סיום התביעות, הכרה בישראל כביתו הלאומי של העם היהודי, הכרה בירושלים כבירת ישראל, כולל השכונות היהודיות במזרחה, וירושלים לא תחולק,והסרת נושא זכות השיבה מסדר היום.
אם התנאים יבשילו לכך, ואם אכן תוקם מדינה זמנית,מדינת ישראל והעומד בראשה יצטרך לעמוד על כך שכל השלבים שהוזכרו לעיל יתממשו הלכה למעשה.
ששלב מסוים מתוך היוזמה הערבית יתממש וכן במקביל יתממשו: הסרת החרם על ישראל, שליחת משלחות מסחריות ערביות לישראל ומשלחות מסחריות של ישראל למדינות ערב, מתן אישור לטיסה מעל המרחבים האוויריים של העולם הערבי ועוד.
הפלשתינים, מצידם, יצטרכו לקבל מחויבות לכך שההסדר הזמני הזה לא יונצח, ושבתוך הזמן שיוקצב, אם לא יימצא פתרון קבע, יקרה משהו שיפצה אותם.
ולמרות זאת הפחד מן הצד הפלשתיני, טמון בכך שמרגע שההסכם יעמוד בפני עצמו, יהפוך הסכסוך הישראלי פלשתיני לסכסוך גבולות שגרתי והם "ייתקעו" עם מדינה "זמנית" לכן הניסיונות לשכנע את הנשיא עבאס לקבל את הרעיון. ניסיונות אלה לא עלו יפה בינתיים.
יש לציין שבהקשר היותר רחב של המזה"ת ממשל אובאמה הוא אכן " בלתי הוגן". כאשר אובאמה נבחר לנשיאות ב 11/2008 היו מגעים מתמשכים על בסיס שבועי עם הפלשתינים. ישראל קיימה מגעים גלויים וחשאיים עם הרבה ממדינות ערב הסוניות המאוחדות בחששם מאיראן. במקביל נמשכה, לדעת רבים לאסונה של ישראל, בניה נרחבת בהתנחלויות בדיוק כמו בכל המגעים הקודמים בין ישראל לערבים.
יש לארה"ב הכוח, העוצמה וההשפעה לעצב תהליכים אבל זה לא אומר שיש לה גם את החוכמה. היתרון של ארה"ב שאת מחיר השטויות שלה משלמים בדרך כלל אחרים.
גם הקהילה הבינלאומית תפיק תועלת מכינון מדינה שכזו: "אבל כדי שתיווצר מדינה זמנית, היא צריכה להיות בעלת משטר דמוקרטי ושקיפות, ללא שחיתות, והמנגנונים הביטחוניים יפעלו בה בצורה טובה",
האם משמעות הדבר היא שההצעה הזו חסרת כל סיכוי?
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה