מחול השדים המתחולל בתקשורת בנושא הגרעין האיראני

כמעט שני עשורים חלפו מאז החלה ישראל להזהיר את העולם מפני תוכנית הגרעין של אירן. במשך עשר שנים התעלם העולם מהאזהרות שלנו. רק ב-2002, כאשר נחשף המפעל הסודי להעשרת האורניום בנתאנז, העולם השתכנע. ואולם מאז שוב אבדו שמונה שנים שלא יסולחו בפז בטרם הקהילה הבינלאומית החלה להטיל סנקציות חמורות על אירן. עם כניסתו של רה"מ הנוכחי לתפקיד ישראל ביקשה להבהיר עפ"י "מקורות זרים "כי על רקע הכוונה האמריקאית לפתוח בדיאלוג דיפלומטי עם איראן, שבידיה אופציה התקפית ריאלית כנגד תוכנית הגרעין של טהראן. ולכן ללא הסדר שיניח את דעתה, מאותתת ישראל, ייתכן שלא תהיה לה ברירה מלבד לתקוף. הקלישאה הידועה שבה כל האופציות מונחות על השולחן הייתה נכונה, תהיה נכונה. אך קשה להבין את הבליץ התקשורתי המתרחש בימים אלה מעל במות התקשורת השונות ע"י עיתונאים בכירים כגון: נחום ברנע, שמעון שיפר, אמנון אברמוביץ' ולווייניו הרבים בתקשורת האלקטרונית. העיתונים והתקשורת האלקטרונית יודעים כי הם מזינים את הפולמוס הציבורי הנשכני ביותר שהיה אי פעם על עתידנו בנתונים שאינם יכולים להיות בדוקים לא על ידם ולא על-ידי הציבור. הם משתמשים בנו ומשעבדים את כולם לאי ידיעה תהומית באמצעות ידיעות מפוקפקות מכל היבט זאת שערורייה לכל דבר. הם קובעים גורלות בנושא שאין להם בו שום ידיעה עדכנית ורלוונטית.  לחגיגה הזאת מצטרפים אנשי מערכת הביטחון לשעבר שהם כבר מחוץ לתמונה המודיעינית, מי יותר ומי פחות. סרקזם הוא כידוע ציניות לעגנית וארסית. סרקזם היא תפיסת עולם בו אתה מכה את היריב, גם זה האידיאולוגי, על לא עוול בכפו. הסרקזם מנצל חוסר אונים מובנה שהרי היריב לא ישיב באותה מטבע אם בכלל. מה השלב הבא שאליהו הנביא ירד מהשמיים עם הבטחה מאחמדינג'אד שהוא לא התכוון וזה רק בצחוק.

הגדילה לעשות וביקשה לקבוע העיתונאית המלומדת " בכתבה בעיתון הארץ שכותרתה: "ביביטמן" האם היא מומחית לרחשי לב וכליות" שיודעת לקרוא את רחשי הלב והמחשבות עד עכשיו חשבתי שהיא רק אדם מוכשר אבל כעת אני רואה שהיא גם קוראת לב וכליות. איזה ראיית עולם מעמיקה. יישנם רגעים בחיים שבהם השתיקה הופכת לאשמה, והשמעת קול היא כורח. חובה אזרחית, אתגר מוסרי, ציווי מוחלט שממנו איננו יכולים להימלט.

הפטפטת הזאת מיותרת לחלוטין בוודאי כשמדובר בסוגיה כל כך רגישה. על רקע ההתבטאויות והדיווחים האחרונים בנוגע לשאלת תקיפה ישראלית באירן - עשויות לסכן את ההתקדמות של המאמץ הבינלאומי נגד הגרעין האירני באפיקים אחרים. השיח הציבורי בעניין הגרעין האירני –היא ברברת מיותרת. השיח הציבורי-פוליטי בעניין הגרעין האיראני והאפשרויות האופרטיביות העומדות על הפרק הגיעו לשיאים הטומנים בחובם סכנה אמיתית למדינת ישראל. מצב אבסורדי של ברברת מיותרת מציבה את מדינת ישראל במסלול התנגשות בלתי-נמנע למעשה מול אירן. הגדילה לעשות יו"ר מר"צ שהציעה לקבוע בחוק לחייב את הממשלה לקבל אישור מיוחד ומראש "מוועדה סודית" של הכנסת אם תחליט הממשלה לתקוף את מתקני הגרעין באיראן. במקביל אין לשלול את הלגיטימיות של השיח המתפתח בחברה בעניין איראן לחלוטין; אולם כאן יש להבדיל בין אלו המתווכחים באם להשלים עם קיום איראן גרעינית או להפציצה בטרם תגיע ליכולת של הרכבת פצצה גרעינית – זהו כאמור דיון לגיטימי , אך חשיפת פרטים מבצעיים העלולים ליידע את איראן בדבר תקיפה אפשרית ולהתכונן אליה במעוד מועד היא בלתי מתקבלת על הדעת. את הקרדיט להחליט על צעדים מבצעיים צריכים לתת לאלו האמונים על כך, במקביל "נקודת האל-חזור "  מתקרבת לכן על עם ישראל להתכונן ליום פקודה.

למרבה הצער שפע של הסנקציות שננקטו על ידי העולם וארצות הברית אינן נושאות פרי, בסרקזם מאופק ישראל כמעט מלגלגת על הסנקציות והעיצומים שארה"ב של אובמה כל כך מתגאה בהם. עפ"י הצהרות של הממשל בישראל קיים תאום בכל דבר ועניין עם ארצות הברית למרות חילוקי הדעות האמריקאים לא מפסיקים להביע את התנגדותם הנחרצת לתקיפה ישראלית. בפגישות ה"סגורות" הם חוזרים על מחויבותם שלאיראן לא יהיה נשק גרעיני, ועל כך שארה"ב ערבה לכך. האמריקאים דבקים בעמדתם, השרירה וקיימת מאז מלחמת המפרץ הראשונה שביטחון המפרץ הפרסי הוא מעניינה של אמריקה, ואל לה לישראל להתערב, כי הנושא קשור לביטחון הלאומי של סעודיה ויתר מדינות המפרץ עתירות הנפט. כזכור, באותה שנה ישראל ספגה התקפת טילי סקאד על עריה, וראש הממשלה דאז, שמיר, אולץ לא להגיב.  כאשר רגע השין יהיה מוחשי ופתרון מושכל לא יהיה באופק בין ישראל לממשל האמריקאי, וחלוקי הדעות יעמיקו אין להוציא מכלל אפשרות שיש סיטואציה שהמוצא האחרון יהיה שישראל תתקוף לבדה את מתקני הגרעין האירני ובכך יכולה להפתיע את ארצות הברית ,כיוון שעל אובמה שאחרי הבחירות אי-אפשר לסמוך, ומכיוון שאובמה האכיל מרורים את ישראל במשך ארבע שנים, בתחילה בפומבי ואחר כך בחדרי חדרים. ישראל לא תמסור לאחרים את האחריות לגורלה. ובוודאי ישראל איננה סומכת על אחמדינג'אד, אשר מסוגל לעשות הכול כדי להישאר בשלטון.

אין בצה"ל ולא בשום גוף ביטחוני אחר רצון להמרות את פי הדרג המדיני. גם ראשי הצבא למדו פרק בדמוקרטיה והם יודעים היטב מהם נהלי העבודה בין הדרג המחליט והדרג המבצע. הנוסחה המעט פשטנית הזאת במשוואה של פצצה או הפצצה, היכן היא עומדת תלוי את מי שואלים. התנהלותה של התקשורת בנושא הגרעין האירני, הפעלת הלחץ התקשורתי על מקבלי ההחלטות בין היתר באמצעות עריכת סקרי דעת קהל ופרסומם שוב ושוב במהדורות החדשות, הינם ניסיון ברור להשפיע על מקבלי ההחלטות, להלך עליהם אימים ולהרתיעם מלקבל את ההחלטה שהם סבורים שעליהם לקבל, בעניין מניעת מדינת הטרור אירן להפוך למעצמה גרעינית ולהשיג נשק להשמדה המונית, על-מנת להשתמש בו להשמדת ישראל, הינה התנהלות מופקרת וחמורה שאין שני לה! העיתונות הישראלית רוחשת ובוחשת בסוגיית הגרעין האיראני. במיוחד בימים אלה- העוף הצולע שוחה דווקא בביצה הישראלית. מכל חלון ומכל דלת, מכל תדרוך ומכל שיחה, מכל הדלפה ומכל פליטת פה מצלצלים הפעמונים אירן העדויות על כך ששעת ההכרעה לפנינו מגיעים מכל מקום. הידיעות והסקירות המלומדות של אנשי תקשורת, עיתונאים, ופרשנים, נועדה למטרה אחת ויחידה: מלחמה על דעת הקהל בישראל בכל הקשור לגרעין האירני. ראוי, שכל מי שהם סבורים שהם מבינים משהו ויכולים לתרום משהו מקצועית צבאית ו/או מדינית לקבלת ההחלטה הגורלית שיתכבדו ויביעו דעתם בפורומים הסגורים והמסווגים. נכונים בפרט לכל אלה שנכשלו מבצעית בתפקידם בעבר, וראוי שיגלו מעט יותר צניעות עם העצות שלהם. די להפקרות המסכנת את כולנו! לאור המזרח התיכון החדש, זה של האיסלאם הקיצוני שהנשיא אובמה הוביל  את דעת הקהל במערב בחיזיון התעתועים על דמוקרטיה ושלום קורם עור וגידים ממש בימים אלה לנגד עינינו.

ידיעות אחרונות " שספג מכה כלכלית קשה מ"ישראל היום" הוא "אנטי בנימין נתניהו במוצהר" לפאניקה המתגלגלת אחראים לא במעט עיתונאים ופרשנים למיניהם, המזהירים מפגיעה קשה במדינה ובאזרחיה המלבים את האש ועושים דה-לגיטימציה דווקא נגד נתניהו וברק. מוביל בכך עיתון ידיעות אחרונות וכמה מפרשניו, שנוקטים קו מערכתי ברור ומסוכן: כאילו נתניהו וברק פועלים משיקולים זרים תוך סיכונה של מדינת ישראל. האם יש לחשוד בברק שתולדות המדינה ויחסי הדרג האזרחי והדרג הצבאי לאורך שנותיה נשכחו ממנו? זה מגוחך לטעון שבנימין נתניהו, ואהוד ברק, עדיין לא מימשו את שאיפותיהם לניצחונות מהוללים ומחפשים לעצמם מבצע סיני משלהם, הישג שנרשם לזכות דיין ופרס.

גם ביקורת קטלנית על החזרה הגנרלית  לא תוכל לדחות את הבכורה או לבטל את ההצגה עם המצב יצרך זאת. מעניין לראות כשטיל גרעיני איראני יכוון לעבר מדינת ישראל, איך היוצרות תסתובבנה כנגד צמד המנהיגים חסר האחריות שלא פעלו בזמן. נתניהו וברק הם לא נגד מדינת ישראל כפי שכמה עיתונאים ופרשנים מציירים אותם בימים אלה ההנהגה חייבת לקבל את התמיכה והשותפות המלאה של כולנו ביום שתיפול ההחלטה כולם בפנים.

ישראל צריכה להפיק לקחים מהעבר הרחוק- היסטוריה מרבה לערוך מאזן תועלת ונזק למבצע, שהקרין על האזור- גם בעת ההיא היתה התרסה מצד הממשל האמריקאי בקריאת הלך הרוח של הנשיא דיוויד אייזנהאואר- התקרבות יום הבחירות לנשיאות בארצות הברית, שבוע לאחר תחילת המבצע ששת הימים, הממשל ובראשם הנשיא לא ריככו את תגובותיהם כי אם להפך אלא הקשיחו אותה- ויצאו בהצהרות בלי אמריקה, המהלך נועד לכישלון, שהיה גם מפלה אישית למחולליו. הנמשל ברור. מבצע ישראלי נגד הגרעין האיראני עלול למחזר את צד החובה של  מבצע קדש בלי צד הזכות- חשש זה מקנן במוחם של מתנגדי התקיפה נגד מתקני הגרעין באירן הנאמדת בעיניהם כגדולה מכוחה ההתקפי, ההגנתי והמדיני של ישראל. גם לפני פרוץ מלחמת ששת הימים ניסתה ארצות הברית למנוע את פריצתה. לכן אם זה עניין קיומי העמדה האמריקאית חשובה כקליפת השום. גם שׂימת רגליים ותקיעת מקלות בגלגלים מצד רוסיה אשר מזהירה כי הסנקציות החדשות שהטיל ממשל הנשיא האמריקאי, ברק אובמה, על תעשיית הנפט האירנית יפגעו ביחסים בין המעצמות. גם ההצהרה הזאת בעת הזאת משמשת טריגר לממשל אובמה. אירופה וארה"ב אכן הטילו סנקציות מסוימות על משק הנפט והבנק המרכזי אולם בישראל טוענים שלא די בהן ויש להביא בחשבון אפשרות של פעולה צבאית. גישה ישראלית תקיפה זו הביאה מספר בכירים אמריקנים – ביניהם שר ההגנה, רמטכ"ל ארה"ב, וכן ראש המודיעין הלאומי – להעריך בצורה פומבית כי ישנה סבירות גבוהה שישראל תתקוף עוד השנה את איראן.

לסיכום:יכולת מעשית של איראן להפיק רווח כלשהו ממתקפת מנע מפתיעה הינה מוגבלת, ולכן זהו הצעד האחרון שאיראן תרצה ליישם - וזאת משום שהאינטרס האיראני העליון הוא "להרוויח זמן" – באמצעות תחבלנות בין לאומית ומשחק דיפלומטי מתוחכם שנועד לאפשר לה להשיג נשק גרעיני. ברגע שתשיג איראן נשק זה אזי מעמדה ישתנה לחלוטין והיא תשיג כמעט "חסינות" ממתקפה עליה .בדיוק כפי שצפון קוריאה נהנית מ"חסינות" מול דרום קוריאה וארה"ב, וזאת בשל הארסנל הגרעיני שברשותה .לעומת זאת ישנם סיכונים אפשריים משמעותיים אחרים בלחימה מול איראן - הפעלת טרור עולמי -הפעלת חמאס וחיזבאללה, ואף צבא סוריה, וכן לוחמת סייבר. בהקשר לכך חשוב לציין כי חמאס נרתע מלתקוף את ישראל מאז מבצע "עופרת יצוקה" לגבי הצבא הסורי הוא עסוק מאוד במאבק ב"צבא סוריה החופשית" ועוד מגוון רחב של קבוצות אתניות שהם חלק מהפסיפס של האוכלוסייה הסורית, וארגונים אסלאמיים קיצוניים .יש לזכור שחולשתה של סוריה מקרינה באופן ישיר גם על ארגון חיזבאללה בלבנון. לזה יש להוסיף את איום לוחמת הסייבר דרך המרחב האינטרנטי שהינו איום מוחשי, אולם ישראל נחשבת למדינה חזקה בתחום לוחמה זה, הן בתחום ההגנתי והן בתחום ההתקפי.