אל לנו לרתום את הסוסים לפני העגלה. עלינו להכין את עצמנו לאפשרות הממשית שהרצון הטוב שהופגן בפגישה יתברר כרגיעה מלאכותית - השקט שלפני הסערה. זיגזגיו של אובאמה בעמדתו בעניינים הנוגעים לישראל מאז מסע הבחירות לנשיאות ועד היום היו רבות ומשונות, זה מוכיח עד כמה הוא מסוגל להיות הפכפך יש הטוענים שהוא פרגמאטי וכל זה כדי לזכות בקולות הבוחרים ובתרומות כספיות.
אין צורך להיות ציני התמיכה בישראל ברוב גורף הביא לכך כדי להכיר שהסיבה העיקרית למהפך הדרמטי אצל אובאמה טמונה בתגובתו העוינת של הציבור האמריקני, שאינו אהב בלשון המעטה ליחס העלוב שהעניק לנו אובאמה עד כה.ולה הצטרף הניכור מצידם של יהודים דמוקרטים, וכן הלחץ שהופעל על אובאמה מצד חברי קונגרס - שדאגו מפני השלכות המשבר עם ישראל על הבחירות הקרבות לקונגרס שמשחקות תפקיד משמעותי בארה"ב.
מאז ומתמיד ישראל שאפה לחזק את מערכת היחסים שלה עם ארה"ב, אך מנגד עלינו להיות מוכנים לעמוד מול לחץ לא צודק ובלתי הולם בעתיד. נכון על ישראל לשתף פעולה עם יעדיו ארוכי הטווח של הממשל האמריקני, כל עוד אלו אינם מתנגשים עם האינטרסים הביטחוניים הבסיסיים של ישראל.
ניסיונו המגושם של הנשיא לטעון שאין כל שינוי, ושכל העת הוא אהד את ישראל ויחסו לראש הממשלה נתניהו היה ידידותי והוגן מלכתחילה - אינו עומד במבחן העובדות- הממשל בסופו של דבר ראה שמדיניות זו איננה נכונה מכאן, שהמהפך בהתייחסותו של אובאמה לישראל קשור למדיניות האמריקנית החדשה.
הייתכן שאובאמה חזר למדיניות המסורתית של ארה"ב?
מה גרם לשינוי קיצוני וחד כל כך? יש הרואים בכך תפנית טקטית קטנה וקצרת מועד- לקראת הבחירות לקונגרס בנובמבר ולאחר מכן הוא יחזור לסורו,ולעומת זאת יש הרואים את השינוי כאסטרטגיה חדשה של ממשל אובאמה ימים יגידו.
ייתכן כי לאחר 18 חודשים של ניסיונות להביא את ישראל לכניעה לא הצליחו, הממשלה הנוכחית עמדה על כבודה ולא נכנע ללחצים, לכן כנראה שאובאמה החליט להשתמש בגזר, ולנסות לשתף פעולה עם ישראל כבעלת ברית ולא כיריבה.
המפגש הידידותי בין נתניהו לאובאמה" צריכים לגרום לכמה אנשים בתוכנו לאכול את הכובע, ובמיוחד אילו שטענו השקם וערב זה למעלה משנה וחצי שמדיינותה של הממשלה הנוכחית מובילה קרע עמוק ונורא בינינו לבין האמריקנים בשל מדיניותה הסרבנית והקיצונית.
אל יש לזכור העובדה שמדיניות זו לא מנעה את המשברים החוזרים ונשנים ביחסים עם ארה"ב מעידה על כך שהמשבר לא נבע ממדיניות ישראל, אלא ממדיניותו השגויה של הבית הלבן.
דברי ההלל והשבח שהמטיר נשיא ארה"ב על רה"מ היו כמעט סוריאליסטיים והזכירו את הימים הטובים ביותר שהיו ביחסי ישראל ארה"ב. לכן לרשות הפלסטינית עדיין איננה מעכלת את תוצאות הפגישה בין ראש הממשלה נתניהו לנשיא אובאמה. החשש העיקרי של בכירי הרשות הוא מהתמיכה האמריקנית החד משמעית בעמדת ישראל כי יש לעבור בקרוב למשא ומתן ישיר בין הצדדים. עד כה הם נהנו מ"שיחות הקרבה" עם המתווך מטעם הממשל
דברים אלו עמדו בניגוד כמעט מוחלט לעוינות הקודמת, שאף הגיעה לכדי האשמות הדדיות מהחמורות שידענו בכל הקשור ליחסים בין הבית הלבן לירושלים.
מישהו האמין שמפיו של נשיא אובמה יאמרו מילים כגון: "מאמין שראש הממשלה רוצה שלום ומוכן לקחת סיכונים למען השלום".
הפוליטיקה הפנימית האמריקנית קלקלה לפלשתינים את התוכניות ואת התסריטים שרקחו
הם ציפו לתסריט הבא: הם יעבירו את דרישותיהם דרך המתווך מטעם הבית הלבן לנשיא האמריקני וכפי שהתרחש בעבר ילחץ הנשיא אובאמה על ראש ממשלת ישראל להגיש להם ויתורים בהתאם. הם היו בטוחים שאובאמה יעשה להם את העבודה....
למרות אנחות הרווחה שאנו חשים לאחר הפגישה בין ראש ממשלת ישראל לבין הנשיא אובמה, תהיה זו טעות להניח שמדיניות ארה"ב כלפי ישראל עברה שינוי מהותי. עלינו לקבל בברכה את האווירה החדשה,
שהשתנתה באופן דרמטי. הצהרותיו של אובאמה בעלות תועלת, בייחוד בזמנים קשים אלו. בלתי ניתן להעלות על הדעת כי יהפוך את עמדתו פעם נוספת, אך אסור לנו להיות מדי אופטימים למרות שהתמקם כידיד ישראל ולכאורה לטובתנו - אך לא מן הנמנע שינסה בעתיד לכפות עלינו הסדר.
היחס העוין של אובאמה כלפי ישראל נבע ממקום אחר לגמרי- הוא רואה במלחמת הציביליזציות בין העולם החופשי לבין האיסלאם הקיצוני איום על שלום העולם.
הוא תפס את עצמו כדמות משיחית שיביא לפיוס בין הציביליזציות, כאדם הוא מאמין שיש ללכת לפיוס עם העולם המוסלמי- לכן רץ לקהיר ונשא נאום של פייסנות מביכים, הוא נשא הושיט יד לאחמדינג'אד וניסה להגיע עימו להסדרים באמצעות הידברות, כנשיא ארה"ב לשים קץ לעימות הזה חיובי ביסודו, אך יש משהו במביך בנאיביות שלו לכן זו נאיביות מסוכנת.
יש הטוענים שבתחילת דרכו הוא ראה את ישראל שמפריעה לחזונו הפייסני ולכן הוא התייחס אליה כאל עצם בגרון. עצם הלחץ ועצם השפלתה של ישראל לדידו יקרבו את האיסלאם אליו ואל ארה"ב.
בדיעבד כנראה הגיע למסקנה שהמדיניות הזו נחלה כישלון חרוץ: האיסלאם הג'יהאדיסטית ממשיך בדרכו ומכריז מלחמת חורמה נגד העולם החופש, טורקיה ערקה מן המערב וחברה לציר הרשע של האיסלאם הג'יהאדיסטית, דבר הבא לידי ביטוי הן בלוחמנות כלפי ישראל והן בניסיונות לסייע לאיראן להתחמק מן הסנקציות. אחמדינג'אד דחה בבוז את ידו המושטת של אובאמה והקצין את מדיניותו ואת התבטאויותיו. גם צפון קוריאה הצטרפה לחגיגה והיא מרשה לעצמה התנהגות מתריסה כלפי ארה"ב וידידותיה
שממנה נמנעה בתקופת הממשל הקודם. ואם האמין אובאמה שהקו האנטי ישראלי עודד את הפלשתינים להתקשח ולא להתגמש ולהתקדם להסדר ובכך גרם לפלשתינים להקצין את עמדתם, ובכך הוא רק הרחיק את המו"מ ואת הסיכוי לשלום.
השאלה האמיתית היא עד כמה חשוב לאובאמה להביא את הצדדים לידי מצב שבו הם מקבלים, באנחה, את המובן מאליו. על פניו נראה שקל יהיה לו יותר מול אש"ף, וקשה יותר מול ישראל.
המסקנה ההגיונית המצופה היא התפכחות. החודשים הבאים יעידו אם אכן נפל לנשיא ארה"ב האסימון.
בפרק הנוגע לגרעין האיראני בניגוד גמור לנטישתה של ארה"ב את ישראל בעת הוועידה למניעת הפצת נשק גרעיני, מה שיותר חשוב החתימה על אישור הסנקציות - המאוחרות - שהטיל אובאמה על איראן, אשר מהווה את הסכנה הגדולה ביותר שניצבת מול ישראל.
ארה"ב הבהירה שלעולם לא תבקש מישראל לעשות צעדים שיפגעו באינטרסים הביטחוניים שלה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה