ישראל נמצאת בתהליך מדיני-בטחוני מורכב ודינאמית, ובתוך סביבה בה חלק מהסובבים אותנו אינם מכירים בזכותנו לחיות באיזור זה. יש להדגיש את הצורך להתחיל בצעדים קטנים ומדודים, וכל זה בגלל שגיאות העבר.
היציאה מעזה הפכה את הרצועה לבסיס טרור, פתרון שתי המדינות לא רלוונטי כל עוד בעזה שולטת חונטה חמאסית!!
בתנאים מסוימים ועל פי התנהלות הפלסטינים ומדינות ערב, יהיה מקום להגדרה עצמית פלסטינית.
ישראל נמצאת בעימות רציף מול תנועות התנגדות, מדינת ישראל נמצאת היום בתקופה ביטחונית מאוד רגישה מבחינתה, לראשונה מאז הקמתה לפני כמעט שישים שנה, יש איום קיומי או לפחות כזאת הרגשה בקרב ההנהגה הישראלית ובעיקר בציבור הרחב. לחיות בצל איום גרעיני איראני,היא סכנה אמיתית ומערער את היציבות המזרח התיכון.
למרבית הישראלים הרושם הוא- הנשיא האמריקני נוטה לטובת הצד הפלסטיני. בנאום ההיסטורי למדינות האיסלם- ביקש פיוס אחרי שנים של עוינות, דיבר על דמוקרטיה, זכויות נשים, פירוק מנשק גרעיני - והתייחס גם לסכסוך המקומי: המצב של העם הפלסטיני קשה מנשוא. והגיע הזמן שההתנחלויות ייפסקו, והפתרון הסופי שני מדינות לשני עמים.
אנחנו נמצאים במלכודת אסטרטגית, עם עוצמת צונאמי ההולך וצובר תאוצה בכל הקשור לאופק מדיני של ישראל במערב. ועם שעון מתקתק מבית היוצר של "חוסיין ברק אובמה". ולכן בואו נהיה כנים עם עצמנו למרות כל האילוצים- לרבות בעיות קואליציוניות מבית,לא ניתן להתעלם מעובדה זו,ובמיוחד ראש ממשלה מכהן בישראל.
בהכירנו את הנפשות הפועלות בפוליטיקה הישראלית, ובייחוד החבורה המרכיבה את הליכוד, לא נהיה מופתעים עם רה"מ יאחז את השור בקרניו ויכריז על "מפת הדרכים כדרך הנכונה בזמן הזה" ובכך יתחדש המשא ומתן כבר בתוך מספר שבועות.
בין היתר יודגש שהאג'נדה המדינית חייבת להיות מושתת על "מפת הדרכים והסדר אזורי כולל". הכוללים בתוכו חלקים רלוונטיים מהיוזמה הסעודית- תוכנית להסדר שלום כולל וסופי בין מדינת ישראל למדינות ערב. והם יחליפו את הביטוי המפורש "שתי מדינות לשני עמים" כל הסכם שלום שלא יושג לפי אג'נדה זו, יהיה מושתת על כרעי תרנגולת.
לפי תזה זו הסדר כולל יהיה קל יותר לפתור את הסכסוך הישראלי-פלסטיני, כי גם המדינות המתונות יתנו יד להצלחת ההסכם.
זה אינטרס כלל איזורי שסוף סוף הנושא הפלשתינאי יבוא על פתרונו. זה יהיה סף המינימום שייאלץ לספק כדי לרצות את כל הצדדים מבית ומחוץ.
מדינת ישראל תציג כמה התניות לביצוע "מפת הדרכים", ובראשן הדרישה שהפלסטינים יכירו בישראל "כמדינת העם היהודי", התביעה חד משמעית המדינה הפלסטינית תהיה מפורזת, ללא צבא וכריתת בריתות. לפתוח מיד במשא ומתן עם הרשות הפלסטינית, על בסיס הנוסחה שהפלסטינים יוכלו לשלוט בעצמם, להקים מוסדות ראויים של ניהול עניינים, מלחמה ראויה בטרור, שינוי של המרכיבים האידיאולוגיים במערכת החינוך. כל הסוגיות גושי ההתנחלויות, וירושלים מאוחדת, והפליטים לא יהיו ו על השולחן המו"מ. ואחד ולתמיד הפלשתינים יודעו באופן פומבי שבחתימת הסכם יסתיימו דרישותיהם,ולקיומה של ישראל כמדינה יהודית לדורי דורות.
כמעט כרגיל יהיה על רה"מ ללכת בין הטיפות, בין פטיש הליכוד מימין, לסדן אובמה משמאל.הרטוריקה בה ישתמש, מחויבות ישראל על בסיס מפת הדרכים, ולא גדול על הקפאת הבנייה בגושים הגדולים.
ומנגד חייבת להיות ההתחייבות האמריקנית שמאפשרת הרחבת גושי התנחלות הגדולים, כולל ירושלים.
יש להדגיש שקיימת התחייבויות חד משמעיות של הממשל הקודם - גם כתובות - לפיהן הגבול בהסדר לא יהיה הקו הירוק,וכן לצד שימור גושי התיישבות. כלומר, בנייה ופיתוח. רוב הציבור בארץ תומך בבנייה בגושי ההתנחלות הגדולים. זה נושא קריטי בו לא יוכל להתכחש לדעת הקהל.
והתחיבות חד משמעית-לא לבנות התנחלויות חדשות, ולפנות מאחזים בלתי מורשים, כפי שסוכם עם ממשל בוש.
הפתרון אינו טריטוריאלי מכמה טעמים. הפשוט שבהם הוא: הצד השני אינו מוכן להסתפק בשום תוואי גבול. זה כך מימים-ימימה. בשום שלב בהיסטוריה לא היה בצד הערבי גורם משמעותי שהיה מוכן לקבל את הנוכחות היהודית בגבולות כלשהם.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה