זו לא פעם הראשונה בתולדות המדינה, שעולות חשדות ע"י הפרקליטות נגד רה"מ – אך במקרה שלפנינו יש כאן עדות נוקבת של הסכנה בחיבור ההון לפוליטיקה, חיבור שאין כמותו להשחית את המידות ולסכן את קיומה של החברה הישראלית כחברה בת תרבות.
אנשי הון תמיד ביקשו את חברתם של פוליטיקאים - אך גם ההיפך הוא נכון. כסף ועוצמה מחפשים חסות. הסכנה מחיבור זה היא ברורה: הוא מסיט אנשי שלטון מדרך הישר, משחית את המידות והופך הפוליטיקאים לשבויים בידי אנשי ההון. כך נוצרת הסטייה מדרך הישר, "טובת תמורת טובה", או בלשון החוק - "שוחד". מדובר בפרשה חמורה, אולי מן החמורות שידעה המדינה,צריך להמתין ולראות האם תצליח הפרקליטות להוכיח אישומים חמורים אלו בבית המשפט.
כשאין בושה – האמת מקרטע השקר אינו מחזיק יותר מים, אחריות הופכת להיות מושג סרק, השחיתות משגשגת, , המוסר החברתי ירד לשפל המדרגה ולכן הוא לא מנינו. אלא הם חלק מהרעות של חברה - אין יותר בושה במקומותינו; מי ייתן שהבושה תחזור לשהות במחיצתנו, למען כולנו ולמענה החברה בישראל.
השחיתות בישראל הפכה מזמן למכת מדינה. הרבה יותר ממה שאפשר לתאר. מעורבים בה לא רק בכירים בממשל, בקהיליית העסקים ובתקשורת, אלא אפילו במערכת המשפטית. גורמי אכיפת החוק, שתפקידם לחקור ולהעמיד לדין את מי שסרח, לוקים בעצמם בסממנים של שחיתות. ושחיתות, יש לומר, אינה רק כאשר פקיד בכיר בשירות הציבורי מקבל שוחד לכיסו. שחיתות היא גם כאשר פקיד בכיר או נבחר ציבור עוצם עין - אם מחשש שייפגע קידומו, ואם מחשש שיתנכלו לו.
ממשלת ישראל מקדש אג'נדה אחת ויחידה "שרידות" בכל מחיר- במחיר של מכירת נכסי האומה האסטרטגיים במכירות חיסול ביזאריות בבזאר המזרח תיכוני. והכל בשם השרידות העכשווית הקדושה
מחויבותה היחידה היא נהנתנות ומנעמי השלטון של חבריה. והציבור? לעזאזל הציבור, מי סופר אותו בכלל. אם השרידות הינה הערך העליון, כמובן יחד עם מנעמי השלטון הנלווים עמם ללא הגבלה בהם רק השמים הם הגבול, באין מכהה ומוכיח ולא ערכים ואידיאולוגיה אשר אמורים אך אינם מכתיבים את הסדר הלאומי ציבורי הרי צודקים האזרחים החשים בוז עמוק למנהיגיהם. אידיאולוגיה וערכים הינם אך מילה גסה בשיח הציבורי. יוצא מכך כי אין רע בשיח אודות מדינה דו-לאומית בין הנהר לים. יוצא מכך כי אין רע בהחזרת שטחים ללא חשבון וצורך אסטרטגי משום שאיבדנו את הסבלנות.
בכירי קדימה, החלו במלחמות הפריימריז על מקומו של יו"ר המפלגה- ורשות הממשלה, הם נהנים לראות את ראש הממשלה במצבו העגום בו הוא שרוי. זו לא רק הירושה שנראית בהישג יד. זה גם משום שטוב להם לראות את האיש שהכה בהם לאורך הקדנציה מטלטל את עצמו בין חקירות משטרה, נאבק בבתי המשפט ונתון לחסדיהם של עדי מפתח. זה הזמן לחיסול חשבונות.
ההתרוצצות במפלגה גובלת בפאניקה. האפשרות שראש הממשלה יתפטר ושהנשיא יטיל את הרכבת הממשלה על חבר הכנסת בעל הסיכוי הגבוה ביותר להקים ממשלה מציתה את הדמיון. השרים הבכירים בקדימה מסתערים על השלל שעומד בפתח.
שרת החוץ גונבת לכולם את ההצגה. היא מסרבת בתוקף להעניק לרה"מ את חזקת החפות שמגיעה לו לפני שהורשע. בשיחות לא למצלמה היא אומרת שהפעילות שלרה"מ, כפי שהיא שנשיפה לציבור הרחב- לא תקינה ולא נורמטיבית. ומנגד מקורביו של רה"מ מכנים אותה "הסכינאית".
בעזרת יועציו מדגיש ראש הממשלה שלא שכח כאשר תבעה ממנו להתפטר במאי 2007, כשפורסם דוח וינוגרד הראשון- ולמרות זאת השאיר אותה בתפקידה. בדיעבד הדוח וינוגרד הראשון טמן את הזרעים לפיצוץ הגדול של היום. היחסים הקרירים עם רה"מ הם ברגע זה נכס ציבורי של שרת החוץ המרבה להשתמש בו. היא מזנקת בסקרים לשיאים שגורמים לרבים לקנא בה. למרות שכולנו יודעים מניסיון העבר שהסקרים משקפים מצב רוח זמני. שהציבור מחפש את האנטיתזה לחקירות רה"מ ומוצא את שרת החוץ כישרת הדרך.
כך או כך, הסקרים הללו מקרינים בעוצמה על הפעילים בשטח. ברגע זה שרת החוץ פייבוריטית ונראית בטוחה בעצמה. אבל לא כולם משלימים עם מצב העליונות הזה. הקרב האמיתי עדין לא החל, גם אם הוא נראה בשיאו. שר התחבורה לא מוכן לוותר גם עם היצרים עובדים, ועדין לא נאמרה המילה האחרונה של רה"מ. ראש הממשלה הצליח בזמן הקצר שחלף לשכנע את מקורביו שאין כל ממש בתיק, הוא מקפיד ומדגיש בעזרת פרקליטיו שמדובר בכלל בתרומות מהסוג שכל שר גייס לעצמו. העוזרים מאמינים וחושבים שהוא ייצא בשלום. לגבי התארגנות שרים בקדימה רה"מ לא מתרגש. גם לפני פרסום דוח וינוגרד הם ביקשו להדיח אותו, וכולם יודעים איך זה יסתיים. שם המשחק הוא "זמן" אין מה למהר!!! תכננו את הפריימריז הבאים, ותראו מה יצא? אל לנו לשכוח שראש הממשלה מתנהל כמו עורך-דין ממולח ולא כמדינאי. ראש הממשלה "חושב", "מתייעץ" ובעיקר מושך זמן. או שהפריץ ימות או שהכלב ימות. בינתיים הוא ואנשיו מפמפמים ספיינים לתקשורת.
בהכללה ניתן לומר לגבי התקשורת: כי אינה ממלאת את תפקידה. אחדים מתוכה, ומדובר בבכירים ביותר, משרתים ככתבי-החצר של ראשי הממשל, ובמיוחד של המושחתים שבהם, במקום שישמשו כלבי שמירה לטובת האינטרסים של הציבור והמדינה.נהגו בכפפות משי בעבר ועקב זאת זכה ראש הממשלה לחיפוי ולכיסוי, התגייסו לא רק לחפות עליו, אלא גם לפגוע במי שהעז לחשוף את מעלליו והעבירות שביצע.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה