שכיחות ההשמנה עולה בכל העולם בקרב מבוגרים,וכן ילדים ובני נוער, השמנה בילדות חשובה משום שמרבית הילדים השמנים יהיו גם מבוגרים שמנים. יתר על כן, הסיבוכים המשניים להשמנה מופיעים כבר בגיל הילדות והנעורים. ילדים עם השמנת יתר מבודדים מבחינה חברית, הם נחשבים עצלנים, ובעלי אינטליגנציה נמוכה יותר. בהתאמה הם סובלים מהערכה עצמית נמוכה.
מגיפת ההשמנה בישראל הולכת ומתפשטת, אך בישראל אין מדיניות לאומית ותוכנית לאומית לטיפול ומניעה של השמנה- המדינה איננה דואגת לבריאות תושביה , כך עולה מתוך הדו"ח מפרק מיוחד שנחשף לעיני הצבור. אין איסוף נתונים מסודר בנושא,לכן ראוי שצמצום ההשמנה ומניעתה יהיו יעד לאומי.
זה לא פוסח את הנשים וגברים גם יחד הישראליים המוגדרים/ת כבעלי משקל עודף. נתונים די מפחידים, אבל מה שמפחיד אפילו יותר, היא העובדה שהנתונים האלה הוכפלו במהלך השנים האחרונות. אם משווים את זה לדור אחד אחורה, כאשר העלייה התלולה במיוחד, היא בקצה העליון של הסקאלה. זב מהווה תמרור אזהרה, לכן כדאי לחשוב דרכים לשיפור להפוך את המגמה הזאת, צריך קודם כל להבין את הפסיכולוגיה של ירידה במשקל.
מסע במשעולי האוכל הוא כמוהו כמסע אל נבכי הנפש. נוגע קלות בפינות נסתרות של יצירה קולינרית שיש בה משהו משיגעון המקום, הזמן והאדם. המזון הוא חומר למחשבה- יש להתבוננות על תרבות האוכל בהקשרים מקומיים אנתרופולוגיים וגיאוגרפיים.יש לבוחן את התהליכים האינטראקטיביים הנוצרים בתהליך בין האדם לאוכל, דרך הכלים המשרתים אותו ובהתייחסות לסביבתו האנושית הקרובה. לבוחן יחסי כוחות חברתיים ובין אישיים הבאים לידי ביטוי בריטואלים השונים ולנסות ולבחון אותם בכלים של טכנולוגיה בת זמנינו וזאת על מנת ליצור חוויה חושית.
כל המתרחש במטבח של ימינו נובע מתרבות האוכל המתבטאת במהירות והאינטנסיביות של העבודה, היופי והכיעור. שיש בהן גם חשיבות היסטורית ואנתרופולוגית.לאור האירועים ההיסטוריים המרכזיים שהתרחשו ברחבי תבל. את הייחוד בתחום המזון והרגלי האכילה וכיצד תחומים אלו הושפעו מעירוב התרבויות. הפילוסופיה של תרבות האוכל דומה במובנים מסוימים בכך שהיא מקפידה גם על דרכי הגידול של האוכל ולא רק באכילתו. תרבות אוכל מרכזת בתוכה את התבונה הקולקטיבית של אוכלוסיה לגבי צמחים וחיות שגדלות במקום מסוים ע"ג הגלובוס, כמו גם לגבי הדרכים המורכבות שבהן משפרים את טעמם.על האדם לדאוג לגופו ואחד האספקטים של דאגה, היא אכילה נכונה. כלומר, להימנע מגישה קיצוניות שגורסת המעטה רבה באוכל. וקיצוניות המהווה מכשול לאנרגיה הדרושה להתפתחות. הרעיון הוא כזה: אסור עלינו לאכול מתוך שעשוע, ולא מתוך רצון להרעיל את גופנו, או עבור יופי פיזי אלא לשם קיום הגוף. האוכל משקף דברים רבים ובמיוחד את הדעה היציבה והמוצקה ביותר שיש לגבי החיים כל אחד צריך למצוא את מה שנכון עבורו. גוף האדם צורך הרבה פרוטאין, שומן, סוכר, ויטמינים ומים, ולכן יש לגוון במאכלים רבים ושונים, ולא להתמקד בכמה מאכלים ספציפיים.
בשנים האחרונות נראה כאילו החיים של כולנו תפסו קצב מואץ מעבר לכל פרופורציה אפשרית. העבודה תובענית והחברה סביבנו מצפים לתוצאות מהירות. אולי זה לא מפתיע שככל שהעולם המתועש משתלט על הצלחת של כולנו, כך גם החשיפה שלנו לטעמים הולכת ומצטמצמת.תוכנית הריאלטי הטלוזיוני זה סוג של ניסוי תרבותי, הטלוויזיה מסיחה את הדעת מחד והסלולארי מאידך.היא עוסקת בסטיריות ובמיידיות, ומונחים כמו חקלאות ותוצרת מקומית רחוקים ממנה שנות אור. והם מהווים את אחת הרעות החולות של תרבות האוכל הגלובלית. רבים מאיתנו רואים חוויה כזו כסגפנית, זה רק בגלל שהתרגלנו למצב הנוראי/ הנוכחי שבו יש לנו את כל מה שאנחנו חפצים,ובכל רגע שאנחנו רוצים. בני אדם בחמדנותם הצליחו להרוס הרבה מאד דברים והיום הם מנסים להתפכח. לכל אדם בעולם יש את הזכות לאכול אוכל איכותי וטעים. המגוון וצורת הבישול של המאכלים שנכנסים לנו לפה, אחראיים במידה רבה על התזונה והבריאות שלנו, הפיזית והנפשית.
העיסוק העולמי בהשפעות המקומיות והגלובליות של תרבות האוכל העולמית צועד צעד אחד קדימה או הצידה, תלוי איך מסתכלים על זה.לכן יש אנשים ששמו להם למטרה לשמר את תרבות האוכל הענפה שהתפתחה במרוצת דורות רבים. ובכך טמון שהוא מספק נקודת מבט שהיא בו זמנית ביקורתית ותזונתית על הנעשה במטבח. לכן יש פועל רבות כדי להחזיר את תרבות האוכל לחיק המשפחה עם ארוחות נינוחות המיוצרות מתוצרת מקומית ובאופן יומיומי, ונגד קצב החיים המואץ שהחברה המודרנית כופה עלינו כדי לאפשר את ההתמקדות בדברים החשובים ולא בצבעוניות של האוכל. המרקם האנושי, החיים והפעולה שבהכנת האוכל הם שמעניינים יותר מכל. מכל מקום חומר הגלם גם הוא מקבל חיים משל עצמו.
בעידן חיים שבו אוכל הוא כבר מזמן לא רק צורך בסיסי ודלק לגוף, אלא נושא טעון ומורכב. דרך המזון אפשר לבחון אנשים, התנהגויות ונושאים חברתיים. האוכל הפך לא רק בילוי,אלא גם מקור להתעניינות אינטלקטואלית ולפיתוח תרבות קולינרית. פסטיבלים וירידי מאכלים חדשים.הרצאות על אוכל ומאכלים בעולם,חוגי אכילה וכו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה