הקרו החדשה

לאור פרשת הביטחונית ניתן לומר שעדיף לפתוח את הדיון הזה זה ממש תיבת פנדורה-אני מודע לזה שמי שפותח את תיבת פנדורה משחרר שדים ופורענויות לעולם. השמאל האידיאולוגי שוב חצה קווים וזה לא בפעם הראשונה, ופעל לפגוע בביטחון המדינה. כך גם "הקרן החדשה" המיטבה עם אויבינו.

"הקרן החדשה" איננה רק דו"ח גולדסטון, במאי 99' היה מחנה השמאל באופוריה יו"ר מפלגת העבודה דאז אהוד ברק, בעזרת קואליציית תנועות השמאל, הביס את הימין והכריז על "שחר של יום חדש".

האופוריה היתה גם נחלת "הקרן" היו"ר בימים ההם מר יערי הוציא מנשר לחברי ההנהלה והצוות: ובין היתר נאמר בו "אתמול בלילה קרה דבר גדול בישראל. החברה הישראלית, במפגן מדהים של דמוקרטיה, הצליחה הן לסלק מהשלטון קואליציה ביזארית ששילבה קיבעון פוליטי, הידרדרות אתית וקלריקליזם דתי וחברתי והן להעניק לחברה הישראלית סיכוי נוסף. אנחנו היום יכולים לחוש סיפוק מהערכים שהומחשו בתוצאות הבחירות ומהדרך שבה הושגו. זה בלתי אפשרי להביט במה שקרה מבלי לראות את טביעות האצבעות הברורות והאמיצות של הקרן החדשה לישראל ושל שתי"ל הזרוע הביצועית של הקרן.

מטרותיה הסמויות של הקרן הן פוליטיות לכל דבר ועניין. לא בכדי נמנעת הקרן מלחשוף את סדר היום הפוליטי שלה, שכן אז תאבד חלק ניכר מיכולת השפעתה. אבל זה לב העניין: התהדרות בנוצות ניטרליות, בעוד שמבחינה מעשית כיוון התמיכה הוא שמאלי למהדרין.

הקרן תומכת במה שהיא מכנה "זכויות הפלשתינים אזרחי מדינת ישראל" הקרן נמנעת מלהשתמש במונח "ערביי ישראל". מובן שהבסיס לתמיכה נשען על מונחים כמו "זכויות אדם", "דמוקרטיה" וכדומה, ובחסותו פועלת הזרוע הביצועית שלה להעברת אדמות לאום לערבים, באמצעות ייעוץ, הכוונה, מימון עמותות, ארגון קואליציות ועוד.

הרציונל מאחורי הפעילות האסטרטגית הזאת עשוי להתברר באמצעות הצצה אל "החוקה הדמוקרטית" שחיבר "ארגון עדאללה" הנתמך על ידי הקרן, ושעיקרה הוא מחיקת צביונה היהודי של ישראל. להכיר בזכות השיבה של הפליטים הפלשתיני, המטרות הסמויות של הקרן, אם נבחן זאת לפי זהות נציגיה ואוהדיה ולפי קֶשת התמיכות בארגונים המזוהים פוליטית, הן הקמת מדינה פלשתינית בגבולות 67' והפיכת ישראל ל"מדינת כל אזרחיה".

16 עמותות הנתמכות ע"י הקרן החדשה לישראל תרמו חומרים מרשיעים נגד צה"ל ונגד הממשלה בפרשת "עופרת יצוקה" ועוד.

כבר מעל מדור "שהקרן החדשה" מסובבת את כולנו על האצבע. הולכת עם ומרגישה בלי. כמו פעם אחר פעם אפשר להיווכח בסובלנות־על־תנאי של אינספור הארגונים הללו, המסתווים מאחורי שמות בעלי ארומה ערכית אוניברסאלית. אבל האם הם פתוחים לביקורת? שאלה רטורית. יש דמויות הציבור בישראל החוששים לבקר את הקרן פן יבולע להם. לא לחינם; ההשפעה האדירה של המיעוט הפוסט ציוני על הרוב הציוני קשורה, בין היתר, בהטלת הפחד מפני התעמתות עם אנשיו. הקמפיין שניסו בקרן החדשה לנקוט היא טקטיקות ההפחדה וההשתקה המוכרות, ואף אימו בתביעת דיבה.

על עובדות מוצקות ונתונים אמפיריים אין להתווכח, האסטרטגיה של הקרן בנויה על הולכה בכחש, הטעיה, פעילות מאחורי הקלעים תוך הפעלת מאות ארגונים מזיקים. וכמובן, איך אפשר בלי סיסמת הקסמים העומדת מאחורי ההונאה: "זכויות אדם" - שם קוד לפעילות אנטי ישראלית שמטרתה לשלול מהעם היהודי את הזכות הבסיסית ביותר - הזכות לחיים.הקרן החדשה מפעילה עשרות ארגונים אנטי-ישראליים וזוכה לשיתופי פעולה עם משרדי ממשלה. מממנת גופים אנטי-ציוניים כמו עדאלה, וגם רוצה למתג את עצמה כפטריוטית. מחזיקה ארגונים שמפיצים שקרים על חיילי צה"ל ומנסה להשתיק את חופש הביטוי של יריביה, מממנת הסתה אנטי ישראלית ומגייסת כספים מאוהבי ישראל.

ב"קרן לישראל חדשה" היו בטוחים שאפשר לעבוד על כולם, כל הזמן. בדיוק כפי שמחר בבוקר תזרח השמש, כך ברור היה לעומד בראשה ולחבריה שאזרחי ישראל הם כל כך אדישים וחדלי אישים שהם יוכלו להמשיך ולעבוד על כולנו עוד דור.לא יתכן שתאגיד ענק המגלגל מאות מיליוני דולרים מסובב את אזרחי ישראל על האצבע והופך את הדמוקרטיה הישראלית לבדיחה וכי למה שלא יחשבו כך?

האם יש צדק שמיעוט זניח שמתוקצב בכבדות על ידי קרנות עוינות ומדינות זרות מצליח לרמוס את רצון העם ולכפות עליו מדיניות הנוגדת את השקפת עולמו?

אי אפשר להבין מה אנחנו רוצים ממדינות העולם שכולן תומכות ב"דוח" גולדסטון השִקרי ומה יכולה לעזור הסברה ודיפלומטיה ישראלית מול העולם הגדול כשלנגד עיניו ואוזניו מופיעים ישראלים וטוענים שהצבא שלנו רוצח ילדים ושיש להם הוכחות שהצבא הישראלי אשם בכך. מה חשבנו, שמישהו בעולם מוכן להיות טוב יותר מהישראלים עצמם?

ולא זו בלבד, אלא שישראלים, תושבי הארץ, הולכים והופכים את אלה הפוגעים באינטרסים הלאומיים הבסיסיים שלנו לנרדפים מסכנים, רחמנא לצלן, וכל מי שיוצא נגד קרן חדשה "לישראל!הנתמכת ומופעלת על ידי אויבי ישראל בעולם הוא ממש לא דמוקרטי.

לומר שהמערכה נגד "הקרן לישראל החדשה" היא מערכה של דוד נגד גולית תהיה הפרזה אדירה , ולמרות זאת הבלוף נחשף מתברר שקיים קשר הדוק בין 16 מארגוני הקרן לדוח גולדסטון הנבזי והמכוער.

היום יודעים אזרחי ישראל מי היא הקרן החדשה ומה טיבה, וחבריה לא יוכלו עוד להטעות, להפיץ עלילות ולחשוב שעולם כמנהגו נוהג. דו"ח גולדסטון הוא מאוד בעייתי גם מבחינתנו מצהירה יו"ר הקרן וכל זה אחרי שהסבירה שהדוח מאוזן מכיוון שהוא מבקר גם את החמאס. "עשינו שם דברים רעים", פוסקת ומוסיפה כי "השתמשנו בכוח עודף", מכך עולה שגם על הדוח היא סומכת את שתי ידיה, לכן זה קצת בעייתי לומר שהקרן לא תומכת בדוח, ובאותה נשימה לספר שהדוח מוכיח שביצענו דברים רעים זה לא הולך ביחד.

נחשפה ערוותו של הקשר ההדוק בין הקרן החדשה ובין אותם ארגונים ועמותות שלחשו על אוזנו של גולדסטון.
כמה קל להפוך את הדוח של תנועת "אם תרצו" לכתב תביעה אישי נגד יו"ר ולהסיט את הוויכוח מהעניין עצמו – הדיון אודות פעילותה של הקרן החדשה לישראל, והנזק או התועלת שהיא מביאה לישראל.
עם כספים שעוברים בחדווה לכל דורש, בהנחה כמובן שהוא זוכר את סיסמת הכניסה "זכויות אדם" נוח להתעסק כך השמאל פועל, ולעומת זאת עם הדוח עצמו כנראה שיש בעיה להתמודד.

הדיון במליאת הכנסת נגד הקרן החדשה לישראל והעומדת בראשה והעליהום על ארגוני זכויות אדם והנימוקים המקארתיסטיים היו במקומם. כל אלה חושפים את כישלון המדינה והכנסת ואת חוסר יכולתה לבצר ולהגן על צביונה הדמוקרטי של המדינה.

נכון עושים חברי הכנסת המתייצבים להגן על זכויות האדם ולא רק כאשר הדבר תואם את מטרתם הפוליטית.

ארגוני זכויות אדם שממומנים על ידי הקרן החדשה לישראל מעלה תמונה עגומה שבמסווה הזה של פעולות חברתיות למען זכויות אדם פועלים בעצם במסע אנטישמי כדי למנוע את זכות ההגדרה העצמית מהעם היהודי". לקרוא ולא להאמין, דברים שמזכירים מקומות אחרים ומשטרים אחרים.

זו איננה רדיפת הארגונים - שעושים את עבודתם נאמנה ומעזים להשמיע ביקורת לגיטימית על פעילות הדרג המדיני והצבאי, כפי שהדבר מתרחש בכל מדינה דמוקרטית מתוקנת, זה מסע הד הלגיטימציה נגד מדינת ישראל וערכיה, לארגונים אלה ובראשם לקרן החדשה יש לומר בברור- אתם לא תפחידו אף אחד, וכן לא תשתיקו אף אחד הכנסת והמדינה תמנע ממכם פעילות בהמשך.

הדבר מעיד על כך שאין בשמאל הפנמה אמיתית של מהות הדמוקרטיה,קיים מושג "דמוקרטיה מתגוננת" ובעיקר הגנה על זכויות מפני עריצותו של אותו שמאל. במרבית המקרים הביקורת של השמאל ועיסוק בהן מתפרש כאיום וכפגיעה בביטחון המדינה, דוח גולדסטון היא דוגמה מובהקת לכך..

ישראל ניהלה את מבצע " עופרת יצוקה " במסגרת כללי הלחימה באופן חוקי ומוסרי, לכן נכון עשתה ממשלת ישראל בסירובה לשתף פעולה עם ועדת בדיקה שקיבלה מנדט ממועצת הביטחון של האו"ם שמסקנותיה היו ידעות מראש.

השמאל בישראל מנהל קרב מאסף, ומשחקים בכללי משחק שאבד עליהם הכלח. הם טומנים את הראש בחול ומסרבים להתאים את עצמם למציאות, יש להדגיש ישראל לא פגעה בזכויות האדם, ולכן זה איננה עניינה של הקהילה הבינלאומית להתערב בכך.

התערבות השמאל בעניינה של המדינה בכל הקשור לדוח גולדסטון מניפה את הגרזן על הדמוקרטיה הישראלית.

אני מבין שיש ישראלים התומכים ברעיונות האלה,זכותם גם להפיצם ולשכנע את הציבור ביופי שבהתאבדות הקולקטיבית, אבל הבה נשחק את המשחק בקלפים גלויים. חקירת הקרן ושלוחותיה היא צו השעה לחברה שואפת חיים.

צריך לשאול למה נבהלו פתאום אנשי הקרן הזו כשהעליתי תביעה לחקור מי שולח לה מימון ומהו מקור פעולותיה. מה יותר דמוקרטי מחקירת פעולות שלמעשה חותרות תחת אותה דמוקרטיה. ואם נכון הדבר שאין הם נהפכים לגייס חמישי, למה הפחד

מה יותר דמוקרטי מחקירת פעולות שלמעשה חותרות תחת אותה דמוקרטיה
מחקירה?
בסתר ליבם הם מודים שיש בעיה רצינית בכך שמדינות עוינות לישראל יממנו פעולות פוליטיות בשמאל הישראלי, שכן יש כאן חשש להתערבות של מדינות זרות ושל גושי מדינות כמו האיחוד האירופי בפוליטיקה הישראלית הפנימית

חקירה לבדיקת מקורות מימון מגורמים עוינים זרים לא רק שאיננה הסתה ורדיפה, אלא היא חיונית כדי להבטיח שלא תהא חתירה תחת אושיות הדמוקרטיה שלנו בטיעונים דמוקראטיים לכאורה.

נכון עשתה מליאת הכנסת כאשר אישרה בקריאה טרומית, את הצעת החוק המחייבת שקיפות וגילוי לגבי ארגונים פוליטיים הנתמכים מימונית על ידי ישות מדינית זרה. ולייצר איזון בין זכותם של ארגונים פוליטיים במדינה דמוקרטית לפעול בחופשיות, לבין זכותו של הציבור בישראל לדעת מי מממן את קידומן של עמדות פוליטיות כאלו ואחרות.
החוק ימנע בעתיד שהתופעות שנגלו בדוח גולדסטון, כאשר מדינות אירופה מימנו דרך ארגונים פוליטיים ישראלים הצגת נתונים מוטעים ומגמתיים כנגד צה"ל ובהמשך טענו שמדובר בנתונים אובייקטיביים שנאספו על ידי גורמים ישראליים רשמיים לא יחזור על עצמו. זכותה של מדינה דמוקרטית להגן על עצמה לפחות על ידי חומת השקיפות.

עד היום הקרן החדשה עוד לא פרסמה התייחסות רצינית לפרסומים הרבים בתקשורת נגדה. במקום זאת זכינו לשמוע רפש והכפשות.

נחשפו לקמפיין הנגדי של אוהדי "הקרן החדשה לישראל" ונציגיה. הקינה והצדקנות שמורות רק לצד אחד, הדאגה לזכויות הפרט, חופש הביטוי והאחיזה בזקנו של שר ההיסטוריה נראים כמו היו מאז ומעולם נחלתו של הצד השמאלי במפה הפוליטית, רק לו מותר לבקר, להתקיף, לצקצק בלשונו, לתבוע בדיקה ושקיפות, בעוד מבקריו "סותמים פיות" ו"פוגעים בחופש הביטוי.

כן זכינו למצעד מרואיינים ומכפישים מצד שורת ארגוני הקרן שנרתמו מיד להגן על היד החותמת .

"כל מי שמעז לפגוע בביטחון המדינה ולהוציא דיבתה רעה, צריך לשלם על כך"

ההיסטוריה חוזרת על עצמה

מי שירים את מבטו מפרטי האירועים שהתרחשו 1920 ב"יא באדר תר"פ בתל חי וירחיב את חוג ראייתו במרחב ובזמן יראה שכך שחשבו מנהגי הישוב שההגנה על תל חי ושאר המאחזים המבודדים היתה שאלה קיומית ליישוב היהודי, יש בו לקח לדורות עד עצם ימינו, פועל יוצא מלקח זה: ההתיישבות היא שקובעת את הגבול, ולא ההיפך.

בלי להמעיט כהוא זה מחשיבות המאבק הצבאי של אותם זמנים -החברה הישראלית מן הטבע מעדיפה להתמקד בסיפורי הגבורה והלחימה בפרשת תל חי, ולכן המשפט השגור בפי כל ילד ישראלי הוא: "טוב למות בעד ארצנו"

עם כל הכבוד המשפט החשוב באמת שאמר טרומפלדור ובו תמצת את השקפת עולמו היה: "במקום בו תחרוש המחרשה היהודית את התלם האחרון, שם יעבור גבולנו", זה נכון גם היום.

בתחילת שנות העשרים של המאה העשרים היו תל-חי, מטולה, כפר-גלעדי וחמרה בודדים בחזית, ארבעה ישובים עבריים בלב הגליל הערבי העוין.עם אוכלוסיה דלה באמצעים,ודלה בכוח אדם.

המצב המדיני באיזור בשנת 1916 היה מעורפל למדי על פי הסכם סייקס-פיקו שנחתם בסודיות בין אנגליה וצרפת- בעירה הקיט דוביל שבצרפת בעיצומה של מלחמת העולם הראשונה, נקבעו הגבולות העתידיים בין החלק האנגלי, ובין החלק הצרפתי בסוריה, לבנון וארץ-ישראל.

ארבעה הנקודות העבריות שהוזכרו לעיל נכללו בשטח הצרפתי ע"פ ההסכם. תושבי ארץ ישראל המערבית ולבנון לא נתפסו באותה התקופה כבני העם הערבי, אלא כבני לאומים שונים הדוברים ערבית. ומנגד היהודים נתפסו כעוד מיעוט של מהגרים במגוון אוכלוסיות המהגרים בארץ באותה תקופה.

בעקבות הדיונים הממושכים בין המעצמות וחוסר הבהירות בדבר גבולותיה ומעמדה של ארץ-ישראל, גברה מאוד התסיסה הערבית בארץ.

הערבים שראו בצפון הגליל חלק מן המרחב הערבי שמרכזו בדמשק,פתחו במתקפה נגד הנוצרים בדרום לבנון, וחלקם נגד היישובים העבריים שנתפסו כמשתפי פעולה עם השלטון הצרפתי.כבר אז מושג ה"מולדת" התגבש בחלק זה של העולם ע"י ההתיישבות היהודית.

לאור זה התגברה התסיסה בקרב הערבים בארץ שהתבטאה בהתקפה על תל חי ועל שאר הישובים באצבע הגליל דאז.

בעקבות התקפות אלו נאלצו איכרי מטולה בי"ד בטבת תר"פ, 5.1.20, לנטוש זמנית את מושבתם. גם חמרה נעזבה.

מנגד תושבי כפר גלעדי ותל חי נשארו במקום, ולא אצו לעזוב את הישוב התגוננו בחירוף נפש מול ההתקפות שיתגברו עם חלוף הזמן.

עוד קודם לכן החליטה ההנהגה הציונית לשלוח תגבורת מיהודה לגליל, והעמידה בראשה דמות מיוחדת במינה- בחג החנוכה תר"פ הגיע טרומפלדור לתל-חי, וקיבל את הפיקוד על האיזור והסוף ידוע.
בדיון הנוקב שיתקיים בישוב ע"י ההנהגה השאלה היתה רק ציונית, אז אמר בן גוריון:מדובר על הגליל העליון כולו, ולא רק היישוב הקטן תל חי העומד בסכנה ויאבד לעם העברי, אם נברח מפני שודדים, נצטרך באופן כזה לא רק לעזוב את הגליל העליון, כי אם את כל ארץ-ישראל.

דבריו של מנהיג אחדות-העבודה יצחק טבנקין שהשתתף באותו דיון :שיש איבה מצד הערבים אלינו הערבי הכפרי מכיר בנו את הכובש. והכרחי הוא שהערבי ידע שאנו מגינים על עצמנו ואי אפשר לקחת מאיתנו דבר. אין שאלת הגנה של הגליל העליון רק שאלה מקומית כי אם שאלה שיש לה ערך עליון בשביל כל הארץ. אם ניפול שם - ניפול עד המדבר. דבריו נשמעים כאילו נאמרו היום.

באותם ימים של סתיו תרפ"א, נתחם מחדש הגבול בין שטח המנדט הבריטי למנדט הצרפתי. בזכות מאבקם של המתיישבים היהודיים וחזרתם להתיישבות הסכימו הצרפתים להכליל את ארבעת הישובים בתחומי המנדט הבריטי. זאת היתה הפעם הראשונה והאחרונה שההנהגה הציונית השכילה להפוך תבוסה צבאית לניצחון מדיני. למרבה הצער בתקופה האחרונה ובמיוחד בימי שלטון קדימה המגמה תמיד הפוכה: כל ניצחון צבאי הומר בתבוסה מדינית.

אינטרסים פוליטיים, וביניהם כאלה הנובעים מהסכם סייקס פיקו, הביאו את הבריטים לקידום רעיון "הבית הלאומי היהודי" בארץ ישראל. ייתכן שגם תחושת החוב המוסרי מצד הממשל הבריטי כלפי חיים ויצמן על תרומתו למאמץ המלחמה הבריטי תרמה לקידומו של רעיון זה. ממשלת בריטניה , באמצעות הלורד ג'יימס בלפור, מסרה לתנועה הציונית הצהרה, שבה נוסחו עיקרי המדיניות של בריטניה כלפי "הבית הלאומי" – היא הצהרת בלפור".

העמידה האיתנה של קומץ לוחמי השומר על הנקודות באצבע הגליל, היא שהחזירה למעשה את החולה, מעיינות הירדן וסביבות הישובים לתחומי הבית-הלאומי.

אלמלא הגנת וחירוף הנפש של לוחמי תל-חי אין שום ספק שגם אלה היו נשארים מחוץ לתחום מדינת ישראל כפי שנשארו אגן הליטני התחתון ואגן הירמוך. שום משא ומתן דיפלומטי בלבד, לא היה בכוחו לעשות את אשר עשה כוחנו העובדתי בהגנת הגליל העליון.
כאן המקום להדגיש שהתפיסה שאת הגבול יקבע חריץ המחרשה שימשה נר לרגלי כל מעצבי ההתיישבות היהודית המחודשת בארץ ישראל במאה האחרונה ונכווה לעד.

הסכסוך הערבי-ישראלי נתפס, אצל חלקים מן הציבור, כקונפליקט סביב נושא הפליטים ושאלת "השטחים הכבושים" ממלחמת ששת הימים לפיכך, מציאת הסדר לבעיות אלה תביא , לכאורה, לסיום הסכסוך בין העולם הערבי לישראל.

המציאות סבוכה ובעייתית בהרבה: שורשי הסכסוך עמוקים ונטועים עוד בראשית הציונות ואופיו הלאומי התגבש בתקופת מלחמת העולם הראשונה, עת "מעצמות ההסכמה" פיזרו בנדיבות הבטחות למנהיגות הערבית בדבר הקמת ממלכה ערבית בין חצי האי ערב לתורכיה, ומאידך פעלו באופן אשר לדעת הערבים היוו הפרה גסה ומשפילה של הבטחות אלה.

הערבים מעולם לא ויתרו על "אף שעל" מן המרחב שהובטח להם אז, בשחר המאה שעברה, והכשילו כל הצעה לפתרון שהועלתה על השולחן, מאז ועד היום.

סכסוך עתיק יומין זה משליך במישרין על עמדות הצדדים גם היום, אך, מסיבות שונות, אין הציבור הישראלי נחשף למקורותיו, לא דרך מערכת החינוך ולא באמצעות העיתונות לסוגיה.

הפלסטינים יצטרכו במוקדם או במאוחר לעשות את הפשרה שלהם, ולא מדובר על פשרה טריטוריאלית בה תצטרך ישראל לוותר יותר אלא על פשרה היסטורית.הם חייבים לחדול ולהצהיר ששוללים מהיסוד את זכויות היהודים בארץ ,אחרת לא יהיה שלום לנצח.

מה יותר סימלי הוא שהחלטת הממשלה השבוע על שינוי מהפכני בכל האתוס הציוני, מבניית יישובים בארץ ישראל להחרבתם, מראיית ההתיישבות כדגל, לתפיסתה כמכשול, התקבלה בתאריך עברי מיוחד במינו: יא' אדר.

קשה להבין על מה יצא קצפם של הפלסטינים שהרי מדובר, לכאורה, בסערה בכוס מים. יש להתבונן בתמיהה בהשתוללות הפלסטינית על פרשת אתרי המורשת היהודית והוספת שני אתרים היסטוריים-דתיים אלו לרשימת אתרי המורשת.

כאן נמצאת שורש הסכסוך העמוק , הנרטיב הפלשתיני שולל את קיומינו כאן בארץ ישראל,הם מאשמים את ישראל בגניבת ביודעין של ההיסטוריה הפלסטינית ושל העבר הפלסטיני כחלק מתוכניתה ארוכת הטווח להשתלט על הארץ כולה.

ההחלטה לצאת למאבק בהחלטה הישראלית בלא קשר לשאלה עד כמה יש בה ממש. החלטה זו מעידה על אחד המכשולים הקשים העומדים כיום בדרך להשגת הסכם שלום בין ישראל לבין הפלסטינים. על דרישתם של הפלסטינים להקמת מדינה פלסטינית בכל שטחי הגדה המערבית ורצועת עזה שתחיה בשלום לצידה של ישראל, אפשר להתדיין ולהתמקח. אלא שהבעיה היא שהפלסטינים אינם מסתפקים בדרישות טריטוריאליות אלא דורשים את כל ארץ ישראל.

במילים אחרות, הם דורשים כי ישראל תכיר בנרטיב ובגרסה הפלסטיניים לתולדותיו של הסכסוך הישראלי-ערבי. המדובר בנרטיב ולפיו הציונות הינה תנועה קולוניאליסטית שנישלה את הפלסטינים מאדמתם ותפסה את מקומם. על פי הנרטיב הפלסטיני ליהודים אין באמת זכויות היסטוריות כלשהן על ארץ ישראל והם אורחים לרגע שגרמו עוול לבני הארץ ובעליה המקורים של אדמת פלסטין הם הפלסטינים.

יתרה מכך הם מסרבים בתוקף להכיר בזכות ההיסטורית של הישראלים לחיות בארץ הזו ולקיים בה את מולדתם.

הם תובעים כי במסגרת הסדר שלום תאמץ ישראל את גישתם זו לסכסוך ולפיה אין לה כל זכויות היסטוריות כלשהן על הארץ.

הדרישה הפלסטינית היא חסרת תקדים במערכות היחסים הבינלאומיות ואפילו מחוצפת, ובוודאי שאין בה כדי לקדם שלום בין שני העמים.

הדרישה הפלסטינית לויתור ישראלי על האמונה בצדקת הדרך, בציונות ובזכויות הטבעיות של העם היהודי על ארץ ישראל היא שערורייתית וכל עוד לא ייסוגו ממנה הפלסטינים לא יהיה אפשר להתקדם בדרך השלום.

לציבור בישראל נרטיב משלו שעניינו האמונה כי ארץ ישראל היא ביתו ומולדתו ההיסטורית של העם היהודי.

ארץ ישראל הינה זכות טבעית שהוכרה על ידי כלל מדינות העולם. זהו הנרטיב הישראלי שבו דבק מרביתו של הציבור בישראל. כל ניסיון להכריחו לזנוח נרטיב זה ולקבל את הנרטיב של הצד האחר ולהכריז כי הצדק ההיסטורי הוא בצד הפלסטיני, הוא ניסיון נואל שנדון לכישלון.

חוצפתה של איראו

ירידתו של יו"ר סבא"א לשעבר מהבמה הבינלאומי מניבה פירות, לאחר עידן מוחמד אל בראדעי סוכנות לאנרגיה אטומית חדלה לשקר לעצמה ולאנושות.

סוף סוף היושב בראש החדש, גיבש דו"ח פרטני שקבע באורח חד־משמעי כי איראן פועלת לפיתוח נשק גרעיני ללא כחל וסרק.

מי שעינו בראשו וצבר מאחוריו שובל של שנים את תחבולותיה של טהראן איננו זקוק לדו"ח חדש כדי לדעת שהאיראנים חותרים לייצור נשק גרעיני.

בעבר היתה טעות מרה מצד פקידים בממשל בוש- שהוציאו תחת ידם דו"ח בלתי אחראי, בדיעבד ניתן לומר שזה היה ניסיון של פקידים ומומחים להרתיע את הנשיא ג'ורג וו. בוש מלנקוט צעדים צבאיים נגד ממשלת האייתוללות באיראן. הדו"ח הנוכחי של מזכ"ל סבא"א החדש מרמז לראשונה כי הערכת המודיעין האמריקנית היתה שגויה.

אך בעוד בארה"ב היה רק דו"ח חריג ותמוה לצד אי רציונאליות מוחלטת, בסוכנות לאנרגיה אטומית התקיים הליך מכוון וזדוני של היו"ר מחמוד אל־בראדעי להרדים את דעת הקהל בעולם.טענותיו הבלתי הגיוניות כי אין כלל אפשרות שפני איראן לנשק גרעיני- ובכך תיבל את דו"חותיו במילים דו משמעיות שנועדו להביך את הממשלות ואת האו"ם אשר ביקשו לבלום את המיזם המסוכן.

לא קשה לדעת באיזה שליחות ומדוע עשה זאת ד"ר אל־בראדעי את מהלך ההשהיה שעלול להתגלות, חלילה, כבכייה לדורות אך העובדה מדברת בעד עצמה - הוא טשטש ומרח והסתיר עד שנבחר יורשו ותיאר דברים כהווייתם. מוחמד אל-בראדעי ואחמדינג`אד צמד חמד - שני חתולים ששומרים על השמנת.

עד לפני כחודש האיש שעמד בראש סוכנות הגרעין היה מוחמד אל-בראדעי, אחד שאיך לאומר בעדינות לא ממש חיבב את ישראל ולא פספס הזדמנויות לעקוץ את ישראל מצד אחד, ולשקר לה ולשאר העולם מצד שני.

מר אל-בראדעי . האם אתה חי בחלום ? או חולם בהקיץ?

העתיד שלפנינו ייתן הזדמנות לעולם לראות אם אכן היה תמים להחריד, או שמא כמעט במתכוון ביקש כי יעצמו את עיניו וישגה באשליות שמשטר האיטולות אינה קרבה לפצצה המסוכנת, וכך לא יהיה צורך לנקוט פעולה נגדה.

אם העולם אכן חרד מאפשרות גירעונה של איראן עליה לפעול בתקיפות ובמהירות- דומה שאיראן מנצלת את חילוקי הדעות בין המעצמות.

המשטר האסלאמי הקיצוני באיראן דבק זה שנים במדיניות מתריסה כלפי העולם המערבי, ובראשו ארה"ב, דוגמה טרייה לכך ההאשמה החדשה מבית מדרשו של נשיא איראן: אירועי 11 בספט' ונפילת התאומים בגדר "פברוק גדול" מצדה של ארה"ב, כדי להצדיק את מלחמתה בטרור ואת הפלישה לאפגניסטן.

תקופות ממושכות הוא הקפיד להצניע את המרכיבים הבעייתיים של פעילותו, כאשר נראה היה שבשל אילוצים חיצוניים ופנימיים הוא נאלץ לתת עדיפות לשיקולים לאומיים, לא פחתה מחויבות הגורמים הקיצוניים בקרבו לקידום יעדי המהפכה האסלאמית והם התמידו בתמיכתם בטרור, בחתירתם להפוך את איראן למעצמה אזורית, בקידום ההצטיידות של איראן בנשק אסטרטגי ובמאמציהם לערער את יציבות המשטרים הפרגמאטיים באזור.

לאור זאת, ונוכח הרפיסות המאפיינת את גישת המערב מול כל איום על ערכיו ומכלול האינטרסים שלו יחד עם היכולות המרשימות של איראן בניהול משא ומתן ובהונאת המערב והולכתו שולל, התקבעה מציאות לפיה יהיו מעלליה של איראן חמורים ככל שיהיו, לעולם תמנע הקהילה הבינ"ל מלאמץ סנקציות חמורות מספיק כדי להרתיע את טהראן מלדבוק במדיניותה המתריסה. זאת על אף שהאיראנים מאיימים מפורשות לשנות את הסדר העולמי, ולמרות שהעולם כולו מסכים כי הם צועדים בנחישות לקראת הצטיידות בנשק גרעיני, קוראים להשמדתה של מדינת ישראל תוך הפרת החוק הבינ"ל, מכחישים את השואה, ומגבירים את תמיכתם בארגוני הטרור הפלסטינים, בחיזבאללה,ובגורמים השיעיים הקיצוניים בעיראק. התגובות לתהליך ההתקדמות של איראן לרכישת יכולת להעשיר אורניום הן אולי הדוגמה הטובה ביותר לרפיסות הגישה המערבית כלפי טהראן.

אחרי הדו"ח האחרון שעון החול אוזל המאשים את טהרן בהפרות שיטתיות של התחייבויותיה הבינלאומיות ומצביע על מאמציה המתקדמים להשיג נשק גרעיני. לכן על הקהילה הבינלאומית צריכה למצוא את עצמה מגויסת לבלימת המהלך האיראני זה הזמן שייכנסו הסנקציות הקשות לפעולה מהירה וייושמו במלואן, תוך איום של שימוש באופציה הצבאית העומדת לרשות המעצמות.

אך בו בזמן, בדיסוננס מההצהרות התקיפות האלה, נשמעות בוושינגטון הבהרות ופרשנויות שלפיהן מוטב שהסנקציות שארה"ב ובעלות בריתה האירופיות מתכוונות להטיל על איראן לא תהיינה "משתקות", במילים אחרות, לא תכלולנה צעדים כגון השבתת יצוא הנפט הגולמי האיראני או חרם על טכנולוגיה מתקדמת ועל אספקת תזקיקי נפט לאיראן לצרכיה הפנימיים.

צעדים שאם ייושמו ייתכן שיוכלו לאיים בצורה ממשית על יציבותו של משטר האייתוללות ועל המשך מאמציו בתחום הגרעין.

למרות שבשבועות האחרונים לא עובר כמעט יום שבו הנשיא אובאמה, ובייחוד מזכירת המדינה שלו הילארי קלינטון, אינם מפרסמים הצהרות תקיפות נגד איראן, הכנופיה סביב האייתוללה חמנאי והנשיא אחמדינג'אד קוראת את המפה אחרת- להבנתם גם אם יצליחו האמריקנים לגייס מספיק תומכות במועצת הביטחון ליוזמה להטיל סנקציות, הסנקציות האלה ממילא תהיינה כל כך בלתי רלוונטיות שלא יהיה בהן כדי למנוע משליטי איראן להמשיך במעשיהם.

הפרשנות הזו של טהרן כבר באה לידי ביטוי חצוף ומתייהר בפסגת הטרור שהתקיימה בדמשק, ומלבד אחמדינג'אד ואסד אירחה גם את ראשי חיזבאללה, חמאס וארגוני טרור אחרים.

נשיאי איראן וסוריה עשו צחוק מהמדיניות האמריקנית במזרח התיכון", ואישרו מחדש את הברית ביניהם.

לשאלה כמה זמן יוכלו הממשל והקונגרס בוושינגטון להתייחס ליריקות האיראניות והסוריות בפניהם כאל גשם, ניצבת במלוא חריפותה שאלה חשובה עוד יותר - שאלה המעוררת ספקות הן לגבי גישת הסנקציות והן לגבי מדיניות הפתיחות החדשה של וושינגטון כלפי דמשק.

הגיע העת שארה"ב תפעל בהקדם בנחישות ובנחרצות נגד איראן, בין אם כחלק מקואליציה בינלאומית ובין אם בגפה, וזה יבא לשנוי מאזן הכוחות במזרח התיכון לטובתה, תיבלם החתירה האיראנית להגמוניה אזורית - ואולי אף יקודמו סיכויי השלום בין סוריה לישראל.

חייב להיות ברור שכישלונן של הסנקציות המרוככות יביא באופן בלתי נמנע להפעלת אופציות אחרות.

יש להתייחס ברצינות גם לדו"ח סבא"א על כל מה שמשתמע לגבי סוריה: ממצאי החקירה מעידים על קיומה של תוכנית גרעין לראשונה מאז הופצץ האתר הסורי מעניקה סוכנות הגרעין הבינלאומית תמיכה פומבית בחשדות המערב כי האתר אכן היה כור גרעיני בהתהוות.

הימצאות חלקיקי האורניום מעלה שאלות בנוגע לאופיו של המבנה שנהרס. סוריה עדיין לא סיפקה הסבר ראוי להימצאותם ולמקורם של אותם חלקיקי האורניום. ובכך דוחה הדו"ח את טענתה של סוריה כי האורניום הוא למעשה שאריות של תחמושת מחיל האוויר הישראלי.

דמשק מתבקשת לאמץ את הפרוטוקול של סוכנות הגרעין, שמאפשר לפקחים הסוכנות לקיים בדיקות פתע באתרים הללו.

המתחזים לאנשי מוסר

בעולמנו מסתובבים ארכי- מרצחים בני עוולה עם-דם-על-הידיים הזוכים להגנה במדינות בהן הם מתארחים. מכולן בולטות ומובילות מדינות מוסלמיות. המסורת הנלוזה אף פעם לא נפסקה. פעילי אל-קאעידה מוצאים מקלט בסודן,תימן אפגניסטן פקיסטן והרשימה ארוכה ותומכיהם מביאים חורבן בכל מקום אחר שאליו הם מתפשטים כמו סרטן

חופש הפעולה שמעניקה ממשלת לבנון לחיזבאללה היא הוכחה ניצחת שלבנון משמשת מבצר קדמי של התליין מטהראן ובכך הופכת למעוז של משמרות המהפכה האיראנית,ובדרום החמאס משליט שלטון אימה ברצועה, ופעיליו, מאיימים על השלטון במצרים.

המציאות מחייבת שהעולם הנאור חייב למצות את הדין עם כל הפושעים נגד האנושות. אך בפועל אין לשום מדינה בעולם החופשי את האפשרות להביא את אנשי הטרור הללו לדין.

דוגמה מובהקת לכך: בית המשפט הבינלאומי בהאג הוציא צו מעצר בינלאומי לנשיא סודאן והוא מצפצף על כך.

יתרה מכך הוא היה אורח כבוד של הליגה הערבית- וחמור מזה ראש ממשלת טורקיה הוציא פתווה הקובעת ש"מוסלמי לא יכול לבצע רצח עם" במילים אחרות הוא זכאי.

נוצרה מציאות בינלאומית מעוותת בבריטניה הנאורה יש צו מעצר נגד אחד ויחיד מראשי החמאס יונס אל-אסטל, מבכירי חמאס, קורא לשחוט את היהודים ולחסלם באופן מוחלט בפלשתין על מנת להשליט את האסלאם על כל אדמת פלשתין,על אף צו המעצר מתברר שאוניברסיטה בריטית מכובדת אחת כרתה ברית הזדהות עם המוסד האקדמי של הטרוריסט אל-אסטל, ולכן קיים סיכוי סביר כאשר כף רגלו תדרוך על אדמת בריטניה יזכה להפגנות אהדה.

ענקי רוח, נביאי המוסר המזויף, שהכו בנו קשות בשנים האחרונות וניתן להזכיר כמה מהם: נועם חומסקי יהודי פרופ' אמריקאי לבלשנות, הוגה דעות אנרכיסט, פעיל למען זכויות אדם, ופרשן פוליטי המזוהה עם השמאל הרדיקאלי,הקליט אינספור ראיונות ונשא הרצאות רבות – והכול בגנותה של ישראל.

מתבל את הדברים בתיאוריות קונספירציה פרי מוחו הקודח, מציג את ישראל כמדינה גזענית שגירשה את הערבים מבתיהם, תפסה את אדמתם, הפכה אותם לעבדים, עינתה ורצחה אותם והפלתה אותם לרעה בכל דרך אפשרית.

ישראל לפי השקפתו הינה סוכן של האימפריאליזם האמריקאי, המבצע את העבודה השחורה עבור ארצות הברית במזרח התיכון וברחבי העולם כולו.

או נורמן פינקלשטיין יהודי אמריקאי ידוע לשמצה דוקטור למדעי המדינה עוסק בנושאים יהודיים ובסכסוך הישראלי-פלסטיני ידוע בתמיכתו בפלסטינים ובחיזבאללה, הוא ממבקריה החריפים של מדיניות ישראל כלפי הערבים ומאשים בספרו "תעשיית השואה" את ישראל בשימוש מניפולטיבי בזכר השואה ובאנטישמיות להצדקת מדיניות בלתי לגיטימית.

ג'ורג' גאלאווי בעל תפיסות שמאליות ונמנה עם האגף המרקסיסטי בבריטניה. ידוע בשל התבטאויות קיצוניות רבות, שהפכו אותו לדמות שנויה במחלוקת בפוליטיקה הבריטית, שהרוויח מיליונים מקשריו עם הצורר סאדם חוסיין שליט העריץ של עירק. פרו-חמאס, שמילא תפקיד מפתח בארגון שיירת הסיוע לרצועת עזה והתעמת עם שלטונות מצרים,ומשמיע דברי הסתה נגד ישראל על כל במה מזדמנת.

כלת פרס נובל לשלום מריאד מגוואיר בין המפגינים בביעלין,וכל זה על התנגדות לגדר ולכיבוש.

אלן בדיו, פילוסוף צרפתי מעניק הילה רומנטית לאיסלאם הרדיקלי ולטרור.

הפילוסוף השמאלני האופנתי סלבוי ז'יז'ק, חביב הקהל הפוסט-פוסט-מודרניסטי, מנסה לחדש כקדם את ימיה של החשיבה הדיאלקטית, מנוחתה עדן.

האנטי-אנטישמיות, אליבא דז'יז'ק הסלובני, היא אחת הסכנות הגדולות המרחפות מעל החשיבה החופשית באשר היא.

הציונות של ימינו, כפי שהיא מגולמת על-ידי מדיניותה של מדינת ישראל, היא כבר אנטישמית, היא נשענת על יסודות אידיאולוגיים אנטישמיים.

הציונות הינה אחד מסוגי האנטישמיות,מה שצריכים להטיח בציונים זו הרוח היהודית הקוסמופוליטית האמיתית.

אם אלה הם אנשי המוסר, המוסר בבעיה!
אנחנו כרגע נהנים משקט יחסי, ולהן סיבות שהשתיקה יפה להן. ערוצי המשפט הבינלאומיים כוללים מגבלות, ולמרבה הצער חסומות ע"י רוב אוטומטי, דורסניות, ומונופוליסטיות, שמאפיינות מדינות חשוכות שולט לדאונינו הרב בחלק ניכר מהפורומים הבינלאומיים והתוצאות מורגשות בשטח.

היה ראוי שמדינות העולם השפוי יתייצבו בראש להגנת העולם החופשי, אך הוא נמצא במיעוט ולכן טרוריסטים דוגמת אל מבחוח מרגישים מוגנים.

הם פשוט ימשיכו יגלגלו את תעשיית הטרור והרצח הגלובלית- וכשהם ימשיכו לחיות ללא פחד ובתנאים של מותרות.ולא לתת לברוני תעשיית הרצח את כתבי ההגנה.

צביעותו של העולם ומחדלי מנהיגיה היא מונעת את המלחמה בטרור שצריכה וחייבת להיות מלחמתו של העולם החופשי כול.

המוסר הכפול ביחס ישראל לאויביה אינו תופעה חדשה גם שאיסלאם הרדיקאלי טובח במוסלמים. "אנשי המוסר" אינם מבחינים בזה, הם תמיד יאשימו את המערב, הקפיטליזם, והציונים, זו דרכם מתמיד.

יש לומר שבפוליטיקה ובדיפלומטיה שהיא חלק ממנה, לא מה שרואים ומה ששומעים זו האמת לאמיתה- הבריטים ושאר מדינות אירופה בכל הקשור לפרשת דובאי יכולים לנזוף בשגרירים שלנו בפומבי למרות שאין התחסדות וצביעות מאלה וכל זה מאחר הפטפוט האירופי בדבר חוקיותה של פעילות חשאית ושקיפות בחקירתה היא התחסדות לשמה.

מאחר וזה אינו סוד השירותים החשאיים האירופיים עושים שימוש בשיטות דומות ואפילו חמורות מאלה בכל הקשור בטרור לגבי ארצותיהם. אבל מאחורי הקלעים, והרחק מזרקורים ועיני התקשורת לא יתביישו- אם זה באינטרס שלהם לברך לדרך צליחה על המוגמר- ובהרבה מקרים אפילו להושיט יד ולסייע.

אז מה באמת מציעים לנו אלה המתחזים לאנשי המוסר?

האנטישמיות מפלצת של שנאה

האנטישמיות פושטת צורה ולובשת צורה לאורך ההיסטוריה של העם היהודי.

השם אנטישמיות הוא צעיר למדי, רק במחצית השנייה של המאה הקודמת הוא הומצא ע"י עיתונאי גרמני ונתפשט עד מהרה בעולם כולו. לא כן התופעה גופא שימיה הם כנראה כימי קיומו של עם ישראל, ועל כל פנים אמת מידה של אלפי שנים יפה לה.

הזר הוא אויב למחצה בכל חברה ואילו במקרה שלפנינו הזרות לאמתו של דבר הייתה כפולה: לא זו בלבד שהיהודים הורגשו כגוף זר במשפחת העמים, אלא הזרות היה לה כאן טעם מיוחד שאין למצוא כמוהו ביחסי שאר העמים.

אמונת היהודים כמקור הרע, אמונה זו לא הובנה על-ידי הגויים ולא נתקבלה על דעתם. אחדות זו של הכרה ושל חיים הייתה רחוקה מתפישתם, ויש שערערה השקפת עולמם.

עם צמיחת הגזענות הגיעה השטנה לשיא שלא נודע כמוהו בדורות הקודמים. המפלגה הנאצית שעלייתה התחילה כבר בשנות העשרים של המאה הנוכחית ואשר הצליחה לרכז סביבה מיליונים אוהדים ולהעביר השלטון בידיה, כרכה מלכתחילה גזענות, לאומנות ואנטישמיות פראית לדבר שלם. היא לא נרתעה בפני המסקנות הקיצוניות ביותר במערכתה נגד היהודים, תחילה בגרמניה גופא ואחרי כן גם בארצות שנכבשו על ידה. ביטול זכויותיהם של היהודים, דחיקת רגליהם מכל שטחי החיים הכלכליים, החרמת רכושם, כליאתם בגטאות ובמחנות הסגר ועבודה בכפייה, גירושם ממקומותיהם, ולבסוף השמדתם ההמונית, באו בקצב מהיר בזה אחר זה. שישה מיליון יהודים נרצחו על ידם, עד שבא חורבנם במלחמת העולם השנייה.

ניסיונות רבים נעשו בכדי להסביר מה שקרה בשנים ההן, הטראגיות ביותר בתולדות העם היהודי. יש הטוענים שגזענות ולאומנות בלבד, אפילו בצורתן המטורפת למחצה בימי המשטר הנאצי, אין בהן בכדי להסביר פשעים שלא נודעו כמוהם בתולדות החברה. הללו מנסים לגלות הקשרים הקיימים בין המשטר הטוטליטארי לבין גורלם של היהודים.

בצד היותה של האנטישמיות בעיה קשה לגבי העם היהודי, היא מהווה גם כוח לא מבוטל במימד הפוליטי הכלל עולמי; דוגמה מובהקת המתרחש היום בעולם מגלה גל חדש של שנאת ישראל, הפועל בצורה שממנה ניתן ללמוד כי האנטישמיות חיה ונושמת במשך כל הזמן הזה מתחת לפני השטח ורק חיכתה להזדמנות להסתער שוב על קורבנה
התנופה שהעניקה המשטר הנאצי, שהשתמש בה כבמשאב אנושי -אוניברסאלי בהיקפו במסע שהקיף חלק גדול מהעולם חומרית ורוחנית כאחד, בה לקחו חלק בני ברית של גרמניה הנאצית, מדינות כגון צרפת ואיטליה הפכה לחלק חשוב בכלל מאמץ המלחמה של הנאצים, שלא לדבר על כך שגם היום עדיין רבים הסימנים להמשך חייו של הרעיון הנאצי בעולם ולשנאת העם היהודי.
הציונות קמה במידה לא קטנה כתוצאת ההכרה שהדרך היעילה בכדי להתגבר על מוארת האנטישמיות היא להחזיר את היהודים למולדתם ועל ידי כך לגאול אותם מן המצב של היותם תמיד מעוט התלוי ברצונם הטוב או הרע של שכניהם.

קיים קשר חובק עולם זה בין שונאי ישראל, המנוצל כדלק פוליטי להשמצת העם היהודי ובמיוחד את מדינת ישראל. האנטישמיות, כפי שהיא מוכרזת היום בגלוי, היא בחינת חומר מפוצץ שבו אמרו להרוס יסודות החברה ולשעבדה.

תנועת הדוגלת בסיסמות כאלה ולדאונינו יש כאלה למכביר, חזקה עליהם שלא תתחשב במספר הקרבנות, נהפוך הוא כלעומת שיעלה המספר, כן תתקרב למטרתה.

עם מיגור משטר הרשע במלחמת העולם השנייה ההרגשה תחילה הייתה, בקרב היהודים ובמידה לא קטנה גם בקרב אומות העולם, שתולדות האנטישמיות כבר נסתיימו. כה רבה הייתה זוועת מעשיהם של הנאצים, שכל אדם בעל הרגשה אנושית צריך היה לכאורה להירתע בפני תופעות מסוג זה להבא ולצאת חוצץ נגד תנועה העלולה להולידן.

מהשליות אלה לא הרבה נשאר בימינו, האנטישמיות לא זו בלבד שלא נעלמה ונהפוך הוא, לא הייתה כנראה תקופה בתולדות החברה בה היא נפוצה כפי שהיא נפוצה כיום; לפיכך גם הצורך להלחם בה לא זו בלבד שלא ירד, אלא עלה בהרבה

כל בר דעת מבין מה שמתרחש היום בעולם הוא גל חדש של שנאת ישראל, הפועל בצורה שממנה ניתן ללמוד כי האנטישמיות חיה במשך כל הזמן הזה מתחת לפני השטח ורק חיכתה להזדמנות להסתער שוב על קורבנה.

האנטישמיות היא עדיין בגדר חידה כלל עולמית מבחינת מניעי היסוד שלה. איש עדיין לא הצליח להסביר במלואה את התופעה שבגללה סוברים בני אדם כה רבים בעולם שהיהודים הם גורם שלילי – ובעיקר את מה שגורם למי שנראה כבני אדם תרבותיים החיים, בין היתר, במדינות התרבותיות של המערב, לחרוג משגרת חייהם ולפעול נגד יהודים.

תמוה הדבר במיוחד כאשר בני עמים המצהירים על מחויבותם ההומניסטית לאנושות באשר היא מתגייסים לפעולה נגד העם היהודי, כאשר חלק מפעולותיהם, המתבטאות באכזריות חריפה ביותר, מכוונות נגד נשים, זקנים וילדים שאין בכוחם להזיק כלל.

דחיפת נושא האנטישמיות אל מתחת לפני השטח, מסתבר כפרק זמן של דגירה בלבד ובתוך זמן קצר האנטישמיות ומגיחה מחדש.

דבר זה קורה גם בזמננו; התירוץ הפעם הוא מעשיה של מדינת ישראל, באופן תמוה משהו, מסתמנת שנאת ישראל במדינות תרבות מוצהרות כגון:אנגליה וצרפת

למרות שבריטניה הובילה את המלחמה נגד הנאצים, אך מנגד רשמה דפים היסטוריה אנטי-יהודיים במאבקם נגד הישוב היהודי בארץ ישראל בימיו הראשונים.

בדומה לכך, גם בימינו חושפים הבריטים פנים אנטישמיות: "בריטניה היא בין המובילות בעוינות תקשורתית כלפי ישראל.

גם צרפת בוחלת בצלחת ואיננה חסידה במקרה שלפנינו- אך יש לומר ביושר חרם נגד ישראל והשוואתה עם הנאצים נחשבים בצרפת להסתה גזענית.

דוגמה מוחשית לכך קראנו ושמענו בתקשורת שהוגשה תביעה על פעילה בשם : " סקינה ארנו מבורדו" שתומכת בחרם כלכלי על מוצרים ישראלים נשפטה והיא הורשעה על הסתה גזענית. לתביעה הצטרף ארגון הסחר ישראל צרפת והארגון "עו"ד ללא גבולות" בתואנה של "פעולות שנאה על רקע גזעני.

הנאשמת ידועה שסייעה בעבר בפעילות נגד גדר ההפרדה והיתה שותפה לפעילות משותפת עם ישראלים בנושא זה.

דוגמה נוספת: בעיר Millhouse שבחבל Alsace התקיימה הפגנה נגד מוצרים תוצרת ישראל בהשתתפות כ- 20 אנשים השייכים לקבוצה הנקראת "Boycott 68" המורכבת מפעילים קומוניסטים, ירוקים ופעילים פרו-פלשתינאים שונים בעיר.

כמנהגם בהפגנות דומות, הפעילים נכנסו לסופרמרקט Carrefour בעיר, לבשו מיד חולצות ירוקות עם הסיסמא "החרימו את ישראל – פלשתין תנצח". ועוד הרשימה ארוכה
הגרוע מכל שנדמה שהבריונים מצפצפים על החוק, ואיש אינו פועל נגדם. במציאות הדברים שונים במרבית המקרים מוגשים כתבי אישום- בו נודה על האמת זה לא התחיל בשבוע שעבר. ציוני הדרך היו לאורך העשור האחרון.

המשבר הכלכלי העולמי, תרמית ברנד מיידוף ומבצע "עופרת יצוקה" כולם ביחד וכל אחד לחוד הציתו גל אנטישמיות חסר תקדים,לראשונה ממלחמת העולם השנייה יש קריאות לחרמות על מוצרים ישראלים כולל עסקים של יהודים ברחבי בעולם
תופעה זו יכולה לשמש חומר חשוב למחשבה לגבי דמותה החדשה של האנטישמיות- ורשת האינטרנט משמש לצערנו אתגר עכשווי חמור במיוחד בהקשר זה, ובכך משמש כאוטוסטראדה מהירה להפצת האנטישמיות.

אנו עדים שהאנטישמיות מתפשטת לשדרות רבות של האוכלוסייה ולהנהגה הפוליטית העולמית אנחנו רואים יותר פוליטיקאים שמתייצבים לימינם אויבינו, ויותר גרועה לימינם של תוקפי יהודים ללא רגשי מצפון.

לאנטישמים לא משנה הם מסמנים את המטרה ופועלים נגדה, העובדה שהאנטישמיות לא רק רחוקה מלהיעלם, אלא שהיא היום תמנון רעיוני רב זרועות חי ומסוכן, השולח את זרועותיו לשדות רבים ופועל בצורה מתוחכמת תוך כדי הפעלת הפוליטיקה, התרבות והתקשורת המודרניים לטובתו
יש להתייחס אליה כאל מחלה קשה וממארת! למרות שאין עדיין מושג ברור לגבי מניעיה, יש להלחם בה כפי שנלחמים במחלות כגון אלה.

בכל המקרים האנטישמיות פועלת היהודי באשר הוא יהודי תוך שימושו בשקרים, בטיעונים מעוותים ובעובדות המוצאות מהקשרן, המציגים את היהודי כשונא האנושות- כך היה בעבר וכך זה היום- הדוגמה הבולטת החריפה ביותר סופקה על ידי המשטר הנאצי בראשית המאה הקודמת הם אלה אשר התגייסו להשמדת היהדות מעל פני תבל

מתברר שמה שלא ברור אצלנו, ששנאת ישראל היא גזענות, ואנטי ציונות היא בדרך כלל אנטישמיות, בצרפת זה ברור מעל כל ספק. אילו הייתה "פעילת זכויות האדם" שהוזכרה לעי זוכה לביקורת, השמאל בישראל היה מזהיר את הציבור מ"מקרתיזם" ובאוניברסיטאות היו מתפרסמות עצומות תמיכה. בתקשורת היו מתגברים הקולות המציגים את הפעילה כקורבן לרדיפה חשוכה.

נכון שבישראל אפשר למצוא ביטויים הרבה יותר חריפים, לא רק אנטי-ציוניים, אלא אנטישמיים ממש.

יש צורך להשתיק אמירות כאלה, ובמקביל יש לדון לעומק בהידרדרות המרחב הציבורי בישראל, זה ההבדל בין חופש ביטוי לאפליה לאומית.

הבעיה שבישראל יש דה-לגיטימציה לביקורת על הפעילות האנטי ישראלית וזה לא נכון. אין צורך להעמיד לדין אף אחד גם אין צורך להשתיק אף אחד. אבל יש צורך בדיון הרבה יותר עמוק על ההידרדרות המתמשכת.

נשאלת השאלה מה היה קורה אצלנו, בכל אחד מהמקרים הללו?
האם צריך לאמץ את המודל הצרפתי?

התופעה של יהודים שונאי יהודים ידועה לכולנו, שאלת האנטישמיות והיהודים - לא יהודים כנרדפים, קורבנות האנטישמיות, כי אם יהודים בצד הרודף, היא תופעה הידועה זה זמן רב במקומותינו

כל צוררי היהודים השתמשו ומשתמשים ביהודים גם בימים אלו - כיועצים, כמלשינים, כמשת"פים, כמכשירים לביצוע הרדיפות, וגם וזה התפקיד המועדף כעדי המלך, כמי שאומר בעדותו : אם אני כיהודי אומר את זה, חזקה עלי שיש לי מידע פנימי ואני גם אובייקטיבי.

וכי יכול אדם לשנוא את עצמו? השאלה היא רטורית, אבל אנחנו יודעים את התשובה,ועוד איך יכול! ואכן, בכל הכתבים האנטישמיים מסתמכים שונאים וצוררים מאומות העולם על עדויות של יהודים.

האנטישמי היהודי, בשאיפתו להשיג התבוללות מושלמת, לא רק משיל מעצמו כל דבר יהודי אלא גם מאמץ לעצמו את הדעות האנטי-יהודיות של אלה שהוא כל כך משתוקק לחקותם.
ואז בא השבר הגדול. לא חלפו אלא שנים ספורות- רבים מן הגויים כבר לא היו נוצרים מאמינים ועל כן לא יכלו לתת לשנאתם את הבסיס הדתי המסורתי. המציאו, אפוא, תורה חדשה, הלא היא "תורת הגזע": היהודים רעים ומסוכנים, מפני שהם מגזע שפל ומושחת.

התוצאה העגומה היא שאותה מדינה שהרצל חשב שעצם קיומה יסלק את האנטישמיות מן העולם - היא בעצמה הפכה להיות מטרה מרכזית לחיצי האנטישמיות! האנטישמי לא הבדיל בין היהודי הבודד בתפוצות ליהודי הקיבוצי במדינתו. להיפך, אל האחרון קל יותר לרכז את השנאה כולה! וכך, לא רק שישראל לא הביאה את האנטישמיות לידי ביטול, אלא היא בעצמה הפכה להיות קורבן לה.

גרוע מכך: בעולם הרחב, גם היום עדיין לא נוח להיראות אנטישמי. רישומה המחריד של השואה טרם התפוגג. על כן, החליפו אנטישמיות ב"אנטי-ישראליות" וייחסו לישראלים (היהודים) מול הפלסטינים את כל מה שהנאצים והאנטישמים בכל הדורות ייחסו תמיד ליהודים: כובשים, מדכאים, מנצלים, רומסים, שודדים, רוצחי ילדים קטנים, משחיתים. החלפה פשוטה של "יהודי" ב"ישראלי" עשתה את הטריק, והכל התיישב על מקומו.

המניפולציה הזאת משפיעה על יהודי הגולה בשני כיוונים מנוגדים. הרוב - "עמך" בפריז, בלונדון ובקמפוסים בארה"ב נפגעים כיהודים מן ההאשמות נגד לישראל. מאידך, מיעוט קטן בוחר בחלופה מרושעת, שפלה וגם מגוחכת – מצטרף לרודפים, עושה עצמו כאלו אינו יודע שהכוונה היא גם אליו כיהודי, רץ עם הרצים ומגדף עם המגדפים את ישראל, על "פשעיה" נגד "העם הפלסטיני המסכן". והוא חושב לו, במודע או שלא במודע, שע"י הסטת שנאת היהודים אל מדינת ישראל, או אל הימין בישראל או אל "המתנחלים", הוא יתחמק מהגורל היהודי – אותו לא ישנאו, בו לא יקנאו, הוא לא ייחשב שונה, אחר, זר. אלא, לא יועיל לו כלום. הסיסמאות הן נגד ישראל, אך בתי הכנסת המותקפים, בתי הקברות המחוללים והאנשים המוכים ברחובות – הם יהודים.

הגדולה שבהפתעות, שאיש לא חלם ולא שיער אותה, היא הופעת האנטישמיות גם בין יהודים במדינת ישראל, אם כי עדיין בקרב מיעוט קטן מביניהם. הללו, במקום להיות חופשים מתסביכי הגלות והנרדפות, כפי שציפו מהם הואיל וגדלו באווירה חופשית ומשוחררת, נתפסו בדיוק כמו אבותיהם לאותה השנאה העצמית הישנה והרעה.

נוער יהודי ישראלי שגדל כאן, קיבל חינוך לאומי ונעשה משכיל ומצליח, מקדיש את כל חילו לאהבת אויביו ולשנאת בני עמו. הוא עושה יד אחת עם האויב נגד ארצו - ראה בלעין ונעלין, ראה שכונת שמעון הצדיק בירושלים, ראה חברון ועכשיו גם נווה צוף, שם צועדים צעירים יהודים מהארץ ומהגולה ביחד עם ערבים החותרים להשמיד את מדינת היהודים. וראה הפרופסורים הרבים באוניברסיטאות כאן, המסיתים אקדמאים בחוץ לארץ להחרים אפילו את המוסדות שבהם הם מרצים ומהם הם חיים.

נקודת המוקד של התופעה הקשה הזאת היא פרשת דו"ח גולדסטון, המפגישה את הפתולוגיה של שנאה עצמית יהודית בגולה המגולמת בדו"ח גולדסטון, עם הפתולוגיה המקומית של יהודים ישראלים אחוזי דיבוק של השמדת עצמם.
על תופעות מסוג זה אין להתגבר בדרכים הרגילות של הסברה וחינוך,התוצאות לרוב הן עלובות למדי ואינן מצדיקות גודל המאמץ שהושקע בהן.

יש לחתור הקמת מציאות חברתית ומוסרית חדשה בעולם ואליו דרכה תעלם מפלצת זו של שנאה המחוסרת יסודות של ממש,ועד הזמן ההוא כנראה הדרך של תחוקה ושל אמצעי לחץ מצד המוסדות הממונים על בטחון פנימי ועל יחסים הוגנים בין אדם ואדם היא היעילה ביותר.