המטייל המכוער

אנחנו כל-כך אוהבים, לטבל בקורטוב של ציונות עם אמירות בסגנון- " הישראלי המכוער המטייל בעולם,או הישראלי המכוער במערומיו, יש סיבה לשנאה.

שנאת המטייל הישראלי מגיע לשיאים חדשים בכל פינה על פני הגלובוס. זה לא סתם ישראלי מכוער זה בהמה אמיתית.אצלנו יש יועצי לקומבינות כאלה ואחרות.

הישראלי המכוער ממשיך לעשות בושות,אנו עדים מתלונות מקומיים על התנהגות מבישה.בכפר נידח במזרח, בין הרים תלולים ירוקים,נחלים, וטרסות, ומבעד לערפל מרחפות ציפור שיר, ובמרחבים מתרוצצים כמה חזירים- עבור הישראלי המכוער יש עוד חיה מקומית, בדמות עלמות לבושות שחורות שלמדו במהרה לשיר- " לקובע שלי שלש פינות" וכל זה בידיעה שהפריץ ייאות לקנות מהן איזה מלאכת –יד.

או עלמות לבושות באדום שלמדו בעברית צחה את המשפט המכוער " בוא תדפוק אותי"- המורים שלהן הם פשוט ישראלים......

בעיצומה של עונת הטיולים. נחיל אחד מסתער על המזרח- תאילנד, לאוס ויטנאם ועוד,השני מיד יגיח לדרום אמריקה בואכה עונת הקרנבלים, והשלישי בדרך לספארי באפריקה.

הקרב הוכרע, כל ישראלי באשר הוא הפך לאיקון של רוע, כיעור, השחתה וניצול- בגלל קומץ מכוער של ישראלים, אין צורך להשמיע קינה של צדקנות "איך משנים את פרצופו המכוער של המטייל הישראלי בחו"ל.

מה מצפים , שיאהבו אותנו אחרי שאנחנו מדברים בדציבלים גבוהים?

שיאהבו אותנו בגלל ההתנהגות הגסה?

אולי נסתכל על עצמנו במראה ונודה בחסרונותינו?

הבהמה הישראלית היא תוצר היצוא הנבחר שלנו, פרי השחתה תרבותית מתמשכת. יתרה מכך משתלט על מוקדי "סחר בסמים ובנשים" וכל זה רק בגלל תחושת הכוח והבריונות- לכן קשה מאד לשנות את התמונה הזאת, זהו עדר אלים שמתייחס לעולם כעוד משימת שיטור יעד שיש להכניע.......

לו בכדי מגיעות תלונות המוחות על ההתנהגות המבישה של מטיילים ישראלים במסלולי הטיולים השונים ברחבי העולם. תלונות כגון: התנהגות גסה וקולנית של המטיילים הישראלים, לכלוך, התחמקות מתשלום בכניסה לאתרי טבע ותיירות, גניבות וניצול הכנסת האורחים. זו סיבה לדאגה. נקווה שזו תופעה שולית.

המאפיינים: "בני טובים". יהירים ושחצנים חלק ניכר מאותם בני 20 פלוס שלא יודעים מהי דרך ארץ, ונמצאים עדיין בטרנס של ההתנהגות הצבאית המאצ'ואיסטית.

גועל נפש- כנראה לישראלים אסור לצאת מגבולות המזרח התיכון,וחיה שיוצאת מהכלוב צריך לשים אותה בסגר.

את תוצאות הנזקים שמשאיר המטייל הישראלי אנחנו כבר רואים ושומעים. לכן זוהי הסיבה שחלק מתוצאות התנהגות ה"ישראלי המכוער" משפיע על כלל המטילים בחו"ל- ובכך מונעת מישראלים אחרים במהלך הטיול שוויון אפשרויות ושירותים למטיילים הישראלים בהשוואה לאזרחי שאר המדינות בעולם.

בנייה ירוקה

במשך שנים רבות נדחקו לפינה נידחת -השמירה על הסביבה ואיכותה-מסדר היום הציבורי והפרטי בישראל . כיום התמונה השתנתה במקצת אך עדין לא מספיקה.

בישראל פועלים כיום עשרות מוסדות וארגונים ירוקים לשמירה על איכות הסביבה. הם פועלים בדרכים שונות: החל מהצעות וקידום של חוקים סביבתיים, פיקוח ואכיפה של חוקים קיימים, ארגון מאבקים כנגד מפגעי סביבה, חינוך הציבור והגברת המודעות הציבורית לנושאי סביבה שונים. אך לכולם יש מטרה אחת להפוך את הסביבה בישראל למקום שנעים לחיות בה.

לצד המודעות הולכת וגוברת בקרב של חלק מאוכלוסיות ישראל לחשיבות איכות הסביבה הכוללת את כל המגזרים בישראל, עדיין קיים בישראל כשל שוק שאינו מאזן בין התועלת המזהם לנוחות הנפגעים מפעילותו וקיימים חורים רבים ברבולוציה שנדרשת, על-מנת לבנות את הסכר שיעצור את המשך הידרדרות איכות הסביבה בישראל וכתוצאה מכך גם פגיעה בכלכלה. התפיסה האומרת שמדיניות ירוקה סותרת צמיחה עסקית וכלכלית היא כבר מאחורינו. היום ברור לכולם שהיא מנוף לצמיחה הכרחי. עתה נותר לדון בדרכים כיצד לממש "חזון זה".

יש לעודד מחקר ופיתוח סביבתי-כמו כן להסיט מענקים לתחומי הטכנולוגיות הסביבתיות.

הרחבת התמיכה להגנת הסביבה בחדשנות סביבתית, ועל ידי הגדלה משמעותית של התקציבים המוקצים לכך.

הקמת מרכז לטכנולוגיה סביבתית בכדי לצמצם את אי הודאות בפניהן אנו עומדים.

תחום איכות הסביבה מתפתח כיום כערך חברתי וכנושא מרכזי בעולם. כחלק מהבנה גוברת של חשיבות משאבים עולמיים משותפים, זוכים נושאים כמו התחממות כדור הארץ וסחר גלובלי מודע-סביבה לסיקור נרחב בתקשורת, בקרב מקבלי החלטות ובמסגרות אקדמאיות ועסקיות כאחד. גופי השקעה רבים בוחנים את מחויבות העסק לסביבה, כאמת מידה להפחתת הסיכון בהשקעה. חברות יצרניות בינ"ל רבות החלו לפעול להפחתת זיהום האוויר, למחזור, הפחתת פסולת ועוד. כמעט כולן מדווחות על שיפור ביצועיהן הכלכליים כתוצאה ממחויבותן לסביבה ופועלות להרחבת מיומנות זו.

בארץ קיימות מטרדים ובעיות בתחום איכות סביבה רבות ומהותיות – ומודעות לא מספקת בין הבעיות האקוטיות : ההחמרה בגירעון משק המים; הידרדרות איכות המים; עומס התחבורה ואופיו הגוררים זיהום אוויר והרס משאבים; חשיפה לשינויי אקלים הנובעים מאופי צריכת האנרגיה; משבר בסילוק פסולת, ביוב וחומרים מסוכנים; לחצי פיתוח המאיצים את העלמות הטבע, הכחדת מינים והרס שטחים ואופק תכנון קצר ראות המבטיח החמרת התהליכים בטווח הארוך.

המשבר הסביבתי הוא משבר חברתי ביסודו. הוא מתחיל בחוסר מודעות, נמשך בבעיית חינוך הציבור - ומחריף לנוכח גישת ה"סמוך", האופיינית לישראל. למרות יכולתם של רבים להשפיע על הסביבה ולשפר משמעותית את איכות החיים בישראל, הרי רק עסקים ספורים ישראלים לקחו על עצמם מחויבויות סביבתיות אסטרטגיות.

מאז ומעולם אדמה וחומרים טבעיים שימשו את האדם לבניית ביתו ולעיצוב הסביבה. בנייה ירוקה היא שם כולל לגישה המתייחסת לפעולות בניה שונות שנועדו להשתלב עם הסביבה. מטרתה להעניק לשוכנים בבית איכות חיים וסביבה נעימה תוך התחשבות בתנאי האקלים ומשאבי הטבע. בנייה זו מעודדת נצילות אנרגיה מרבית, חסכון ומיחזור. אחד הדרכים כיום הוא עידוד בנייה ירוקה שבאה לידי ביטוי ומתאפיינת בכך שהיא ידידותית לסביבה,בנייה זו היא חדשנית בעולם המערבי- זוהי גישה מערכתית הכוללת: תכנון מוקדם, סטנדרד בניה בחומרים ידידותיים לסביבה כולל חומרים מוחזרים, ותפעול וחיסכון מקסימאלי באנרגיה בהמשך.בין היתר הדגש בבנייה הירוקה היא ליצור סביבת מגורים בריאה ונוחה ולמנוע ככל האפשר פגיעה במשאבים טבעיים.

הבנייה הירוקה מעניקה יתרונות רבים לבעלים ולדיירי הבית בצורת הוצאות תפעול נמוכות יותר, ואיכות חיים טובה יותר. כל זאת, ללא עלויות נוספות בהשוואה לבנייה רגילה.

בניה ירוקה היא פשוט בניה חכמה יותר. זו בהחלט לא חזרה אחורה אלא הליכה קדימה. גישה זו אינה פשרה על נוחות אלא נוחות גדולה יותר- המתבטא במחיר נמוך יותר. עם זאת, אנו איננו רואים זאת כגישה של הכל או לא כלום. אין צורך להתפשר על איכות או פונקציונאליות. מתוך מכלול הפתרונות האפשרי, ניתן לתפור לכל לקוח חליפה על פי מידותיו ורצונותיו.

בבנייה הירוקה לא נעשית ממניעים אידיאולוגיים או ע"י משוגעים לדבר, אך אין זה כך. היא תורמת לאיכות הסביבה הכללית ולמניעת ניצול משאבים מתכלים, הבנייה הירוקה מעניקה יתרונות רבים לבעלים ולדיירי הבית.

אבני היסוד של הבנייה הירוקה: שימור משאבים טבעיים, הקטנת הפגיעה בסביבה, הגדלת היעילות האנרגטית של הבית, שיפור איכות האוויר בתוך הבית ומחוצה לו.

כשאנו באים לבנות בנייה ירוקה חייבת לקחת בחשבון סיכונים הפולטים קרינה מייננת ומסוכנים לבריאותו של כל גוף אורגני. לכן נקבעו ערכי תכולה מרביים של קרינה מייננת במוצרי בנייה מוגמרים על בסיס חומרים מינראליים: לבנים, בלוקים, אריחים ומוצרי אבן טבעית.

צריכת האנרגיה היא המזהם העיקרי כיום. השאיפה היא מכסימום נוחות ומינימום צריכת אנרגיה. שימור ומיחזור עיסוק בטיפול בתוצרי הפסולת של החיים בבית ומחזורם ככל האפשר.

בנייה מושכלת ומערכות עזר המסיעות לנו לצמצם למינימום את הפסולת היוצאת מהבית ולשמור ככל הניתן על המשאבים הטבעיים כמו אוויר ומים.

דרך נוספת הוא יצור חשמל תוצרת בית- הרי הוא משאב טבעי, המופק באמצעות פנל סולארי שניצב על גג של בית וקולט את קרני השמש. באמצעותו ניתן לייצור חשמל עצמי על ידי אנרגיית השמש- המערכת הסולארית אינה מצריכה שימוש בפחם ודלקים ולכן תורמת לשמירה על איכות הסביבה, ובנוסף חוסכת בעלויות החשמל. המערכת הסולארית הופכת למעשה את דיירי הבית ליצרני חשמל עצמאיים, המייצרים בעצמם את החשמל לו הם זקוקים, ללא שימוש בחשמל המיוצר על ידי חברת החשמל

פיתרון אפשרי

אם אנו חפצי חיים,עלינו לרתום את כל האנרגיות למאבק חורמה בלתי מתפשר בטרור, ובמיוחד ב"חמאס"וכל מה שמשתמע מכך. מבצע "עופרת יצוקה" לא השיגה את מטרותיה- והסיבות ידועות לכל.

אי-היענות לאתגר זה תהווה "קאזוס-בֶּלי" עבור הממשלה שבדרך-המפתח למינוף הצלחה שכזו הוא לפעול בבהירות ונחישות הפקודה המפורשת שיש לתת לצה"ל: כניסה מאסיבית בלתי מוגבלת בזמן, לשם השמדת החמאס בעזה עד חורמה. ללא רחמים.

לא בהכרח חייבים להיות אמריקאי כדי להתפעם מהחלטתו הנחושה של נשיא ארה"ב ברק אובמה השוקל להרחיב את המערכה שמנהלת ארצות בפקיסטן.

ארה"ב התפקחה רק לאחר ה-11 בספטמבר- הממשל האמריקאי הבין כי הוכרזה עליו מלחמה

ארה"ב משיבה מלחמה כשתוקפה באפגניסטן, ובמדינות נוספות. פעולות אלה מיועדות להרוס תשתיות ומלחמת חורמה בטרור.

כל בר דעת מבין שארה"ב איננה נלחמת על גבולותיה- המלחמות מתרחשות הרחק מביתה.

נכון הדבר שמאז תקיפת מגדלי התאומים בעיר ניו יורק קיים שינוי מסוים במדיניותה של ארה"ב . שינוי זה מתבטא, למשל, בהקמת המשרד החדש "לביטחון המולדת" ובהתגייסות רשות ההגירה האמריקאית למאבק, שנועד למנוע חדירת טרוריסטים לארה"ב.

ישראל סוברנית להחליט לעצמה ולבד את החלטותיה בכל הקשור עם לצאת למלחמת חורמה בחמאס ומה שהוא מייצג. אף מדינה אין לה זכות להתערב בשיקוליה, גם לא אירופה הנאורה!!!!!

עלינו לאטום אוזניים, ולקחת תרופה נגד בחילה-כחלק מדרישתם של האיחוד האירופי, הבלתי מובנת להכרה,בדרישה להחלת פתרון כפוי על ישראל בכל הקשור לרצועת עזה.

הקמת מדינה פלסטינאית הוא אינטרס ישראלי מהמעלה הראשונה-היא בוודאי חיובית, לכן היא נשארת על כנה. מדינה פלסטינאית לצד מדינת ישראל היתה פותרת בעיות רבות, ואולי אף מביאה בהמשך למצב של שלום וגבולות פתוחים. הבעיה המרכזית אינה השאלה של מדינה פלסטינאית כן או לא, אלא על הדרישות המועלות לצורך הקמתה – דרישות אשר ניתן לומר שאינן מעשיות- והן אינן ברת ביצוע למדינה שחפצת חיים.

הסיכוי להקמת מדינה פלסטינאית נראה כיום כרחוק מתמיד, וספק אם יתקיים אף בעוד שנות דור מהיום. חוסר האמון, האיבה והעוינות בין הפלסטינאים לישראל, כמו גם פעולות הטרור והאלימות שזרעו מתאבדים פלסטינאים ברחובות ישראל, גרמו למצב בלתי-הפיך שיטרפד הקמת מדינה פלסטינאית בטווח הנראה לעין,

התנתקות חד צדדית רבתי מהיישות הפלסטינאית בשטחים איננה באה בחשבון לפי ראות עיניה של הממשלה בדרך. במתכון שגובש בממשל היוצא, לכן אינו מותיר כל אפשרות לממשל הנכנס לבנייתה של מדינה פלסטינאית בעתיד, לא כל שכן את חיבורה של רצועת עזה החמאסי עם הגדה המערבית בגשר טראנזיט עילי.

זה לא חדש- אירופה אינו מתווך הוגן-אירופה ידועה בתמיכה בלתי מסויגת ברצונות ומאוויים של הפלסטינאים באשר הם. לכן אסור לתת לה דריסת רגל בכל הקשור לשיחות שלום.....

הדרך היחידה לצאת מן הסבך שנקלעו אליו בכל הקשור לגדה המערבית- שירדן וישראל תחת תיווך אמריקאי פעיל, תבקשנה לחלק את עוגת הגדה המערבית באופן שיחזיר לירדן את השליטה המלאה ברוב איזורי הגדה, ובאופן שיותיר לישראל לבצע סיפוח של שטחים כמו השארת מספר התנחלויות בצדה המזרחי של הגדר.

האם אירופה תסכים לצעדים שמהן אלה, או שמא תמהר להתייצב נגדם?ימים יגידו......

לגבי מצרים: האיום שנשקף למצרים מטרור גובר של החמאס, הנו איום משמעותי בעיניים מצריות, למרות שנציגיה אינם מודים בכך בפה מלא.

סוג של פיתוי ללקיחת השליטה המעשית בשטח הרצועה ע"י מצרים, יכול לבוא לידי ביטוי מעשי בהגדלת סל ההבטחות של ארה"ב למצרים-ובכל מצרים תסכים לקחת את רצועת עזה בכללותה אל תוך ריבונות מצרית.

הפיתויים הישירים והעקיפים שארה''ב יכולה לשדר אל מצרים אינן משתמעים לשני פנים, שפירושו בדיקה מחדש של עקרון התמיכה האמריקאית במצרים,. אין ספק שבנקודה זו נפגש האינטרס האמריקאי לייצוב האיזור עם האינטרס הישראלי, אשר מבקש שקט וביטחון.

האם תסכים מצרים למהלך מסוג זה? ימים יגידו......

סוג פתרון שכזה – הוא הרע במיעוטו עבור הממשלה שבדרך, ישראל תאבד אמנם את השליטה בשטחים שאולי ביקשה בסתר ליבה לספח-אך התסריט אפשרי, הבחירה של ארה''ב וישראל בפיתרון כפוי מסוג זה על ידי הכנסת מצרים וירדן לתמונה עשוייה אף להצליח מבחינה טכנית, אם כי פיתרון זה יהיה הכל מחוץ לפיתרון של שלום: הפסקת אש היא אולי השם היאה למצב חדש זה, שתתגלה כזמנית; קשה להאמין שהפלסטינאים יזנחו את חלומם להקמת מדינה ריבונית משל עצמם.

אנרגיה- מסולארית

אין להתעלם שמאז פריצת הדרך והמצאת החשמל במאה- 19 ע"י תומס אדסון- שינה את סדר היום של האדם, והקלה עליו את הפעילות בשעות החשכה- אך לא נלקח בחשבון בימים ההם את הנזק הסביבתי שגורם הפקת החשמל מדלקים מאובנים, ופחם.

כיום במישור המקומי שימוש באנרגיה המופקת מדלקים מאובנים–שאנו מכנים אתו חשמל קונבנציונאלי- מזהם את האוויר, הים, היבשה ומי-התהום.
במישור הגלובלי –אותו חשמל קונבנציונאלי- פולט לאוויר גזי חממה המאיצים את אסונות האקלים ברחבי הגלובוס.לכן מתקיים יחס בלתי סביר בין הנזק הצפוי, לבין התועלת.

התועלת הכלכלית משימוש נרחב באנרגיה סולארית היא בין היתר: שניתן לצמצם את הנזק המוזכר לעיל, ובכך למנוע בעתיד נזק בלתי הפיך לטבע ולסביבה.

מדינת ישראל הינה בעלת נתוני פתיחה מצוינים ליישום נרחב של אנרגיה סולארית בישראל והן עשויה לפתח ענף ייצוא משגשג.שנים של מחקר ופיתוח הולידו את מיטב החוקרים בעולם, טכנולוגיה פרי פיתוח ישראלי כבר הוכיחה את עצמה בעולם. לישראל יש גם משאב טבעי בלתי נדלה – קרינת השמש, אשר חזקה בעוצמתה ממדינות רבות אחרות אשר כבר מיישמות אנרגיה סולארית.

הפיכת הנגב והערבה כאזור בעל עדיפות לאומית לאנרגיות מתחדשות זה פרי חזונו של כל שוחר איכות הסביבה,מדובר על הקמת תחנת כוח סולארית בהיקף של 250 מגה-וואט לפחות בכל שנה- זה תכנית מהפכנית וחזון אחרית הימים- ישראל תקום לחיים חדשים.

התבשרנו שתחנות כוח סולאריות אלו, הראשונות בישראל, צפויות לקום עד לשנת 2012.

הכן זו באנרגיה חלופית ידידות לסביבה, שלא מופקת מדלקים מאובנים. הכוונה היא לאנרגיה מתחדשת, ממקורות טבעיים ומקורות שאף פעם לא אוזלים. במקורות כגון:אנרגיה סולארית טרמית, אנרגיה סולארית בצורת תאים פוטו-וולטאים.

אין מתחרה לפוטנציאל הטמון באנרגיה סולרית. כמות האנרגיה המגיעה מן השמש לכדור הארץ במשך 40 דקות שווה לצריכה השנתית של העולם כולו. האופטימיסטים מנבאים שבשנים הקרובות המהפכה הסולארית תורגש בכל קרן רחוב, ובכל מקום שאנו זקוקים לאנרגיה: וכל זה בזכות חוות סולאריות ש/יבנו בעתיד בנגב והערבה.

זה לו חזון אלה מציאות כבר כיום ישנם בתים ברחבי הארץ המייצרים חשמל בעצמם, ובעתיד הקרוב עשרות צרכנים נוספים יצטרפו להסדרה זו, הן במגזר הציבורי והן בפרטי.

אם נשכיל נוכל להשתמש באנרגיות נוספות כגון: אנרגיה שמופקת מניצול של האשפה בכל מיני תהליכים, מה שנקרא ביו-מאסה או בעיקר ביו-גז, ואנרגיה הידרו-אלקטרית, כלומר, הפקת אנרגיה מניצול כוח המים. אנרגיות בטורבינות רוח .וכל זה תוך קידום ערכי איכות הסביבה. עם נשכיל נוכל לשים קץ בתלות של יובא בדלק בעתיד- ובכך להפחית זיהום האוויר ופליטת גזי החממה לאוויר.

מחירי הדלק לתחבורה ולחימום הם גבוהים יחסית, והם יישארו גבוהים גם בעתיד, למות הירידות שחלו בתקופה האחרונה. הסכנה למלחמות עתידיות על מקורות אנרגיה גדולה מתמיד. בינתיים מכוניות ותחנות כוח בכל העולם שורפות פחם, נפט וגז טבעי וממשיכות להזרים לאטמוספרה מיליוני טונות של מזהמים וגזי חממה המאיימים על כדור הארץ.

אלה שבינינו בעלי הכוונות טובות הציעו כבר בעבר מגוון צעדים לצמצום של השימוש בדלקים מחצביים ושל פליטות הגזים. אבל אין די בצעדים אלו. ישראל חייבת לנקוט צעד נועז כדי לשחרר את עצמה מדלקים מחצביים. הניתוח שעשינו שכנע אותנו שהפתרון ההגיוני הוא מעבר גורף לאנרגיה סולרית.

התעמרות בקשישים

נושא האלימות נגד קשישים עולה על סדר היום הציבורי לעיתים קרובות מדי, לטעם רבים בחברה תופעה זו איננה זוכה לתשומת לב מוגברת מצד רשויות המדינה הציבוריים והממלכתיים.
יש ומיחסים את המודעות לתופעה החלה על רקע הצגה הולכת וגוברת של אירועי התעללות בכלי
התקשורת, אשר מדיווחים על קורבנות קשישים ברחוב ובבית, ועל פחדים בקרב כלל אוכלוסיית הקשישים.
בכלל בעיית הקשישים איננה רק של מצוקה אישית, זוהי בעייה חברתית מעצם היותה קשורה לקבוצה
מסויימת, ומעצם היותה נובעת מהמבנה החברתי ומכישלון של ההסדרים שהחברה מספקת למניעה
ולטיפול בנפגעי הנגע הזה. הקשישים כקורבן להזנחה, ניצול והתעללות הינה בעיה שממדיה הולכים וגדלים

אי האמון של הציבור ברשויות המדינה מחריף ומתרחב לכלל תחומי החיים.שורש הבעיה טמון באי פיקוח נכון וראוי של הרשויות. אם ברצוננו כציבור לדאוג למיגור התופעה הקשה(התעללות בקשישים) יש לבוא בדרישות חד משמעתיות- ולפנות לגורמים הנכונים שבכוחם לבצע שינוי יסודי לפתירת הבעיה באופן גורף ולא באופן ספציפי בכל מקרה לגופו.

החברה חייבת לגרום לאותם אנשים, היושבים במרומי מגדלי השן- במקומותיהם במשרדי הממשלה השונים בניחותא, להבין שההתרשלות במילוי בתפקידם הורגת אנשים.

עד מתי נזדעק לעבר אנשי החוק והשלטון?

לציבור לא נמאס לרדוף אחריהם?

ברור שכולם ישכחו מהתעללות שעולה לכותרות בחלוף השבוע מהמקרה...

חייבים להבין שרק התקוממות ציבורית רועמת על מערכת השלטון יהיה ניתן לפתור בעיות משמעותיות מעין אלו.

קשה מאוד לאמוד את היקף התופעה, יש כל מיני סוגי התעללויות – פיזית, נפשית, מילולית, כלכלית וגם מינית. ההתעללות הנפוצה ביותר היא בדרך כלל הזנחה, ואחר כך התעללות מילולית או נפשית וכלכלית.

בכל פעם שעולה לכותרות ידיעה בהתעללויות בקשישים היא מזעזעת כל בן אנוש, והן ראויות לכל גינוי,עושק קשישים חסרי ישע, מעשי מירמה כלפיהם, והתעללות בהם- והפקרתם בידי מטפלים חסרי סבלנות הם עבירה בפני עצמה והאמונים חייבים לתת את הדין בגין זה.

הלקחים לצערנו אינם נלמדים. קשה מאוד להעריך את היקף ההתעמרות בקשישים, קשישים רבים חוששים להתלונן בשל תלותם בפוגע ומתוך חשש לאבדו.

תמונת הראי לא בהכרח היא מציאותית- ההתעללות הפיזית אולי מצטלמת באופן המזעזע ביותר, ומכך עולה שקיימת נטייה להראות דווקא התעללות מצד עובדים זרים, מאחר והם כוח העבודה בשוק- אבל זו לא תמונה מציאותית.

רוב מקרי ההתעללות קורים דווקא בתוך המשפחה – זקנים שמטופלים בתוך המשפחה חלק נכבד מהם סובלים מירידה קוגניטיבית ובעיות התנהגות, שקשה מאוד לטפל בהם. מצידם הם רואים בכך בעיה משפחתית פרטית, ואינם מעוניינים לשתף בה גורמים חיצוניים.

קשישים רבים אינם מודעים לזכויותיהם וחוששים שהתערבות חיצונית תביא להחמרת מצבם- ובכך קשישים חסרי ישע משלמים מחיר גבוה.

מה עושים כשחושדים בהתעללות והאם אפשר למנוע אותה מלכתחילה: אם יש סימנים מחשידים חשוב לעודד ולדבר על זה. דברו עם המטופל לבד- ולא רק בנוכחות המטפל, כדי שיוכל להתבטא בחופשיות בלי לפחד.

חשוב מאד להפגין נוכחות- להראות למטפל שאתם שם, שיש מי שמשגיח. ולבצע ביקורי פתע ועוד.

האתר: מתהדר בחבורת נשות הזהב, ובעלי הפלטינות

"קפה דה-מרקר" נפתח בסערה. למרות שתחילה נדרש/ה לקבל הזמנה,כיום הוא פתוח לכל.טובים ממני טוענים וגם כותבים במיאוס מופגן תוך שהם מכנים את התופעה בשם "גרפומניה-דפרסיה".

האתר שמתהדר בחבורת נשות זהב, ובעלי פלטינות, קיים בו זיוף אחד גדול - מין סופר מרקט של אנשים ממותגים, הוא אוסף בתוכו אנשי שיווק, סמנכ"לים/ת מכירות, קופירייטרים, תקציבאים, עורכי דין, יח"צנים, עיתונאים ועוד, המיוצרים כמות ברברת חלולה בלתי נתפסת.. ברברת שברובה נחותה מבחינת העניין וכך הופכת במטה קסם לדבר המקובל ביותר, ואני מכנה את ז'אנר הכתיבה הזה "כתיבת שופוני". לסגנון או התוכן כולם מודעים, והן לשווי השוק שלהם. "כולם משווים כמה כוכבים יש להם", - קיים חוסר מודעות עצמית מהסוג הביקורתי? ולכן השאלה מה השלב הבא?

אין בכל זה לומר שאין לאנשים הללו זכות ביטוי. כמובן שיש להם. השאלה היא איזה ביטוי נוצר ובאיזה רמה.

מה יהיה בקפה דה מארקר? דומה שבקפה דה מרקר עולם הבלוגים לא מתקדם הלאה, אלא דווקא נמצא ברגרסיה. במקום שהכותבים הטובים יתקדמו וישלטו במקלדת רמה, כמו בכל פלטפורמה נורמאלית, כאן כל הבררה/ הזבל צפה למעלה- אין לי יותר מדי הסברים לתופעה הזו.

ואין לי הסבר "לפוסטי השופוני" של פרסומאים, או את ניתוחי השוק המשעממים של הסוחרים.לכן הנקודה השלילית היא ירידה ברמה של התכנים.

האתר הזה הוא כמו נתב"ג שלנו- המוכר וידוע בתפקוד לקוי, אבל בכל זאת, אף אחד לא מבטל בגלל סיבה זו חופשה, אז כולם באים. רק לכמה רגעים, אבל באים.

הממשק שלכם מוציא את החשך לגלוש באתר!!! והתשובות שהגולש מקבל מהתמיכה הטכנית משולות:

"לאדם חולה הנוטל אקמול למחלה ממארת." חיפוש המחט הופך לקשה שבעתיים בערמת השחת המכונה "הפוסט דה- מארקר".

אפשר ליצור אתר רשת חברתית מאוד מוצלח, ואפשר ליצור עיתון מאוד מוצלח, ב-"דה מארקר" בינתיים לא הבינו איך אפשר לעשות את זה ביחד. בנוסף ניתן לומר להצמיח רשת חברתית "אינסטנט" זה לא עובד. רשת חברתית מוצלחת נבנית לאיטה. אי אפשר לזרז את זה. הפלטפורמה יכולה לעזור, אבל היא לא עושה את העבודה במקום האנשים.

לטעמי המסר השיווקי השחוק שמשדר "דה מרקר-אם אתה לא כאן, אתה לא קיים", ובכך הופך איכשהו מהבטחה שנועדה לפתות אותך להצטרף, לאיום כוחני מרומז. לאוזן שלי הצרצר הפנימי מתחיל לתהות אולי באמת תכף יהיה להם הכוח לממש את מה שהם מאיימים.....

על לנו לשכוח עבור "דה מארקר" זה מהווה ממאגר מידע עסקי, שנבנה כמעט בלי מאמץ מצידם.

אני מסתפק באיור האפור והאנמית של הקפה; היעדר האנונימיות והעובדה שכולם מזוהים באמת לא מזיז לי, לכל אלה שטוענים אחרת יבושם להם!!!!! אינני רודף כוכבים,אינני מייצרים טקסטים סתמיים שכל מטרתם היא לומר "היי, אני פה! ואינני מנסה להראות עד כמה אני שרמנטי.

זה אחד מתוך 10 אתרים בהם אני כותב בלוגים- זה בעיקר מזכיר כמה טוב לי בפלטפורמות אחרות, הפעילות שלי ב- דה מארקר איננה נובעת מנוכחות עסקית- אלה אינטרנטית נטו. זה לא גורם לי להגביל את עצמי למקומות אחרים נעימים וידידותיים למשתמש לפחות במובן האנושי.

לזכור: הדיבור והכתיבה כלי בעל השפעה

רצוי וכדאי לזכור שדיבור וכתיבה הוא כלי בעל השפעה אדירה על תחושות,הערכה עצמית ובשימוש לא נכון בו אנו עלולים לקלקל לעיתים ולהזיק אף יותר מאשר להניע את העניינים לכיוון הדרוש ,המצופה שלשמו אנו בחרנו להעביר ביקורת.

היה וכדאי להימנע מהעברת ביקורת כאשר אין צורך בכך,מדי יום אכן עומדים תחת ביקורת בנושאים שונים.

למשמע הדברים שייאמרו יש להשתמש במלוא הרגישות הדרושה. אין ספק שהביקורת עשויה להיות קלה יותר,משפיעה יותר,נעימה יותר למבוקר מקבל הביקורת, אלא הרגלים שהאדם מסוגל לשנות בעצמו.

עיתונים אינם מולדים, במרבית המקרים הם רואים תמיד את חצי הכוס. במרבית המקרים מעבירים ביקורת שלילית על ביקורת בונה. נכון האדם מקטנות לא הורגל לראות את הדברים בצורה חיובית בלבד- האם גם אז האדם היה רגיל לכעוס ולא לאהוב את עצמו ? שאז חייו היו טובים יותר.

שמחה בחלקו. ולא משנה כמה יש לו, הוא עדיין מרגיש שחסר לו את הדשא של השכן. אבל זאת כמובן עבודה בעיניים שהאדם עובד על עצמו, כל הזמן מלעיט את עצמו בחסרונות מתפלא שהחיים שלו לא נחמדים.

על האדם לשנן תמיד, לזכור ולשים אל מול עיניו את התכלית!!!

אם אכן רצוננו בביקורת בונה, יש לומר את הדברים החיוביים תחילה. תמיד נעים יותר לשמוע דברים חיוביים.הדברים השליליים - הלא טובים - כאשר יובאו בהמשך הרי שהם יפגעו באופן טבעי הרבה פחות.

תנו לאדם עצמו תחילה להעביר על עצמו ביקורת. נסו להפעיל את הביקורת העצמית שלו במשותף,ביחד עם הביקורת שלכם.אולם בחוכמה וברגישות.המטרה הינה שיפור משותף. הפכו את התפקידים.

לכו על קווים בטוחים של ניסוח: חיובי,הצגת דברים באופן ניטראלי, תארו את הדברים ופחות החוו דעה,שאלו שאלות,נסו לגרום לאדם בצד השני לראות את הדברים מנקודת מבטכם.

הוכחה חיה לכך שאין דבר יותר קשה מאשר להגיד את האמת , עיתונאים צעירים בטלוויזיה מרשים לעצמם לנוע בעצלתיים על הציר שבין מסך המחשב, פינת הקפה והאולפן הממורק. ומהטון הציני בשיחות שהם מקימים. סגורים את הברז למרואיין לאחרי פחות מכמה שניות,

לעתים רחוקות אנו עדים לביקורת עניינית, ברוב המקרים היא איננה רצינית ולא מקצועית. הדבר דורש זמן, ותהליך מצריך לביקורת עצמית. לא ניתן לכתוב ביקורת ראויה לשמה תוך זמן קצר. הביקורת חייבת להיות ממוקדת בנושא הנדון ומעמיקה בו.

ברשת החברתית TheMarker Café' לעיתים קרובות אנו עדים לחילופי המהלומות והחיטוטים בפינצטות איש בדברי רעהו, אני מתרשם כי לכולנו מכנה משותף, לכולם ביקורת כלשהי ולכולנו שאיפה לתקן ולשנות, כל אחד ברמת העוצמה הנראית לו.

מילות המפתח: ביקורת ואלטרנטיבה. נכון, לעתים הביקורת נוקבת והשפה בהתאם חריפה ואף בוטה, אך הבוטות היא לא לשמה, אלא כדי לעורר את המחשבה.

מדי פעם אני נתקל בגולש/ עמית ברשת שמציג את עצמו כעיתונאי- אני מיצר על כך שהם/ן לוקחים/ת את אותו חופש ואותה אי-תלות ומייצר לאור היום דברים שאין להם הקשר למציאות. אפשר לכנות אותם/ן עתירי אינטרסים פרטיים, רוויית תככים, המשוקעת ברדיפות כבוד פתולוגיות.

ייצרי פרסום בלתי-נכבשים, ותאווֹת שררה שעברו זה מכבר את המחצית המפורסמת ועדיין לא די להן איך יכול הפרט ואיך יכול הציבור לסמוך בעיניים עצומות על שיקול דעתם

מי מהם האמור להגן בחירוף-שכל ובתום-לב על זכויותינו? במיוחד כאשר על שער שומר, טיפוסים/ת הידועים/ת וולגרי ובלתי-אמינים לפי ראות עיני, בהתנהלותם הציבורית אינם יכול לשמש מודל ראוי לחיקוי עבור שום אדם מיושב בדעתו. השימוש הרב שעושים אותם עיתונאים בפסקי בצִיטָטִים, פתגמים ומכתמים מפורסמים, שדלה מתוך כול מיני אוספים, עלול לעשות רושם על כול מיני הדיוטות, אבל מכאן ועד לייחס לו הפצת אור-עולם העשוי להדהים את מוחותיהם של חכמי הדור ודורשיו או לפחות לעורר קנאת-סופרים – רב המרחק כרחוק בּוֹר הסוּד מהמעיין המתגבר. כאשר טיפוס מסוג זה שומר האתיקה.