אם אנו חפצי חיים,עלינו לרתום את כל האנרגיות למאבק חורמה בלתי מתפשר בטרור, ובמיוחד ב"חמאס"וכל מה שמשתמע מכך. מבצע "עופרת יצוקה" לא השיגה את מטרותיה- והסיבות ידועות לכל.
אי-היענות לאתגר זה תהווה "קאזוס-בֶּלי" עבור הממשלה שבדרך-המפתח למינוף הצלחה שכזו הוא לפעול בבהירות ונחישות הפקודה המפורשת שיש לתת לצה"ל: כניסה מאסיבית בלתי מוגבלת בזמן, לשם השמדת החמאס בעזה עד חורמה. ללא רחמים.
לא בהכרח חייבים להיות אמריקאי כדי להתפעם מהחלטתו הנחושה של נשיא ארה"ב ברק אובמה השוקל להרחיב את המערכה שמנהלת ארצות בפקיסטן.
ארה"ב התפקחה רק לאחר ה-11 בספטמבר- הממשל האמריקאי הבין כי הוכרזה עליו מלחמה
ארה"ב משיבה מלחמה כשתוקפה באפגניסטן, ובמדינות נוספות. פעולות אלה מיועדות להרוס תשתיות ומלחמת חורמה בטרור.
כל בר דעת מבין שארה"ב איננה נלחמת על גבולותיה- המלחמות מתרחשות הרחק מביתה.
נכון הדבר שמאז תקיפת מגדלי התאומים בעיר ניו יורק קיים שינוי מסוים במדיניותה של ארה"ב . שינוי זה מתבטא, למשל, בהקמת המשרד החדש "לביטחון המולדת" ובהתגייסות רשות ההגירה האמריקאית למאבק, שנועד למנוע חדירת טרוריסטים לארה"ב.
ישראל סוברנית להחליט לעצמה ולבד את החלטותיה בכל הקשור עם לצאת למלחמת חורמה בחמאס ומה שהוא מייצג. אף מדינה אין לה זכות להתערב בשיקוליה, גם לא אירופה הנאורה!!!!!
עלינו לאטום אוזניים, ולקחת תרופה נגד בחילה-כחלק מדרישתם של האיחוד האירופי, הבלתי מובנת להכרה,בדרישה להחלת פתרון כפוי על ישראל בכל הקשור לרצועת עזה.
הקמת מדינה פלסטינאית הוא אינטרס ישראלי מהמעלה הראשונה-היא בוודאי חיובית, לכן היא נשארת על כנה. מדינה פלסטינאית לצד מדינת ישראל היתה פותרת בעיות רבות, ואולי אף מביאה בהמשך למצב של שלום וגבולות פתוחים. הבעיה המרכזית אינה השאלה של מדינה פלסטינאית כן או לא, אלא על הדרישות המועלות לצורך הקמתה – דרישות אשר ניתן לומר שאינן מעשיות- והן אינן ברת ביצוע למדינה שחפצת חיים.
הסיכוי להקמת מדינה פלסטינאית נראה כיום כרחוק מתמיד, וספק אם יתקיים אף בעוד שנות דור מהיום. חוסר האמון, האיבה והעוינות בין הפלסטינאים לישראל, כמו גם פעולות הטרור והאלימות שזרעו מתאבדים פלסטינאים ברחובות ישראל, גרמו למצב בלתי-הפיך שיטרפד הקמת מדינה פלסטינאית בטווח הנראה לעין,
התנתקות חד צדדית רבתי מהיישות הפלסטינאית בשטחים איננה באה בחשבון לפי ראות עיניה של הממשלה בדרך. במתכון שגובש בממשל היוצא, לכן אינו מותיר כל אפשרות לממשל הנכנס לבנייתה של מדינה פלסטינאית בעתיד, לא כל שכן את חיבורה של רצועת עזה החמאסי עם הגדה המערבית בגשר טראנזיט עילי.
זה לא חדש- אירופה אינו מתווך הוגן-אירופה ידועה בתמיכה בלתי מסויגת ברצונות ומאוויים של הפלסטינאים באשר הם. לכן אסור לתת לה דריסת רגל בכל הקשור לשיחות שלום.....
הדרך היחידה לצאת מן הסבך שנקלעו אליו בכל הקשור לגדה המערבית- שירדן וישראל תחת תיווך אמריקאי פעיל, תבקשנה לחלק את עוגת הגדה המערבית באופן שיחזיר לירדן את השליטה המלאה ברוב איזורי הגדה, ובאופן שיותיר לישראל לבצע סיפוח של שטחים כמו השארת מספר התנחלויות בצדה המזרחי של הגדר.
האם אירופה תסכים לצעדים שמהן אלה, או שמא תמהר להתייצב נגדם?ימים יגידו......
לגבי מצרים: האיום שנשקף למצרים מטרור גובר של החמאס, הנו איום משמעותי בעיניים מצריות, למרות שנציגיה אינם מודים בכך בפה מלא.
סוג של פיתוי ללקיחת השליטה המעשית בשטח הרצועה ע"י מצרים, יכול לבוא לידי ביטוי מעשי בהגדלת סל ההבטחות של ארה"ב למצרים-ובכל מצרים תסכים לקחת את רצועת עזה בכללותה אל תוך ריבונות מצרית.
הפיתויים הישירים והעקיפים שארה''ב יכולה לשדר אל מצרים אינן משתמעים לשני פנים, שפירושו בדיקה מחדש של עקרון התמיכה האמריקאית במצרים,. אין ספק שבנקודה זו נפגש האינטרס האמריקאי לייצוב האיזור עם האינטרס הישראלי, אשר מבקש שקט וביטחון.
האם תסכים מצרים למהלך מסוג זה? ימים יגידו......
סוג פתרון שכזה – הוא הרע במיעוטו עבור הממשלה שבדרך, ישראל תאבד אמנם את השליטה בשטחים שאולי ביקשה בסתר ליבה לספח-אך התסריט אפשרי, הבחירה של ארה''ב וישראל בפיתרון כפוי מסוג זה על ידי הכנסת מצרים וירדן לתמונה עשוייה אף להצליח מבחינה טכנית, אם כי פיתרון זה יהיה הכל מחוץ לפיתרון של שלום: הפסקת אש היא אולי השם היאה למצב חדש זה, שתתגלה כזמנית; קשה להאמין שהפלסטינאים יזנחו את חלומם להקמת מדינה ריבונית משל עצמם.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה