"קפה דה-מרקר" נפתח בסערה. למרות שתחילה נדרש/ה לקבל הזמנה,כיום הוא פתוח לכל.טובים ממני טוענים וגם כותבים במיאוס מופגן תוך שהם מכנים את התופעה בשם "גרפומניה-דפרסיה".
האתר שמתהדר בחבורת נשות זהב, ובעלי פלטינות, קיים בו זיוף אחד גדול - מין סופר מרקט של אנשים ממותגים, הוא אוסף בתוכו אנשי שיווק, סמנכ"לים/ת מכירות, קופירייטרים, תקציבאים, עורכי דין, יח"צנים, עיתונאים ועוד, המיוצרים כמות ברברת חלולה בלתי נתפסת.. ברברת שברובה נחותה מבחינת העניין וכך הופכת במטה קסם לדבר המקובל ביותר, ואני מכנה את ז'אנר הכתיבה הזה "כתיבת שופוני". לסגנון או התוכן כולם מודעים, והן לשווי השוק שלהם. "כולם משווים כמה כוכבים יש להם", - קיים חוסר מודעות עצמית מהסוג הביקורתי? ולכן השאלה מה השלב הבא?
אין בכל זה לומר שאין לאנשים הללו זכות ביטוי. כמובן שיש להם. השאלה היא איזה ביטוי נוצר ובאיזה רמה.
מה יהיה בקפה דה מארקר? דומה שבקפה דה מרקר עולם הבלוגים לא מתקדם הלאה, אלא דווקא נמצא ברגרסיה. במקום שהכותבים הטובים יתקדמו וישלטו במקלדת רמה, כמו בכל פלטפורמה נורמאלית, כאן כל הבררה/ הזבל צפה למעלה- אין לי יותר מדי הסברים לתופעה הזו.
ואין לי הסבר "לפוסטי השופוני" של פרסומאים, או את ניתוחי השוק המשעממים של הסוחרים.לכן הנקודה השלילית היא ירידה ברמה של התכנים.
האתר הזה הוא כמו נתב"ג שלנו- המוכר וידוע בתפקוד לקוי, אבל בכל זאת, אף אחד לא מבטל בגלל סיבה זו חופשה, אז כולם באים. רק לכמה רגעים, אבל באים.
הממשק שלכם מוציא את החשך לגלוש באתר!!! והתשובות שהגולש מקבל מהתמיכה הטכנית משולות:
"לאדם חולה הנוטל אקמול למחלה ממארת." חיפוש המחט הופך לקשה שבעתיים בערמת השחת המכונה "הפוסט דה- מארקר".
אפשר ליצור אתר רשת חברתית מאוד מוצלח, ואפשר ליצור עיתון מאוד מוצלח, ב-"דה מארקר" בינתיים לא הבינו איך אפשר לעשות את זה ביחד. בנוסף ניתן לומר להצמיח רשת חברתית "אינסטנט" זה לא עובד. רשת חברתית מוצלחת נבנית לאיטה. אי אפשר לזרז את זה. הפלטפורמה יכולה לעזור, אבל היא לא עושה את העבודה במקום האנשים.
לטעמי המסר השיווקי השחוק שמשדר "דה מרקר-אם אתה לא כאן, אתה לא קיים", ובכך הופך איכשהו מהבטחה שנועדה לפתות אותך להצטרף, לאיום כוחני מרומז. לאוזן שלי הצרצר הפנימי מתחיל לתהות אולי באמת תכף יהיה להם הכוח לממש את מה שהם מאיימים.....
על לנו לשכוח עבור "דה מארקר" זה מהווה ממאגר מידע עסקי, שנבנה כמעט בלי מאמץ מצידם.
אני מסתפק באיור האפור והאנמית של הקפה; היעדר האנונימיות והעובדה שכולם מזוהים באמת לא מזיז לי, לכל אלה שטוענים אחרת יבושם להם!!!!! אינני רודף כוכבים,אינני מייצרים טקסטים סתמיים שכל מטרתם היא לומר "היי, אני פה! ואינני מנסה להראות עד כמה אני שרמנטי.
זה אחד מתוך 10 אתרים בהם אני כותב בלוגים- זה בעיקר מזכיר כמה טוב לי בפלטפורמות אחרות, הפעילות שלי ב- דה מארקר איננה נובעת מנוכחות עסקית- אלה אינטרנטית נטו. זה לא גורם לי להגביל את עצמי למקומות אחרים נעימים וידידותיים למשתמש לפחות במובן האנושי.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה